חג הגז

"נתניהו מאמץ את מסקנות הוועדה למיסוי הגז במלואן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", ובכותרת המשנה: "המלצות ועדת ששינסקי, שהגדילה את חלקה של המדינה ברווחי הגז ל-62%, יובאו לממשלה ביום ראשון. איגוד חברות הגז: 'המשקיעים יברחו מעתה לקפריסין וללבנון". "נתניהו אמר לא לטייקונים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" הדיווחים בעניין נשמרים אקסקלוסיבית לכלכלונים.

בכלכלונים, האב המאמץ נתניהו מאמץ גם את כל הכותרות הראשיות: "נתניהו אימץ את המלצות ועדת ששינסקי במלואן" ("דה-מרקר"), "מאמץ את ששינסקי" ("ממון"), "נתניהו: מאמץ את המלצות ששינסקי במלואן" ("עסקים"), "אאמץ את המלצות ששינסקי במלואן" ("כלכליסט", אחרי כותרת הגג "בנימין נתניהו בהתייחסות מפתיעה למשק הגז").

מה כעת? ההמלצות יובאו לאישור הממשלה ביום ראשון, ולפי הצהרתו של נתניהו, נראה שיאושרו. האם יש סיכוי שהממשלה או הכנסת לא יאשרו את ההמלצות, למרות תמיכת ראש הממשלה ושר האוצר? הפרשנים סבורים שיש סיכוי, אולם קטן.

כמו עם החדשה שכבשה אתמול את העיתונים, גם הידיעה על קביעת נתניהו מלווה בהטיות שונות של המלה "הפתעה", אולם שלא כמו סיקור מהלך ההתפצלות של אהוד ברק, הסיקור היום נוטף צוף. "הוצאות הביטחון – עלינו", נכתב על שער "דה-מרקר" בכותרת טורו של העורך סמי פרץ; "כל הכבוד לנתניהו", נכתב בפשטות בכותרת טורה של מירב ארלוזורוב על השער. "ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט שבמלחמה שבין טייקוני הגז לציבור הוא מעדיף לקחת את הצד של הציבור", פותח גולן פרידלנד את טורו בכפולה הפותחת של "כלכליסט".

"לאחר שהסתמנה קואליציה נדירה פוליטית וציבורית של אלה המעוניינים באימוץ המלצות ששינסקי כמקשה אחת, נתניהו הגיע למסקנה שאין ברירה, שאסור לזגזג ושחייבים לקבל את ההמלצות", כותב יהודה שרוני ב"עסקים" של "מעריב". חברה חשובה בקואליציה היתה התקשורת, שברובה ניצוקה לאותה מקשה ששרוני כותב עליה.

האם ההתגייסות התקשורתית – היכן שהיתה כזו – לטובת העלאת תמלוגי הגז, היתה מהלך עיתונאי ראוי? "תשובה הפתיע אתמול את ראש הממשלה בלשכתו וניסה לשכנעו לדחות את המלצות ועדת ששינסקי, אף שרק לפני שבוע התארח בלשכתו", נכתב ב"הארץ". ככה זה, לפעמים צריך להתגייס.

החזירו את העננה

"רמטכ"ל בסימן שאלה" היא כותרת מאמר המערכת של "הארץ": "ביום שני, 14 בפברואר, אמור רב-אלוף גבי אשכנזי להעביר את נס הרמטכ"ל לאלוף יואב גלנט. אבל בשבועות האחרונים מתרבים ומתעבים הספקות, האומנם יקבל גלנט את ראשות המטה הכללי, ואם כן – מתי". "גלנט זומן למסור עדות בפני מבקר המדינה בפרשת הקרקעות", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "התנועה-הירוקה דורשת מבג"ץ להוציא צו ביניים לעיכוב מינויו לרמטכ"ל".

ב"ידיעות אחרונות", ויותר כך ב"מעריב", סימן השאלה שמרחף מעל מועמדותו של גלנט, שנראתה חלוטה, גדול כל-כך שהוא הופך לכותרת הראשית; "רמטכ"ל בספק" ב"ידיעות אחרונות", וב"מעריב" לוקחים עוד צעד קדימה עם "גלנט לא לא יוכל להיות רמטכ"ל" (על-פי "גורמים בכירים במשרד מבקר המדינה"). הלוגו "בעקבות תחקיר 'מעריב'" הוגדל היום בכמה פונטים טובים, וכותרת ההפניה לטור הפרשנות של בן כספית היא "הוא לא ראוי". "יואב גלנט לא יכול להיות ראש המטה הכללי של צה"ל. נקודה", פותח כספית את הטור, שמשום מה נמשך בכל זאת.

