מצבם הכלכלי הקשה של כלי התקשורת, ועיתוני הדפוס בפרט, הוא עובדה ידועה. רק לאחרונה, בדו"ח המלצות להתמודדות עם המשבר שהוגש למועצת העיתונות, תואר כיצד הלך והחריף בשנים האחרונות משבר העיתונים היומיים בישראל. "מספר העיתונים היומיים כיום קטן בכ-23% ממספרם בשנות ה-70, נרשמו ירידות בהכנסות (עד כדי הפסדים כבדים) בהיקף המנויים, בחלקה של העיתונות בעוגת הפרסום ובהוצאה של משקי בית על עיתונים", כתבו מחברי הדו"ח, פרופ' גבי וימן וד"ר צבי רייך.

בתקופה שבה מחשבים לסוגיהם וטלפונים חכמים הם מראה נפוץ גם במגזריה האדוקים של החברה הישראלית, הייתכן שקברניטי התקשורת החרדית מצאו דרך לחמוק מהמשבר?

כדי להתמודד עם המשבר החמור בעיתונות המודפסת ברחבי העולם, ציינו המחברים, ננקטו צעדים שצימצמו את הוצאותיהם של ארגוני התקשורת – ובמקביל פגעו באיכות המוצר העיתונאי היוצא תחת ידיהם. כיווץ מצבת העובדים, קיצוצי שכר, צמצום מספר התחקירים, ביטול מדורים וקיצור מהדורות הדפוס – נדמה שגם בישראל אין עיתון שלא חווה על בשרו את מסכת תמרוני ההצלה הנלווית לירידה בהיקף המנויים וההכנסות מפרסום.

במגזר אחד, עושה רושם, לא שמעו על הצרות האלה, ואם שמעו – היו אלה קולות מהרחוב, לא מתוככי הבית. בחינה של שוק עיתונות הדפוס במגזר החרדי מעלה תופעה מעניינת: בשנים האחרונות, כך נדמה, קהל הקוראים של העיתונים החרדיים הלך וגדל; בצד זה, כאילו בניסיון להדביק את קצב הילודה המהיר בחברה החרדית, הלך וגדל גם מספר העיתונים, שרבים מהם עשו את צעדיהם הראשונים דווקא בעידן שבו עיתונות הדפוס המסחרית בחברה החילונית הולכת ומשתופפת.

בתקופה שבה מחשבים לסוגיהם וטלפונים חכמים, מבשרי הקץ של עיתוני הדפוס, הם מראה נפוץ גם במגזריה האדוקים של החברה הישראלית, הייתכן שקברניטי התקשורת החרדית מצאו דרך לחמוק מהמשבר הכלכלי המתמשך הפוקד את העיתונות?

החדשות עדיין עשויות נייר

כדי להבין את ממדי הפריחה של העיתונות המודפסת במגזר החרדי צריך לעשות קצת סדר. בגזרת היומונים פועלים כיום בחברה החרדית ארבעה עיתונים מרכזיים: הוותיק שבהם, "המודיע", הוקם ב-1950 כעיתון של כלל הציבור החרדי (ליטאים וחסידים גם יחד, ואפילו ספרדים), אך ברבות השנים הפך לביטאון של הזרם החסידי, ובעיקר של חסידות גור. ב-1985, על רקע אי-שביעות רצון של הרב אלעזר מנחם מן שך מהקו האידיאולוגי של "המודיע", הוקם "יתד נאמן", בטאון מפלגת דגל-התורה והציבור הליטאי. "יתד נאמן", בפריסה וסגנון טבלואידיים, היה ליומון החרדי הנפוץ.

שני העיתונים הללו שלטו בכיפה במשך שנים רבות, עד שבשנת 2009, בעקבות מחלוקת פוליטית שהתגלעה בין אנשיו של ח"כ מאיר פרוש (אגודת-ישראל) לחסידות גור סביב הבחירות לעיריית ירושלים, הקים פרוש את "המבשר", המשמש מאז בטאון החסידויות הקטנות והבינוניות.

לפני כשנה וחצי, ביולי 2012, הצטרף לזירה מתחרה נוסף, שהוקם גם הוא בעקבות פיצול פוליטי בעולם החרדי: השתלטות של אנשי הרב שטיינמן על "יתד נאמן" דחקה ממנו את אנשיו של הרב אוירבך, שהקימו את "הפלס", הנחשב כיום לבטאון הזרמים הקנאיים של דגל-התורה. בשורה התחתונה, בארבע השנים האחרונות מספר העיתונים היומיים במגזר הליטאי-חסידי הוכפל.

בגזרת השבועונים פועלים בחברה החרדית שני עיתונים מובילים: הוותיק שבהם, "משפחה", נוסד ב-1987 ומוחזק כיום בבעלות אלי פלאי. מתחרהו, "בקהילה", הוקם ב-1997 על-ידי איש התקשורת החרדי דודי זילברשלג, אך מאז עבר גלגולים ובעלים רבים. שני העיתונים הללו אינם מזוהים עם אף זרם מפלגתי. נוסף להם קיימים עוד שבועונים המופצים בהיקף קטן יותר, ובהם "המחנה החרדי", בטאונה השבועי של חסידות בעלז, ו"יום ליום" של מפלגת ש"ס, שיש המעריכים כי בעקבות חזרתו של אריה דרעי למפלגה והשינויים הצפויים בתוכה בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, צפוי בעתיד הקרוב לתפוס תאוצה.

נוסף ליומונים והשבועונים נפוצים במגזר החרדי כ-100 חינמונים שונים, מעין מקומונים בבעלות אנשי עסקים פרטיים, המחולקים בריכוזים חרדיים ומכילים חדשות ארציות ומקומיות גם יחד, המותאמות לאוכלוסיית היעד בכל יישוב ויישוב. הרשתות המובילות בגזרת החינמונים הן קו-עיתונות ומרכז-העניינים.

החשיפה הגדולה של הציבור החרדי לעיתונים ניכרת גם מסקרי ה-TGI הייעודיים המתבצעים במגזר זה. מתוצאות סקר TGI האחרון, שפורסמו באוגוסט השנה, עולה כי שיעור החשיפה של העיתון היומי "יתד נאמן" בקרב קהל היעד עומד על 36.8%. בסקר קודם, שסיכם את שיעור החשיפה השנתי ב-2012, זכה היומון לנתון גבוה אף יותר – 41%. לשם השוואה, שיעור החשיפה של "ישראל היום", החינמון רב-התפוצה של שלדון אדלסון, עומד על-פי סקר החשיפה האחרון על שיעור של 36.9%, נתון זהה לזה של "ידיעות אחרונות" באותו הסקר.

הייתכן שהמספרים הללו מעידים על קיומה של "בועת עיתונות" חרדית, שמשבר העיתונות בארץ ובעולם אינו נוגע לה? האם הגיוני להסיק כי בעת שהעיתונות המודפסת בישראל שרויה במשבר החמור בתולדותיה, במגזר החרדי היא עולה כפורחת? המציאות, מן הסתם, מורכבת יותר. בשונה מהעיתונות הכללית, שסבלה מנחת זרוען של המדיות החדשות – תחילה הטלוויזיה הרב-ערוצית, ולאחר מכן האינטרנט – האוכלוסייה החרדית עדיין צורכת את החדשות שלה בעיקר על נייר. עם זאת, שיחות עם גורמים המעורים בשוק המגזרי מעלות כי הצפת העיתונים, בצירוף גורמים הקשורים למשבר הגלובלי בענף, כמו הירידה בהיקפי הפרסום, נותנים אותותיהם גם בעיתונות החרדית.

כולם מהדקים חגורות

"אני רואה את הצמצומים בעיתונות החרדית כל הזמן: מרכזים מחלקות, מפטרים אנשים, מטילים יותר משימות על כל עובד, מצמצמים בהיקף ההדפסות של החינמונים", מעיד העיתונאי החרדי משה גלסנר, הסבור כי המצב האמיתי בשוק העיתונות החרדית רחוק מלהיות ורוד.

