זכות

הפתעה מזומנת הבוקר לקוראי מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". בעמ' 20 של המוסף מתפרסמת כתבת תחקיר מאת שחר גינוסר על תנאי לינה של ימאים בנמל חיפה, ששוכנו צמוד למתחם דלקים שכמה מהם מסרטנים. גינוסר מביא עדויות על הנזק שנגרם לכאורה לימאים, וכותב על אי-הרצון של הנהלת הנמל לשתף את העיתון ואת העובדים במידע שנאסף בנוגע להשפעה אפשרית של החומרים על בריאותם.

ההפתעה אינה נובעת מכך שארגון גדול כמו נמל חיפה מתנהל בחוסר שקיפות או מסכן לכאורה את חיי עובדיו כדי לחסוך בהוצאות כספיות (דובר הנמל מכחיש כמובן כי יש בחומרים הללו סכנה כלשהי). ההפתעה נובעת מעצם הופעתו של התחקיר, כמעט ללא כל אזהרה מוקדמת.

קוראי "ידיעות אחרונות" מקבלים, אולי יותר מקוראי כל עיתון אחר בישראל, הכנה מקיפה לקראת גליון סוף-השבוע. קדימונים לכתבות וראיונות שמתפרסמים במהדורת סוף-השבוע מופיעים בעמודי החדשות של ימי החול דרך קבע. מודעה קבועה בעיתון "כלכליסט" של ימי חמישי מקדמת את מיטב התוצרת העיתונאית, העיתון משקיע בפרסום ברדיו, וגם חשבון הפייסבוק של העיתון תורם את שלו. בשישי בבוקר מציג "ידיעות אחרונות" לראווה את מיטב הישגיו השבועיים בראש שער קונטרס החדשות, בין שם העיתון לכותרת הראשית. בשער מוסף "7 ימים" הפניות לכתבות הבולטות של השבוע. בעמ' 5 של "7 ימים", על אף המחיר הגבוה שניתן לקבל עבור מודעה בכפולה השנייה של מוסף הדגל, מופיע מדי שבוע עמוד התוכן של המוסף ובו הפניות ויזואליות וטקסטואליות לטקסטים השונים. ובכל זאת, כתבת תחקיר על חשש להפקרת בריאות עובדי נמל נוחתת על הקורא בהפתעה.

בעמוד התוכן הכתבה אינה אחד משלושת הטקסטים שמקבלים הפניה ויזואלית (הטקסטים שמקבלים הפניה: כתבה על להקה חסידית, הטור של רענן שקד ומדור האופנה). בשער המוסף מוזכרת הכתבה ברצועה דקיקה הממוקמת בתחתית הדף. על פני כל השער תצלום של תינוק המפנה לכתבה על "המירוץ אחרי התינוק המושלם". בראש השער הפניות לראיון עם ליאונרד כהן ולמדורים הקבועים של שלמה ארצי ושקד. גם בשער קונטרס החדשות לא נמצא מקום לקדם את הכתבה של גינוסר. שני טקסטים אחרים ממוסף "7 ימים" דווקא מקבלים הפניה נאה: הכתבה על התינוק המושלם והראיון עם כהן. ההפניה הגדולה ביותר בראש השער היא לראיון עם הזמרת מרגלית צנעני ("מספרת לראשונה על המעצר").

הכתבה של גינוסר אינה הישג עיתונאי חסר תקדים, בסך-הכל עבודה עיתונאית ראויה המעלה כמה שאלות על עניין שנוגע לחייהם של פועלי נמל. לא צריך לעשות ממנה כותרת ראשית שתזעזע את המדינה, כי היא לא. אבל תמוה מדוע היא, ואחרות כמותה, נקברות כאילו מדובר באיזה עונש שנפל על עורכי העיתון מהשמים. פרסום ממצאי עבודה עיתונאית אמיתית, להבדיל מראיון עם זמר או זמרת, אינו עונש אלא זכות (יש שיגידו חובה) של כלי תקשורת עצמאי. כל הקש והגבבה נועד למכור עיתונים. עבודה עיתונאית נועדה לשנות במעט את המציאות. אם קוברים אותה, היא תתקשה לעשות זאת. הבוקר, הנהלת הנמל יכולה להיות מרוצה.