"גורמים משפטיים: גלנט השתלט על אדמות מדינה במושב עמיקם – העובדה הזו לא שנויה במחלוקת", נכתב בכותרת הגג על שער "ידיעות אחרונות". "עיקרי הפרשה: סיפוח קרקע, עבירות בנייה ומידע כוזב", נכתב בכותרת ידיעה של אתי אברמוב בכפולה הפותחת של העיתון, המוקדשת כולה לגלנט. ב"מעריב", אמיר בוחבוט כבר ממנה רמטכ"ל חדש: "אפשרות: האלוף נווה ימונה זמנית". "טרפו את כל הקלפים והחזירו את העננה", מצטט בוחבוט באותה ידיעה "קצין בכיר בצה"ל בשיחה סגורה".

ב"ישראל היום" מקדישים אחת משתי ידיעות בעמ' 11 לגלנט ("גלנט הוזמן לשימוע אצל מבקר המדינה"), מעליה מדווחים עדנה אדטו ויהודה שלזינגר כי פרקליטות מחוז ירושלים המליצה ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את הרב מוטי אלון באשמת מעשים מגונים.

למרות העיסוק הרב בעבר בפרשת אלון, העיתונים מעדיפים להדגיש ידיעה אחרת על שערוריית מין ורבנים, שאין בה לא מין ולא רבנים, שהותרה שלשום לפרסום ופורסמה ונאסרה שוב לפרסום ושוב הותרה.

"פיתוי" היא הכותרת הלא מפתה על שער "ידיעות אחרונות", "פרשת הסחיטה: הסיפור המלא על השחקנית היפה והעסקן החרדי שלא עמד בקסמיה". לפי "הארץ", המצטט את העסקן האמור, דודי זילברשלג, חטאו של האחרון היה שנכנס לחדר יחד עם אשה. לפי ירון דורון ב"ידיעות", המצטט גורמים משטרתיים עלומים, השחקנית, תום דרום, עיסתה את זילברשלג כשהיא "חשופת חזה" והוא "בעירום חלקי". אבל בטח כבר קראתם באינטרנט.

שחר שאחרי שחר של יום חדש

יום שני, ה-17 בינואר 2011, היה יום לידתה של מפלגת העצמאות, בראשותו של הרמטכ"ל וראש הממשלה לשעבר של מדינת ישראל, ושר הביטחון שלה בהווה, אהוד ברק. יום שלישי, ה-18 בינואר 2011, הוקדש על-ידי העיתונים לסיקור רב עמודים וכותרות של המהלך הפוליטי של ברק, שספג בעיקר קיתונות של ביקורת. יום רביעי, ה-19 בינואר 2011, הוא היום שבו העיתונות עברה לעסוק בעניינים אחרים. תהילה לא היתה כאן, בטח שלא תהילת עולם, ובכל זאת היא חלפה לה כהרף עין.

"אין ספק שנדהמתי", אומרת ח"כ שלי יחימוביץ' למזל מועלם מ"הארץ", "התחושה המרכזית היתה סלידה עזה ממהלך שהוא אחד המושחתים והציניים ביותר שהיו אי-פעם בפוליטיקה הישראלית. מהלך ריק מכל תוכן אידיאולוגי, שכל תכליתו לשמור על מקומו של ברק בממשלה ולאפשר לו לפעול בלי 'משא' של מחויבויות ערכיות. הוא פשוט רוצה לעבוד אצל ביבי בלי שיפריעו לו. לא הופתעתי מהבחינה שזהו מהלך שמאוד הולם את האישיות האגוצנטרית והאופורטוניסטית של ברק, שדומה שהוא מתייחס אל המדינה כמו שמשקיעי הנפט הגדולים מתייחסים למשאבי הנפט – משהו שהוא צריך תמיד לרתום לטובת התעשרותו הפרטית וטובתו האישית".

במדור הדעות של "מעריב", הקמתה של סיעה חדשה, עוד סיעה, דווקא מעוררת אצל אברהם תירוש את התיאבון: "המתוק שצריך לצאת מהעז הזה הוא שבחלל הריק שבין קדימה לשמאל הקיצוני, תקום סוף-סוף מפלגה סוציאל-דמוקרטית של שמאל שפוי, ערכי, לאומי וציוני, שתעסוק לא רק בבעיות מדיניות". לצדו כותב שלמה צדוק על מטרה שחוקה לא פחות ורחוקה מלהתגשם באותה מידה, וקורא להפסקת ההתלהמות התקשורתית. לדידו של צדוק, התקשורת סיקרה את מעשהו הפוליטי הלגיטימי והראוי לקידה של ברק באופן מתלהם, מביך ולא מוסרי משום שהיא פוסט-ציונית ואילו ברק יצא נגד הפוסט-ציונות של רעיו למפלגת העבודה. וזה, תודו, טיעון מקורי.

