הצלחה וכישלון

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מאוחדות סביב נושא אחד, אך המסגור שונה מעיתון לעיתון. הנושא המאחד הוא החלטתם של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ושל אהוד ברק, שר הביטחון, למנות את האלוף בני גנץ לתפקיד ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל. מסגור ההחלטה נע בין חגיגת ניצחון לתיאור המינוי כברירת מחדל.

"גנץ", קוראת הכותרת הראשית בת המלה היחידה שנבחרה לעטר את שער "מעריב" הבוקר; "גנץ", בגופן גדול וחגיגי במיוחד, צבוע זהב, מבריק, על רקע תצלום [ראובן קסטרו] של האלוף הנבחר, מחייך חיוך גדול ("חיוך של מנצחים", לשון כיתוב התצלום). העיתון שהצליח להדיח את גלנט מתפקיד הרמטכ"ל מתייצב לצד מחליפו ומקדיש את כל השער (רקע: ירוק זית) לסיקור המינוי. ההצלחה של גנץ היא ההצלחה של העיתון. כישלון אפשרי יונח, כמובן, לפתחו של גנץ בלבד.

"מינוי גנץ: 'לייצב את המערכת'", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום", לצד תצלום [דודו גרינשפן] של גנץ מצדיע בפנים בלתי חגיגיות. מן הכותרת משתמע המסר כי זו אמנם אינה הבחירה הטובה ביותר לצבא ולמדינת ישראל, אבל זו הבחירה ההכרחית בנסיבות שנוצרו.

מלאך המוות נועל ניו-באלאנס

"גבוה, תכול עיניים וכריזמטי", מגדיר אמיר בוחבוט את גנץ בכפולה הפותחת של  "מעריב". "ההחלטה על מינוי גנץ היא הטובה והמתבקשת ביותר בנסיבות שנוצרו", כותב בן כספית בטור פרשנות, ובאופן נדיר מעניק קרדיט לנתניהו ("ביבי תפס מנהיגות", קוראת כותרת טורו).

כמחצית מקונטרס החדשות של "מעריב" מוקדשת לסיקור חילופי הרמטכ"לים, ובכל זאת לא נמצא מקום, כמו בעיתונים אחרים, לידיעה על כך שבני משפחתו של החייל מדחת יוסוף מתכוונים לעתור לבג"ץ נגד מינויו של גנץ. למעשה קשה למצוא אפילו אזכור קצר של כוונת המשפחה בעשרת העמודים המוקדשים למינוי. כדי למלא בכל זאת את הדפים בתוכן מודפסים תצלומים גדולים של גנץ, ידיעות חדשותיות על תגובתם של אלופים אחרים למינוי, וכפולה שלמה על אודות האלוף שהפסיד במירוץ, יואב גלנט, אשר העניק בסוף-השבוע ראיונות לשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים (ולאתר ynet).

"נאבק בזרם", קוראת כותרת הידיעה בכפולה המוקדשת לגלנט. חלק ניכר ממנה תופסים תצלומים [אלכס רוזקובסקי] של האלוף בשיט קיאקים. באחד התצלומים נראה גלנט עומד ליד הקיאק כשמאחוריו דמות לבושה מכף רגל עד ראש בסרבל שחור, כולל ברדס. לולא היו מבצבצות משולי הסרבל נעלי ספורט תוצרת ניו-באלאנס, אפשר היה לחשוב שמדובר במלאך המוות המלווה את גלנט אל הקיאק. ואולי מלאך המוות נועל ניו-באלאנס.

בידיעה הנלווית, מאת אמיר בוחבוט ונועם שרביט, מצוטט אחד ממקורביו של האלוף שאומר, "גם הפעם עשו לגלנט תרגיל". בעוד האלוף מתראיין לכלי תקשורת וממשיך לסמן את הרמטכ"לות כמטרה אפשרית, מודיעים ראש הממשלה ושר הביטחון כי התפקיד יוענק לאדם אחר. "כל מדינת ישראל ראתה מאיזה חומר הוא בנוי [...] אין ספק שהוא עורר אמפתיה בשידור", מצוטט "גורם צבאי [...] הנמנה עם מקורביו של גלנט". "הוא היה פתטי", מגדירים זאת מנגד "קצינים הנמנים עם מחנה הרמטכ"ל הנוכחי".