וואו

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" נשענת על טורו של נחום ברנע ב"מוסף השבת" של העיתון: "מכתב למבקר נגד הרב יוסף". בטורו הקבוע בפתח המוסף כותב ברנע, ובעצם מדווח, כי אחד מבני משפחתו של הרב עובדיה יוסף פגש לפני ימים אחדים את ח"כ איתן כבל (שמו של כבל מוזכר גם בכותרת המשנה לראשית) והעביר לו מסמך ובקשה: להגישו למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. אתמול, מדווח ברנע, המסמך היה אמור להיות מונח על שולחנו של המבקר.

"תפוח אדמה לוהט", מגדיר ברנע את המסמך. כותרתו קוראת "נסיונות ראשי ש"ס להשתלט על מערכת הרבנות בישראל בדרכים בלתי כשרות הגובלות בפלילים". על-פי המסמך, הרב משה יוסף, אחד מבניו של הרב עובדיה יוסף, עומד מאחורי שורה של מינויי מקורבים. שר הדתות יעקב מרגי מונה, לפי מחבר המסמך, במטרה לקדם את בני משפחת הרב ואחרים לתפקידים בכירים ברבנות. המטרה, כך נטען, היא קידומו של הבד"ץ הפרטי בית-יוסף, עסק המגלגל מיליונים. "על זה יש לומר: וואו", כותב ברנע. "לא כל יום מחליט בן משפחה לשתף את מבקר המדינה בהאשמות פליליות לכאורה על קרוביו ועל העסק המשפחתי, בוודאי לא במגזר החרדי".

סבל

הכותרות של "ישראל היום" ו"מעריב" כמעט זהות הבוקר. "רה"מ: הזמן אוזל; סנקציות – ומיד", ו"נתניהו: אמברגו נפט עכשיו", בהתאמה. שלמה צזנה, הנלווה לפמליית ראש הממשלה בהולנד, מדווח ב"ישראל היום" כי במהלך ביקורו בהולנד אמר נתניהו כי "הסנקציות החריפות נגד הבנק המרכזי וייצוא הנפט צריכות להתחיל לפעול עכשיו. אני לא מרוצה מהעיכוב בנושא. [...] אסור לתת לאיראנים את המרווח. איראן הולכת לקראת פצצה גרעינית, אין בכלל שאלה בעניין".

בהמשך הידיעה מדווח כי שגרירי מדינות האיחוד-האירופי יחליטו ביום שני הקרוב באשר להטלת סנקציות על איראן. מוזכרת הצעת דנמרק להטיל אמברגו נפט על איראן ולהקפיא את נכסיו של הבנק המרכזי במדינה החל מ-1 ביולי השנה. ב"מעריב" מדווחים אלי ברדנשטיין וגדעון קוץ על הקריאות של נתניהו להטיל כמה שיותר מהר סנקציות על איראן. בידיעה מוזכר כי אתמול ציטט העיתון "לה-מונד" פקיד צרפתי בכיר שהעריך כי ישראל עשויה לתקוף את איראן בקיץ הקרוב, לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" כותב צבי בראל על המשמעות של הביטוי "סנקציות על איראן". "תורים ארוכים של אזרחים שצובאים על פתחי הבנקים כדי לפדות את פקדונותיהם. התגודדויות סביב דוכנים של חלפני כספים; קנייה מבוהלת של מטבעות זהב שאמורים לשמור על ערך הכסף, ובעלי עסקים קטנים שנאלצו לסגור את עסקיהם כי אינם מצליחים למכור את סחורתם במחירים המאמירים". על-פי בראל, "השוק השחור פורח, האינפלציה מגיעה כבר ל-20% לפי הנתונים הרשמיים ולכפול מכך במציאות, והמחירים במרכולים מתחלפים מדי יום".

