שער "חדית א-נאס", 13.5.11
השיבה לנכבה
"15 אלף איש השתתפו בתהלוכת השיבה לדאמון ורויס", מדווחת כותרת על שער "א-סינארה". ב"כל אל-ערב" מגיעה צעדת השיבה לכותרת הראשית, המפנה לסדרת כתבות ומאמרים הנפרשים על פני שישה עמודים ומוקדשים כולם לצעדה. "רוב ראשי הרשויות הערביות נעדרו מהתהלוכה, בעוד אזרחים יהודים ויתרו על יום העצמאות כדי להשתתף", מדגישים בעיתון, ובכותרת הראשית זוכים לבולטות שמות ראשי הרשויות שהגיעו מכפרים עקורים: מחמוד בוקאעי (שעב), חסן בוקאעי (כאבול) ועאדל אבו אל-היג'א (טמרה). בתצלום על השער נראים משתתפים בצעדה כשהם מניפים דגלי פלסטין וקוראים, כך על-פי הכיתוב, "אין חזרה מזכות השיבה".
גם מאמר המערכת של "כל אל-ערב" קובע כי "על זכויות העקורים אין התיישנות". "200 אלף ערבים בישראל חיים כפליטים במולדתם", נכתב במאמר. "זכותנו לציין את יום הנכבה, וזכותם של הפליטים במולדתם לבקש את זכויותיהם. אנו מאמינים בשלום ודו-קיום, אך על בסיס שוויון וצדק, שכן בלי מינימום של צדק לא תהיה יציבות באזור ובארץ. יש צורך ברצון טוב – דבר שאינו בר-השגה כיום – שיביא לחיים משותפים של שני העמים על הארץ הזאת".
בכותרת באוזן שמאל של עמוד השער של "כל אל-ערב" נכתב כי "לרגל יום הנכבה ה-63, הפלסטינים מאיימים באינתיפאדה שלישית". בידיעה עצמה סוקר הכתב מוחמד עוואד את הצרת צעדיהם של הפלסטינים והקפאת כספי הרשות על-ידי ממשלת נתניהו.
שער "א-סינארה". 13.5.11
ודיע עוואודה, עורכו של "חדית א-נאס", מותח בעיתון ביקורת על התהלוכות שחוזרות על עצמן, לדבריו, כל שנה, בלי חידושים או גימיקים: "אולי נלמד מהמצרים, התימנים והסורים", הוא כותב, "שירדו לכיכרות כדי לשנות את המשטרים הפוליטיים, ונקים אוהל בציפורי, במיעאר או בקאברי, כמו זה שהוקם באל-עראקיב".
עוד ב"חדית א-נאס", נידאל מוחמד וותד מותח במאמרו השבועי ביקורת על חברי-הכנסת הערבים שלא הצליחו לסכל את חוק הנכבה בשל אינטרסים מפלגתיים צרים, לדבריו, וקושר זאת למה שהוא רואה ככשלונה של צעדת השיבה: "איך אנחנו מסבירים ש-40% מהציבור הערבי בישראל מצביע למפלגות הערביות, אך שיעור המשתתפים בתהלוכה – שהיא המינימום למען העקורים והפליטים – אינו עולה על 2%".
וותד קורא לחשבון נפש בקרב המפלגות הערביות, שכן "לא ניתן לשכנע את השלטונות בצדקת דרכנו, כאשר אנו נלחמים בכל פעילות שאינה שייכת למפלגתנו או תנועתנו".
על שער "חדית א-נאס" מודפס ציטוט מראיון עם אילן פפה, מהבולטים שב"היסטוריונים החדשים". "אין שלום כל עוד ישראל לא מכירה בנכבה", מצוטט פפה. לצד הציטוט מודפסים דיווחים על צעדת השיבה, על הפגנות של פלסטינים בשבת ליד גבול לבנון, ועל החלטתה של עיריית סכנין לקרוא לרחובות בעיר בשמות כפרים עקורים. "עלינו לפנות לשופטים ולומר להם מה שעליהם לשמוע", כותב במאמר בעיתון עו"ד ג'ואד בולס, "כל ערך אנושי שאתם מתעלמים ממנו בעניין זכויות הפלסטינים תחת הכיבוש, אתם עתידים להתעלם ממנו כאן בישראל".
שער "פנורמה", 13.5.11
במאמרו הקבוע ב"כל אל-ערב" מתייחס גם השיח' כמאל חטיב, סגן ראש הפלג הצפוני של התנועה-האסלאמית, לנכבה:
"63 שנים עברו מאז השתלטו הכנופיות הציוניות, בתמיכת צבא הכיבוש הבריטי וצבאות הבגידה הערבית, על אדמת פלסטין, הכריזו על הקמת מדינת ישראל על חשבון עקירת בני העם הפלסטיני והשמדת הערים והכפרים, והפכו את בניו פליטים בתוך אוהלים בלבנון, סוריה, ירדן ומצרים. [...] כיום יום הנכבה חוזר אלינו, כאשר העמים הערביים חוזרים לקחת את רסן השליטה והיוזמה, ואנו סומכים על האל שלא תהיה יותר נכבה, אלא ניצחון ושיבה בעזרת האל".