ב"ישראל היום", בעמוד המוקדש לאלוף המפסיד, מתפרסמת ידיעה מאת נצחיה יעקב, המעניקה את זכות הדיבור לחבריו ולקרובי משפחתו של גלנט בלבד, ללא פתחון פה למחנה הנגדי. על-פי הדיווח, "שבת מחבקת עברה על בית משפחת גלנט שבעמיקם". בהמשך הידיעה מצוטטת "חברת משפחה" שאומרת: "יש המון סקרים המראים בבירור שחושבים שנעשה לו משפט שדה, ושחובה לתת לו הזדמנות. חברים, יושבי הקפה, השכונה, עמך – הרבה חושבים כמונו. [...] כולם חושבים שצריך למצות את העניין עד הסוף ולהחזיר את ההחלטה לשולחנה של ועדת טירקל. זה המינימום שמגיע במקרה הזה".

בידיעה הפותחת את גליון "ישראל היום" מצטטים לילך שובל ושלמה צזנה את ההודעה שיצאה מלשכת שר הביטחון, זו שממנה נשאבה גם הכותרת הראשית בעיתון: "ראש הממשלה ושר הביטחון רואים חשיבות רבה בשעה זו לסלק את אי-הוודאות לגבי מינוי הרמטכ"ל ולייצב את המערכת הצבאית על-ידי מינוי רמטכ"ל שינהיג את צה"ל מול האתגרים שלפנינו".

בהמשך הידיעה מזכירים השניים את ההתנגדויות למינוי – העתירה לבג"ץ מצד משפחתו של יוסוף ("בני גנץ היה מפקד אוגדת יהודה ושומרון כשאחי הופקר למוות באותו אירוע נורא", אומר ל"ישראל היום" אחיו של הלוחם); התנגדות אפשרית של סיעת ש"ס למינוי; וב"דרך אגב" מוזכרת גם פרשה המכונה "מיני 'פרשת קרקעות'", הקשורה לגנץ ואשר נחשפה בעיתון "ישראל היום".

לפני כשנה דיווח ערן נבון על פלישה של גנץ לשטח ציבורי הסמוך לביתו שבראש-העין ובנייה בלתי חוקית של מרפסת וקיר בטון באזור. בעקבות הפרסום נסוג גנץ מהשטח והרס את אשר בנה. בלי קשר לחומרת המעשים של גנץ לעומת אלו של גלנט, התזכורת של "ישראל היום" לממצאי התחקיר של כתב העיתון הפוכה בתכלית לתזכורת שהציע "מעריב" לממצאי תחקירו על גלנט לאחר שהוחלט למנותו לתפקיד הרמטכ"ל.

ב"הארץ" מובילה כותרת ראשית לקונית ("ברק יודיע היום לממשלה: גנץ הרמטכ"ל הבא") לרשימה ארוכה מאת עמוס הראל. ההודעה שיצאה מטעם נתניהו וברק ומצוטטת כפשוטה ב"ישראל היום" מיתרגמת אצל הראל לביקורת על השניים ("המטרה העיקרית העומדת לנגד עיני נתניהו וברק כעת היא ייצוב המערכת, לאחר הטלטלה שחוללו הם עצמם בפרשת מינוי גלנט וביטולו"). בהמשך רשימתו מעריך הראל כי "לא צפויים קשיים מיוחדים באישור המינוי" וכותב כי "החלטת נתניהו וברק התקבלה באנחת רווחה כללית בצה"ל".

לגבי גלנט, הפרשן הצבאי של "הארץ" נע בין שני הקצוות שסומנו בידיעה על האלוף המפסיד שהתפרסמה ב"מעריב". מצד אחד, הוא כותב, גלנט "ראוי לסיום מכובד יותר", מביע "אמפתיה" לטענותיו על הפרת פרטיותו ומתריע ש"היה מקום להקשיב" לאזהרתו של גלנט בראיונות לתקשורת כי "כשהר הגעש הזה יתפרץ, אתם תשאלו מי הרמטכ"ל הכי טוב שיוכל להנהיג את צה"ל". מצד אחר, הראל טוען כי "גלנט שוגה בתפיסת המציאות בימים האחרונים" ומציין כי "מה שנראה מתוך החמ"ל כמאבק שאין צודק ממנו, כבר נחשב בחוץ להתעקשות חסרת סיכוי, על גבול הפתטיות". הראל מעריך כי "בסוף זה ייגמר בעוד ספר זכרונות בידיעות-ספרים, כמו תמיד".