בראל מסתמך על פרשנים איראנים ומצביע על כך שעיקר הנפגעים מהסנקציות הם בני מעמד הביניים באיראן, משום שבני העשירונים התחתונים השוכנים בכפרים ממילא מייצרים את תצרוכתם בעצמם ונהנים מסיוע. "מעמד הביניים כבר נפגע פעם אחת לפני כשנה וחצי כשקוצצו הסובסידיות לדלק וחשמל, ועכשיו הם נושאים שוב בנטל הסנקציות החדשות. זהו גם המעמד אשר הצמיח מתוכו את האופוזיציה הליברלית לאחמדינג'אד, והוא זה שיצטרך להחליט בעוד פחות מחודשיים כיצד יצביע בבחירות בפרלמנט. מנגד, הסנקציות שהוטלו עד כה רק מגבירות את כוחם של אנשי משמרות-המהפכה, ששולטים בשליש מכלכלת המדינה".

"תזכרו את 12 שנות הסנקציות שהוטלו על עיראק לפני המלחמה", מצטט בראל פרשן איראני אחד, "העם מכר את שיניו התותבות כדי לשרוד, אבל המשטר נותר על כנו". "12 שנות סנקציות על עיראק?", מגרד בראשו קורא העיתונים הממוצע, ואינו מצליח להיזכר. העיתונות המערבית התעלמה באופן גורף מהסנקציות החריפות שהוטלו על עיראק, ובעיקר מהמחיר הקטלני שגבו ממאות אלפי עיראקים – גברים, נשים וילדים – חפים מפשע.

אגב, בראל מזכיר ברשימתו כי משרד החוץ הסיני הודיע כי הוא מתנגד לסנקציות משום ש"סנקציות נוספות על איראן ישפיעו על רמת החיים של אזרחים איראנים". ב"ישראל היום" מדווח הבוקר על ההתנגדות הסינית בלי להזכיר את הסיבה שמצוטטת אצל בראל. תעמולה סינית צינית שנועדה לקדם את האינטרסים שלה בזירה הבינלאומית או לא, הסבל של האוכלוסייה האזרחית הוא אמיתי, הוא תוצאה של מדיניות מכוונת והוא בוודאי ראוי לדיווח.

שחור הוא הכבוש החדש

"האיחוד-האירופי נגד מדינת ישראל: יעביר 26 מיליון יורו למאבק הפלסטיני בירושלים", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". אסף גבור מדווח כי הסיוע הכספי נועד לממן מרכז משפטי שיעניק לפלסטינים ייעוץ בנוגע לנכסים במזרח ירושלים "וימנע נסיונות לרכישת בתים וקרקעות באמצעות עמותות הימין שפועלות באזור".

"המדינה מגרשת אלפיים אזרחים של חוף-השנהב", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". דנה ויילר-פולק ומאיה לקר מדווחות כי בתוך עשרה ימים תגרש ישראל למולדתם את 2,000 אזרחי חוף-השנהב השוהים כאן. "משרד החוץ קבע כי המצב במדינה בטוח, זאת על אף שהאו"ם עדיין בוחן את הסוגיה", מצוין.

עוד נכתב בידיעה כי בשלוש השנים האחרונות אושרו רק שתיים מ-1,500 בקשות של מהגרי המדינה להכרה בהם כמבקשי מקלט, וכי על אף שמלחמת האזרחים בחוף-השנהב הסתיימה בשנת 2007, מאז סוף 2010 חודשה בה האלימות בעקבות בחירות שנויות במחלוקת. "בשיאו של המשבר מספר העקורים והפליטים היה יותר ממיליון. חלק מהפליטים החלו לחזור לארצם, אך העקורים מכמה אזורים סבורים כי עדיין נשקפת להם סכנה".

לצד הידיעה מודפס תצלום גדול [אלון רון] של משפחה חוף-שנהבית בת שלושה: האב ברנרד אבט, אשתו דלפין ובנם הקטן פרינס. "לא הגעתי לכאן כדי להישאר", הוא אומר ל"הארץ", "יש לי בית והוא בחוף-השנהב. שם לבי ולשם אחזור, אך כרגע קיימת סכנה לחיי". לדבריו, אחיו, שהיה פעיל פוליטי, נחטף ונרצח לפני חודשים אחדים, ומאז יתר בני משפחתו ירדו למחתרת. הידיעה ממשיכה בעמ' 2 של העיתון, וכוללת נתונים יבשים וציטוטים לחים. לצדה ידיעה נוספת מאת לקר המוקדשת למצב הקשה בחוף-השנהב.

