אופירה אסייג, עורכת התוכן באתר ONE, בראיון לתוכנית חדשות בידור בערוץ 10(צילום מסך)
התחרות בין ארגוני תקשורת הספורט בישראל, אולי כשיקוף של מאפייני הספורט עצמו, הפכה רגשית ואגרסיבית במיוחד, ובמיוחד זו שבזירת האינטרנט, בין ערוץ הספורט מצד אחד ו-ONE מהצד האחר. נתוני האמת של הרגלי הגלישה באינטרנט בישראל שפורסמו בסיומה של השנה האזרחית החולפת העניקו תשובות לכמה מן השאלות המעניינות שריחפו תקופה ארוכה באוויר סביב התחרות הזו.
בעוד שסקרי TIM בשנים האחרונות הצביעו על מאבק צמוד בין האתרים, עם תנודות בלבד לכאן ולכאן, ממצאים שלוו בתגובות של סיפוק עצמי והקנטות הדדיות, הרי שממצאי ועדת המדרוג שזה מקרוב החלה לפעול הדגישו בצורה בולטת וחד-משמעית את מקומו המיוחד של ONE כאתר הספורט הפופולרי בישראל וכאחד האתרים הנצפים ביותר בישראל באופן כללי.
בהתחשב בכך שערוץ הספורט מחזיק זה שנים בארבעה ערוצי טלוויזיה, מערכת חדשות מוערכת וזכויות שידור רבות, שמתורגמים כולם לתכנים (בעיקר וידיאו) באתר, הדומיננטיות של ONE אינה מובנת מאליה. כיצד, אם כן, אפשר להסביר את השליטה המרשימה של ONE במרחב הספורט המקוון? בחינה עמוקה של תוכני האתר, ההיסטוריה שלו והיחס אליו מעלה כמה הסברים אפשריים לתופעה.
בראש וראשונה כדאי לציין את הראשוניות של האתר. אתר ערוץ הספורט אמנם פועל בשטח לא פחות זמן, אולם תקופה ארוכה התמקד בפרסומים מגזיניים והותיר את ONE ללא מתחרים בזירה החדשותית. רק לפני קצת יותר מחמש שנים חודש אתר ערוץ הספורט והפך למתחרה משמעותי ל-ONE, שקם ב-1999 ושיחק שנים ארוכות כמעט באין מפריע על המגרש החדשותי ברשת.
בזמן שאתר ערוץ הספורט עסק בכדורסל אמריקאי וכדורגל אירופי, קטף ONE את כל הפירות בבצה המקומית. בכך יצר ONE מציאות כפולה. מצד אחד, הוא זוהה על-ידי הגולשים כאתר החדשות המוביל, וככזה שאב אליו מדי יום מספר כניסות מרשים של אוהדי ספורט משום שסיפק מענה לאהדה הטוטלית שלהם לקבוצותיהם.
מהצד השני, הפך האתר לקרקע פורייה עבור מושאי הסיקור, שראו בו, בין השאר, מקום נוח להתעדכן במתרחש בעולמם, אך לא פחות חשוב מכך, מקום לעדכן באמצעותו את הקורות אותם ואת סביבתם, ובכך, כנראה, גם לקדם את מעמדם. כפועל יוצא, נרקמו לאורך השנים מערכות יחסים הדוקות בין עיתונאים באתר ובין ספורטאים שסיפקו מידע רב וחיזקו את מעמדו של ONE כספק חדשות מרכזי בספורט.
אחד התוצרים המרכזיים של המחויבות ההדדית שבין האתר למקורותיו הוא ריבוי הפרסומים הראשונים, תופעה שהפכה לאחד מסימני ההיכר של האתר, ובוודאי להסבר מרכזי להצלחתו הבולטת. ONE, כשמו של האתר, הצליח להגיע ראשון לידיעות רבות והשכיל להבליט את הישגיו העיתונאיים, עד שהרגיל את גולשיו למציאות שבה כמעט בכל עת ניתן למצוא בדף הבית פרסומים ראשונים ובלעדיים.
הביקורת המופנית ל-ONE בעניין הזה היא שהוא עצמו הפך לשבוי של המירוץ אחר הידיעה הבלעדית. לכן, לא אחת ניתן למצוא באתר ידיעות בלעדיות ופרסומים ראשונים שערכן מוטל בספק. כך למשל התגאה האתר לפני כמה חודשים ב"פרסום ראשון" שלפיו מרקו בלבול, מאמנה לשעבר של מכבי פתח-תקווה, נשאר בתפקידו. במקרים אחרים, ידיעות שמתפרסמות באתר בליווי ההתפארות "פרסום ראשון" ואינן מתממשות אינן זוכות מאוחר יותר לאזכור או התנצלות. כך או כך, האתר נותר בתודעה הציבורית כשחקן המרכזי במרחב החדשותי.
המדור "גליצ'ים" באתר ONE (צילום מסך)
הסבר נוסף לפופולריות של האתר טמון בשיקולי עריכה שמעניקים עדיפות ברורה לכדורגל המקומי ובתוכו לקבוצות הגדולות. ערב משחקן של קריית-שמונה ואשדוד בקרב הצמרת של ליגת-העל בכדורגל, וגם כמה שעות לפני שריקת הפתיחה, המשיך האתר לעסוק בבעיותיהם של אלישע לוי בחיפה ודרור קשטן בתל-אביב כאייטמים המרכזיים. בהיבט התרבותי, מובן כי בדחיקת הקבוצות הקטנות לשוליים חוטא האתר וממסגר את התפיסה של הספורט כתחום צר ומצומצם. אולם בראייה מסחרית האתר משיג את המטרה כשהוא מכוון, בצורה מודעת ומחושבת, למרכז העצבים של קהל היעד הפוטנציאלי ומספק לו את מבוקשו.
כחלק מהניסיון לחוש את הדופק של גולשיו ולקרבם אליו, התמקם ONE בחזית המאבק נגד זליגת התכנים (מערוצי החינם לערוצים בתשלום) בערוצי הטלוויזיה של המתחרים מערוץ הספורט. בכך ניסה האתר למצב את עצמו כשגריר הדואג לחובבי הספורט, ואולי אף לייצר תחושה שצריכת התכנים באתר תשמש התרסה נגד המניפולציות הכלכליות שמופעלות על צרכני תקשורת הספורט בשנים האחרונות. בהקשר הזה משתלב ערוץ הטלוויזיה החינמי החדש של ONE היטב עם דימוי האלטרנטיבה שהאתר מבקש לשוות לעצמו, במטרה להגביר את הפופולריות שלו.
אבל לא פחות מכל אלו נראה שהצלחתו של ONE קשורה לאופי המציצני שסיגל לעצמו. במידה רבה השתלב ONE בתרבות הריאליטי שהשתלטה על המרחב הציבורי בשנים האחרונות, בעודו מספק, מצד אחד, הצצה כמעט אובססיבית לחייהם של הספורטאים, ומציג, מן הצד השני, מגוון של דמויות ססגוניות, ללא קשר הכרחי לספורט.
בדומה לליהוק המוקצן (שמכונה לעתים "פריק-שואו" בידי מבקריו) בכמה מתוכניות הריאליטי, עוסק אתר הספורט כמעט על בסיס קבוע בדוגמניות, יועצי אופנה וזמרים, בילויים ליליים, סיפורי בגידות ועוד. בכך מרחיב האתר את מעגל גולשיו, אולם במקביל מקבע את תחום הספורט כמרחב גברי, שטחי וצהוב.
ד"ר אילן תמיר הוא מרצה לתקשורת ומומחה לתקשורת ספורט במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ובאוניברסיטת בר-אילן