"יציע העיתונות", ערוץ הספורט, יום שני בלילה. אני מנסה לנחש מה יהיו נושאי השיחה, פוגע בארבעה משישה, כולל המשחק של ברצלונה נגד ריאל מדריד בחצי הגמר השני של ליגת האלופות. ערוץ הספורט מומחה בקידום שידורים ותכנים של עצמו. "קלאסיקו מספר ארבע, אתה מתרגש?", פתח המנחה ניב רסקין ופנה אל הפאנליסט רון קופמן. אלא שהקוף הפתיע וירה: "בפעם האחרונה שראיתי זה לא היה קלאסי ולא קו, אבל אנחנו כרגיל צריכים לגנוב דעת ולקדם את הזבל הזה". רסקין הזדעזע קלות ("זבל?, הלו..."), והדיון חזר מיד לפסים ענייניים.
לכאורה קופמן ירק לבאר שהוא שותה ממנה. ליגת האלופות בכלל וברצלונה בפרט הן חלון הראווה האולטימטיבי של מקום העבודה שלו. מצד שני, מדובר בפה הכי גדול והכי עצבני בעיתונות הספורט, שמגדף ומחרף בלי עכבות. מצד שלישי, קופמן אמר מה שרבים חושבים: הסגידה הכמעט עיוורת לשור הזהב הספרדי נמאסה על רבים.
ערוץ הספורט, מצדו, יכול להתגאות בנאורותו לא פחות מאשר בחוסנו: אני, מדורת השבט הספורטיבית, יכול להרשות לעצמי ביקורת מבית על השידורים שאני דואג לדחוף לצרכנים, במיוחד השידורים בתשלום. השאלה אם ההתבטאות של קופמן היא נשכנות או סתם נבחנות. האם היא מייצגת ביקורת אמיתית על מדיניות הערוץ, קריאת תיגר על האינטרסים שלו ופתחון פה לצופים הרבים הממורמרים על התנהלותו?
רון קופמן מביע את דעתו על קלאסיקו מס' 4 בתוכנית "יציע העיתונות" בערוץ הספורט
בשבוע שעבר הצטברה מרירות כזו והתגבשה למחאה קטנה נגד ערוץ הספורט. זה קרה כשלמרות פתיחת שלב הפלייאוף ב-NBA, הערוץ מיעט בשידורי משחקים. "אין תמורה לאגרה", האשים, בצדק, פז חסדאי בוואלה. המאמר זכה להנהוני טוקבקיסטים כועסים, שקראו להחרים את ערוצי התשלום, אף שרובם ימשיכו לשלם עבורם.
לבעלי הזיכרון הקצר צריך להזכיר שכך נהג ערוץ הספורט גם לפני שנה ושנתיים, ובעצם זה שנים רבות. לפי מפרט השידורים של מועצת הכבלים והלוויין, הערוץ מחויב להעביר משחק מרכזי אחד בשבוע משלבי הפלייאוף המוקדמים, כך שעל החוק הוא לא עובר. את הסדרה האזורית ושלב הגמר עצמו הוא מחויב להעביר בשלמותם, ובימים האחרונים אכן צצו פרומואים על שידורי ה-NBA, חבילת הספורט המושלמת וכל הבולשיט הזה.
הצופים החמיצו בינתיים משחקים רבים שאפשר היה לשדר בלילות של שידורים חוזרים לעייפה. רבים בחרו להוציא מכיסם סכום נוסף כדי להתחבר בתשלום לאתרים בינלאומיים שמשדרים את המשחקים. ערוץ הספורט אמנם פועל לפי חוק, אבל מועל בתפקידו הציבורי.
לפני שנים, כשקופמן כתב ב"הארץ", הוא כינה את ערוץ חמש פלוס "ערוץ הגזל המקורי". האם הקוף, שכיום מגדיר כ"זבל" וכ"גניבת דעת" את ניפוח המשחק הגדול בספרד, מסוגל לומר מעל בימת "יציע העיתונות" גם אמיתות אחרות על מקום עבודתו? למשל: "יש פה בערוץ שאני עובד בו תכנים שפעם אנשים קיבלו בחינם והיום נאלצים לשלם עליהם, לדעתי זו סחיטה ועריצות לשמה. אני קורא מכאן למנכ"ל ולבעל הבית, בואו נחזיר את ערוץ הספורט לימים שהיה עממי ופתוח לכל"?
