במקביל לתביעה שהגיש עיתונאי "הארץ" אמיר אורן נגד "מעריב" בשל הטענה שאיים על הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, תביעה ההולכת ומתקרבת לשלב ההוכחות, מתנהל בשנים האחרונות בבית-משפט השלום בתל-אביב משפט נגדי – תביעת דיבה שהגישו נגד אורן חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ ועורך "מעריב" לשעבר אמנון דנקנר. תביעה זו, על סך 200 אלף שקל, הוגשה ביולי 2005, בטרם הוגשה תביעת הדיבה של אורן נגד "מעריב", ועניינה התבטאות של אורן על אודות עופר נמרודי, הבעלים של "מעריב".

במרכזה של התביעה נגד אורן משפט שאמר פרשן "הארץ" כשהתארח באפריל 2005 בתוכניתם של ירון לונדון ומוטי קירשנבאום בערוץ 10. אורן הוזמן לתוכנית בעקבות דברי ביקורת שנשא הרמטכ"ל לשעבר יעלון על התקשורת בישראל. "לא ברור אם הוא [יעלון] מדבר על אתיקה עיתונאית", אמר אורן למארחיו כשנדרש לנושא, "מדוע הוא הסכים לתת, למשל, לעופר נמרודי תנאים משופרים כאשר נדון עניין דרגותיו, אחר-כך זכה להגנה של 'מעריב', ונראה אצל מי יתראיין ביום פרישתו".

אורן התייחס, לדבריו, לשלושה אירועים – החלטה של יעלון להוסיף לקביעתה של ועדה צה"לית, שבחנה את שלילת דרגותיו של נמרודי אחרי שהלה הורשע בפלילים ב"פרשת האזנות הסתר", כי ישוחרר משירות מילואים "מפאת גילו"; מאמר שפירסם עורך "מעריב" אמנון דנקנר למחרת ההכרזה על אי-הארכת כהונתו יעלון כרמטכ"ל, שבו ביקר בחריפות את ההחלטה וכינה אותה "הדחה"; וראיון פרישה של יעלון שפורסם ב"מעריב" ובעת השמעת דבריו של אורן טרם יצא אל הפועל.

בשבוע שעבר הגישו באי-כוחם של התובעים את סיכומיהם לבית-המשפט, ובהם שבו וטענו כי אורן הוציא את דיבתם רעה, שכן תיאר "עסקה" עם הרמטכ"ל יעלון, שבמסגרתה, תמורת התנאים המשופרים שהעניק לכאורה לנמרודי במסגרת שחרורו מצה"ל, העניקו לו העיתון ועורכו הגנה. "גם אם המלה 'עסקה' לא נאמרה במפורש בפרסום, הרי שניתן רמז עבה כקורת בית הבד בדבר קיומה של עסקה כאמור, שלא מותיר מקום רב לפרשנות", נכתב בסיכומי התובעים.

"היגדים אלה ורמיזותיו אלו של אורן, כל אחד כשלעצמו ולבטח בקישורם לעסקה אחת, העולה בבירור מן הפרסום, מהווים הוצאת דיבה חמורה במיוחד כלפי התובעים", נכתב בהמשך הסיכומים ביחס להתבטאותו של אורן ב"לונדון את קירשנבאום". בשל הפרסום דורשים התובעים לחייב את אורן בפיצוי כאמור בסך 200 אלף שקל, לפרסם תיקון או הכחשה לדבריו ולפרסם את פסק הדין עצמו, או חלק ממנו.

אורן: "שלוש עובדות, בלי קשר סיבתי ביניהן"

ביוני 2010 העידו הצדדים בתביעה בבית-המשפט. על-פי פרוטוקול הדיון, אורן עלה לדוכן העדים והסביר כי כשדיבר בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" על דרגותיו של נמרודי, ההגנה שהעניק "מעריב" וראיון הפרישה של יעלון, תיאר בסך-הכל "שלוש עובדות, בלי קשר סיבתי ביניהן". בהמשך חקירתו על-ידי עו"ד מרב ברוך הוסיף אורן: "לא חשבתי, לא טענתי ולא אמרתי עסקה, כי לא טענתי לקשר סיבתי [...] אני לא חושב שכל מה שקורה לאחר משהו גם נובע ממשהו, ושלכן יש עסקה. למשל אם העיד כאן לפני מר דנקנר על כך שהוא הגן על מר נמרודי בתקופה מסוימת, ואחר-כך הוא יתמנה לעורך 'מעריב', אני לא חושב שיש בכך עסקה. אלה שתי עובדות שקרו אחת לאחר השנייה".

בחקירתו נדרש אורן להתייחס גם לסיקור שהעניק ב"הארץ" להחלטה בנוגע לשלילת דרגותיו של נמרודי ושחרורו משירות צבאי. אורן עקב מקרוב ולאורך שנים אחר פעילות הוועדה שדנה בעניינו של נמרודי. ב-2003 דיווח כי הוועדה הצבאית מצאה קלון בהרשעותיו של נמרודי בפלילים וכי היא צפויה להמליץ על שלילת דרגותיו. אולם בשלהי 2004 המליצה ועדת המפקדים בצה"ל שדנה בעניינו של עופר, סרן במיל', שלא לשלול את דרגותיו.