עוד בשער "הארץ", הפניה למדור "אזור הדמדומים" של גדעון לוי ומיקי קרצמן, המוקדש באופן מסורתי לבני-אדם החיים תחת הכיבוש הישראלי בשטחי הגדה המערבית. הבוקר מביא המדור את סיפורו של מבקש מקלט מדרפור בשם יצחק מוחמד סעיד פטה אל-רחמן.

הסיקור הבולט שמעניק הבוקר "הארץ" למצוקות מבקשי המקלט האפריקאים אינו חדש. דומה שהיחס שמקבלים אנשים אלה ממדינת ישראל מאפשר לעיתון לבקר את מדיניות הממשלה בלי להתייחס פעם נוספת לפלסטינים החיים תחת משטר הכיבוש הישראלי. מחד, הקורא הליברלי מקבל את מנת הזעזוע שהוא מצפה לה מ"הארץ"; מאידך, הוא לא נדרש לקרוא עוד טקסט על פלסטינים.

ולא שב"הארץ" מזניחים לגמרי את ההפרה השיטתית של זכויות הפלסטינים. בעמ' 6 מדווחת הבוקר עמירה הס, העיתונאית הישראלית היחידה המסקרת באופן קבוע את הכיבוש, שיציין בקרוב 45 שנה, כי השופטת רס"ן שרון ריבלין-אחאי, מבית-המשפט הצבאי לנוער עופר, קבעה בתחילת החודש כי הודאה שמסר פלסטיני בן 14 לשוטרים שחקרו אותו היא קבילה, חרף שורה של פגיעות בזכויותיו.

על-פי דיווחה, הנער א"ד נעצר באישון ליל, ובשעות הראשונות של מעצרו לא הורשה לנוח, לאכול או לצאת לשירותים. על-פי סניגוריו, הוא נחקר על-ידי ארבעה חוקרים, שלושה מהם אינם חוקרי נוער, בלי להודיע לו כי הוא רשאי לזמן את הוריו לחקירתו ובלי להסביר לו כראוי את זכויותיו, כגון הזכות לסניגור או זכות השתיקה. בתיבה נפרדת מדווחת הס כי מאמצע שנת 2010 חלה ירידה עקבית במספר הפלסטינים הקטינים שעצורים וכלואים על-ידי צה"ל, אך זכויותיהם עדיין מופרות באופן עקבי.

במוסף "הארץ" ראיון של מאשה צור-גלוזמן עם הדוקומנטריסט יואב שמיר, על סרטו החדש שעוסק בניסוי המפורסם שערך פיליפ זימבארדו. "הכוח נתון בידי המערכת", מצוטט זימבארדו בכתבה מתוך נאום שנשא ב-2008. לדבריו, לא נכון להאשים את המעשים החריגים שעושים בני-אדם בכך שהם "תפוחים מקולקלים". נכון יותר לבדוק האם חבית התפוחים היא זו שמקולקלת, ומקלקלת את התפוחים. "המערכת יוצרת את הנסיבות שמשחיתות את היחיד", טוען זימבארדו, "והמערכת היא הרקע החוקי, המדיני, הכלכלי והתרבותי, ושם טמון כוחם של יצרני החביות המקולקלות".

עשייה

שלמה ארצי מסביר בטורו הקבוע שבמוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מדוע הוא אינו מתכוון לרוץ לפוליטיקה כמו עמיתו למוסף יאיר לפיד. "אני חולה על הארץ, אבל אני ספקן והאמת שלי משנה את דעתה משמאל לימין, אז עזוב אותי מזה", השיב פעם לאדם שניסה לשכנעו לעבור לפוליטיקה.

במוסף "השבוע" של "הארץ" כותב יוסי ורטר על טור שפירסם יאיר לפיד ב"מעריב", ב-16 באוקטובר 1998, ובו הסביר מדוע הוא מתנגד למפלגת המרכז החדשה שקמה אז. "לא עוד פעם מרכז. לא עוד פעם שקול-שקול, זהיר-זהיר".

