מתוך פסק הדין
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2279/08
ע"א 2282/08
בפני: כב' השופט דוד חשין, סגן נשיא
כב' השופט עוני חבש, סגן נשיא (בדימ')
כבוד השופט יוסף שפירא תאריך: 28/02/2010
בעניין: בתיה כרמון
ע"י ב"כ עו"ד יעקב רובין ו/או ברוך רובין ו/או אריאל רובין
המערערת בע"א 2279/08
המשיבה בע"א 2282/08
נ ג ד
1. "ידיעות אחרונות"
2. ארנון מוזס
3. משה ורדי
4. מרדכי גילת
5. מיכל גרייבסקי
ע"י ב"כ עו"ד מיבי מוזר
המשיבים בע"א 2279/08
המערערים בע"א 2282/08
פסק דין
דברי פתיחה
1. לפנינו ערעורים נגדיים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט נועם סולברג), מיום 8.4.08, בת"א 3438/03, שהדיון בהם אוחד. ערעורה של הגב' בתיה כרמון (להלן – כרמון או המערערת) (ע"א 2279/08), מזה, וערעורם של "ידיעות אחרונות" ואח' (להלן ביחד – המערערים) (ע"א 2282/08), מזה. בפסק דינו קבע בית המשפט, כי פירסום כתבה עיתונאית על ידי המערערים בעניין פעילותה של כרמון במסגרת תפקידה כמנהלת המחלקה לאשרות ולזרים במשרד הפנים (להלן – הכתבה), מהווה פרסום לשון הרע כמשמעו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק). עם זאת, קבע בית המשפט כי חלקים מסוימים מן הכתבה הם אמת, ומשכך תחול על המערערים הגנת אמת הפרסום. מנגד, קבע בית המשפט כי חלקים אחרים מן הכתבה נכתבו בחוסר תום לב ואינם דברי אמת, ולפיכך לא תחול על מפרסמם כל הגנה. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי המערערים יפרסמו הודעת תיקון בעיתון וכן ישלמו לכרמון פיצויים בסך של 200,000 ₪, זאת בנוסף לתשלום הוצאות משפט בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. ערעורם של המערערים מופנה נגד עצם חבותם, וכן נגד שיעור הפיצוי שהושת עליהם. כרמון, מנגד, מערערת נגד קביעת בית המשפט לפיה תחול הגנת אמת הפרסום על חלק מהפרסומים כאמור, וכן נגד שיעור הפיצוי שנפסק לטובתה.
רקע עובדתי
2. ביום ו', 13.9.02, פורסמה ב"מוסף שבת" של ידיעות אחרונות כתבת תחקיר פרי עטם של העיתונאים מרדכי גילת ומיכל גרייבסקי, תחת הכותרת "הש.ג. הכושל של המדינה. כך מחלקת ראש אגף האשרות במשרד הפנים אישורי כניסה לישראל למי שהיא חפצה ביקרו". מתחת לכותרת האמורה, במרכז העמוד, פורסמה באותיות בולטות הפיסקה דלהלן: "היא אמורה לנעול את שערי המדינה בפני אנשים לא רצויים, אך פותחת אותם במו ידיה פעם אחר פעם; היא נואמת בלהט בוועדה למלחמה בסחר בנשים, אבל מנעה את סילוקה של נערת ליווי שנכנסה במרמה לארץ; היא מציגה עצמה כלוחמת בנגע המהגרים הבלתי חוקיים, אך חתימתה מתנוססת על אישורי כניסה של שתי עובדות זרות, שהועסקו אצל אמה ולא הופיעו ברשימת העובדים הזרים המועסקים כחוק; ואם יש צורך בתיה כרמון גם מזמינה עובדים לשיחות דיסקרטיות ומקליטה אותם בחשאי; כרמון: אני לא מחליטה לבד". קיום התחקיר הובלט בתחתית עמוד השער של ה"מוסף לשבת", בצד תמונתה של כרמון, תחת הכותרת "השער הפרוץ של בתיה כרמון - כך מגוננת ראש אגף האשרות במשרד הפנים על בעלי תעודות מזויפות, מאפשרת לאנשים מפוקפקים להיכנס למדינה, משרתת בעלי אינטרסים ומכניסה לארץ עובדים בלתי חוקיים לשירות משפחתה; תחקיר; מרדכי גילת ומיכל גרייבסקי".
