הדרה וחיות אחרות
"ובכן, אתה לא נראה לי כמו פסיכולוג ניסויי", אומר בקריקטורת השער האחורי ("ניו-יורקר") של "גלריה" עכבר מעבדה ממחבואו בתוך מבוך ניסויים לחתול שמן הניצב מעליו ומנסה לשכנעו לצאת. כמו עכבר מעבדה מתרוצצת העיתונות הישראלית במבוך מדומיין שיצרה במו ידיה. בשבוע השני של חודש זה לא היה לה בעולמה דבר מלבד עיסוק חובק-כל במשבר החובות של ערוץ 10, שהתחלף בתוך יום בסיקור אובססיבי של "נוער הגבעות" ו"תג מחיר"; בשבוע האחרון היא טרודה, על ראשה ורגליה, בתוקפנות חרדית (סוגיה שקיבלה את השם המוזר "הדרת נשים"). מי זוכר את הקדמת הבחירות הפנימיות בליכוד, תופעת מהגרי העבודה ("מסתננים") וטקס פרס הנובל, שבשבוע הראשון של החודש נדמו כעולם ומלואו?
היום מוקדשות הכותרות הראשיות בכל העיתונים לאירוע אחד שטרם קרה: הפגנה המתוכננת היום בבית-שמש. "עימותים קשים בבית-שמש; אלפים יפגינו הערב בעיר נגד הקצנה דתית", נכתב בזו של "הארץ". "אלפים יפגינו היום נגד אפליית נשים בבית-שמש", מחרה-מחזיקה זו של "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" מתרגשים כהרגלם עם "קרב ההפרדה", וב"ישראל היום" מתעקשים להיות סתומים עם "מבחן בית-שמש" (מי עומד למבחן? הציבור הישראלי? החרדים? המשטרה? דבר אחד בטוח: לא ראש הממשלה).
ההפגנה, שכמה מעורכי העיתונים יודעים לנקוב במספר המשתתפים בה עוד לפני שהתכנסה, היא פועל יוצא של הסיקור העולה על גדותיו בימים האחרונים של היחס לנשים בקרב הציבור החרדי (או לפחות בקרב חלקים ממנו). ההתמקדות בבית-שמש היא פרי כתבה של חדשות ערוץ 2, שמצאה משפחה דתית אמיצה שהסכימה לחשוף את ילדתה, הסובלת יחד עם חברותיה מאיומים והצקות משפילות מצד חסידים בבית-שמש (האם מחוללי תנועת החסידות חשבו פעם שהתואר "חסידים" יופיע במשפט כמו זה דלעיל?).
אולם הסיבה לכך ששי מגל מערוץ 2 יצא לבית-שמש, מעוזם של קיצוני החרדים, היא ההד התקשורתי הנרחב שקיבלה טניה רוזנבליט, שהתעקשה לשבת במושבים הקדמיים של אוטובוס היוצא מהשכונות החרדיות באשדוד לכיוון ירושלים. גם אם היה מדובר בפרובוקציה מכוונת (ואין סיבה, או ראיה, שלא להאמין להכחשה של רוזנבליט את הטענה הקונספירטיבית הזו), הרי שאין היא מסבירה את הלהט שבו התנפלה התקשורת על נושא שרק לפני שבוע לא היה נוכח בסדר היום התקשורתי (על אף שאינו חדש כלל ועיקר: "מה אכפת לכם שאנחנו נוסעים בקווי מהדרין?", מצטט יאיר אטינגר ב"הארץ" חרד מבית-שמש. "מה אכפת לכם השלטים? עשר שנים נמצא פה השלט ולא הפריע לאף אחד").
אז מי הוא החתול של העיתונות הישראלית?
הדרת חרדים
"תושב רמת-בית-שמש אחד, חרדי חסידי, אמר כי 'המשטרה חייבת להיכנס בהם. הם אלימים, הם מאיימים עלינו, הם חונקים אותנו. הרבנים שלהם לא מעיזים לומר להם מלה, ולדעתי מי שאשם בהדרת נשים כאן זו המדינה, המשטרה, שלא עושים כלום מולם", כותב יאיר אטינגר ב"הארץ".
תת-הנושא שניצב היום בראש סדר היום, שנכבש כולו על-ידי הדרת נשים, הוא האלימות שמפגינים חרדי בית-שמש נגד, ובכן, מי שאינם חרדי בית-שמש (ומי יודע, אולי גם זה נגד זה. אבל מי שומע נפילת עץ ביער שאין בו איש?). "כוננות גבוהה במשטרה לקראת אירוע המחאה על הדרת נשים", נכתב בכותרת המשנה של "הארץ", ושוטרים, "בלשים בלבוש אזרחי" ואנשי משמר-הגבול מאכלסים גם את כותרות המשנה של "מעריב" ו"ישראל היום".
