על הגדר

"בין המתנה לדשדוש" היא כותרת מאמר הפרשנות של עמוס הראל, התופס היום את עמ' 3 של "הארץ". "במצרים מדברים על הפסקת אש, בעזה ממשיכות תקיפות חיל האוויר, ומסביב לרצועה החיילים בציפייה דרוכה להחלטה. בכך נשכח אחד הלקחים המשמעותיים ממלחמת לבנון השנייה: חשיבות קיצור סבב הלחימה", נכתב בכותרת המשנה.

התארכותו של סבב הלחימה ניכרת גם בעיתונים, ששכבת הטיח שממילא כיסתה רק בדוחק את הבדלי הגישות ביניהם מאז פרץ הסבב הנוכחי (קרי, הפסקת הקמפיינים כל עוד רועמים התותחים) מתפוררת לה. ב"ישראל היום" הכותרת הראשית מודיעה על "מאמץ לרגיעה, כוננות לתקיפה", עמוד השער מעוטר בתמונות של חיילי צה"ל מצדיעים ומחייכים ("מצדיעים לכם"), ומאמרי הפרשנות משקפים, כנראה, את הלך הרוח בהנהגה המדינית: ישיבה מתוחה על הגדר, דיבורים על רגיעה ושבחים עצמיים.

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, נדנוד הרגליים של אותה ישיבה על אותה גדר מדווח לקוראים באופן ביקורתי, מנקודת מבטם של מי שצופים ביושבים על הגדר ואינם יושבים על הגדר בעצמם. "בינתיים ישראל מאיימת, עושה שרירים, ואילו החמאס משחק את הקשה להשגה", כותב אלכס פישמן תחת הכותרת על השער, "מלחמת עצבים". "מצבה האסטרטגי של ישראל מול החמאס כיום גרוע משהיה לפני המבצע", קובע סבר פלוצקר, זאת משום שאופציית הירי על גוש דן הפכה למציאות, והחיים ממשיכים. "הסלמה גוררת הסלמה", קובע אלון חילו במאמר ביקורתי. הכותרת הראשית היא "אובמה לוחץ להפסקת אש".

"הדילמה של נתניהו" היא הכותרת של "מעריב". "בעוד חיילי צה"ל ערוכים למבצע קרקעי, הציג אמש ראש הממשלה לשרי התשיעייה מתווה לרגיעה שגובש בקהיר. המחלוקת: ישראל מתעקשת על נצירת האש מעזה לפני תחילת המו"מ, חמאס דורש התחייבות להסרת הסגר, פתיחת המעברים והפסקת החיסולים. מזכ"ל האו"ם יגיע היום לישראל בניסיון לקדם הסדר".

"שעון המבצע מתקתק", נכתב בהפניה לטור של עמיר רפפורט על שער "מעריב". "אם החיילים יוחזקו סמוך לגבול עזה בלי שיופעלו, המרמור שלהם יגדל ככל שיעברו הימים", הוא טוען. נחום ברנע קובע ב"ידיעות אחרונות" כי "ישראל לא תכריע בסבב הזה את החמאס. המשחק איננו על ניצחון, אלא על זמן". מעיתון השלטון ניכר כי גם ראש הממשלה מודע לכך, אבל כיצד מסבירים זאת למי שכבר אינם קוראים את נחום ברנע? דילמה.

כלכלת מלחמה

"הפגיעה בכלכלה קשה יותר מבעופרת-יצוקה", מכריזה הכותרת הראשית של "כלכליסט". "מספר המפעלים המושבתים במבצע הנוכחי בעזה גדול ממספרם במבצע הקודם ושיעור ההתייצבות לעבודה פחת. באוצר נערכים לאובדן 0.5% מהתוצר, שהם הפסד של 5 מיליארד שקל. ובינתיים המשקיעים הזרים לא משכו כספים בסכומים משמעותיים והעלייה בפרמיות הסיכון של ישראל נבלמה".

המסר בכפולה הפותחת, בניגוד לעמוד השער, מרגיע: "הסימולציות של משרד האוצר הרגיעו את הקודקודים", נכתב בכותרת הגג. בכותרת עצמה מדובר על 5 מיליארד שקל כ"הנזק המקסימלי", והדיווח עצמו נפתח בציטוט של "האוצר", ולפיו "כל הניתוחים שעשינו מראים שמצב המשק בסדר גמור".

ב"דה-מרקר" מקדישים את הכותרת הראשית לרעיון יפה: לא עוד דיווח על מצוקת העסקים הקטנים בדרום או מחיר המלחמה (גם מקומם של אלה לא נפקד), אלא כיוונה של תשומת הלב שמעוררת המלחמה לנעשה בפריפריה הדרומית של מדינת ישראל למבט רחב יותר. "לאחר שהאש תיפסק, ישראל תצטרך להילחם על הדרום", נכתב בכותרת הראשית, המפנה לסקירה של כתבי העיתון על "האתגרים שמצפים ליישובי הדרום לאחר הפסקת האש" בתחומים שונים.

עוד ב"כלכליסט", מיקי פלד כותב על "החיים תחת שלטון חמאס". "בלי עצמאות כלכלית, תושבי עזה נשענים על ביבי ועל העולם", נכתב בכותרת הכתבה. "ממשלת נתניהו עזרה לכלכלת רצועת עזה לצמוח ביותר מ-30% מאז אמצע 2010, אם כי עדיין מדובר במקום עני וצפוף. גם העזתים מודים שאין רעב ברצועה, בין השאר מאחר ש-85% מתושביה מסתמכים על עזרה מעמותות הסיוע הבינלאומיות".