3. בכתבה פירטו העיתונאים הנזכרים מספר פרשיות המצביעות, לכאורה, על התנהלות חמורה של כרמון, התנהלות המתבטאת, בין היתר, בניצול מעמדה לרעה לשם השגת הטבות למקורביה, ובפעילות הנוגדת את נהלי משרד הפנים ואת החלטות הממונים עליה. בכתבה הודגש, בין היתר, כי "בימים רגישים של פיגועים החליטה כרמון להכניס לארץ תושב ירדני ללא בדיקת השב"כ. היא הורתה לפקידה להעביר בדחיפות אישורי כניסה וציינה שזה לאחר בדיקה ביטחונית, למרות שמעולם לא התקיימה בדיקה שכזו" (להלן – פרשת האזרח הירדני). בנוסף נטען בכתבה, שכרמון ביצעה במסגרת תפקידה את הפעולות הבאות: אישרה כניסתן לישראל של שתי עובדות זרות שהועסקו אצל אימה ולא הופיעו ברשימת העובדים הזרים המועסקים כחוק (להלן - פרשת העובדות הזרות); אישרה בקשתו של תושב הכפר הצ'רקסי קמא לאישור כניסת אישה לישראל, מבלי לבדוק את הבקשה (להלן - פרשת האזרח הצ'רקסי); שינתה עובדות הנוגעות לבקשתו של יהודי בעל אזרחות בריטית ליתן היתר שהייה בארץ לחברתו, ילידת אוקראינה, וזאת במטרה לגרום לאנשי מינהל האוכלוסין באילת ליתן לחברתו את ההיתר המבוקש (להלן – פרשת ידידת האזרח הבריטי); הורתה על הכנסת אזרחית סינית לישראל בניגוד לנהלים של מינהל האוכלוסין (להלן - פרשת האישה הסינית); מנעה את גירושה של נערת ליווי השוהה בישראל ארבע שנים בניגוד לחוק (להלן – פרשת נערת הליווי); ומנעה את סילוקה של אזרחית זרה שנכנסה לישראל באמצעות אשרה מזויפת מבלי להתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים (להלן – פרשת האשרה המזויפת). בנוסף, נטען בכתבה, כי כרמון הקליטה בחשאי מספר עובדי מינהל האוכלוסין אותם הזמינה לשיחות דיסקרטיות עימה וכי לאחר שהוחלט לפטרה, עשתה כרמון שימוש ב"חלונות הגבוהים ביותר" לשם חזרתה לתפקידה המקורי. בגין פרסום דברים אלו הגישה כרמון נגד המערערים תביעה בעילה של פרסום לשון הרע.
[...]
דיון
5. אין חולק כי כרמון, מתוקף מעמדה כמנהלת המחלקה לאשרות ולזרים במשרד הפנים, החזיקה בתפקיד ציבורי בכיר. בכתבה תוארה כרמון כמי שבמשך שנים אישרה לאנשים מפוקפקים להיכנס לישראל, כמי שהתירה לעובדים זרים בלתי חוקיים להישאר במדינה וכמי שניצלה לרעה את מעמדה לשם השגת טובות הנאה למקורביה, וכל זה במסגרת תפקידה הציבורי. בדברים אלו יש כדי לפגוע במשרתה של כרמון, לבזותה ולהשפילה בעיני הבריות. משכך מהווים הדברים שפורסמו לשון הרע כמשמעו בסעיף 1 לחוק. נוכח האמור יש לבחון האם עומדת למערערים אחת ההגנות הקבועות בחוק.
הגנת תום הלב
[...]
נוכח העובדה כי הן פסק דינו של בית משפט קמא והן כתבי הערעור מתייחסים לכל פרשייה בנפרד, ייערך אף הדיון בערעור במתכונת זו.
פרשת העובדות הזרות שהועסקו אצל אמה של כרמון
[...]
11. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, לגבי חלק זה של הכתבה, באנו למסקנה כי דין ערעורה של כרמון להידחות.
[...]
17. דין ערעורם של המערערים להידחות. בכתבה הבליטו המערערים באותיות של קידוש לבנה, בכותרת המשנה, כי חתימתה של כרמון מתנוססת על אישורי כניסה של שתי עובדות זרות שהועסקו אצל אמה. ואולם, המערערים לא השכילו להוכיח עובדה זו. המערערים הציגו בהבלטה, לכל רוחב עמוד העיתון, תצלומים של אשרות כניסה שונות עליהן חתומה כרמון, תחת הכיתוב "מימין: אישורי הכניסה של העובדות הזרות שהועסקו אצל אמה של כרמון" (ההדגשה שלנו). דא עקא, בחינת התצלומים מעלה כי מדובר בדפים שונים שצולמו מדרכון אחד, הוא הדרכון של העובדת אליזבת. ייחוס התצלומים השונים לשתי העובדות הזרות, תוך יצירת מצג לפיו חתמה כרמון על אישורי כניסה למספר עובדות של אמה, בעוד שבפועל מדובר בעובדת אחת, הינו פרסום מטעה הגובל בחוסר תום לב.
[...]
19. אשר לטענת המערערים לפיה עניין אי תשלום האגרה, שצוין בכתבה, הינו פרט לוואי שאינו פוגע בטענת אמת הפרסום, דין הטענה להידחות. אף כי העניין הוזכר במשפט אחד ובסוף הכתבה, הרי שמשפט זה מייחס לכרמון מעשה שחיתות בעל אלמנטים פליליים, קרי ניצול מעמדה לרעה במטרה להימנע מתשלום המחויב על פי חוק, ויש בו כדי להשפיע על כלל האמור בכתבה. אמנם, המערערים טרחו לציין פעמיים את תגובתה של כרמון, לפיה שילמה את האגרה בצ'ק שלא נפדה - פעם אחת במסגרת תגובתה לכלל הדברים המיוחסים לה בכתבה, ופעם נוספת במסגרת הכתבה, בסוגריים ובצמוד לאמור בה. ברם, לא ניתן להתעלם מכך שציטוט תגובתה של כרמון במסגרת הכתבה חלקי וציני, ומקנה לתגובתה של כרמון ניחוח עז של חוסר אמינות. בנסיבות אלו הציטוט במסגרת הכתבה פוגע, למעשה, באפקטיביות של פרסום התגובה השנייה של כרמון ואין בו כדי לשמש הגנה טובה למערערים.
פרשת האזרח הצ'רקסי
[...]
24. לאחר שבחנו את חומר הראיות, באנו למסקנה כי דין ערעורה של כרמון להידחות.
[...]
בנסיבות אלו צדק בית משפט קמא עת קבע כי דברי הכתבה הינם אמת וכי גם הכינוי מריה תרזה חוסה תחת הגנת החוק. כמו כן, אין בעובדה שבסופו של יום קיבלה המוזמנת מעמד כדי לשנות מסקנה זו. המערערים נתבעו בגין הפרסום לפיו פעלה כרמון מאחורי גבם של הגורמים המקצועיים שטיפלו בעניין – דבר אשר הוכח כאמת.
פרשת ידידת האזרח הבריטי
[...]
34. בחינת טענות הצדדים מעלה, כי אף במקרה זה לא נמצאה לנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.
[...]
פרשת האישה הסינית
[...]
41. בחינת טענות הצדדים מעלה, כי אין מקום להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא.
[...]
44. כללם של דברים, בדין קבע בית משפט קמא כי הגנת אמת הפרסום תחול על הנאמר בכתבה לגבי פרשייה זו.
פרשת נערת הליווי
[...]
49. דין הערעור להידחות.
[...]
52. טוענים המערערים, כי נוכח העובדה שגרסתה של כרמון פורסמה בהרחבה, הרי שהתשתית העובדתית הובאה בפני הקוראים במלואה, ומשכך יש להחיל את הגנת אמת הפרסום אף על האמור בכתבה זו. דין הטענה להידחות. דבריה של כרמון, כפי שהוצגו בכתבה, הוצאו מהקשרם ויצרו מצג לא נכון [...] דא עקא, הגם שכרמון הסבירה למערערת 5 את הדברים באריכות, מספר ימים טרם פורסמה הכתבה, נמנעו המערערים מלפרסם את תגובתה בצורה מדויקת ומשכך חטאו לאמת.
פרשת האשרה המזויפת
[...]
57. דין הערעור להידחות.
[...]
58. טוענים המערערים, כי כלל הדברים שפורסמו בכתבה, ובכללם שכרמון נתנה הנחיות מבלי להכיר את התיק ובניגוד לנהלים, הוכחו. משכך, מוסיפים המערערים, יש להחיל את הגנת אמת הפרסום על האמור. דין הטענה להידחות. המערערים פרסמו בכתבה, כי כרמון החליטה לאפשר לאישה להישאר בישראל ואף הדריכה אותה במשרד הראשי בירושלים מה לעשות כדי שבקשתה תיענה בהתאם. דא עקא, המערערים לא השכילו להוכיח דברים אלו.
[...]
60. כללם של דברים, בדין קבע בית משפט קמא כי הגנת אמת הפרסום לא תחול על פרסום פרשייה זו.
פרשת האזרח הירדני
[...]
65. דין הערעור להידחות.
[...]
הגנת תום הלב
81. בית משפט קבע בפסק דינו, כי אף לא אחת מהנסיבות החלופיות המצויות בסעיף 15 לחוק מתקיימת בעניינינו ומשכך לא יכולה לעמוד למערערים הגנת תום הלב.
[...]
84. בעניינינו, הגם כי נשוא הכתבה הינה גורם בכיר במשרד הפנים, הרי שבדין קבע בית משפט קמא כי חלק מהפרסומים שהופיעו בכתבה אינם מקיימים את דרישת תום הלב. כך, במקרים מסוימים פרסמו המערערים אמת עובדתית השונה מהאמת העובדתית שהייתה ידועה להם, ולעיתים אף הציגו את תגובתה של כרמון לכתבה בצורה מגמתית ומטעה.
[...]
בהקשר זה נוסיף, כי בניגוד לטענת המערערים לפיה הבטחתם לכרמון הסתכמה בכך שימנעו מלצטט אותה בכל הנוגע לעניין הקלטות עובדי המשרד, והם אכן עמדו בהבטחתם, הרי שמחומר הראיות עולה כי מערערת 5 התחייבה בפני כרמון במפורש כי לא תעלה את הדברים שמסרה לה כרמון על הכתב, ונוכח העובדה כי המערערים פירסמו את הדברים שמסרה להם כרמון בהקשר זה, ניכר כי פעלו בהקשר זה בחוסר תום לב (ראו סיכומים מטעם כרמון - מוצג ח' בעמ' 60).
[...]
86. כללם של דברים, לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בכל הנוגע לשאלת חבותם של המערערים. משכך דוחים אנו את ערעורם של שני הצדדים, בסוגית החבות.
הנזק ותרופתו
86. בית המשפט קבע, כי על המערערים לפרסום מודעה בזו הלשון:
"בכתבה במוסף השבת מיום 13.9.02 על גב' בתיה כרמון, שכיהנה בתפקיד מנהלת המחלקה לאשרות ולזרים במשרד הפנים, נפלו שגיאות. בצד דברי אמת, נכתבו דברים שאינם אמת. פרסום הכתבה גרם עוגמת נפש לגברת כרמון. בית המשפט פסק כי בכתבה נכללו דברי לשון הרע ללא הצדקה. (פסק הדין פורסם באתר הרשות השופטת: ת"א (י-ם) 3438/03 כרמון נ' ידיעות אחרונות).
כמו כן הציע בית המשפט קמא, לא כעניין שבחובה, כי המערערים יפרסמו בנוסף כי "מערכת ידיעות אחרונות מתנצלת בפני גב' בתיה כרמון ומביעה צערה על הפגיעה בה", וזאת מחמת ספק משפטי האם קיימת סמכות להורות על פרסום התנצלות להבדיל מתיקון או הכחשה. כן קבע בית המשפט, כי המערערים ישלמו לכרמון פיצוי בסך 200,000 ₪ וכן 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין (פסקאות 115, 120 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף, כי הדברים שפרסמו המערערים על כרמון הינם דברים קשים, שפגיעתם קשה ורישומם לא יימחק. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי אין לזקוף לחובת המערערים את קטעי הכתבה שהגנת אמת הפרסום חלה עליהם ובנוסף כי אין לזקוף לחובת המערערים נזק שנגרם לכרמון מפרסומים אחרים אודותיה. ואולם, בית המשפט הוסיף, כי הגם שכרמון לא הוכיחה שנגרם לה נזק ממוני, הרי שהוכח כי נגרם לה נזק בלתי ממוני, ומשכך ראוי לפסוק לטובתה תרופה ממוקדת על הפגיעה שגרמו המערערים לשמה הטוב, שלא כדין. משכך, פסק בית המשפט לטובת כרמון את התרופות כאמור לעיל.
87. המערערים טוענים, כי סכום הפיצוי שנפסק לטובת כרמון אינו ראוי ואינו מידתי. המערערים מוסיפים, כי הפיצוי אינו משקף את העובדה שחלק מהפרסומים חסו תחת הגנת אמת הפרסום, ובאשר ליתר הפרסומים, נקבעו ממצאים קשים בנוגע לפעילותה של כרמון. המערערים מדגישים, כי הפיצוי שנקבע לטובת כרמון חורג פי ארבע מרף הפיצוי העליון בגין נזק ששיעורו לא הוכח ופי שניים מרף הפיצוי העליון במקרה של פרסום שנעשה בזדון. המערערים מוסיפים, כי פסק דינו של בית המשפט אינו מאוזן נוכח ההגנה והעידוד הדרושים ל עיתנות חוקרת, וכן נוכח קביעת בית המשפט לפיה אין ביסוד פרסום הכתבה מניע של נקמנות או רדיפה אישית על רקע שיתוף פעולה עם גורמים המסוכסכים עם כרמון. לטענתם, בשאלת קביעת שיעור הפיצוי, היה על בית משפט קמא להתייחס באופן ראוי לשם שיצא לכרמון בציבור בשל פרסומים קודמים שפורסמו באשר לתפקודה. כן טוענים המערערים, כי נוכח העובדה שבעניינינו דובר בפרסום אחד הכולל מספר פרשיות, שאמיתות רובן הוכחה, אין מקום לקבוע את הפיצוי כאילו מדובר בפרסומים רבים. המערערים מוסיפים, כי בכל הקשור לשאלת הפיצוי יש לתת את הדעת לעובדת היותה של כרמון בעלת תפקיד בכיר שהייתה גלומה בו עוצמה ושררה. לטענתם, במקרים אלו משקלו של חופש הביטוי רב ויש בכך כדי להשפיע על גורם הפיצוי המגיע לאיש הציבור בגין פרסום לשון הרע. המערערים מוסיפים, כי כרמון ניצלה את הזירה הציבורית ואת כוחה במטרה להגיב על הפרשיות שפורסמו נגדה, ואף לעובדה זו יש ליתן משקל בבחינת שאלת הפיצוי המגיע לה. כמו כן, טוענים המערערים, כי הכתבה לא הובילה להעברתה של כרמון מתפקידה, לא הובילה לפתיחת חקירה נגד כרמון בנציבות שירות המדינה, ולא הוכח כי גרמה לכרמון לבעיות רפואיות. המערערים מדגישים כי הכתבה פורסמה לאחר שננקטו נגד כרמון הליכים שונים בנציבות שירות המדינה וכי כרמון לא הציגה כל ראייה בדבר מצב בריאותה. המערערים מוסיפים, כי נוכח העובדה שחלק מהפרסומים בדבר העובדת הזרה שכרמון פעלה להכניסה הוכח, אין מקום לחשב את שיעור הנזק שנגרם לכרמון בשל פרסום פרשייה זו, קרי בגין אזכור אמה של כרמון בכתבה.
88. בערעור מטעמה טוענת כרמון, כי נוכח חומרת הדברים שפורסמו נגדה, נוכח חוסר תום ליבם של המערערים, וכן נוכח התוצאות החמורות מדברים אלו, היה על בית משפט קמא לפסוק לטובתה את מלוא סכום תביעתה, קרי פיצוי בסך של 500,000 ₪. לטענתה, פרסום הכתבה גרם לה לנזק רב, שהתבטא בפגיעה בעבודתה, במשפחתה ובמכריה. כרמון מוסיפה, כי הכתם הציבורי שהוטל עליה נוכח פרסום הפרשיות השונות, כבד מנשוא. כרמון מוסיפה, כי אף אם הנזק שנגרם לה אינו נזק ממוני ישיר, הרי שנוכח מעמדם של המערערים נגרם לכרמון נזק בלתי הפיך שהתבטא בפגיעה במעמדה ובשמה הטוב בפני כלל הגורמים האמונים על נושא העובדים הזרים במדינת ישראל. כרמון מוסיפה, כי הפרסום פגע אף באפשרות קידומה בעבודה וכן פגע באמה. עוד טוענת כרמון, כי נוכח מספרם הרב של דברי הדיבה, וכן נוכח הכמות העצומה של הקוראים שנחשפו לאמור בכתבה, יש לפסוק לטובתה את כלל הפיצוי שתבעה.
[...]
91. ומן הכלל אל הפרט: בכתבה הציגו המערערים את כרמון כמי שבפעילותה סיכנה את בטחון מדינת ישראל, פרשה חסותה על גורמים פליליים ונערות ליווי ללא סיבה נראית לעין, איפשרה לאנשים מפוקפקים להיכנס לישראל, התירה לעובדים בלתי חוקיים להישאר במדינה, וניצלה לרעה את מעמדה לשם השגת טובות הנאה למקורביה, וכל זה במסגרת תפקידה הציבורי. דא עקא, דברים אלו הוצגו בכתבה באופן מטעה והוכח כי אינם נכונים. אף אם חלק מהפרשיות שתוארו בכתבה הוכחו כנכונות, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי לא נגרם לכרמון נזק, שכן פרשיות אלו חומרתן פחותה ביחס ליתר הפרשיות, שהוכחו כלא נכונות, בהן יוחסו לכרמון אם במפורש ואם במשתמע, בין היתר, ביצוע עבירות פליליות וביטחוניות. נוכח האמור, ובהתחשב במעמדה של כרמון ובתפוצתו הרחבה של האמצעי בו פורסמו דברי הלעז על כרמון, ברי כי נגרם נזק עצום לכרמון המתבטא, בין היתר, בפגיעה בשמה הטוב, בפגיעה במעמדה במקום עבודתה, וכן בפגיעה במעמדה הציבורי.
92. טוענים המערערים, כי נוכח העובדה שמעמדה הציבורי והאישי של כרמון נפגע כתוצאה מפרסומים קודמים שפורסמו בעניינה באמצעי תקשורת שונים, הפגיעה שספג שמה של כרמון כתוצאה מפרסום הכתבה הינה פגיעה מינימאלית. דין טענה זו להידחות. בחינת כלל הכתבות שפורסמו בעניינה של כרמון מעלה, כי הגם שהכתבות נכתבו בנימה ביקורתית וחריפה, ולעיתים אף תוך כינוייה של כרמון בכינויי גנאי שונים, הרי שמרבית הכתבות עסקו בביקורת לגיטימית בדבר האופן בו עובדת כרמון ומפעילה את שיקול הדעת המנהלי המוקנה לה כחוק. הכתבות הצביעו כי לעיתים כרמון מבצעת את תפקידה באופן אטום וקשוח וכי לעיתים התנהלותה מהווה מודל לבירוקרטיה מרושעת. יחד עם זאת, אף בכתבה בה הוצגה כרמון כמי שפועלת על סמך אינטואיציה צוין במפורש כי כרמון ישרה "כמו סרגל" (סיכומים מטעם המערערים – מוצג ח'). ואולם, הכתבה שלעניינינו לא עסקה אך בביקורת לגיטימית על האופן בו כרמון מיישמת את שיקול הדעת המוקנה לה כחוק. בכתבה הוצגו פרשיות עובדתיות המצביעות על חריגה של כרמון מנהלים, ויש בהן כדי להעלות חשד לביצוען של עבירות ביטחוניות, פליליות ומשמעתיות. דברים אלו מעולם לא הובאו בפני הציבור כפי שהובאו בכתבה שלעניינינו, ומשכך, אין בכתבות אלו כדי ללמד על מידת ההערכה הציבורית והמקצועית לה זכתה כרמון טרם פרסום הכתבה האמורה. להיפך, כרמון הייתה ידועה במשך שנים כאחד הגורמים המקצועיים, הבקיאים ביותר בנושא אשרות ועובדים זרים. מתוקף תפקידה, היא הוזמנה להרצות בדיונים שונים שעסקו בנושא זה, ובכלל זה בדיונים של ועדות הכנסת השונות. מעמד זה נרכש על ידי כרמון במשך שנים רבות של עבודה קשה, ומכאן הנזק שנגרם לכרמון עקב הדברים החמורים שפורסמו בכתבה.