מה חדש? "במערכת הפוליטית משוכנעים: בין שר הביטחון לראש הממשלה נחתם הסכם סודי ולפיו סיעת עצמאות תשתלב בליכוד ואילו ברק יישאר בתפקידו בכל ממשלה של נתניהו. בליכוד מאיימים: נגיב במלחמה. נתניהו וברק מכחישים", לשון כותרת המשנה לידיעה של מיה בנגל ב"מעריב". עוד באותו עמוד: יובל גורן ורותי סיני כותבים על עוד אפקט של פרישת ברק: משרד הרווחה יתנהל, כנראה, בלי שר. ב"הארץ" מדווחת מזל מועלם כי "רביעיית מורדי העבודה החליטה להישאר במפלגה".

ומה עם אביגדור ליברמן, מי שהוכתר אתמול על-ידי הפרשנים למרוויח הגדול מהמהלך של ברק, אחרי שזה הפך את ישראל-ביתנו לגורם היציב והחזק מבין השותפות הקואליציוניות? "כותב שורות אלה מאמין שצריך לתת לכל אדם, ובוודאי כאשר הוא נכנס לתפקיד כה אחראי, אשראי – צ'אנס הוגן להוכיח את עצמו", נזכר היום ב"הארץ" יהודה בן-מאיר בכניסתו של ליברמן לתפקיד שר החוץ, "הוא זכאי ליהנות לא רק מחזקת החפות, אלא גם מחזקת הכשרות. ואכן, כתבתי אז בעיתון זה מאמר תחת הכותרת: 'הוא לא גזען והוא לא פשיסט', וזאת על אף שחלקתי על דרכו ועל חלק גדול מעמדותיו. לצערי הרב, ליברמן הוכיח שהוא לא היה ראוי לאותו אשראי".

סיבות מבניות

"אפשר להירגע. מה שאירע בטוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות", כותב סלמאן מצאלחה במדור הדעות של "הארץ", זאת משום שכלל לא ברור שאכן ייערכו בחירות דמוקרטיות בטוניס, וגם משום שטוניס היא מדינה סונית ברובה המוחלט, ומשום שהעולם הערבי לא בנוי לכך. "מאז נסיגת המעצמות הקולוניאליות לא השכילו בעולם הערבי לבנות ולו 'מדינת לאום' אחת ראויה לשמה", כותב מצאלחה. "מדינת עיראק, למשל, לא יצרה עם עיראקי, ומדינת סוריה לא יצרה עם סורי. הדיקטטורה היתה הדבק היחיד שהחזיק הן בעיראק והן בסוריה את כל חלקי הפסיפס הדתי, האתני והשבטי. כשהדיקטטורה נפלה בעיראק, כל הישות העיראקית קרסה. תסריט טוניסאי אינו אפשרי במדינות הבנויות ממקבץ של שבטים ועדות דתיות, שנתונים כולם במשטרים שבטיים ונוהגים על-פי מסורות דיכוי עתיקות.

"[...] אין בכוחם של אסונות או מחדלים לעורר דיון אמיתי. הסיבות לכך הן מבניות, בתוך התרבות הערבית-האסלאמית. שכן, בשונה מתרבויות אחרות, התרבות האסלאמית לא יצרה מנגנונים של חשבון נפש. נזכיר, כי אין ולו מסורת אחת המיוחסת לנביא מוחמד שמחייבת את המאמין המוסלמי לערוך חשבון נפש. העדר קיומו של עיקרון כזה הוא שורש הבעיה בחברה הזאת. שכן, עריכת חשבון נפש בתרבות היא מנגנון המאפשר תיקון. באין מנגנון כזה לא יהיה תיקון, ולכן קשה לראות אורה בקצה הג'ורה".

באותו עמוד מתייחס אלוף בן לאפשרות שמה שאירע בטוניס יחזור במזרח התיכון, אבל דווקא בישראל: "הם ייצאו מבתיהם לחום הקיץ הירושלמי, ויצעדו במורד רחוב צלאח א-דין אל חומת העיר העתיקה. חמישים פלסטינים, ואז מאה, ומאתיים, ואלף. ועשרת אלפים. צועדים וצועקים 'איסתיקלאל', עצמאות. לא כתמיכה בסיעתו החדשה של אהוד ברק, אלא כדי לסלק את ישראל מהשטחים שמעבר לקו הירוק ולהקים בהם מדינה פלסטינית. כפי שהמפגינים בטוניסיה סילקו את השליט זין בן-עלי".