ב"מעריב" מדווח הבוקר חיים גריידינגר על דברים שאמר אתמול לפיד בפני תושבי היישוב רעות. "אין שום סיכוי שאצטרף לקדימה", אמר העיתונאי לשעבר והפוליטיקאי ובעל הטור במוסף הנקרא בישראל בהווה. "תראה איך הם נראים". בעיתונים אחרים מדווח על סטטוס דומה שפירסם לפיד בפייסבוק שלו.

ב"הארץ" מדווחת טלילה נשר כי לפיד התקבל לתוכנית ללימודי דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן, המחייבת סיום תואר ראשון בהצטיינות, ללא תואר ראשון כלל, אך עם הישגים מצוינים בלימודיו לתואר שני.

מדור המכתבים במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" נחתם במכתבה של מאיה גינת, תושבת כברי. "שלום יאיר", היא כותבת, "ממש הרגע סיימתי לקרוא את נימוקיך להליכה לפוליטיקה. קראתי והתרגשתי. אודה ולא אבוש. אני מאמינה בך וביכולת שלך לשנות דברים. אבל מעבר לאמונה, כשנודע לי על הליכתך לפוליטיקה, הבאת לי ללב שמחה, שכבר לא היתה שם זמן רב. אני חושבת שהיא נבעה מהתקווה לשינוי שהצלחת לנטוע בלבי, כמו בוודאי בלבבות ישראלים רבים אחרים". וכך זה ממשיך.

"הוא רץ לכנסת", כותב יוסי קליין ברשימה המבקשת להיות נבואית ומתפרסמת בחלק ב' של "הארץ". "[...] בבחירות זוכים הוא והחברים בשישה מנדטים. הוא רוצה להיות בקואליציה. כי הוא 'איש של עשייה'. הוא רוצה גם 'להשפיע מבפנים', אבל אין לו כוח למשא-ומתן מייגע. בינתיים הוא מגלה ש'ביהדות יש דברים נפלאים'. החברים מהצללים מנהלים בעבורו את המשא-ומתן הקואליציוני. כל אחד דואג לשמור לעצמו נתח קטן. לו ולמשפחתו. אחד ממונה לקונסול בסן-פרנסיסקו, אחר למנכ"ל רשות הגנים הלאומיים. הוא עצמו ממונה לשר לאיכות הסביבה. הוא משתעמם, איכות הסביבה מרדימה אותו, האהבה מחולקת שם במשורה. הוא רוצה לחזור לטלוויזיה, הוא כבר מקנא במנחה החדש".

ביקורת טלוויזיה

"ניוט גינגריץ' עולה בסקרים", לשון כותרת הידיעה הראשית במדור חדשות החוץ של "ישראל היום", שבעליו תרם לאחרונה 5 מיליון דולר לקמפיין הבחירות של גינגריץ'. כותרת המשנה לידיעה מבדילה בין עיקר לטפל: "יו"ר בית-הנבחרים לשעבר גם צימצם את הפער מרומני ל-7%, וגם קיבל את תמיכתו של ריק פרי, שפרש מהמירוץ. גרושתו של גינגריץ': הוא דרש ממני נישואים פתוחים".

יוני הרש מדווח על היום הסוער של גינגריץ'. שש הפסקאות הראשונות מוקדשות להישגיו. הפסקה השביעית והיא בלבד עוסקת בראיון שנתנה גרושתו מריאן. שמו של אדלסון, שתרומתו סייעה בוודאי לעלייה המחודשת של גינגריץ' בסקרים, לא מוזכר כלל, גם לא בטור הפרשנות הצמוד מאת בועז ביסמוט.

"ניוט רצה בנישואים פתוחים", לשון כותרת הידיעה הראשית במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות". כאן אין עניין אמיתי במהות, רק בסנסציה. "הוא היה אומר לי 'אני אוהב אותך' בטלפון כשהמאהבת היתה איתו במיטה. אין לו את המוסר הנדרש מנשיא", מצוטטת בכותרת המשנה גרושתו מריאן. שמונה הפסקאות הראשונות בדיווח של אורלי אזולאי מוקדשות לראיון.