[...]
94. בעניינינו, בית המשפט קמא, בקבעו את הסעד לו זכאית כרמון, עמד בהרחבה על כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין. נפרט. נוכח חומרת הפרשיות שיוחסו לכרמון ונוכח מעמדה הציבורי, ברי כי נגרם לה נזק רב עקב הפרסום. כמו כן, הגורם שפירסם את הכתבה הינו עיתון בעל תפוצה רחבה ביותר. הכתבה פורסמה בהבלטה בעמוד הראשון של ה"מוסף לשבת" בצד תמונתה של כרמון. המערערים לא נקטו בזהירות הנדרשת טרם פרסום הכתבה. להיפך, הגם שכרמון ביקשה שתועבר אליה רשימת הפרשיות שיוחסו לה, כדי שיהיה באפשרותה להגיב לאמור, והגם שכרמון העבירה לרשות המערערים, טרם פרסום הכתבה, פקס ובו תגובות קונקרטיות בנוגע לכלל הפרשיות שהופיעו בכתבה (וזאת על אף שהמערערים נמנעו מלהעביר לרשותה את הרשימה האמורה), התייחסו המערערים בזלזול לתגובתה של כרמון. עמדה על כך מערערת 5 בעדותה בבית המשפט בציינה כי הפקס של כרמון "זה פקה פקה ... , פקה פקה זה היא אמרה, היא אמרה גם הרבה דברים, איך אפשר להתייחס לגברת ... איך אפשר להתייחס לגברת שמטעה אנשים, היא הטעתה פקידים ..." (ראו פרוטוקול מיום 4.9.06 בעמ' 60). יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי חלק מהפרשיות שיוחסו לכרמון נמצאו כנכונות וכי שמה הטוב כעובדת ציבור, כמנהלת המחלקה לאשרות ולזרים במשרד הפנים, היה נפגע ממילא בגין פרסום דברי האמת.
95. כללם של דברים, לא ראינו מקום להתערב בסעדים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. המערערים יפרסמו את הודעת התיקון, באותה מתכונת שנקבעה בבית משפט קמא, עד ליום 12.3.10, לכל המאוחר.
שאלת ההוצאות
96. טוענת כרמון, כי נוכח התמשכות ההליכים יש לפסוק לטובתה החזר כספי גבוה יותר מסך 50,000 ₪ שנקבעו לטובתה. מנגד טוענים המערערים, כי התמשכות ההליכים נבעה מהתנהלותה הקלוקלת של כרמון, ומשכך, אין מקום לזקוף לחובתם את התמשכות ההליכים.
97. כלל ידוע הוא, כי אין בית משפט שלערעור מתערב בשכר הטרחה ובתשלום ההוצאות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נתגלה פגם או פסול בשיקול הדעת השיפוטי, שכן יש לראות בהחלטה על גובה ההוצאות משום פררוגטיבה של ערכאה זו, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק ואת התנהלות הצדדים בבית המשפט [...] בנסיבות המקרה שבפנינו לא מצאנו מקום להתערב בפסיקת ההוצאות. כן לא ראינו לפסוק הוצאות בהליך הערעור שהתנהל בפנינו.