"מעריב" הוא היחיד שתמונת השער שלו שלווה (ח"כ חיים אמסלם, שפרש מש"ס בקול רעש גדול והקים תנועה מתונה, מדליק נרות יחד עם בני משפחת מרגוליס, שילדתם כיכבה בכתבה בערוץ 2). ב"ידיעות" חרדים מתגודדים ומטפסים מסביב שלט המצווה על נשים לעבור לצד השני של המדרכה, וב"ישראל היום" ו"הארץ" חרדים צועקים ומכים.
העיתונות החרדית מציגה, כמובן, תמונה הפוכה. עבור העיתונים החרדיים, בייחוד המפלגתיים, שנאה והסתה נגד הציבור החילוני הן עניין שבשגרה, וממילא ההתעניינות השלילית הנוכחית של הציבור הכללי בנעשה ברחובות החרדיים גוררת כותרות כמו "מסע הסתה מתוזמן נגד הציבור החרדי" (כותרת ראשית של "יתד נאמן") או "גל ההסתה התקשורתי נמשך: מצעד שנאה והסתה נגד הציבור החרדי ייערך היום בבית-שמש" (כותרת ראשית של "המבשר").
ברם, לפי "הארץ", החרדים עצמם "נואשו מתחנות הרדיו ומהעיתונים החרדיים: בשכנות ל'סיקריקים' חיים חרדים המבקשים להגביר את הלחץ החילוני על הקיצונים של בית-שמש וירושלים" ואף "חושבים כי לתקשורת החילונית יש כעת תפקיד מכריע". החרדים המתונים הם גם הפתרון לפי רוזנבליט, שטור שלה מתפרסם היום בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" (עם הפניה מהשער). הם גם היו, בשבוע שעבר, הפתרון של יאיר לפיד, בעל הטור הפופולרי בעיתון ומי שמתעתד, כנראה, להקים מפלגה, אולי ברוח שינוי האנטי-דתית של אביו. גם ב"מעריב" קריאה "לכל החרדים המתונים", מעטו של הרב דב ליפמן, מנהיג חרדי מבית-שמש הנלחם נגד אנשי החסידויות הקיצוניות (במקום סאטמר, תולדות-אהרון, סיקריקים ושלל שמות, אני מציע שם גנרי: "החסידים היורקים").
ואותו "חרדי חסידי מבית-שמש" שמצטט אטינגר ממשיך ואומר: "אולי תגיד לי למה כל הציבור החילוני טיפש, וממשיך לקנות מוצרים בהכשר 'בד"ץ העדה-החרדית'? הם לא יודעים שהמוצרים האלה מממנים את הסיקריקים בבית-שמש". אטינגר לא שואל אותו מדוע הציבור החרדי ממשיך לקנות את המוצרים. בידיעה אחרת באותו עמוד הוא מצטט את "מנהיג הקנאים", "האדמו"ר מתולדות-אהרון", דוד קהאן שמו, שהגיע לביקור בארץ והורה כי "אסור להתפשר". נראה אפוא שהיורקים דווקא כן שומעים לרבנים.
כתבת השער המתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" ב"גלריה", מוסף "הארץ", היא ראיון עם הבמאי דייוויד פינצ'ר ("מועדון קרב"): "כשבאים אלי ואומרים, 'למה אתה לא יכול להתפשר?', אני אומר: 'על מה אתם מדברים? העובדה שהשיחה הזאת מתקיימת בינינו עכשיו מעידה שהתפשרנו'".
60 שניות על תירוצים
"רוב הישראלים והישראליות אכן נעשקים על-ידי הטייקונים ומדיניות הממשלה. האזרחים והאזרחיות הערבים אכן מופלים בצורה מזעזעת ומקוממת שנים רבות. אפליית נשים וביזוין אכן מתקיימים ובגדול גם בחברה החילונית. כל זה נכון. ובו בזמן, כל זה לא צריך למנוע או להקטין בחשיבותה של מחאה נגד מה שקורה עכשיו", מתייחסת צפי סער במדורה "גברת מג'ונדרת" (במוסף "גלריה" של "הארץ") למגוון התירוצים הנשמעים בתקשורת באחרונה נגד העיסוק באפליית הנשים בקרב החרדים. "זו לא אמורה לבוא במקום מאבק בכל הרעות החולות האחרות, אלא בנוסף לה. התפיסה של או-או, של 'יש בעיות גדולות יותר', היא תפיסה המשמשת תמיד את השכבות השליטות בחברה על מנת להשתיק מחאה. הדוגמה הקלאסית היא כמובן: מה אתן נלחמות לזכויות נשים כשישראל נתונה במאבק קיומי".