בניגוד בולט לשני מתחריו, בשער "פנורמה" אין זכר לנכבה או לצעדת השיבה. העיתון בוחר להדפיס על השער כותרות על קריאות לשחרר את אמיר מחול, שהורשע בריגול למען חיזבאללה ונשלח באוקטובר אשתקד לתשע שנות מאסר בפועל; ציטוט שמקורו בוועידת נצרת בעניין "הטעויות בספרי הלימוד הערביים", ודיווח מלווה בתצלומים על שני מקרי רצח בטייבה ובקלנסאווה. דיווח נטול קרדיט על הצעדה מופיע באחד העמודים הפנימיים, ובו מודגשים דברי פעיל השמאל היהודי איתן ברונשטיין, שאומר: "רוב הישראלים לא רוצים לדעת דבר על הנכבה, וגם חוששים לדעת".
בין עזה לגדה
"הבחירות לא ייערכו בגדה וברצועה למרות הפיוס". זוהי הכותרת הראשית של "א-סינארה", המסתמך, כהרגלו, על מקור פלסטיני עלום שם. המקור מדגיש כי "עריכת הבחירות אינה ריאלית בתנאים הנוכחיים", ומוסיף כי "יימצא מכניזם לשילוב נציגות חמאס במוסדות הרשות הפלסטינית". בשער "פנורמה" מצוטטים מקורות פלסטיניים שלפיהם "אבו-מאזן יהיה ראש הממשלה הפלסטיני הבא, ואילו הניה (חמאס) ופיאד יהיו סגניו". הידיעה מסתמכת על דיווח של סוכנות הידיעות הפלסטינית מען (עובדה המצוינת בבירור).
"מכרו אותנו לישראל וקיבלו תשלום", מצוטט ב"א-סינארה" יאסין אל-הרימי, מהמתבצרים בכנסיית המולד בבית-לחם ב-2002, שגורש לעזה. "הובאנו לרצועת עזה כשהייתי בן 49, והיום אני בן 59", אומר אל-הרימי לכתב אמין אבו-ג'בל. "הנשיא אבו-מאזן אמר לא פעם כי מורחקי כנסיית המולד הם בושה לרשות הפלסטינית, ואנחנו עורכים טקס שנתי ב-10 במאי כדי להזכיר לכולם את הפשע נגד האנושות שבוצע נגדנו, עת הורחקנו ממשפחותינו ומבתינו".
לטענת אל-הרימי, "מי שמכר אותנו הוא ח'אלד אל-סלאם, וביקשנו מיו"ר הרשות להוציא נגדו צו מעצר בינלאומי, כי היינו אמורים לשוב לבתינו לאחר שנה-שנתיים, אך איש לא חתם על מסמך עם הצד הישראלי, כפי שנטען".
כמה מספרים
מתחת לכותרת הראשית של "כל אל-ערב" מדווח על "עלייה במספר המתגייסים הערבים לצבא הישראלי: בכל שנה מתגייסים כ-40 ערבים מוסלמים ו-25 ערבים נוצרים", לשון הכותרת, שמוסיפה: "המתגייסים מקרב העדה הדרוזית שומרים על שיעור התגייסות שמגיע ל-81%". הכתב סעיד עדווי, המסתמך על דובר צה"ל, מוסר עוד כי מדי שנה מתגייסים 160 בדואים, וכי שיעור המתגייסים הדרוזים הוא הגבוה בצה"ל, לעומת 72% מקרב היהודים בישראל.
בידיעה בעמ' 3 של "כל-אל-ערב" מצוטטת יו"ר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברשות הפלסטינית, עולא עווד, שאומרת כי "כיום מספר הפלסטינים מהים לנהר (כולל ערביי ישראל) הוא 5.5 מיליון מול 5.7 מיליון יהודים, כאשר מספר התושבים עשוי להיות שווה ב-2014. ב-2020 היהודים יהוו 48% מאוכלוסיית ארץ פלסטין ההיסטורית".
"כל אל ערב", 13.5.11
בחיק המשפחה המוסלמית
הכתב סעיד חסנין מביא ב"כל אל-ערב" את סיפורה של "ראניה" (שם בדוי), בשנות העשרים לחייה, צעירה יהודייה שנפלה, לדבריה, קורבן לסחיטה מינית כספית של בריונים ושל צלם דוגמניות מוכר (שמו לא נחשף בעיתון) באזור הצפון, ונאלצה להימלט לגדה המערבית. הכתבה מקבלת הפניה באוזן שמאל בשער, בליווי תמונה קטנה של הצעירה.
במונולוג בלעדי לעיתון מספרת הצעירה כי עברה אונס קבוצתי על-ידי חבורת צעירים, וכי הצלם סימם אותה, צילם אותה בעירום ולאחר מכן סחט אותה. כתוצאה מהאונס היא ילדה תינוק, סירבה לגדלו ומסרה אותו למשפחה פלסטינית. לדבריה, היא ניגשה לתחנת המשטרה יחד עם אמה והגישה תלונה נגד ראש הכנופייה שאנסה אותה, אך "המשטרה לא התייחסה לתלונה שלי, כי ראש הכנופייה הוא סוכן שלה".
"מצאתי חום בחיק המשפחה המוסלמית, ואני הולכת לדרך האסלאם", סיפרה הצעירה היהודייה. "השב"כ ניסה לגייס אותי, חשתי נרדפת ועברתי מעיירה לעיירה – אך לא הסכמתי לשרת את המדינה שבגדה בי ובבני משפחתי". העיתון אינו מביא את תגובת המשטרה והשב"כ לטענות החמורות שמועלות על-ידי הצעירה היהודייה, שמצולמת עטוית כאפייה פלסטינית.