בספורט "מעריב" מתקשים להתרגל לעידן החדש. הם אמנם הצליחו לשרוד בדרך נס את כוונתו של הבעלים החדש, שלמה בן-צבי, לפטר 90% מהאנשים ולהפוך את המדור לסניף של אתר ערוץ הספורט, אבל העבודה הפכה למעיקה ותובענית פי כמה בגלל הקיצוצים בכוח האדם.
כך למשל אין עדיין כתב קבוע המסקר את הפועל תל-אביב וההתאחדות לכדורגל, ולא ברור על גבו של איזה סוס יגע יעמיסו את העול הזה. מספר העורכים ירד לשלושה, פה ושם מגייסים לעזרה את אחד מעורכי "מקור ראשון", סותמים חורים עם פלסטרים ומדביקים טלאי על טלאי, כמו ביתר חלקי העיתון.
בצמרת העיתון אהבו את המעורבות הלוחמנית של אנשי מדור הספורט, שהקימו זעקה על הכוונה למחוק אותם כמוסף עצמאי, והצליחו במאבק. זה החל בהדלפה על המו"מ של בן-צבי לקבלת תכנים מערוץ הספורט, נמשך בתליית שלטי מחאה בבניין, בכותרות יצירתיות שפורסמו בעיתון ותאמו להפליא את מצבם ("פייט עד הסוף", "כך היינו" ועוד) ובמסע שכנועים על חשיבות הספורט לקוראי העיתון. המדור אמנם שרד, אבל כותרות המבטאות אווירת ייאוש בעקבות מצוקת כוח האדם המשיכו להופיע גם השבוע: "הרע במיעוטו", "המפעל לא נסגר", "חסר לכם כסף?".
מבצע "עמוד ענן", שבמהלכו גויסו בעלי תפקידים בכירים ב"מעריב" בצו 8, עצר בינתיים תהליך בדיקה עצמית של השינויים הרבים שעברה המערכת. בימים הקרובים אמורים ראשי העיתון לבחון היכן הם עומדים, בעיקר בתחום התקציבי. "יש לנו כוונה לעצור טיפה, לראות את המספרים ולבחון את העלויות", אומר בכיר בעיתון. ואם מישהו במדור הספורט עוד חולם שהנתונים יאפשרו להשיב מפוטר אחד או שניים, אותו גורם בכיר סותם על כך את הגולל: "לא נראה שנחזיר אנשים, כי גם ככה השארנו יותר מדי. לא נוכל לעשות בורות כמו בתקופת דנקנר".
כמו שזה נראה, ספורט "מעריב" ייאלץ לשלם מחיר נוסף: פרידה מהפרילנסרים שלו ברחבי הארץ, מה שאומר שקבוצות הפריפריה לא יזכו לסיקור שוטף.
בשבועיים שחלפו מאז כניסתו של בן-צבי קשה היה להבחין שספורט "מעריב" נפגע כמותית ואיכותית. הוא ממשיך להופיע באופן עצמאי, 12 עמודים בימי ראשון ו-8 בימי חול. ביום חמישי (22.11.12), היום שלאחר מבצע "עמוד ענן", הוא היה אפילו גדול יותר מספורט "ידיעות אחרונות": 7 עמודים לעומת 6.
עומק הכיס של בן-צבי ישפיע ישירות על עיתונאי הספורט של "מעריב", אולם כך גם כנראה נטיותיו האידיאולוגיות. האם הבעלים הדתי יאסור בעתיד סיקור משחקים בשבת? הנחיה כזו טרם יצאה, אבל במצב כוח האדם של מדור הספורט, שאמור להידלדל עוד יותר, ייתכן שלא יהיה בה צורך. סיקור מחזור ליגת-העל בכדורגל צפוי לעבור טלטלה ויצומצם משמעותית, כמו גם סיקור משחקי ליגת הכדורסל. אחת הנגזרות תהיה כנראה ביטול מוסד הציונים האנכרוניסטי לשחקני ליגת-העל. במקרה כזה, "ידיעות אחרונות" יישאר המוהיקני האחרון בתחום.
"יופי שהשאירו לנו את המדור, אבל המצב קשה מאוד", מסכם אחד מאנשי ספורט "מעריב". "אנחנו עובדים בתת-תנאים, המצב זוועה. אנחנו כבר הרבה מעבר לשלב הלימון הסחוט. לא יודע כמה זמן נוכל למשוך ככה".