עופר נמרודי. ירושלים, 27.1.02 (צילום: ליאור מזרחי)

עופר נמרודי. ירושלים, 27.1.02 (צילום: ליאור מזרחי)

אורן כתב על כך כי "חוק השיפוט הצבאי, המסמיך את צה"ל להסיר את דרגות הקצינים והנגדים שהמיטו קלון על הצבא, גם בעבירות אזרחיות, מופעל מעתה באופן בררני. דין אחד לפשוטי עם, ודין אחר למקורבים, פטרונים ובעלי הון ועיתון". אורן ביקר ברשימתו את הרמטכ"ל יעלון ואת ראש אכ"א אלעזר שטרן, שאימצו את ההמלצה. כעבור יומיים פורסם ב"הארץ" מכתב למערכת מאת נמרודי, שקבל על הפרסום של אורן וטען "הוועדה מצאה כי בעבירות שבהן הורשעתי לא היה קלון".

כמה ימים אחר-כך פירסם אורן רשימה נוספת שעניינה דרגותיו של נמרודי, הפעם תחת הכותרת "קצינים בכירים: נמרודי הטעה; צה"ל קבע שיש קלון בעבירותיו". אורן, בהתבסס על "מקורות צבאיים בכירים", דיווח כי ועדת המפקדים דווקא קבעה שבעבירותיו של נמרודי יש קלון וציטט מפי אותם מקורות צבאיים דברי ביקורת חריפים על יעלון. כעבור כמה ימים דיווח אורן על "ביקורת בפרקליטות הצבאית על הוועדה לעניין נמרודי", ובמקביל פורסמה מחאה מטעם באי-כוחו של נמרודי, שלפיה לקוחם לא הטעה את צה"ל.

אחרי מעט יותר מחודש ימים פורסם ב"הארץ" טקסט קצר תחת הכותרת "הבהרה: נמרודי לא הטעה", ובו קיבלה למעשה מערכת העיתון את עמדת באי-כוחו של נמרודי, וחזרה בה מדיווחיו של אורן. "נקבע כי לא נמצא קלון במעשיו של מר עופר נמרודי וכי זו ההחלטה בת התוקף היחידה", נכתב. "[...] מר נמרודי לא הטעה [...] אנו מצטערים על פרסום דברי הקצינים שצוטטו בכותרת".

בחקירתו בבית-המשפט התבקש אורן להתייחס לרשימה שפירסם ולהבהרה שהופיעה בעקבותיה. אורן הגן על פרסומו, ולגבי ההבהרה של מערכת "הארץ" שאימצה את עמדת נמרודי אמר: "ההבהרה הזאת נוסחה מאחורי גבי ובלי ידיעתי". לדברי אורן, היה זה עורך "מעריב", אמנון דנקנר, ש"הכתיב את הנוסח הזה במגעים שהוסתרו ממני, ואף הוכחשו". אורן הוסיף כי "ההבהרה הזו אינה מנסה להתיר את הסבך. היא מנסה להיענות ללחציו של אמנון דנקנר [...] היא היתה ללא ידיעתי ובניגוד לדעתי, ואינני עומד מאחוריה". בתשובה לשאלה מה עשה כשנודע לו על ההבהרה שפורסמה מאחורי גבו, השיב אורן: "הבעתי את מחאתי בדרכי".

דנקנר: "זאת לא היתה עסקה"

לפני אורן התייצב על דוכן העדים אמנון דנקנר ונחקר על-ידי בא-כוחו של אורן, עו"ד מיבי מוזר. דנקנר העיד על יחסו לידיעות שפירסם אורן על דרגותיו של נמרודי ואמר: "קראתי וגם שמעתי על הידיעות שהיו בעיתון 'הארץ'. הייתי אז בארצות-הברית, וזה מאוד הפריע לחופשתי, וזה מה שאני יכול לומר" (עוד על עדותו של דנקנר על מערכת היחסים שלו עם בני משפחת נמרודי, בכתבה "טרגדיה אנושית").

בעדותו של דנקנר עלה בין היתר גם הפרסום שבלב התביעה שהגיש אורן נגד דנקנר ו"מעריב", שבמסגרתו נכתב כאילו אורן איים על יעלון. מוזר הזכיר לדנקנר את המאמר שפירסם למחרת ההחלטה שלא להאריך את כהונת יעלון, ואת העובדה כי לאחר מכן זכה "מעריב" לפרסם ראיון פרידה של יעלון מתפקידו. חודשים אחדים אחרי פרסום המאמר של דנקנר, ציין מוזר, "אתם מקבלים את הסקופ הגדול, סקופ במרכאות [...] מפיו של הרמטכ"ל, שאמיר ניסה ללחוץ עליו, אמיר אמר לו שאם הוא ימנה מישהו, אז הוא יעבור מן הטובים אל הרעים".