ב"ידיעות אחרונות" עדיין אין רמז לספר הזכרונות של גלנט, אם כי על-פי ידיעה המתפרסמת בעיתון זה מאת שמעון שיפר ואיתמר אייכנר, האלוף יואב גלנט "שוקל לפרוש מצה"ל מיד לאחר החלטת הממשלה לאשר את מינויו של אלוף בני גנץ לרמטכ"לות", כך שזמן פנוי לבטח יהיה לו (בינתיים דווח שגלנט עתר לבג"ץ).

בכפולה הפותחת של העיתון מדווח דני ספקטור בהרחבה יחסית ממסיבת הפרישה של העיתונאי מנחם הורוביץ מתפקידו ככתב חברת החדשות של ערוץ 2 בצפון המדינה. במסיבה זו נכחו רבים מהשחקנים המרכזיים שנטלו חלק בטלנובלה של מינוי הרמטכ"ל, מגבי אשכנזי ובני גנץ ועד יאיר נווה וגדי סוקניק.

"את השעות הראשונות לאחר קבלת המינוי בילה גנץ [...] בנשנוש מהבופה הכשר בלבוש אזרחי", מדווח ספקטור בידיעת הרכילות שתופסת מקום של כבוד בכפולה הפותחת של העיתון. "על הבמה ניצח הורוביץ על מעין חגיגת 'חיים שכאלה' לעצמו. גנץ ואשכנזי עלו ביחד איתו לבמה והצטרפו לשירת 'אלף שיר לצפון'", מוסיף ספקטור, "[...] בסופו של דבר לערב הזה היתה בעיקר כוכבת אחת: תחיה, אשתו של מנחם, שהסתובבה בשטח ודאגה שכולם מרוצים".

הידיעה על מסיבת הפרישה של הורוביץ מלווה בשלושה תצלומים, באף אחד מהם לא נראים הורוביץ או הכוכבת של הערב, אשתו. גם בכפולה הפותחת של "מעריב" שלושה תצלומים ממסיבתו של העיתונאי. גם מהם נעדרים בני הזוג הורוביץ. ב"ישראל היום" אין זכר למסיבה בהשתתפות המנצחים. ב"הארץ" מפגין עמוס הראל בערות מרשימה בענייני רכילות ומכנה את האירוע "מסיבת יום ההולדת של העיתונאי מנחם הורוביץ".

באופן כללי, היחס של "ידיעות אחרונות" לגנץ נראה ענייני ומאוזן; לא נלהב כמו ב"מעריב" ולא צונן כמו ב"ישראל היום". הכותרת הראשית קוראת "אחרי הכל, רמטכ"ל", ומתחתיה הפניה לרשימה מאת אלכס פישמן שנושאת את הכותרת "תנו לו אשראי". יוסי יהושוע מתאר את גנץ כ"מקצוען נטול רוע, מפקד שאינו מתרגז בקלות ואינו מרים את קולו על פיקודיו" ומציין כי "הוא נחשב לקצין ערכי המגלה רגישות גבוהה לחיי אדם". יחד עם זאת, מיד בהמשך כותב יהושוע כי גנץ "מתקשה לקבל החלטות".

תצלום של גנץ מחייך מתפרסם על פני למעלה ממחצית העמוד, אך גם ידיעה על כוונת משפחת מדחת יוסוף לעתור נגד המינוי מתפרסמת בעיתון, עם הפניה בולטת מעמוד השער. פישמן כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כי גנץ הוא "אדם כריזמטי, נוח לעבודה, נעים הליכות, ערכי ורציני", אך מציין כי "כוכבו התעמעם מעט בתפקידים שבהם נדרשת יכולת גבוהה של קבלת החלטות ניהוליות" וטוען כי גנץ "כשל" במשימת בניית זרוע היבשה של צה"ל.

מול תא הזכוכית

"תמיד עמדתי נפעם מול תא הזכוכית שבו הוכה כיסא איקאה אלפי פעמים בידי מכונה להוכחת עמידותו", כותב יגאל סרנה בטור פרידה אישי המתפרסם בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות". "אני תוהה אם גם בבוקר שבת, שבו בער הכל, המשיך הכיסא להיחבט עד קצו המר".

רשימתו של סרנה, המדמה את חוויותיו בסניף של חנות רהיטים שבדית לחוויותיו של חיים גורי במהלך משפטו של אדולף אייכמן, היא רק פן אחד ביחס הבלתי הגיוני של אזרחי מדינת ישראל, ועיתוניה, לחנות הרהיטים, שסניפה באזור נתניה נשרף אתמול עד היסוד.

