אומרים שיש שלושה סוגים של שקרים. שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה. עתניאל שנלר הוא שיאן ההוצאות מתקציב הקשר עם הציבור בכנסת בשנת 2011, ובני בגין הוא חבר-הכנסת החסכן ביותר, כך סיפרו לנו השבוע ב"ישראל היום", "מעריב" ו"הארץ" (ב"ידיעות אחרונות" לא מצאתי ידיעה בנושא). כצפוי, הכותרות בכל אחד מהעיתונים בוחרות להדגיש דברים שונים. ב"ישראל היום" מדגישה הכותרת את הפן האישי: "השיא: קשר עם הציבור ביותר מ-94 אלף שקל", ב"מעריב" הולכים על הקו הקבוצתי: "חגיגת ההוצאות של חברי-הכנסת", וב"הארץ" בוחנים את הנושא מזווית סעיפי ההוצאה: "סרט תדמית, טיסות ומצלמות: כך מוציאים הח"כים את תקציב הקשר עם הציבור".

הידיעה ב"ישראל היום", 22.3.12

גם התמונות שונות. ב"ישראל היום" מופיעה תמונתו של שנלר בלבד; ב"הארץ" מופיעות תמונות של חברי-הכנסת הבכירים ביותר (לבני, ליברמן, נתניהו וברק), של שני הקצוות בסולם ההוצאות (שנלר ובגין בראש העמוד), ופירוט הוצאות נבחרות בתחתית העמוד. ב"מעריב" מופיעות תמונותיהם של ח"כים שההוצאות שלהם נראו משונות בעיני העורך (אלי אפללו, דב חנין, יעקב כץ, ציפי חוטובלי, אלי ישי, שי חרמש, דליה איציק ואורית זוארץ).

בגוף הכתבה ב"ישראל היום" מוסבר כי תקציב הח"כים השנתי לצורך קשר עם הציבור הוא 69 אלף שקל לח"כים שאינם שרים ו-25 אלף שקל לח"כים שהם גם שרים. הכתבה אינה מסבירה מדוע רוב הח"כים המוזכרים הוציאו יותר מהסכומים האמורים. בעיתון מנסים ליצור מעין טבלת בושה ומזכירים את שלושת המקומות הראשונים: שנלר (קדימה) עם 94,436 שקל, ראלב מג'אדלה (עבודה) עם 83,698 שקל וטלב א-סאנע (רע"מ-תע"ל) עם 83,432 שקל.

הכתבה עוצרת את מצעד הבושה רק כדי להחמיא לשר הביטחון ברק על כך ש"עשה שימוש זהיר בתקציב והוציא רק 345 שקלים לרכישת ציוד משרדי" (כך במקור), ולראש הממשלה נתניהו, ש"נמנה עם החסכנים וניצל 1,830 שקלים בלבד, שיועדו למשלוח דברי דואר ולמינוי לאינטרנט". ב"ישראל היום" יוצרים ניגוד בין ראש הממשלה ובין יו"ר האופוזיציה וכותבים לאחר הדברים על נתניהו: "לעומת זאת, יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני הוציאה 43,496 שקלים". בהמשך, הכתבה חוזרת ומונה עוד שני חברי-כנסת: ח"כ חנין זועבי (בל"ד), שהוציאה 71,273 שקל, וח"כ סעיד נפאע (בל"ד), שניצל 74,139 שקל.

מהכתבה ב"ישראל היום" ניתן להבין שחברי-הכנסת הערבים וחברי האופוזיציה הם משיאני הבזבוזים בכנסת. בדיקה בנתונים המופיעים באתר הכנסת מראה שהח"כים רוברט אילטוב (ישראל-ביתנו), כרמל שאמה-הכהן (ליכוד) ואורית זוארץ (קדימה) עוקפים את זועבי ונפאע, אחרי שהוציאו 79,074.34 שקל, 75,993 שקל ו-75,404.71 שקל בהתאמה. אחריהם אכן מגיע סעיד נפאע עם 74,134.97 שקל ואז מיכאל בן-ארי (האיחוד-הלאומי) ויעקב כ"ץ (האיחוד-הלאומי) עם 73,414.62 ו-72,776.79 שקל בהתאמה.

רק אחרי כל אלה מגיעה חנין זועבי עם 71,273.99 שקל. אגב, ההפרש בינה ובין ליה שמטוב (ישראל-ביתנו), שנמצאת אחריה ברשימה, הוא פחות מ-300 שקל; הפרש נמוך מההפרש בינה לבין כ"ץ, שנמצא מעליה ברשימה. בניגוד לרושם שמנסים ליצור ב"ישראל היום", ציפי לבני נמצאת כמעט באמצע הרשימה, כאשר ההוצאות שלה אינן גבוהות משמעותית מהוצאותיהם של שאר חברי-הכנסת.