לפי בן, "התרחיש הזה – שהחוקרים שאול משעל ודורון מצא כינו 'אינתיפאדה לבנה' – עשוי להתממש באוגוסט-ספטמבר, בבוא תאריך היעד שקבעו הפלסטינים להכרזה על מדינתם העצמאית. מחמוד עבאס וסלאם פיאד מאגפים את בנימין נתניהו. המהלך המשולב שיזמו, בניית מוסדות בצד הכרה בינלאומית, מבודד את ישראל ומציג אותה כסרבנית שלום שמתעקשת לאחוז בהתנחלויות. העולם מתרגל בהדרגה לרעיון שפלסטין תצטרף למשפחת האומות כבר בקיץ הקרוב. [...] כגובה הציפיות הפלסטיניות, כך יהיה גם עומק האכזבה כשיגיע ספטמבר והעצמאות תבושש לבוא".

"מדבדב ביריחו: 'נתמוך בזכות הפלסטינים למדינה שבירתה מזרח ירושלים", נכתב בכותרת מעל לקפל על שער "הארץ", לצד תמונה גדולה של אבו-מאזן ונשיא רוסיה. "העיצומים של עובדי משרד החוץ יירשמו בהיסטוריה כמקרה נדיר שבו סכסוך עבודה חסך לפוליטיקאים מבוכה דיפלומטית", כותב עקיבא אלדר בטור המודפס על השער, "[...] העיצומים חסכו לראש הממשלה בנימין נתניהו את הצורך להזיע ליד האורח ממוסקבה, במאמץ לתרץ את אשרור ההכרה הרוסית בפלסטין. ביטול ביקורו של הנשיא הרוסי בירושלים חילץ את שר החוץ אביגדור ליברמן מהתענוג המפוקפק שבהסברה כיצד 'היחסים המיוחדים' שלו עם הרוסים מתיישבים עם סטירת הלחי הפומבית שמוסקבה הנחיתה על ישראל על מפתן ביתה".

ועוד משהו

"גל השנאה: הפגנה נוספת בבת-ים נגד התושבים הערבים", נכתב בכותרת ידיעה של חיים לוינסון בעמ' 9 של "הארץ". בעמ' 12 מדווח צפריר רינת כי "אתר הטבע העירוני בבת-ים הפך למזבלה פיראטית".

ענייני תקשורת

יום פרסום תוצאותיו של סקר ה-TGI, הבודק את רמת החשיפה לעיתונים השונים, הוא כבר מזמן לא יום חג לעיתונים בישראל, להוציא אחד, "ישראל היום". בעיתונים השונים התרגלו לראות ירידה עקבית במספר הקוראים שלהם ובפילוח הדמוגרפי של הקוראים שנשארו. הסקר שהתפרסם אתמול הצביע דווקא על מגמה הפוכה – על עלייה בקריאת עיתונים. בכמה? באחוזים אחדים. וזה המקום להזכיר: ה-TGI הוא סקר, הוא בודק "חשיפה", יש ספקות רבים ביחס לערכו, ולמעמדו הגיע רק משום שהמו"לים הישראלים מתעקשים להחביא מהציבור את מספרי התפוצה האמיתיים שלהם.

כיצד מסקרים את הסקר בעיתונים? ובכן – יום חג לעיתונים! כל עיתון מבשר על התחזקות חיובית כזו או אחרת במספר קוראיו, כפי שעולה מן הסקר אחרי שנטבל בחומצה של תעלולים מתימטיים זולים. רק "ישראל היום" יכול לחגוג באמת, והוא אכן עושה זאת בכותרת גדולה על השער ("ישראל היום: העיתון מס' 1 בארץ!"), המדגישה גם את עקיפתו של "ידיעות אחרונות" ב-2.5% חשיפה וגם "זינוק של כמעט 20% למהדורת סוף-השבוע". האם יום חג ל"ישראל היום" הוא יום חג לישראל היום? כן, אם ישראל היום מעוניינת בעיתונים דלי תוכן בעלי מערכות מדולדלות, מכורים לתוכן שיווקי ודלי תחקירים. ואף מלה על פוליטיקה.

לא הכל אפור: רן רזניק, תחקירן ותיק ומוערך, הצטרף לאחרונה ל"ישראל היום", והיום העיתון משוויץ ברכש החדש, מעניק לו כותרת על השער: "חולים מתים בגלל הצפיפות בבתי-החולים" ואת הלוגו הנדיר כל-כך ב"ישראל היום", "חשיפה". החשיפה: ראיון עם מנכ"ל משרד הבריאות, שאומר דברים שקראנו עליהם חזור וקרוא בשבועות האחרונים בעיתונים האחרים, ובמיוחד ב"ידיעות אחרונות", העיתון השני במדינה.

"אנחנו רואים אותם אוספים חלקי גופות בזירות אסון, אבל מאחורי כל איש זק"א עומדת אשה" (מתוך כותרת המשנה לכתבת השער של מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות").