המרגל שפיקסל אותי

"מיוחד: אלבומו של העצור", נכתב ברצועה צהובה על גבי תצלום שמופיע היום על שער "מעריב". עצרו רגע וחשבו על המלים האלה: "מיוחד: אלבומו של העצור". עזבו את העובדה שב"מעריב" לא עשו שום דבר מיוחד, אלא פשוט העתיקו את התמונות מאתר אינטרנט מצרי, כמו העיתונים האחרים, ותחשבו על הלך הרוח שמכוחו מתהדרים בפרסום אלבום תמונות של ישראלי שנעצר בחשד לריגול במצרים.

ולפרשה עצמה: "תעלומת ה'מרגל' במצרים" היא הכותרת על שער "מעריב", לצד תצלום ביזארי – על רקע הנסיבות – של אדם צעיר, לבן עור, חבוש כאפייה צבעונית וקו שחור מצנזר את פרצופו, מאחוריו פירמידה ומימינו, מחבק אותו בשתי ידיו, אדם שחום, עטור זיפים, משקפי שמש ותרבוש.

על שער "ידיעות אחרונות" מופיע תצלום אחר (גם בו הפנים מצונזרות), של "'המרגל' בכיכר תחריר בקהיר", נושא שלט שעליו כתוב באנגלית ובערבית "הו אובמה הטיפש זו מהפכת גאווה לא מהפכת אוכל". הכותרת הראשית של העיתון היא "ישראל: עלילה מצרית". "סיפור הזוי, זיוף בפוטושופ", מצטטת כותרת המשנה את "משרד החוץ". ב"ישראל היום" אין תצלום של המרגל או "המרגל" ליד הכותרת על השער, המכריזה: "מצרים: עצרנו סוכן של המוסד". ב"הארץ" הפניה זעירה על השער: "מצרים: עצרנו מרגל ישראלי".

"התביעה טוענת ש'אילן חיים גבריאל הסתובב בהפגנות, הסית לעימות עם הצבא וניסה לגייס סוכנים'. ישראל: הסיפור לא מוכר", נכתב בכותרת המשנה לדיווח לא ארוך של ג'קי חורי בעמ' 8 של "הארץ". "זהותו של העצור עדיין לא ברורה: לפי דיווח אחד שמו הוא אבירן גרין, אך לפי עיתונים אחרים במצרים, שמו הוא אילן חיים גרבלי", כותב עמית כהן ב"מעריב".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על פרטי המקרה, בין השאר תחת הכותרת "מבולבלים": "מצרים הפיצה מספר גרסאות – אילן פולארד, אילן גורן, אברלו גורן או אילן חיים גראביל". ב"ידיעות" בוחרים לשער את השם "אילן גורן". למותר לציין שהכותרת "מבולבלים" מכוונת לא כלפי הבלבול של כתבי "ידיעות", אלא כלפי העיתונות המצרית, שלא מסרה מידע חד-משמעי שאפשר לצטט ממנו.

ב"ישראל היום" שמו של העצור הוא אילן גראפל. "מבדיקה עולה כי צעיר בשם זה הוא יהודי אמריקאי שעלה ארצה והתגייס כחייל בודד ליחידה קרבית לאחר שלמד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב", כותב דניאל סיריוטי, שמוכיח כי הוא יודע לחפש ב"הארץ" טוב יותר מאנשי "הארץ": "בעיתון 'הארץ' אף פורסמה כתבה על גראפיל ותמונה שלו לאחר שנפצע במהלך מלחמת לבנון השנייה. באתר הפייסבוק שלו מציין גראפל כי הוא עובד של אוניברסיטת א-זהאר במצרים וכן מפורסמות בו תמונות ממצרים. תמונת הפרופיל שלו היא כשהוא על רקע מסגד".

הכותרות הראשיות

"ידיעות אחרונות" הוא היחיד שמקדיש את הכותרת הראשית שלו לפרשת הריגול שהיתה או לא היתה במצרים (רוב חלקו הנותר של השער מוקדש להולדת ילד מביצית של מנוחה באמצעות פונדקאית, או בטבלואידית: "קרן הפכה לאם שנתיים אחרי מותה"). "מעריב" מגדיל ראש (אולי כי עקב המצב בגבול סוריה-טורקיה נשלח כתב לזירת ההתרחשות) ומעניק אותה לתוצאות הבחירות בטורקיה: "ניצחון מוגבל", מעל לתמונתו של ראש הממשלה ארדואן יוצא מן הקלפי. "ראש ממשלת טורקיה ארדואן זכה בקדנציה שלישית, אבל לא השיג את הרוב שיאפשר שליטה מוחלטת במדינה", נכתב בכותרת המשנה.

"ככל שצבר עוצמה החל ארדואן לעסוק בבניית ממשל בסגנון פוטיני, כשהוא לא בוחל בדריסת מתנגדיו, במעצר המוני של קצינים ועיתונאים ובליבוי פרנויה ושנאה", כותב מתן דרורי בכפולה הפותחת של "מעריב". "כעת הוא יצטרך להכיר במגבלות הכוח שלו".

"צבא סוריה כבש את עיר המורדים בצפון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", מעל לתצלום של "ילדים סורים שנמלטו לטורקיה, אתמול סמוך לגבול בין המדינות". "אזרחים שנמלטו מהעיר ג'סר א-שוג'ור סיפרו ל'הארץ' על 'מסע טיהור' שמבצע הצבא הסורי בעיר ובכפרים הסמוכים. לדברי עדי ראייה, בכמה כפרים נותרו רק זקנים ונשים שהתקשו לברוח. מחנות הפליטים שהקימו הטורקים כבר התמלאו עד אפס מקום", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של אנשיל פפר מגבול סוריה-טורקיה.

ב"ישראל היום" הכותרת הראשית מוקדשת לגניבה מבסיס צבאי: "מצ"ח חוקרת: איך נגנבו מנועי F15". הסיפור מופיע גם בעמ' 4 של "ידיעות".

מפסידים כרגיל

"אף שסוריה הרשמית משדרת תמונה של 'עסקים כרגיל', מדיווחים של אנשי עסקים עולה כי חברות מהמפרץ הפרסי נטשו לטובת השוק הירדני ומגזר הנפט הסורי ספג פגיעה קשה. הנזקים מחלחלים גם ללבנון וצפויים להנחית מכת מוות על הסחר עם טורקיה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של דורון פסקין ב"כלכליסט". "בעוד יחידות הצבא בפיקודו של אח הנשיא הסורי, מאהר אסד, עסוקות בדיכוי האלים של המהומות במדינה, מתנהל במקביל קרב בלימה גם במגזר הכלכלי. בקרב זה נראה כי יש רק מפסידים", פוסק פסקין.

"מדד תל-אביב 25 איבד 1.3% לשפל של תשעה חודשים", נכתב בכותרת הראשית של מדור שוק ההון של "דה-מרקר". "המשק צומח, הבורסה צונחת: איבדה 10% מהשיא", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס" (הכפולה הפותחת מוקדשת לאפשרות מינויו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ליו"ר קרן המטבע העולמית, נושא המעסיק מאוד את עיתוני הכלכלה בשבועיים האחרונים).

מי כאן הפקק

"קבלנים מקבלים אישור ולא בונים. אני לא מבין את זה", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", ציטוט של פרופ' אמיר ברנע, "ראש הוועדה המיוחדת לחסמים בנדל"ן", שמינה שר הפנים אלי ישי. ברנע "טוען שחברות הבנייה מעכבות הקמת אלפי דירות חדשות". בכפולה הפותחת של המוסף, המוקדשת לראיון עם ברנע, מתפרסם תצלום של חלק משער העיתון מה-4.4.11 ובו תצלום של ישי והכותרת "תוכנית הנדל"ן של ביבי היא חארטה בארטה".

נבזלין, או: על הצביעות

"האוליגרך ליאוניד נבזלין רכש 20% ממניות 'הארץ' ב-140 מיליון שקל", נכתב בכותרת ידיעה של אופיר בר-זהר המתפרשת על פני עמוד שלם ב"דה-מרקר". "הערכות בענף: שוק העיתונות בדרך למלחמת כל בכל", נכתב בכותרת המשנה, המתייחסת לכך שאיל הון אחר, נוחי דנקנר, רכש לאחרונה את השליטה ב"מעריב", ואילו איל הון שלישי, שלדון אדלסון, הוא הבעלים של עיתון אחר, "ישראל היום".

בר-זהר מצטטת את עמוס שוקן, שאמר אתמול כי "הצטרפותו של נבזלין כשותף וכחבר מועצת המנהלים היא חיזוק משמעותי נוסף על-ידי איש עסקים מנוסה ואדם שלעניין ולפעילותו בתחומי היהדות והחינוך יש ערך מוסף חשוב". בר-זהר גם מראיינת את שוקן (מהלך שמתאים ל"הארץ" וקשה לדמיין אותו קורה אצל כל אחד מהמו"לים האחרים, המתנהלים מול עיתונאיהם ובעיקר מול הקוראים כאילו היו בני אלים), שמצהיר כי נבזלין "לא ביקש מעורבות בתוכן". לגבי הרשעתו של נבזלין בפלילים ברוסיה, שלא בפניו, אומר שוקן כי הוא מסתמך על עמדת בג"ץ שהחליט לא להסגיר את נבזלין משום שלא השתכנע בראיות נגדו.

בתשובה לשאלה אם נבזלין יתאים לקו השמאלני של "הארץ" מקריא שוקן קווים לדמותו של העיתון, מתוך החוזה, שעל-פיהם מדובר, בתמצית, בעיתון ציוני ודמוקרטי השואף לשלום ("אם לזה רוצים לקרוא שמאלני – שיקראו לזה שמאלני", אומר שוקן, מי שתומך בביטול ההמנון, בסרבנות ובנישואים מעורבים). שוקן מסיט את הדיון מן הנושא הפוליטי והאידיאולוגי ומסביר כי העדיף שותף כמו נבזלין, שאינו מעורב, לכאורה, בחיים העסקיים של ישראל ולא יוכל להכביד על עיתונאי "הארץ" בסיקורם את עולם העסקים והכלכלה.

"בשוק גרסו כי הסיבות שבגינן עשוי נבזלין לרצות לרכוש עיתון עשויות להיות כניסה לחברה הישראלית וקבלת לגיטימציה מצדה, וכן רצון להשפיע על מקבלי ההחלטות", כותבת בר-זהר. העורך שלה, סמי פרץ, כתב זאת כבר לפני שש שנים:

"הנה הימור: בתוך חמש עד עשר שנים יתמנה האוליגרך הרוסי-יהודי ליאוניד נבזלין לנשיא התאחדות התעשיינים או ליו"ר איגוד לשכות המסחר. ייתכן שעד אז הוא ייהפך לבעל השליטה בחברה לישראל או בבנק לאומי. קיימת גם אפשרות שהוא יקים קבוצה עסקית גדולה עם כמה משועי המשק [...].

"כיום מעורר השם נבזלין רתיעה במגזר העסקי. ההסתייגות התחזקה מאז שנפתחה חקירת המשטרה בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים, שבה נקשר שמו של נבזלין. ברוסיה אמנם הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי, אבל בישראל הוא מסתובב בחופשיות ואפילו מתחיל לעשות עסקים [...].

"המגזר העסקי בישראל בכלל ומערכת הבנקאות בפרט לא יודעים איך לאכול את האוליגרכים הרוסים-יהודים. מקור הונם לא מספיק ברור, אבל עושרם מספיק מפתה כדי שביום מן הימים הם יהפכו לחברים של כבוד במגזר העסקי.

"השבוע עשה נבזלין צעד חשוב אל לבו של הקונסנזוס הישראלי כשנבחר ליו"ר חבר הנאמנים של בית-התפוצות. זהו כרטיס כניסה ראשון אל הישראליות הלגיטימית והמחבקת ומחירו 3 מיליון שקל מקדמה שהזרים נבזלין לבית התפוצות ו-20 מיליון שקל שהתחייב להעביר בעתיד. לפי הדיווחים, הונו מוערך ב-2 מיליארד דולר, כך שמבחינתו זה באמת כסף קטן עבור הסחורה שהוא מחפש: לגיטימיות. וכסף, כבר למדנו, יכול לקנות לגיטימיות".

"האוליגרך של שוקן", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "עסקים" של "מעריב" ("איש העסקים המורשע", נכתב בכותרת המשנה"); "האוליגרך של שוקן", נכתב בכותרת על שער "מעריב" עצמו, העיתון שבעליו עד לאחרונה היה עבריין מורשע שישב בכלא, ושהבעלים החדש שלו הוא הטייקון הישראלי בעל האינטרסים המרובים ביותר במשק. "בן-דרור ימיני על עסקת 'הארץ': האם כסף קונה לגיטימיות?", נכתב בכותרת המשנה. ימיני מתייחס למאמר של פרץ, מאשים את "הארץ" בהתקפה לא קולגיאלית על "מעריב" בכמה הזדמנויות, אולם לא מצליח להתאפק ותוקף את "הארץ" בעצמו. טוב, קשה להאשים אותו, הפעם זה באמת קל מדי.

לא רק ימיני ושוקי טאוסיג יודעים לחפש "נבזלין" באתר "הארץ", גם נחום ברנע, שמצטט מכתבה בת שנתיים שהביא כאן אורן פרסיקו אתמול, ובה מותחת כתבת "הארץ" ביקורת על נבזלין, ולועג ל"הארץ". קל מדי כבר אמרנו? כן, ממש עכשיו. אבל חכו, הנה באה עוד הזדמנות:

"ליאוניד נבזלין: האוליגרך החדש של עמוס שוקן", נכתב במרכז שער "גלובס", הכולל הפניה למאמר טיפוסי של מתי גולן (טיפוסי: צולב את שוקן; נרגן. בכלל, "גלובס" צריכים ליצור לוגו, כמו "זהבי עצבני", שיהיה "גולן נרגן"). "בעיתון 'הארץ' תומכים היום נצר למשפחה נאצית, איל הימורים עם אג'נדה ועבריין נמלט", נכתב בכותרת המשנה לטור של גולן.

נו, באמת. כולנו מתלוננים על הצביעות של "הארץ" שכשנוח לו נבזלין הוא שנוי במחלוקת וכשלא נוח לו הוא פילנתרופ מקובל. אבל המבקרים לוקים באותו חטא – מדוע בוחר מי שבוחר עכשיו להאמין לרוסים ולא לבג"ץ כשהוא מכנה את נבזלין "עבריין נמלט"? מפני שהוא מעדיף את מערכת המשפט הרוסית באופן גורף או משום שזה מתאים לאג'נדה שלו נגד עמוס שוקן? צביעות כבר אמרנו? אם לא אז הנה, אמרנו עכשיו. וכן, גם ב"גלובס" מצטטים מהמאמר של סמי פרץ. אתר "דה-מרקר" קיבל די הרבה קליקים ביממה האחרונה.

ובעניין לכאורה אחר: "לעקוב ולהתאפק" היתה אתמול כותרת מאמר המערכת של "הארץ". "ישראל אינה רשאית לנקוט מדיניות שונה מזו שנוקטות עכשיו מדינות המערב", נכתב שם. "אם יש מי שסבור שהמשבר בסוריה מעניק לישראל הזדמנות 'לשנות את המציאות', מוטב שלא ישגה בהזיות מסוכנות; במיוחד כאשר בימים אלה מציינת ישראל 29 שנים לפלישה ללבנון, שגם מטרתה היתה שינוי המציאות במדינה אחרת. זאת ועוד, כמדינה כובשת, שבעצמה השתמשה ומשתמשת בנשק נגד אזרחים פלסטינים בשטחים ובישראל, ישראל רחוקה מלהוות מופת שמתיר לה לגנות אחרים".

"ישראל אינה יכולה לשבת בשקט בשעה שאסד רוצח את בני עמו. כל מי שיבוא במקומו יהיה טוב יותר", נכתב בכותרת המשנה לטורו של אלי אבידר במדור הדעות של "מעריב". מי צודק, "הארץ" או אבידר? אלוהים יודע. אני מוכן להסתפק ולקבוע מי כאן ציני ומעדיף שיקולים תועלתניים ומי הומני ומעדיף שיקולים מוסריים.

(ואם כבר, במדור "ראש בראש" שבמוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" השאלה היומית היא, "האם העולם צריך להפעיל כוח צבאי כדי לעצור את אסד?". התשובות: "כן" ו"לא".)

תרבות ובידור, מקבץ

"התובע הכללי האמריקאי דורש עונה נוספת ל'סמויה'" ("גלריה").

"ספר חדש מאת מוריס סנדק יראה אור בספטמבר. הספר יתאר מסיבת יום הולדת של חזרזיר" ("גלריה").

"אחד החידושים האחרונים בתחום תוכניות ההרזיה היא 'Freaky Eaters', סדרת דוקו-ריאליטי שבה מפתיעים אנשים שמנים כשהם אוכלים צ'יפס בסתר במכוניתם" ("גלריה").

"התובע הכללי של ארצות-הברית, אריק הולדר, ביטא את רחשי לבם של רבים כאשר שלח בשבוע שעבר תחינה ליוצרי 'הסמויה', דייוויד סיימון ואד ברנז, שיעלו עוד עונה של הסדרה או שלפחות יעשו סרט המשך. 'אני רוצה לפנות אליהם ישירות', אמר הולדר, האישיות הבכירה במשרד המשפטים האמריקאי, 'יש לי כוח להשפיע', רמז בצחוק. הוא אמר את הדברים בנוכחות שחקנים מהסדרה, שנכחו במפגש בוושינגטון עם בכירים ממשרד המשפטים שבמסגרתו הוקרנו חלקים מהסדרה על התפוררותה של העיר בולטימור. 'אני צופה שוב בקטעים האלה ונזכר כמה שהיא היתה גדולה', אמר על הסדרה של HBO, לפי האתר 'וושינגטון אקזמינר'" ("גלריה").

"לפני שאני יוצאת ממתחם הנמל מזמין אותי פרננדו לטעום מהקצפת האמיתית. 'תכירי: פררטי 112, ידועה בשם קמאריק'. אחרי שאנחנו נועלים נעלי בית מיוחדות ('רק עכשיו סיימנו להבריק את משטחי העץ', מסביר לנו העובד שמקבל את פנינו) אנחנו עולים על סיפונה של יאכטה מעולם אחר. חלל רחב ידיים ובו כורסאות, ספות, בר אלכוהול עשיר וחלונות ענקיים פתוחים לים. ברקע נשמעת מוזיקה קצבית מארבעת הרמקולים התלויים סביב" (מוסף "מסלול", "ידיעות אחרונות").

"הממ"דים קטנים מדי, לא תקניים או הפכו מזמן לחדר ארונות. וזה בהנחה שיש לכם בכלל ממ"ד. מצב המקלטים גרוע בהרבה: הם מעופשים, חשוכים ומלאים ציוד. שבוע לפני תרגיל הענק של פיקוד העורף, האזרח הישראלי שאנן לגמרי. במקרה של אזעקת אמת, לרובנו אין לאן ללכת" (מוסף "24 שעות").

"העונה החמישית והאחרונה של 'הסמויה', שטיפלה גם במשבר בעיתונות המודפסת ובנסיונו של ראש עיר עם כוונות טובות להתקדם בעולם פוליטי מנוון, שודרה בארצות-הברית ב-2008. למרות שבחי המבקרים, הסדרה לא זכתה לשיעורי צפייה גבוהים בעת שידורה. (בהורדות החוקיות כיום בארצות-הברית היא מצליחה ביותר)" ("גלריה").

"מחפשים חופשה אחרת? קבלו את בתי-המלון הכי מוזרים ולא שגרתיים שיש" (מוסף "מסלול").

"הפראק, סימן ההיכר של המנצחים וסמל המעמד של גברי אירופה לפני 150 שנה, חלק מהלבוש המלאכותי, הפומפוזי, לבוש של אתמול מעולם שאבד עליו כלח, הוא שמפאר גם בימינו את במות המוזיקה הקלאסית" ("גלריה").

"רוצים להופיע עם חבריכם בציור השבועי לילד?" (מודעה ב"ידיעות אחרונות").

"אחרים מתהדרים בעיצוב יוצא דופן ומציעים לאורחים לינה בתאי בית-סוהר (מלון סליקה בלובליאנה שבסלובניה), בתוך צינורות (מלון דאס-פראק שבאוסנהיים, אוסטריה, עשוי משלושה צינורות ביוב לשעבר על גדות הדנובה), בקפסולות (שמפוזרות במקומות שונים ביפן, אבל כבר התחילו לחלחל גם למדינות אחרות), או בתוך גופו של כלב ענקי" (מוסף "מסלול").

"עידן חדש על המסך: הערב בשמונה תגיש תמר איש-שלום בפעם הראשונה את מהדורת החדשות של ערוץ 10" ("מעריב", העמוד האחורי).

"אחרי כל השמועות לגבי המתמודדים ב'הישרדות VIP' הנה הרשימה הסופית:" (מדור רכילות).