חברים, אבל לא שלך

עוד ב"דה-מרקר": רותם שטרקמן כותב על המתיחות שישנה או איננה בין אנשי העסקים והחברים לשעבר או בהווה, נוחי דנקנר ודן טהורי. כולל הספד לוועדת הריכוזיות. מיכאל רוכוורגר כותב על אילן בן-דב ועל אחיינו, אורי בן-דב.

ובינתיים, ב"עסקים"

אחרי שהקדיש אתמול את שערו למאמר הקובע כי מבצע "עמוד ענן" לא ימוטט את כלכלת ישראל (בלעדי!), מגיעות היום למוסף "עסקים" החדשות על אודות העלות הכלכלית של ניהול מלחמה: "430 מפעלים בדרום מדשדשים בעקבות 'עמוד ענן'. עסקים קטנים מפסידים פדיון של כ-100 מיליון שקלים ביום", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף, שסופה מסגיר את המקור לידיעה הראשית המרעישה: הודעה לעיתונות של איגוד לשכות המסחר.

עמודי המוסף עצמו מרכיבים פסיפס הזוי למדי, שהקשר בינו לבין הנעשה בישראל (המדינה שבה יוצא העיתון לאור) או לבין רובם המוחלט של אזרחי ישראל (קהל היעד הפוטנציאלי) מקרי בהחלט. שתיים משש הידיעות בכפולת החדשות עוסקות בבורסות סין ויפן ובתעשיות הרכב שלהן. ידיעה שלישית עוסקת בתנועה הסלפית במצרים. ידיעה רביעית היא דיווח של פעיל הימין הכלכלי הקיצוני בועז ארד על סוגיות סביבתיות, שזה כמו לתת לעמירה הס לדווח על בחירות למועצת קדומים, רק ללא הניסיון והמקצוענות העיתונאית. שתי הידיעות הנוספות הן סיכום של הודעות לעיתונות. וזו הכפולה הפותחת של המוסף. עמ' 4 מוקדש כולו לפרסום סמוי-גלוי של סוויטות יוקרה במלונות ברחבי הארץ. עמ' 5 מכיל שלוש ידיעות אקראיות תחת הלוגו "טכנולוגיה". על שאר העמודים מתפרסמות מודעות במסגרת הפרסום המנדטורי שבאמצעותו מסבסדת מדינת ישראל את העיתונים המודפסים.

המוסף "עסקים" היה תמיד הבלתי מוצדק מבין עיתוני הכלכלה – התחום הפורח בעיתונות הישראלית. לא בר-השוואה לעיתונים המקצועיים, "גלובס", "כלכליסט" ו"דה-מרקר", ונחות אפילו מתאומו הצרכני והמתרפס "ממון". הבעלים הקודם של העיתון, נוחי דנקנר, קיבל את "מעריב" ללא מערכת כלכלית, שפוזרה מעט לפני שהגיע לעיתון. מאז נבנתה מערכת טלאי על טלאי ופעלה מתחת לתקן, ופעמים רבות גם הרחק-הרחק מתחת לתו תקן אתי או מקצועי. האג'נדה הימנית-קיצונית של כמה מהעיתונאים התערבבה באג'נדות האישיות הפסולות של בעלים ועורכים וזלגה אל הקוראים ללא תשתית של עבודה עיתונאית רצינית שתגבה אותה ותעניק לה צורה.

כעת, בעידן בן-צבי, נצפה תסריט דומה: עם כניסתו של המו"ל והעורך החדש פורקה מערכת המוסף והוחלט על סגירתו, רק כדי להתחרט מיד אחר-כך ולהמשיך להפעיל אותו במתכונת חירום, עם מיני-מערכת המורכבת מעיתונאי מוסף הכלכלה של "מקור ראשון", שנסגר בעצמו לא מזמן. אם היה מוסף כלכלי הזוי ודל יותר מ"עסקים", הרי שהיה זה "כלכלה" של "מקור ראשון". כעת אוחדו שני הנפלים של העיתונות הכלכלית בישראל לכדי מוצר אחד, שסכומו נופל אפילו מהסך הקלוש של חלקיו.

בן-צבי, אפשר להניח הנחה הגיונית, מודע לרלבנטיות הלא קיימת של המוצרים העיתונאיים שלו בתחום הכלכלי. עובדה: על אחד מהם ויתר ועל השני ניסה לוותר. כעת מונשם המוסף במתכונת חירום ומפרכס מול עיני הקוראים. במקביל מתנהלים מגעים לסינדיקציה של חומרים כלכליים מאחד העיתונים המתמחים בכך. זה בוודאי פתרון עדיף על זה הנוכחי.

ענייני תקשורת

"עמותת הצלחה פנתה לרשות השנייה: 'ערוץ 10 גנז כתבה על אלוביץ''", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". "לטענת העמותה, תחקיר שהיה 'בשלבי הכנה מתקדמים' הוקפא בהוראת מ"מ מנכ"ל חברת החדשות, אורי רוזן, שהתפטר בתחילת החודש. אלוביץ', בעל השליטה בבזק, ניהל עם הערוץ מגעים להקמת מיזם תוכן משותף".

"מעריב" מפרסם הבוקר כפולה שמוקדשת לשימוש הנרחב שעושה צה"ל במטוסים ללא טייס בעזה, כאשר רובה מוקדש לתמונות של כלי הטיס. הכתבה, של עמיר רפפורט, פורסמה כבר בירחון שלו "ישראל דיפנס". האינפוגרפיקה נראית טוב, אבל יש בה כדי להטעות: רבים מהמל"טים והמזל"טים שמופיעים בה לא נרכשו על-ידי צה"ל וזרועותיו, נמצאים בפיתוח, או שכלל לא הופעלו בעזה.