ובעמ' 4 של "ידיעות אחרונות", "מכתב לאחותי החילונית" של שושנה חן מול טור "מחיר השתיקה" של ליהיא לפיד (הסטיריקנים יוסיפו כאן: "אשתו של"). חן חוזרת על הקביעה הפטרונית שלפיה החילונים מתייחסים לחרדים ב"רדידות, שטחיות, דמגוגיה, פטרונות מתנשאת ואלימות", ולאחרונה גם ב"ניכור, אינטרסנטיות, ציניות, רשעות ובורות", קוראת להתנתק מהתקשורת (קריאה חלולה כשהיא מודפסת היכן שהיא מודפסת), ובסיום, לאחר תשפוכת המחמאות הזו, קוראת להנמיך את להבות השנאה ההדדית.
הערה סגנונית
"ביטוי שיש להדיר ומיד", כותבת צפי סער בהערת סוגריים במדורה במוסף "גלריה" על הביטוי "הדרת נשים", "תוצר נקי וצח כל-כך של מכבסת המלים".
לא מעוניינים לעבוד
שמחה וששון! "הישג היסטורי: האבטלה: רק 5%", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". כותרת המשנה לידיעה של זאב קליין בעמ' 9 יודעת לצטט את שר האוצר, שבתורו יודע לומר כי "זו עדות למדיניות האנטי-משברית שהובילה הממשלה". הידיעה עצמה מצטטת בהרחבה את ראש הממשלה נתניהו, שקובע כי "זו תוצאה של העבודה של היושבים סביב שולחן זה ורבים אחרים בממשלה", וקליין עצמו יודע להכריז גם (או לצטט מקומוניקט) על "צמיחה מואצת במשק, שיפור בביצועי המשק ועלייה ברמת החיים".
אם כל-כך טוב, אז למה כל-כך רע? קודם כל, מה כל-כך רע? הנה יש אפילו עיתון בחינם. וברצינות: הנה מדור כלכלה שמפרסם ידיעה כזו חודשים אחדים אחרי ההתעוררות החברתית והכלכלית של הקיץ, אחרי שמשבר עולמי חסר תקדים זה עשורים הוכיח שהמדדים הכלכליים העכשוויים מכזיבים, אחרי שממש כעת הוכיחו דו"חות ממשלתיים כי העוני בישראל מכה קשות גם באנשים עובדים.
"חצי עבודה", קובעת כותרת טורו של גדעון עשת, המודפס בחלקו על שער המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", לצד הכותרת "5%", צבועה באדום. "בסטטיסטיקה של שוק העבודה מסתכלים לא רק על מי שמחפשים עבודה ולא מוצאים, אלא על מי שבכלל לא מעוניינים לעבוד", הוא כותב. "בישראל שיעור אלה שעובדים ומחפשים עבודה גם יחד הוא בערך 60%. במדינות מתוקנות יותר השיעור הזה הוא בערך 75%. אם לוקחים את המספר הזה, האחרון, ומפעילים אותו על מדינת ישראל - שיעור המובטלים הוא לא 5%, כי אם 15%".
ובמוסף "עסקים" של "מעריב" מוסיפים כי הנתון של 5% התפרסם על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בצירוף אזהרה: "בגלל השפעות שונות (כולל השפעת החגים), היו שיעורי ההשבה לסקר כוח אדם באוקטובר נמוכים יחסית. לכן יש להתייחס בזהירות לנתונים של שלושת החודשים האחרונים. סדרת הנתונים מאופיינת באי-סדירות גבוהה המביאה לתנודתיות רבה מחודש לחודש ומקשה לבצע את אומדן המגמה ולנתחה". לישראלים מגיעה עיתונות הוגנת.
ובכל זאת, יש בישראל, כאמור, גם מי שעובדים. "מי יגן על הגברים?", שואל נחמיה שטרסלר במדור הדעות של "הארץ". שטרסלר מזכיר את רפורמת הפנסיה של נתניהו כשר אוצר, מ-2004, שבמסגרתה הועלה גיל הפרישה כדי לממן את הגידול בהוצאות הפנסיה כתוצאה מעלייה בתוחלת החיים."הפעימה הראשונה בוצעה, וגיל הפרישה לנשים הועלה ל-62. אבל הפעימה השנייה, שהיתה אמורה להתחיל בשבוע הבא, כבר לא תבוצע", כותב שטרסלר, ותולה את האשם בנרפות של נתניהו ושטייניץ מול יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ חיים כץ, ומול דעת הקהל.
"מדובר כאן באפליה בוטה כלפי גברים", קובע שטרסלר. "לא רק שהגברים עובדים במקרים רבים בעבודות פיזיות שוחקות וקשות בתעשייה, בבנייה, בחקלאות ובתחבורה, אלא שהם גם מסבסדים את הפנסיה של הנשים. כי הרי אין יש מאין. אם קבוצה אחת באוכלוסייה מקבלת זכויות יתר, קבוצה אחרת מממנת אותה", והוא מוסיף בהמשך: "מה יש, גברים הם לא בני-אדם? אם תדקרו אותם לא יזוב מהם דם?" ("היום הכל זה פופוליזם", הוא כותב בפתח המאמר).
