שידור מסיבת העיתונאים בערוץ 2 (צילום מסך)
מי שצפה במסיבת העיתונאים שנערכה במכון וייצמן לרגל פרס הנובל שיוענק השנה לפרופ' עדה יונת לא יכול היה שלא לרחם על עיתונאי ישראל. אתמול עוד ניסו להבין את פשרו של אפקט אהרונוב-בוהם ואת מכניקת הקוואנטים, וכבר היום (7.10.09) הם נדרשים להתעמק בצפונותיהם של הריבוזומים המשונים הללו, אותם מפעלים בזעיר אנפין לייצור חלבונים. אבל פרס נובל הוא פרס נובל, ואי-אפשר לדחות את החגיגות, ומסיבת העיתונאים עומדת להתחיל.
בערוץ 2 נראה אורן וייגנפלד כילד במסיבת בר-המצווה שלו, הנדרש להקריא טקסט שאין הוא מבין, לנוכח כל בני המשפחה והחברים. הכותרת בתחתית המסך צהלה: "פרס נובל בידינו", ודנה וייס, ששידרה ממסיבת העיתונאים, אימצה את הנראטיב המלחמתי וסיפרה שפרופ' יונת "הלכה נגד כל המדענים בעולם ועשתה את זה בדרך שלה". מאוחר יותר ביקש וייגנפלד להקדיש כמה דקות ל"תעודת הזהות" של פרופ' יונת ודיקלם את רשימת תאריה האקדמיים, כולל הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת MIT "בארצות-הברית". אחר-כך חיווה דעתו ואמר שמדובר ב"רזומה מרשים".
"היא מתרגשת מאוד", המשיכה וייס, אבל מיד לאחר מכן הוסיפה ש"פרופ' יונת לקחה את זה מאוד בשוויון נפש". אז התרגשות או שוויון נפש? אין זמן לברר, שכן עוד רגע קט תיפתח מסיבת העיתונאים, ובינתיים צריכה וייס לתאר את מחקרה של יונת, שהוא, ככלות הכל, העילה לחגיגה הפטריוטית. וייס הסכימה לומר רק (אם כי בכובד הראש הדרוש) ש"זה יהיה קצת קשה להסביר", ועשתה זאת בדרכה שלה כשקבעה כי "פרופ' יונת חקרה את מבנה הרוֹבּוֹזוֹם" [כך במקור].
נאומה של פרופ' יונת היה קצר מאוד, וכלל בעיקר דברי תודה. "אשמח לספר על המחקר", אמרה יונת, "אם תשאלו שאלות". לדנה וייס דווקא היתה שאלה, אבל לא בנוגע לריבוזומים (שאותם הרי קצת קשה להסביר). תחת זאת העדיפה כתבת ערוץ 2 לשאול את שאלת מיליון הדולר, "איך הרגשת כשקיבלת את הפרס?". "שמחתי", הודתה פרופ' יונת.
נגה ניר-נאמן מערוץ 10 ניסתה להציל את כבודה של העיתונות האלקטרונית, וביקשה בדחילו ורחימו ובאי-נעימות מעוררת חמלה, "אם את יכולה להסביר לנו מה בעצם המחקר שלך אומר". יונת החלה בהסבר, אבל דווקא כשהגיעה לדיון על אודות אותם ריבוזומים ארורים, קטעה אותה וייס ואמרה, "את מסבירה פה על התא, ואנחנו כולנו יודעים על משבר ההשכלה הגבוהה... מה את אומרת לסטודנט שנה א' שמתחיל עכשיו לימודים?".
יונת השיבה שהיא אינה מלמדת סטודנטים לתואר ראשון, אבל וייס לא ויתרה. "האם את רואה בישראל סביבה תומכת לחוקרים?". שוב סירבה יונת לשתף פעולה. "איך אני יכולה לענות לך", השיבה, "אני לא חושבת שכשאני התחלתי היה מי שתמך בי... אני חושבת שכשאני התחלתי, הרמה בישראל היתה נמוכה ביחס לעולם. היום הרמה הרבה יותר גבוהה... עכשיו ההבדל בינינו לבין העולם לא כל כך גדול". "אני חושבת שאפשר להתרשם שמדובר באדם צנוע", סיכמה וייס את הרגשתה בנוגע לתשובתה של יונת.
אבי בליזובסקי, עורכו של אתר האינטרנט לענייני מדע "הידען" (עיתונאי המדע היחיד באולם?), הזכיר כי "שר האוצר נתניהו [בתקופת ממשלת שרון] לקח מיליארדים מההשכלה הגבוהה". פרופסור יונת הצהירה כי תנסה לסייע להשבת התקציבים להשכלה הגבוהה, והביעה תקווה ששר החינוך גדעון סער, שהתקשר לברכהּ לרגל קבלת הפרס, יסייע בעניין. איזו עיתונאית שאלה משהו בנוגע לבריחת המוחות מישראל, ובד בבד קבעה שהיום "אין בישראל מדענים". יונת אמרה ש"דווקא יש מדענים צעירים נהדרים, כך שלא נכון להגיד שאין מדענים", ולא הבינה כי העיתונאית לא התכוונה לעצם קיומם של מדענים, אלא למידת העניין שהם מעוררים אצל אנשי התקשורת, הם והריבוזומים האומללים שלהם.