עיקרי הפסיקה
בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו
לפני כבוד השופט שלמה פרידלנדר א 050267/05
תאריך: 29/10/2008
בעניין: פלונית
ע"י ב"כ עו"ד דוד סיני
התובעת
נ ג ד
חדשות 10 בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רומינה מאיר-רפה ומיכל סלע
הנתבעת
תביעה לפיצוי בגין פרסום כתבה אודות העיסוק בזנות, שבה נצפתה התובעת כמי שעוסקת בכך. הכתבה שודרה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10. התובעת טוענת כי ניתן לזהותה בבירור בכתבה כמי שעוסקת בזנות, וכי יש בכך כדי לבזותה בעיני מכריה וקרוביה, שלא היו מודעים לכך. התובעת מוסיפה וטוענת כי חשיפה זו גרמה לה לחרדה ודיכאון, שבעטיים הסתגרה בביתה ונמנעה מלצאת לעבוד במשך כחצי-שנה. עקב כך נגרמו לה הפסדי השתכרות.
בימ"ש השלום קיבל את התביעה בקובעו:
מעיון בכתבה עולה, כי כל מכרי התובעת יכלו לזהותה בנקל כמי שעוסקת בזנות. התובעת "כיכבה" בכתבה, כשהיא מצולמת באופן המאפשר את זיהויה בתחילת הכתבה ובהמשכה. פרסום דבר עיסוקו של אדם בזנות הוא עניין "העלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם" (סעיף 1(א) בחוק איסור לשון הרע).
הנתבעת הייתה ערה לכך שזיהוי המצולמים עלול לפגוע בהם, ושהוא אינו נחוץ להשגת תכליתה של הכתבה, ובכל זאת לא נמנעה מיצירת האפשרות לזיהוי התובעת; זאת על יסוד השערה כי התובעת הייתה מודעת לצילומים, ועל-כן ניתן להסיק הסכמה מאי-התנגדותה. ודוק, גם הלקוח לא עשה מצג של התנגדות, ובכל-זאת טושטשה לוחית הזיהוי של מכוניתו. נראה, כי יש ממש בתחושתה הקשה של התובעת כי לפגיעה בה התלווה גם נופך של זלזול מפלה.
חוק איסור לשון הרע אינו קובע הסדר ספציפי בדבר הקשרים של הסכמה או אי-התנגדות, שבהם יישלל האופי העוולתי של הפרסום. תחת זאת מפנה החוק להסדרים הכלליים בפקודת הנזיקין, ובהם ההגנה של הסתכנות מרצון. תחולת הגנה זו צומצמה מאוד בפסיקה. ההלכה היא, כי על מנת שהנתבע יחסה בצל ההגנה, עליו להוכיח שהתובע היה מודע לסכנה ורצה בה. בצד החשיפה לסיכון הפיזי צריך התובע גם לחשוף עצמו לסיכון שלא יזכה בפיצוי עבור הנזק שהוא עשוי לסבול.
השערת התובעת בדבר הסכמתה של הנתבעת לפרסום, רחוקה מלעמוד בדרישות אלה. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח הסכמה בכלל, והסכמה מדעת לסיכון העובדתי (ההשפלה) והמשפטי (אי-פיצוי) – בפרט. יצוין, כי אין תוקף להנחת-הסכמה המוסקת מאי-הסתייגות בלבד. להסקת הסכמה-דרך-התנהגות נדרשת התנהגות פוזיטיבית רלבנטית, שבנסיבות העניין מבטאת הסכמה. בענייננו לא יוחסה לתובעת התנהגות פוזיטיבית המבטאת הסכמה לפרסום החושפני.
התובעת הייתה עשויה גם להסתמך על הנוהג, לפיו נזהרים אמצעי התקשורת מלחשוף את פניהן של יצאניות. אולם לא רק נוהג מפורסם יש כאן – אלא גם חובה חוקית מפורשת יש כאן. וראה כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי וטלוויזיה ורדיו) ותקנון האתיקה המקצועית של העיתונות. שומה על אמצעי-התקשורת לגלות אמפתיה וחמלה כלפי המושאים האנושיים של כתבותיהם. הנתבעת לא קיימה חובה חוקית, אתית ומוסרית זו.