"הולדר ובכירי ממשל אחרים שיבחו את הסדרה בין השאר על התיאור הנורא והמהימן של מעגל האימים של עולם הסמים, במיוחד בקרב ילדים. הוא ציין את זה משום שמשרד המשפטים האמריקאי הקים סוכנות מיוחדת לטפל בילדים במצבים כאלה. האחראי על המלחמה בסמים במשרד, גיל קרליקובסקי, הסביר במעמד זה מול השחקנים כי הוא ועמיתיו משתמשים בפרקים מהסדרה כדי ללמד אנשים, בכלל זה אנשי חוק, על הנושאים הרגישים הללו. [...] סוניה סון, שגילמה את הבלשית קימה גרגס (וכעת משתתפת בסדרה 'בגוף ההוכחה') [...] התכנים של הסדרה החשובה הזאת גרמו להם להתגייס לפעילות חברתית בעיר עצמה: סון, למשל, מייסדת ומנהלת תוכנית לילדים בסיכון בבולטימור, ששמה ReWired for Change (משחק מלים על שם הסדרה), הקשורה לאוניברסיטת מרילנד ונלמדת בה. במקרה של השחקנית, הנושאים של הסדרה קרובים מאוד ללבה. היא גדלה באזור הסובל מבעיות דומות בווירג'יניה. 'חששתי לבקש עזרה כי פחדתי שיקחו את הילדים שלי ממני, כי הייתי אמא שצרכה סמים", סיפרה לנוכחים במשרד בוושינגטון' ("גלריה").

"איך קרה שככל שמתרבות תוכניות הריאליטי להרזיה כך משמינים הצופים האמריקאים?" ("גלריה").

תורת הגזע

"צפת כבירת הגזענות" ו"אנחנו לא גזענים" הן כותרות שני מאמרים המתפרסמים היום במדור הדעות של "מעריב". "מה המסר שנתניהו מעביר כשהוא מחליט להתגבש עם חברי הקואליציה בעיר שבה העירייה מממנת אירוע גזעני והערבים מותקפים שוב ושוב?", שואלת כותרת המשנה לטור הראשון, של ח"כ אחמד טיבי. "אי-אפשר להגיע למסקנות לגבי עיר שלמה על סמך מכתב אחד מרבנים, שמאז פרסומו הושקעו מאמצים רבים כדי לחזק את הדו-קיום", משיבה כותרת המשנה לטור השני, של ראש עיריית צפת אילן שוחט.

המלצת קריאה

"התחלתי להתעמק בחוקי המס. באיחוד-האירופי שיעור המע"מ המינימלי הוא 5%, ו-15% כשמדובר בשיעור רגיל. מעבר לזה כל מדינה יכולה להתגמש ולקבוע את שיעור המע"מ שלה. עוד גיליתי שמבחינה חוקית יש הפרדה בין המיסוי המוטל על עיצוב לבין זה המוטל על אמנות. לדוגמה, אם אתה קונה בגרמניה פריט אמנות ישירות מהאמן, אתה משלם 7% מע"מ, בעוד שאם מדובר בפריט עיצוב – אתה משלם 19%". כך אומר המעצב אייל בורשטיין ליובל סער בכתבת השער של "גלריה", מוסף "הארץ", העוסקת, באופן יוצא דופן, בהיבטים תיאורטיים של התפר בין עולם המיסוי לזה של האמנות.

ענייני תקשורת

מוסף "המגזין" של "מעריב" מקדיש את שערו וכפולת עמודים לקריקטוריסט הקבוע של העיתון, מושיק לין, לרגל זכייתו בפרס דוש.

"כחלון: 'חברות הסלולר אמרו לכלי התקשורת: אם תמשיכו לתמוך בתחרות – אנחנו מפסיקות לפרסם'", נכתב בכותרת דיווח ב"דה-מרקר", המצטט דברים שאמר שר התקשורת לתוכנית "360" שתשודר הערב בערוץ 2. מאחר שאותם כלי תקשורת הם כפי הידוע בעיקר "דה-מרקר" עצמו, הרי שמדובר בסגירת מעגל הרמטית למדי.

"הצנזורה הברוטלית של המשטר נכשלה", נכתב בכותרת דיווח של עמית כהן ב"מעריב" על הנעשה בסוריה: "בכל עשר דקות בממוצע עולה סרטון של האופוזיציה ליוטיוב ולפייסבוק".

הסמארטפון הרג את המסרון, מדווח דרור פויר ב"גלובס".