באחד האתרים הפופולריים התלוצצו אתמול על חשבוני ותהו מתי אחליף את מנחם בן. אני מניח שהבדיחה גורסת כי כיוון שאני ידיד אישי של משפחת נתניהו, אני תומך בכל מהלך שקשור איכשהו למפלגת השלטון, כולל הצנחתו הנואלת של בן היישר לאולפנה של נויבך. אבל מי שכתב זאת כנראה לא קורא את הטור שאני מפרסם ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות" (הטור יצא לאחרונה לחופשת "מחוברים" קצרה) ולא יודע שאני מתנגד נחרצות למהלכיו ומעלליו של יוני בן-מנחם וחבורתו, וחושב שהוא גורם נזק ממשי לשידור הציבורי בישראל.

אבל אני איני הסיפור פה. השמצות מקרב הברנז'ה התקשורתית לא מזיזות לי את הסרעפת. מה שמדאיג אותי זה מה שמחוללת החבורה האלימה שהשתלטה על רשות השידור, נוהגת שם בבריונות ונטפלת לקורבנותיה כמו טורף אכזר.

יוני בן-מנחם, מנכ"ל רשות השידור הנוכחי (צילום: "העין השביעית")

קרן נויבך אינה הראשונה שסובלת מהם. קדם לה ינון מגל, שסומן על-ידי בן-מנחם כאויב (מסיבות לגמרי לא פוליטיות, אגב. מגל פשוט מונה על-ידי קודמו של בן-מנחם בתפקיד). מגל החל לסבול הצקות באופן יומיומי וחסר שחר. הכל היה כשר בקרב המלוכלך נגדו: דרישות שישמש עורך משנה למהדורה שהוא מגיש, טענות על זוג הנעליים שעימן נכנס לאולפן ומה לא. בסופו של דבר מגל נשבר ופרש, אבל הותיר אחריו עשרות עובדים ממורמרים שמוזזים מתפקיד אחד לאחר באופן גס, רק משום שאינם נחשבים לחברי המחנה הנכון ברשות השידור.

יוני בן-מנחם הוא אדם חסר ניסיון ניהולי, אין לו שום רקע בטלוויזיה ושום דבר ברקורד שלו ככתב מדיני אינו מרשים ולא הכשיר אותו לניהול גוף כה גדול כרשות השידור. גם מבחני המתאם שלו אינם גבוהים במיוחד, כמו שנחשף בעבר.

בן-מנחם התקין עצמו לתפקיד המנכ"ל זמן רב והכין רשימות ארוכות של תומכים ומתנגדים. מרגע שנכנס לתפקידו החל להתפרע עם מינויים ותזוזות חסרות שחר, מפגני שליטה והתלהמות נגד עובדים. ברוב המכריע של המקרים, אגב, אין מדובר במניעים פוליטיים, אלא בנקמנות אישית מהסוג האגרסיבי ביותר. יחד עם מקורביו הוא הקים מעין חמ"ל שפועל בדבקות להשגת שליטה, כוח וחשיפה תקשורתית אישית.

אולי חשוב שאבהיר משהו חשוב: איני חושב שההנהלה הנוכחית של רשות השידור מחויבת ללשכת ראש הממשלה באופן שונה מהנהלות קודמות וממשלות קודמות. מדובר במנהג ישראל, וכבר אמרו חז"ל: מנהג ישראל דין הוא. כך היה וכך יהיה תמיד, ואפשר לחיות עם כך; יש חיסרון בכפיפות של השידור הציבורי לנבחרי הציבור, אבל גם הכפיפות של הגופים המסחריים לבעלי ההון היא מאתגרת.

אדרבה, אומר גם את זאת: התקשורת הישראלית, ובכללה רשות השידור, מונוליטית מדי וחסרת צבע וגיוון. התקשורת הישראלית שמאלנית עשרת מונים מקהל צרכניה. אבל אין שום קשר בין מה שבן-מנחם עושה ברשות השידור לבין גיוון השידורים. בן-מנחם מנהל פנקסנות נגד מי שהוא תופס כאויביו, ומתגמל את מי שהוא תופס כמקורביו. שום תחכום אין בהחלטות שלו. שום עסיס אלגנטי. בהתנהלותו הוא מזכיר גנגסטר מרושע שמסתובב באקדחים שלופים ומסמן טריטוריה.

ועכשיו תורה של קרן נויבך לחטוף. באופן אישי איני מזדהה עם דעותיה של נויבך, אבל אני מלא הערכה לדבקות שלה ולאמונה שלה בסדר היום שהיא מובילה, ואני מלא קנאה על נחישותה העיתונאית. אין ספק שרשות השידור צריכה לשבץ, נוסף לנויבך ואחרים, גם עיתונאים חזקים עם דעות אחרות כטאלנטים של התחנה, אנשים כמו אראל סג"ל, יועז הנדל ואחרים. אבל להחדיר לאולפן של נויבך, במבצע צבאי מזורגג, טיפוס קומי-טרגי אובססיבי ולתת לו למרוט את עצביה, זה צעד נאלח, מקומם ומביך.

אני מאלה שחושבים שהמדינה במצב טוב. אני מאמין בכל לב כי ראש הממשלה מביא בשורה של שקט בטחוני וכלכלי לאזרחי ישראל. אבל במינוי מנכ"ל לרשות השידור הוא טעה. וטעויות צריך לתקן.