הכותרת הפרושה על פני כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" קוראת "חורבן הבית", ונראה כי עבור ישראלים רבים סניף רשת איקאה באזור התעשייה של נתניה אכן היה מקדש, שאליו נהגו לעלות לרגל כמה פעמים בשנה.

"ספות האקטורפ, קומבינציית האחסון בילי, מדפי הלאק. הכל הלך", נכתב בכותרת המשנה המוצלחת לידיעה ב"ידיעות אחרונות". הביטויים הללו הפכו זה מכבר לשגורים בפי ישראלים רבים. איתן גליקמן מכנה בעיתון זה את החנות "מקדש הריהוט". הדס שטייף ונצחיה יעקב כותבות ב"ישראל היום" על "היכל הקודש של הריהוט".

"זו לא היתה סתם חנות רהיטים מובילה, זו היתה קרובת משפחה מדרגה ראשונה", כותב ב"מעריב" אייל לוי על תחושתם של מבקרים בחנות השרופה. "אהבתי מאוד להיות בחנות של איקיאה", מצוטטת נטלי אילוז, תושבת נתניה, בידיעה מאת אבי אשכנזי באותו עיתון. "הבית של הבית שלי", קוראת כותרת טור פרידה מאת חגית רון-רבינוביץ', המתפרסם ב"ישראל היום".

ב"הארץ" הטון מתון יותר, כמצופה. כדי בכל זאת להעביר משהו מהתחושות הקשות שנלוות לשריפה של החנות, בלי לוותר על ההתנשאות מהמוני העם, משוחח נועם דביר עם ד"ר עדינה מאיר-מריל, מרצה לתולדות האמנות והאדריכלות באוניברסיטת תל-אביב, שבמסגרת מחקריה האקדמיים קשרה בין המעצבים בחנות השבדית ובין אסכולת העיצוב בבית-הספר של הבאוהאוס בגרמניה. "אבל כבד", מגדירה ד"ר מאיר-מריל את תחושותיה.

גם העיתונים הכלכליים מדווחים בהרחבה על השלכות השריפה. ב"דה-מרקר" כותבת עדי דברת-מזריץ על "המבחן של מתחם פולג". ב"כלכליסט" מקדישים את כותרת הידיעה [גיל קליאן ורחלי בינדמן] על השריפה לקורבנות שאינם עשויים עץ – "עתידם של 400 עובדי סניף איקאה שנשרף אינו ברור".

"כל האפשרויות פתוחות", מצוטט ב"הארץ" טפסר יצחק שילן, מפקד שירותי כבאות בנתניה, לגבי הסיבות לשריפה. בין האפשרויות שמעלה שילן – כשל במערכת האוטומטית לכיבוי אש, קצר חשמלי, וכן האפשרות ש"מישהו שכח משהו במטבח". בכל העיתונים מדווח כי המשטרה תבדוק גם אם הצתה גרמה לשריפה, אך באף עיתון אין פרטים על חשודים אפשריים.

באתר האלטרנטיבי "הכל שקרים" פורסם אתמול כי "ארגון לא מוכר בשם 'מלחמה ירוקה' לקח [...] אחריות על הצתת סניף רשת איקאה בנתניה". על-פי דיווח זה, הארגון פירסם הודעה שבה נאמר כי "הפעולה בוצעה במחאה על החלטת ועדת הערר המחוזית במחוז חיפה בשבוע שעבר לאשר תוכנית לפתיחת סניף שלישי של איקאה בישראל". אם יש בדיווח זה ממש, הרי שהארגון הצליח הצלחה מסחררת בביצוע ההצתה, אך לקה קשות בזירה התקשורתית. באף עיתון אין זכר להודעתו.

התקווה הגדולה

העיתון הדיגיטלי של רופרט מרדוק וחברת ניוז-קורפ, "הדיילי", עיתון האייפאד הראשון, הושק בשבוע שעבר, והבוקר מתפרסמות בעיתונים חוות דעת ראשוניות.

"נראה טוב, ריק מתוכן", מסכמת כותרת ב"דה-מרקר" את ההתרשמות של ענבל אורפז מהמוצר. "על אף שמדובר במוצר חדשני ומגניב, ניתן כבר לומר אחרי שלושה גליונות שזו לא העיתונות הטובה ביותר ולא הטכנולוגיה הטובה ביותר", היא כותבת. לדעתה, העיתון לא חף מחסרונות. ראשית היא מציינת זמן טעינה ארוך, ובהמשך מזכירה גם בעיה של חוסר העמקה בתכנים.