"מעריב" הוא היחיד שמביא את תגובתו של שנלר, ולפיה סכום הוצאותיו גבוה השנה במיוחד משום שזוכה עבור שנתיים של שכירת לשכה ולא רק עבור שנה אחת, כמו יתר הח"כים. בדיקת הנתונים באתר הכנסת מעלה ששנלר אכן לא השתמש בתקציב הלשכה שלו בשנת 2010. בניכוי חצי מעלות הלשכה שנלר אינו מתרחק מראש הטבלה ונשאר במקום השישי. החלק הנותר של הכתבה מסביר את אופן חישוב התקציב בצורה מפורטת יותר מאשר ב"ישראל היום".

ב"מעריב" בחרו להתמקד בהוצאות שנראו להם "מוזרות". כך מוזכרים אלי אפללו (קדימה), שהוציא 26,680 שקל עבור סרט תדמית; ח"כ יעקב כ"ץ עם 13,000 שקל עבור לימוד רוסית; ומולו ח"כ אריה ביבי (קדימה), ששילם "רק" (כך במקור) 182 שקל עבור לימוד שפה זרה. "מעריב" ממשיך ומדווח ש"גם פירוט ההוצאות של שר הפנים אלי ישי מעורר סקרנות. תחת הסעיף 'ספרות מקצועית' רכש השר בכמעט 10,000 שקל תוכנה המאגדת כ-50 אלף ספרי קודש, וזאת לצורך כתיבת נאומים". את הוצאותיו של ראש הממשלה מציגים ב"מעריב" בצורה הפוכה לזו של "ישראל היום": "בלשכת ראש הממשלה הצליחו להימנע הפעם משערורייה תקשורתית והציגו דו"ח חסכוני ויעיל". ב"מעריב" מזכירים גם את החסכנות היחסית של ברק ובגין.

גם "הארץ" פותח את הכתבה עם שנלר כשהוא מזכיר שחבר-הכנסת השתמש בעודפי תקציב מהשנה הקודמת, אך בניגוד למתחריו, "הארץ" גם מציין את התקציב הכולל שעמד לרשותו של שנלר (117,010 שקל). בהמשך הכתבה מופיע הסברו של שנלר ובסופו של דבר הוא אפילו מצליח לטפוח לעצמו על השכם. החלק הנותר של הכתבה עוסק בעניינים הטכניים של התקציב.

המפתיע הוא שגם אחרי קריאת הכתוב בארבעת העיתונים, הקורא נותר רק עם תמונת מצב חלקית על הנושא הנסקר. בדף הבית של אתר הכנסת מופיעה הפסקה הבאה:

"תקציב הוצאות קשר עם הציבור של חברי-הכנסת שונה מהותית מח"כ אחד לשני ומורכב ממשתנים רבים הקובעים את גובה התקציב עבור כל חבר-כנסת בנפרד. בין היתר מתוספת בגין לשכה פרלמנטרית חיצונית, תפקיד חבר-הכנסת (שר, סגן שר), משך תקופת כהונתו במהלך השנה, העברת עודפי תקציב שלא נוצל וכו'. בשל הבדלי התקציב המהותיים בין חברי-הכנסת, אין משמעות להשוואה נומינלית בין ח"כ זה או אחר". (ההדגשה שלי). אף אחד מהעיתונים לא טורח להביא את ההבהרה הזו, וכולם דווקא מנסים להשוות נומינלית בין הח"כים.

העיתונים גם אינם נכנסים לעומק הנתונים ומסתפקים בסקירה שטחית ואנקדוטלית. באתר הכנסת ניתן למצוא למשל את פירוט ההוצאות של כל אחד מהח"כים ורשימה של מי שבחרו לשכור לשכה מחוץ לכותלי משכן הכנסת. למשל, מבין 38 חברי-כנסת שלא הסתפקו בלשכתם בכנסת, ארבעה לא רצו להתרחק מדי ושכרו את הלשכה החיצונית שלהם בתוך ירושלים.

נתון מעניין נוסף שלא דווח הוא אחוז ההוצאה מתוך התקציב. שמונה מבין חברי-הכנסת השתמשו בכל התקציב העומד לרשותם. שבעה מתוך השמונה האלה הוציאו יותר ממה שמאפשר להם התקציב (בסכומים קטנים). שנלר, שמוצג בכל העיתונים בתור בזבזן נוראי של כספי ציבור, יורד בחישוב הזה למקום ה-49 כשמתברר שהוציא קצת פחות מ-81% מהתקציב שעמד לרשותו. לבני, שהוצגה ב"ישראל היום" כבזבזנית ביחס לראש הממשלה נתניהו, ניצלה קצת יותר מ-41% מהתקציב העומד לרשותה.

תפקיד העיתונות אינו להציג לנו נתוני קצה מעוותים שמשרתים את האג'נדה של העורך, אלא לגולל בפנינו תמונת מצב שתאפשר לנו להבין את המידע שנמצא מולנו. הפעם, העיתונות היומית מקבלת ציון בלתי מספיק. שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה.

תומר אשור הוא עוזר הוראה במדעי המחשב באוניברסיטת חיפה