מיד לאחר שאתר ynet פיטר שלושה מבכירי עיתונאיו, שפעלו לצירוף עמיתיהם לארגון העיתונאים החדש, הגיעה התגובה. "אנחנו נצא על זה למלחמת עולם", אמרו גורמים בארגון. אם העולם הוא עולם העיתונות, הרי שלא מדובר בהפרזה ריקה. ארגון העיתונאים בישראל אכן מנסה לשנות סדרי עולם, ואתר ynet הוא כלי התקשורת הראשון שהגיב בפיטורים כדי לשמר את המצב הקיים (באתר, יש לציין, טוענים בתוקף כי המניע לפיטורים כלכלי בלבד). אמנם מדובר בקרב ראשון במערכה, אך כאשר עובדים בענף מסוים מנסים להתאגד, הקרב הראשון הוא פעמים רבות גם המכריע.

בשבועות האחרונים מסתובבים מובילי ארגון העיתונאים ברחבי ישראל ומנסים, קודם כל, לפוגג את הפחד. הם מסבירים ששמותיהם של עיתונאים החותמים על טופסי ההצטרפות לארגון נותרים חסויים עד להקמת ועד בכלי התקשורת שבו הם עובדים, הם מדגישים חזור והדגש עד כמה דיני העבודה בישראל מגינים על עיתונאים שמתארגנים, הם עושים הכל כדי לשכנע את העיתונאים הזוטרים ואלה שעובדים בדרגי הביניים שאין להם ממה לחשוש.

והנה, באתר ynet לא רק שמפטרים שלושה ממובילי ההתארגנות, אלא שמדובר בשלושה עיתונאים בעלי תפקידים מרכזיים – כתב כלכלה ותיק, עורך ערוץ מרכזי באתר והעורכת הראשית של דף הבית, מי שבפירמידה של ynet נמצאת קרוב-קרוב לפסגה. אם אפשר להיפטר מהם בהינף יד, מה יהא על עיתונאים זוטרים יותר או ותיקים פחות?

לא רק עובדי ynet מתבוננים מקרוב בתוצאות המאבק של עמיתיהם המפוטרים. כל העיתונאים שהצטרפו לארגון החדש, ואלה ששוקלים להצטרף אליו, עוקבים אחר ההתפתחויות. אם הארגון ייכשל במבחנו הראשון, יקשה עליו להתאושש ולשכנע אחרים להצטרף אליו. אם יצליח, יזכה ברוח גבית שעשויה לסחוף אחריה רבים. לכן מבחינת הארגון אכן מדובר במאבק מהותי. מנגד, קשה להאמין שהנהלת האתר תתקפל בקלות. גם המו"לים של כלי התקשורת בישראל בוחנים היטב את הנעשה ב-ynet. הסיבות זהות, האינטרס הפוך.

אם לא תתרחש התפתחות בלתי צפויה, תעבור בקרוב זירת ההתגוששות לבית-הדין לעבודה. תולדות מאבקי ההתארגנות מלמדות כי בשלב זה תנסה ההנהלה להדק את השורות (פעולה שלפי דבורית שרגל כבר בעיצומה), ובמקביל לאסוף די חומר שלילי על המפוטרים, שישמש הוכחה לכאורה לטענה כי הפיטורים נבעו מסיבות שאינן קשורות להתאגדות.

למרבה הצער, נכון לעכשיו המהלך של ynet הוא מכה לארגון החדש. יש להניח כי המסר המרתיע נקלט לא רק באתר אלא גם מחוצה לו, לפחות בכל קבוצת "ידיעות אחרונות". גם אם המצב המשפטי של המפוטרים טוב, כפי שטוענים בארגון, המו"לים השיגו את מבוקשם בעצם הטלת המורא.

אפילו בתסריט האופטימי ביותר מבחינת המפוטרים, כשבית-הדין לעבודה מוציא צו זמני המבטל את הפיטורים ובהמשך קובע כי הם נעשו שלא כדין, ההשלכות המיידיות קשות. קשה לראות כיצד עורכת דף הבית הוותיקה, אראלה גניסלב, מצליחה לחזור לתפקידה הקודם גם בחסות בית-המשפט. עריכת דף הבית מחייבת קשר ישיר ויומיומי עם העורך הראשי או סגנו, האחראים לפיטוריה. ובאשר לכלל המפוטרים, אפשר שהשלב המשפטי יתמשך לאורך חודשים ארוכים עד להכרעה סופית בעניינם.

ומה יהא בינתיים על ארגון העיתונאים? התשובה אינה חד-משמעית. אמנם הפיטורים הם צעד דרסטי מצד הנהלת האתר, שהביא את המאבק של הארגון לשלב חדש, אך בסך-הכל מדובר בצעד צפוי. אין בארגון העיתונאים מי שתיאר לעצמו שהנהלות כלי התקשורת יחבקו את עובדיהם המתאגדים. למעשה, עד כה התארגנות העיתונאים וההתנגדות לה מתרחשות כאילו על-פי תסריט ידוע מראש, שבו כל אחת מהדמויות משחקת את התפקיד שנועד לה. הנאומים הסוחפים של המארגנים, עריפת הראשים של ההנהלה, העובד הבכיר שתומך בעמדת מעסיקיו.

הארגון יכול להתנחם בכך שמעשה כל-כך בוטה של הפרת זכותם הבסיסית של עובדים להתארגן (לכאורה, כמובן) מעיד על הלחץ שאוחז בהנהלה. עובדה היא שאת הכתב בועז פיילר, שהגיע לשימוע אחרי שדבר הפיטורים פורסם בתקשורת והביקורת התעצמה, הוחלט בסופו של דבר להשאיר בתפקיד.

מקור נוסף לתקווה הוא עמדתם של כמה מהעיתונאים ב-ynet שנותרו מחויבים למאבק. ב"גלובס" פורסם כי חברי ועד הפעולה הזמני באתר, מפוטרים ומי שטרם פוטרו, קראו לעמיתיהם להצטרף דווקא עכשיו לארגון העיתונאים. יש להניח שבדיוק כפי שהפיטורים הטילו מורא על קבוצה מעיתונאי ynet, אצל קבוצה אחרת הפעולה חידדה את ההבנה בצורך להתארגן. לעתים מעשה קיצון מוביל דווקא לתוצאה הפוכה מהרצוי. מה גם שהפיטורים נעשו בשלב מאוחר יחסית בהתארגנות. אמנם הוועד ב-ynet טרם עומד על רגליו, אך ארגון העיתונאים בישראל מחזיק כבר למעלה מ-800 חברים ונהנה מהגב הרחב של ההסתדרות.

יש לזכור עוד כי לא רק התגובה המשפטית, שעשויה להיגרר זמן ממושך, טרם התממשה. לרשות הארגון עומד גם ערוץ ציבורי שטרם נוצל, למעט מכתב הצהרתי לעורך האתר וקמפיין, כנראה וולונטרי, בחשבון הפייסבוק של האתר. מסע יחסי-ציבור בגנות המהלכים ב-ynet עשוי להפעיל את הלחץ הדרוש כדי להבהיר להנהלת האתר שהקמת ועד, מעשה המנוגד כל-כך לאידיאולוגיה של הבעלים ושעשוי לעלות לו ביוקר, עודנו משתלם יותר מאשר מלחמה עיקשת נגד העבודה המאורגנת של עיתונאי ישראל.