"חוויה ויזואלית מרשימה", כותב עומר כביר על המוצר החדש, אך גם הוא מציין כי "הדיילי" אינו חף מבעיות, שבראשן ממשק רעוע, זמני הורדה ארוכים, כמו גם טקסטים קצרים ומיעוט בתוכני חדשות. אבנר קשתן כותב באותו עיתון כי חוויית המשתמש שמציע "הדיילי" היא "יפה, מלוטשת, אבל גם מבלבלת משהו לקורא המצוי".

במוסף "עסקים" של "מעריב" קוראת הכותרת לסקירת המוצר מאת הדר חורש "רוצח העיתונים". חורש מבקר את העיצוב של "הדיילי", המזכיר לטעמו באופן מוגזם עיצוב של עיתון מודפס ומציין כי "במערכות העיתונות המודפסת יעקבו מקרוב אחר 'הדיילי' ויתפללו להצלחתו. הטאבלט נחשב לתקווה הגדולה של העיתונים, השוקלים להפסיק את הפצת העיתונות המודפסת ולעבור לעיתונות הדיגיטלית".

מתבקש להזכיר כי "מעריב" הוא אחד העיתונים ששוקלים להפסיק את הפצת גרסתם המודפסת ולעבור למהדורה דיגיטלית.

זוטות

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם על פני כפולת עמודים ראיון שערך נח קליגר עם שמעון וייס (צחור), "כנראה נהג המונית המבוגר ביותר שעדיין פעיל בכבישי הארץ". קליגר כותב כי "נסיעה מזדמנת במונית הפגישה בינינו" ומגולל בהרחבה את סיפור חייו של הנהג, מילדותו בקרואטיה, עבור בעלייה לארץ ישראל וכלה במפגשיו עם רפול, רבין ובן-גוריון.

ב"מעריב" מדווח שמעון איפרגן, על פני חלק ניכר מכפולת העמודים 21-20, כי מטוס הבואינג של חברת סבנה, שממנו חולצו עשרות בני-ערובה ישראלים במבצע נועז של סיירת מטכ"ל, אינו צפוי לעבור לתצוגה במוזיאון חיל האוויר בחצרים, וזאת בשל הזנחה רבת שנים.

ב"ישראל היום" מדווח יהודה שלזינגר כי מחאה של סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן הביאה לביטול הרצאה מתוכננת של הנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם, נבי פילאי. על-פי הדיווח, "סטודנטים המשתייכים לתא שנקרא 'הפורום למען ארץ ישראל' הציפו את הקמפוס בפלאיירים בגנותה של פילאי, ואף כתבו מכתב חריף להנהלת האוניברסיטה", וזאת בשל עמדתה הביקורתית ביותר כלפי ישראל. "האוניברסיטה, המאופיינת כדתית-לאומית, לא רצתה לתת במה למי שתוקף את המדינה", כותב שלזינגר.

ענייני תקשורת

ב"הארץ" מתפרסמת רשימה מתורגמת מאת סועד מחנות וניקולס קוליש, כתבי ה"ניו-יורק טיימס", המתארים את חוויותיהם מרגע שנעצרו על-ידי המשטרה החשאית המצרית ועד לשחרורם. "החלק הקשה ביותר היה לא היחס שקיבלנו, אלא מה שראינו, ובעיקר שמענו, דרך הקירות של אותו מקום נורא – התעללות הממשלה המצרית בבני עמה", הם כותבים.

ב"ישראל היום" מדווח שלמה צנזה כי מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, אורן הלמן, זימן את כתבת ה"גרדיאן" בישראל לשיחת נזיפה, וזאת בעקבות פרסום בעיתון הבריטי של מכתב למערכת מאת טד הונדריטש, שעל-פי הידיעה כתב כי "לפלסטינים יש זכות מוסרית בטרור שלהם בתוך פלסטין ההיסטורית נגד הציונים" (אגב, במכתב המקורי הנוסח מעט שונה ומתייחס לטרור נגד "ניאו-ציונות". הונדריטש אף מדגיש כי ה"ניאו-ציונות", לדעתו, שונה מהציונות). עוד מדווח כי שר ההסברה יולי אדלשטיין פנה במכתב לעורך ה"גרדיאן" בדרישה לפרסם הודעת התנצלות והבהרה בעיתונו.

גילה דקל מדווחת ב"הארץ" כי רשת טלוויזיה בנפאל משדרת את מהדורת חדשות הלילה לאור מנורת נפט, וזאת "כדי להציג את השפעת הצמצומים באספקת החשמל במדינה".