גלגולי מחילה
"אי-אפשר למחול, אבל צריך להבין" היא כותרת מאמר של משה ארנס במדור הדעות של "הארץ", המתייחס ל"צעירי 'תג מחיר', ההורסים רכוש ערבי, פוגעים במסגדים ותוקפים את צה"ל". "ייתכן שהם טיפשים דיים כדי לחשוב שביכולתם למנוע פירוק מאחזים לא-חוקיים", כותב ארנס על אותם צעירים, אבל סביר יותר שהתנהגותם היא תוצאה של ניכור ועוינות למדינה, ו"אין צורך להרחיק לכת כדי למצוא את שורשי אותם רגשות קשים".
"גרמה להם ההתנתקות - עקירתם בכוח של עשרת אלפים ישראלים מבתיהם בגוש קטיף ובצפון השומרון, שבוצעה בידי צה"ל לפני כשש שנים [...] הכוח שהפעילה ממשלת שרון, פוליטית, מינהלית ופיזית, חשף התעלמות מוחלטת מדעותיו של מיעוט גדול במדינה. אך שרון ותומכיו סברו שהמטרה מקדשת את האמצעים, והאמצעים היו בלתי דמוקרטיים בעליל. ההתנתקות הותירה פצע שלא הגליד לא רק בנפשם של העקורים מבתיהם, שרבים מהם עדיין חסרי קורת גג, אלא גם בלבם של מאות אלפים שהתנגדו לפעולה. בשוליים יצר הדבר את תופעת 'תג מחיר' המצערת [...] הלקח מכל זה", הוא מסכם, "בחברה דמוקרטית אין להפעיל טקטיקות 'בולדוזר' כדי לרמוס מיעוט גדול באוכלוסייה".
"הפרקליטות הצבאית: לא להעמיד פורעי חוק מהימין לדין צבאי", נכתב בכותרת ידיעה של חיים לוינסון לצד הכותרת הראשית של "הארץ". "צה"ל נגד הוראת נתניהו" היא כותרת הגג. "נתניהו הכריז על צעד זה לפני שבועיים, כאחד משורה של צעדים שנועדו לטפל באלימות אידיאולוגית של הימין", כותב לוינסון, ועשה זאת ללא תיאום מוקדם עם הפרקליטות הצבאית ("בכיר בפרקליטות הצבאית אמר, בשיחה סגורה, ששמע על הצעד הזה במהדורות החדשות שבהן דווח על התוכנית").
אלא שאנשי הפרקליטות הצבאית מביעים כעת, כאמור, התנגדות לצעד הזה, מכמה סיבות: "אין בו תועלת ממשית, כי הבעיה העיקרית היא איסוף ראיות בקרב פעילי הימין, ובבתי-המשפט הצבאיים חלים דיני הראיות שחלים בישראל, ואם אין ראיות להרשעה בישראל, לא יהיו ראיות להרשעה ביו"ש. שנית, העמדה לדין בידי אנשי צבא לפני שופטים צבאיים תגרום לפוליטיזציה נוספת של הצבא, דבר שהצבא רואה בו משגה אסטרטגי. שלישית, הניסיון שהצטבר מהעמדה לדין של מתנחלים בבתי-משפט אלה, בשנות ה-70, היה שלילי. ורביעית, העמדה לדין בפועל תגרור עתירות לבג"ץ על אפליה, שבפרקליטות הצבאית סבורים שיש להן סיכויים טובים להתקבל".
ובעמוד הפותח של "מעריב" כותב מרדכי חיימוביץ לנשיא פרס "לרוץ לבית-שמש". "הנשיא קנדי לא היסס לשלוח חיילים של המשמר הלאומי כשרצה להכניס סטודנט שחור לאוניברסיטה הגזענית של מיסיסיפי". הנה מתרקם ההסבר לשנים הבאות לטראומה החרדית שתניב מיני מעשי אלימות וסטייה.
חדשות תרבות
"ב-24 מדינות ברחבי העולם מתקיימות כרגע חקירות בנוגע להטיית משחקים", טוענת כותרת המשנה לראשית של מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות". "כך עובדת השיטה", ממשיכה הכותרת, "המאפיה האסיאתית מנהלת את העניינים, שוק ההימורים מגלגל מיליארדים, כדורגלנים משתפים פעולה, פיפ"א מנסה להילחם בתופעה והאוהדים צופים בהצגה שסופה ידוע מראש". הנה, הפשע משתלם: צופי הכדורגל שודרגו להיות צופי תיאטרון.