"כן", השיב דנקנר ומיד הוסיף: "אתה אמרת מפי הרמטכ"ל? [...] אנחנו לא נעסוק פה בהסגרת מקורות, נכון? או בייחוס דברים לא נכונים למקור הלא נכון או הכן נכון [...] אבל הניסיון הוא nice try, nice try".

בתשובה לשאלה אם רצף האירועים שתיאר הוא "עסקה" בעיניו אמר דנקנר למוזר: "זאת אינה עסקה, זאת לא היתה עסקה. אני דוחה את זה בשאט נפש ממש". בהמשך עדותו אמר: "לא היתה עסקה כזאת, את זה אני זוכר היטב, כי לא היה מערך נפשי אצלי לקיים עסקות כאלה עם בוגי יעלון, כי היחסים ביני ובין הרמטכ"ל בוגי יעלון היו יחסים שלא היו נגועים באינטרסים". דנקנר הסביר עוד את הרקע לכתיבת המאמר בגנות הדחת יעלון, והגדיר את יחסיו עם הרמטכ"ל לשעבר כ"סיפור אהבה".

"את המאמר הזה בעיתון אני לא כתבתי מתוך צפי לראיון או לאיזה טובת הנאה אחרת בכלל", אמר דנקנר, "כל היחסים שלי עם בוגי יעלון לא היו על בסיס של קח ותן. אני חושב בהשאלה, אני מזהיר, אתה מנסה להעכיר פה, להעכיר פה סיפור אהבה. זה היה סיפור של חיבה שהלכה וגברה ביני, אני מדבר על הצד שלי, ביני לבין בוגי יעלון מכל מיני סיבות. אידיאולוגיות, סיבות של הערכתי אליו וסיבות של כימיה אישית. אני מאוד-מאוד ועד היום אני מאוד-מאוד מעריך, מחבב אותו, וזאת האמת, זאת גרעין האמת מאחורי כל הסיפור".

בהמשך עדותו הוסיף דנקנר לאפיין את יחסיו עם יעלון: "אם היה מדליף לי בוגי, דבר שהוא לא עשה לצערי, היה מדליף לי אישית ידיעות בטחוניות כבדות, הייתי מאוד נהנה. הוא לא עשה את זה והיחסים בינינו לא היו יחסי תן וקח. ועוד פעם אני חוזר ואומר – לא היתה כרוכה ביחסינו שום עסקה. לא במודע ולא בלא מודע בבדיקה לאחור. אתה הרי חובב שירה, אתה לא יודע להעריך סיפור אהבה?".

עופר נמרודי, שהעיד אף הוא באותו יום, נשאל על-ידי מוזר אם הוא מודע לסיפור האהבה שהתרקם בין דנקנר ליעלון. נמרודי השיב בשלילה והוסיף: "אבל דנקנר ידוע כאדם רומנטיקן".

נמרודי: "הייתי תחת סחיטה איומה"

כשנשאל נמרודי על האפשרות שביקש להשפיע על האופן שבו ישתחרר מצה"ל לאחר שהוחלט בוועדה הצבאית כי לא נמצא קלון במעשיו ואין לשלול את דרגותיו, הכחיש העד שפנה לראש אכ"א או לכל גורם אחר. "ככל שאני תמנון רב-זרועות, לא פניתי לאף אחד בצבא", אמר.

"בכלל לא חשבתי ולא חלמתי להשתחרר מהמילואים או ההפך", אמר נמרודי, "זו לא היתה המטרה בכלל. [...] תקפו אותי הפרקליטות, הפצ"רייה, תקפה אותי בראיון שנפל קלון במעשי ושצריך לשלול את דרגותי. זה מאוד פגע בי, זה מאוד הכאיב לי. הייתי קצין מצטיין בצבא [...] נפצעתי בקרב. קבלתי, זה מאוד פגע בי שרוצים לשלול את דרגתי. האמנתי ואני עדיין מאמין וצדקתי, שהנסיבות של ההרשעה שלי הן כאלה שאין בהן קלון. קל להגיד – הורשע. אבל כשמסתכלים ורואים את פסק הדין ורואים שכבוד בית-המשפט המחוזי קובע שכל מה שקרה לי, קרה לי במצב כשהייתי תחת סחיטה איומה. ועשיתי טעויות כאדם צעיר.

"[...] ואז היה לי חשוב להציג בפני ועדת המפקדים שההרשעה היא לא הרשעה יבשה, אלא יש להציג את הנסיבות הקשות [...] והפלא ופלא ישבו שני קצינים שקבעו שבאמת אין קלון במעשים שבן-אדם עושה עבירה תחת סחיטה איומה. זה עדיין הרשעה ועדיין שילמתי את העונש וכו' וכו', אבל אין זה קלון. אז זה לא מוצא [חן] בעיני אמיר אורן שאין בזה קלון, אבל זה מה שהיתה הקביעה. מאותו רגע לא עיניין אותי בכלל, ישחררו אותי מהמילואים, זה בכלל לא עיניין אותי [...] אני לא מכיר את הרמטכ"ל ולא דיברתי איתו בחיים. לא בפגישה ולא בטלפון. נאדה. לא מכיר את הבן-אדם. עד היום".