הידיעה בראש מדור חדשות החוץ של "הארץ" עוסקת אף היא בבחירות המקדימות בארה"ב, אך כותרתה עניינית: "מספר המועמדים הרפובליקאים מצטמצם; ריק פרי פרש והעביר את תמיכתו לגינגריץ'". בכותרת המשנה לידיעה מאת נטשה מוזגוביה מוזכרים דברי גרושתו של גינגריץ' בראיון ("היה מעוניין בנישואים פתוחים"). גם בגוף הידיעה תופס הפרט הרכילותי מקום מועט.

למעוניינים במעט העמקה מומלץ, כרגיל, לעיין בטוריהם הקבועים של יואב קרני ב"גלובס" וחמי שלו ב"הארץ". האחד כותב כי "אם הכתיבה על הבחירות המקדימות לנשיאות בארה"ב נראית כמו ביקורת טלוויזיה, אין זה אלא מפני שהיא במידה רבה אמנם ביקורת טלוויזיה", ואילו האחר מקדיש את טורו לתקנות ההתרמה שמאפשרות לאלדסון לשפוך מיליארדים על הקמפיין של גינגריץ', ועל התגובות בקרב הציבור האמריקאי לנוהל זה ("שני שלישים מהאמריקאים הביעו לאחרונה סלידה מעיוותי ההון-שלטון החדשים").

ענייני תקשורת

ב"הארץ" מדווחים ברק רביד ויהונתן ליס כי על-פי עורך ה"ג'רוזלם פוסט", סטיב לינדי, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לו כי האויבים הגדולים ביותר של ישראל הם העיתונים "ניו-יורק טיימס" ו"הארץ". ראש הממשלה מכחיש, וגם לינדי טוען כי זו היתה רק פרשנות שלו לדברי נתניהו, שהיו אחרים. בפני "העין השביעית" טען לינדי כי גם הציטוט שהופיע בדיווח המקורי של סוכנות JTA, מדברים שנשא בכנס ויצו, היה שגוי. הקלטת הנאום של לינדי, שפירסם נועם שיזף באתר "972+", מבהירה כי ציטוט דבריו היה מדויק.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר כי ביום ראשון הקרוב ימונה אלדד קובלנץ למנכ"ל החינוכית. כותרת הדיווח נפתחת בביטוי "נתניהו התקפל".

ב"ישראל היום" מבקר מרדכי גילת בחריפות את "ידיעות אחרונות" בשל התקפותיו על עד המדינה בפרשת הולילנד.

ב"מוספשבת" של "מעריב" מעדכן בן כספית כי בחומרים שנשלחו לצגה מלקו, מנהלת רשת א' לשעבר, החומרים שעל בסיסם נטען בוועדת המכרז כי היא סובלת מ"בעיית יחסי אנוש", נכללות "שתי תלונות טריות מלפני יומיים של עובדים שמתלוננים נגדה".

במדורו שבמוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מפנה חגי סגל את תשומת לב קוראיו לעלון "ארץ ישראל שלנו" כדי להיווכח כי "זדון פובליציסטי הוא גם תכונה ימנית". במוסף "צדק" של העיתון מדווח צבי פיין כי התנצלות שפירסם השבוע העיתון "דה-מרקר" הביאה לסיומה תביעה שהגיש ועד מתיישבי גוש קטיף בדרישה לפיצוי בסך חצי מיליון שקל.

בחלק ב' של "הארץ" מבהיר בני קצובר כי לא הציע ולא קרא להקים מדינת הלכה בישראל במקום המשטר הדמוקרטי, כפי שדווח בעיתון. "כן חיוויתי את דעתי כי המשטר הדמוקרטי בישראל במתכונתו הנוכחית דינו להתפרק", מדייק קצובר, "[...] כן אמרתי שהפתרון הבסיסי הוא להעדיף את 'היהודי' על פני 'הדמוקרטי' כל אימת שיש התנגשות 'ערכית' בין השניים".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחת ליאור זילברשטיין כי העיתונאי נח קליגר יקבל אות אביר בלגיון הכבוד של צרפת.

ב"דה-מרקר" משוחח נתי טוקר עם מקימי ארגון העיתונאים החדש.