לא לכולם יש ראש
הגבול המסורתי בין דעה לידיעה הוא אזור סכסוך בכל ימות השנה, בוודאי שבזמני מלחמה, ועל אחת כמה וכמה בישראל. או אז נוטשים שומרי הסף את משמרתם, העיתונים עוברים לשפת "אנחנו" ונוטפים זיעה פטריוטית רגשנית. דובר צה"ל יכול לטוס לנופש באיי סיישל, רוב המערכות מתפקדות כחמ"ל בשירות מערכות הביטחון. גם באגף הספורטיבי נרמסים מדי פעם חוקי המשחק העיתונאי לטובת הדהוד נרגש של "רחשי לב הציבור". למשל, כותרות חדשותיות למהדרין הופכות לקרדום לחפור עוד קצת לעומק הקונסנזוס הלאומי.
כזאת היתה הכותרת באתר ערוץ הספורט, שליווה במשך כשעתיים בשידור חי את המשחק בין מכבי תל-אביב לבני-יהודה בשבת. "אבסורד", היא הזדעקה, "כדורגל בצל האזעקות". כותרת המשנה לא פיגרה מאחור: "חוסר רגישות משווע של ההתאחדות". בהמשך דווח על רגעי החרדה שעה קלה לפני פתיחת המשחק, בעקבות אזעקה נוספת בתל-אביב ויירוט טילי גראד.
יום קודם לכן התפרסם באתר הערוץ אייטם שכלל שני טורי דעה, בעד ונגד ביטול מחזור ליגת-העל. נדב יעקבי היה נגד. "אני ממש לא חושב שצריך לדחות משחקים בכל רחבי הארץ רק כי באזור מסוים אי-אפשר לשחק", טען. "הרי מה, אם בבאר-שבע מבוטלים הלימודים, זה אומר שצריך לבטל גם בתל-אביב?". מולו התייצב אורי דגון, עורך האתר, שצידד חד-משמעית בדחיית המשחקים: "השגרה הופרה, נופצה, יש פה הרוגים, מיליון איש שיושבים במקלטים ומילואים שמגויסים בצו 8, ולעזאזל הכדורגל לזמן הזה". דגון תקף את האטימות של ההתאחדות לכדורגל, שקבעה שהחיים "מתל-אביב צפונה הם נהדרים ונפלאים, וממנה דרומה לא באמת אכפת. העיקר ש'לבנו איתכם וכולנו עם הדרום', נו באמת".
עמדתו של דגון לגיטימית כמובן. אלא שהעורך לא הסתפק בטור הדעה הנחרץ שלו, והשתמש בידיעה החדשותית שליוותה את המשחק בבלומפילד כדי לפמפם את דעתו שוב, הפעם כעמדת האתר כולו, ויותר מזה, כחלק אינטגרלי מתיאור המציאות. הידיעה, בחתימת "מערכת אתר ערוץ הספורט", לא נפתחה בדיווח חדשותי על התוצאה, האירועים או משמעות השער שספגה מכבי תל-אביב, אלא התעקשה לצאת נגד עצם קיומו של המשחק. "אחרי סוף-שבוע מתוח במיוחד מבחינה בטחונית, ושעה קלה לאחר שעוד אזעקה נשמעה במרכז, מכבי תל-אביב ובני-יהודה נפגשו בשעה זו בבלומפילד לדרבי הקטן של העיר, במשחק שחייבים לומר – לא לכולם יש ראש אליו, וערכו הספורטיבי שואף לאפס".
יש להניח שהדעה הנחרצת שהשתלטה על הידיעה החדשותית מייצגת רק כמה מחברי המערכת. ובכל זאת החליט עורך האתר להטיל את כל כובד משקלו על הידיעה, למחוק את הדיון הלגיטימי שהמשחק עורר לטובת תחושת המיאוס שלו מעצם קיום המשחק ועוד יותר מזה מהחלטת ההתאחדות לקיימו.
ההתערבות הזו באייטם חדשותי מעוררת חשד לחיסול ממוקד בראשי ההתאחדות, שלא קיבלו את דעתו של העורך. איפוק, קור רוח, שיקול דעת ענייני – לא היו כאן. תחושה של בריונות מערכתית היתה גם היתה.
תשפטו בעצמכם
האם רונלדו תרם לילדים הפלסטינים בעיצומו של מבצע "עמוד ענן"? תלוי את מי שואלים. ב-one נרשם ניסיון ילדותי ומגושם לרכוב על גל לאומני ולהלהיט את הרוחות. הידיעה נשענה על דיווחים שלפיהם כוכב ריאל מדריד צולם עם פלקט "תודה" לצד דגל פלסטין. היא הסתיימה במלים מודגשות: "קשה לדעת אם התמונות הללו נכונות או לא, אתם תחליטו בעצמכם". כלומר, האתר פטר את עצמו מבדיקת העובדות וזרק את האחריות לכך על כתפי הקוראים. אין מה לומר, עיתונות רצינית ואחראית.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il