ערוץ 10 נקט לאחרונה צעד חריג כשמינה מבקר פנים החושף בפני הציבור מחדלים של עיתונאים ועורכים במשדרי האקטואליה שלו. לכאורה ירייה ברגל, למעשה צעד אמיץ של שקיפות. אין עוד כלי תקשורת שיחשפו את מחדליהם בפני כל ועוד ישלמו משכורת למבקר. קופמן בליהוקו כבולדוג הוא אולי היחיד שיכול להרשות לעצמו לפתוח פה על המעסיק שלו, אבל רק באופן ספונטני, בתוכנית שהוא מזוהה איתה וגם זה בהערת אגב. ערוץ הספורט, הרחוק מאוד מביקורת עצמית גלויה (מרחק שבא לביטוי גם בטענות כלפיו כי אינו מפרסם טוקבקים המבקרים את מדיניותו), ירשה לכל היותר לנבוח בקטנה ב"יציע העיתונות".
בקטנה
"חודש של הכרעות" – כפולת אמצע של ספורט "ידיעות אחרונות" ביום ראשון, שכל כולה לוח חודש מאי עם אירועי ספורט מרכזיים. אם כבר ביזבזתם שני עמודים על מה שאפשר להספיק היטב גם בחצי עמוד, מדוע לא לטרוח עוד קצת ולפרסם את מועדי המשחקים, שרובם כבר נקבעו? מדוע לא למלא את שפע המקום והחללים הריקים בקצת יותר טקסט? מדוע לא לתת בהזדמנות זו במה לעוד כמה ענפים שברגיל נשארים מחוץ למשחק?
התיקונים
ביום ראשון בערב התפרסמו באתרי הספורט סיפורים של ספורטאים הקשורים לשואה. בוואלה בחרו באותן שעות להתייחס ליום השואה באמצעות הכותרת התפלה הזו. היא גם אינה נכונה עובדתית: לגרנט ולקבוצתו וסטהאם יש עדיין תקומה, אבל מה לא עושים בשביל משחק מלים.
כתבה טובה בספורט "ידיעות אחרונות" הביאה רשמים מהיריבות העזה בין הקבוצות של בועיינה נוג'ידאת מליגה ג'. לקראת הדרבי החם נסעו צביקה נעים וטל שחר לצפון הרחוק. לטובת אלה שלא יודעים היכן נמצאת בועיינה, פירסמו מפה קטנה. ב"ידיעות" כנראה בטוחים שהיישובים ארבל, גבעת-אבני ושדה-אילן מוכרים דיים כדי שקוראיהם יבינו מיד היכן ממוקמת נשואת הכתבה.
"מסי שולח את ברצלונה לוומבלי", מיהרו באתר ערוץ הספורט לקבוע (בתצלום העליון) דקה אחרי נצחונה על ריאל מדריד. בערוץ הספורט כל-כך התלהבו מהניצחון של מסי, שלא נתנו לעובדה שלשתיים מחכה משחק נוסף לבלבל אותם. אחרי שנרגעו קצת, כעבור כמה דקות, הם טרחו לסייג את עצמם (צילום תחתון).
השעה בערוץ ONE במוצ"ש האחרון מדויקת (23:25), אבל לא החדשות שבתחתית המסך. אלו עוד תקועות שלוש שעות קודם, כשאלישע לוי החליט מה שהחליט. הצופים בשידור החוזר במשחק הנשים בין רמלה לאשדוד כבר ידעו איך הסתיים משחק העונה. ארבעה חודשים באוויר הם זמן מספיק כדי למנוע טעויות של מתחילים.
עודד שלו התלונן ב-ynet על איכות שידור המשחק המרכזי בערוץ 1 וקבע שהוא בסטנדרטים של רוממה משנות ה-50. אלא שהטלוויזיה הישראלית החלה את שידוריה מהבניין ברוממה במאי 1968
לתגובות: yegerm9@walla.co.il