לפני כשנתיים וחצי, אומר גורם המעורה בענף, אכן היה נדמה שהעיתונים עוברים תהליך של התחזקות. "בקהילה", למשל, עבר לידי משקיע חדש, שפתח מוספים חדשים, רכש מגזינים קטנים ודיבר על גיוס אנשים חדשים לשבועון. אלא שבדיעבד התברר כי ההתחזקות היתה מדומה; בפועל, דווקא בתקופה זו נקלעה המערכת למסכת של צמצומים: משכורות קוצצו ועובדים רבים עזבו את העיתון, ובכללם גם עובדים בכירים – בין היתר העורך הראשי, עורך החדשות ועורך אחד המגזינים הגדולים.

"בשנתיים או שלוש השנים האחרונות יש הידוק חגורות בכל העיתונים", אומר איש תקשורת חרדי, שלדבריו פוטר מאחד החינמונים לאחר שסירב להפחתה בשכרו. "לא שמעתי על מקום אחד שבו העלו משכורות. אני שומע המון על 'התייעלות' – זה אומר שמוסיפים שעות עבודה, מוסיפים אחריות ועבודה נוספת לכל עובד כדי לא להוריד משכורות, אבל לחלק גם מורידים משכורות. כל ערב חג היו עושים לנו שיחה על הצורך בהתייעלות ובצמצומים. כולם במלחמת הישרדות".

לדעת גלסנר, ההידרדרות במצבם של העיתונים נובעת, בין השאר, מהגידול במספר היומונים. "כשפרוש התגאה שהקים את 'המבשר' בשביל 5,000 מנויים, אמרתי לו: בכל מקום בעולם 50 אלף מנויים זו עילה לסגור עיתון, ופה אתה מסביר לי ש-5,000 מנויים זה עיתון מוצדק? איזו הצדקה יש לו?", אומר גלסנר.

גם חדירתה של הרשת לחייהם של החרדים הוסיפה לתחרות הקשה. "רק ל'כיכר השבת' [אתר החדשות והאקטואליה המוביל במגזר החרדי] יש יותר כניסות נפרדות מהקוראים של כל ארבעת העיתונים היומיים גם יחד", מעריך גלסנר, שכיהן בעבר כעורך האתר.

אמצעי תקשורת אחר המאיים על העיתונים הוא הרדיו החרדי, שלאט-לאט מספק יותר ויותר תחרות לעיתונים ונוגס גם הוא בתקציבי הפרסום במגזר. "הפרינט החרדי יצטרך להילחם על חייו, יהיו עוד צמצומים", מעריך גלסנר. "תקופת הבחירות לרשויות המקומיות אמנם הזרימה קצת דם ומזומנים לקופת כל העיתונים", הוא מסביר, "אבל עם סיומה בהחלט יצטרכו לעשות משהו – יהיה פה קרב על הפרינט החרדי".

עם זאת, ראוי לזכור כי נכון להיום המעבר של הציבור החרדי לקריאה באינטרנט הוא עדיין מוגבל ולעתים קרובות שנוי במחלוקת מבחינה הלכתית, וכי השתרשותה של הרשת נתקלת ועוד צפויה להיתקל בקשיים רבים, ובהם גם חרם רבני. ראוי גם לציין כי שיעורי החשיפה של האתרים החרדיים ניזונים גם מגולשים בני מגזרים אחרים – תופעה שככל הנראה אינה מתרחשת ביחס לעיתוני הדפוס החרדיים.

מהמתלול למדרון

חלוקתה של עוגת הפרסום בין מספר הולך וגדל של כלי תקשורת פגעה באופן מוחשי בהיקף המודעות שמצליח כל אחד מהם לגייס. כתוצאה מכך, גם העיתונים הפכו דקים מאי-פעם. "אם פעם, לדוגמה, על עשרה עמודי פרסום היו מוציאים 30 עמודי עיתון, היום זה הצטמצם – על עשרה עמודי פרסום יוציאו 20 עמודים", מסביר גלסנר. בהידוק החגורות ניתן להבחין במיוחד בעיתוני החגים, המשמשים אינדיקציה מרכזית לחוסנו ולמיצובו של עיתון חרדי באשר הוא. "לפני שנה-שנתיים היו יוצאות כמויות של מוספים עם עובי בלתי נתפס וים של חומרים. בשנה האחרונה זה התמתן. בסוכות, למשל, וגם בחגים שלפניהם, יצאו מוספים יותר קטנים ופחות ראוותניים", הוא אומר.

"זה סוג של משבר זוחל, מעין מדרון מְדרדר", מגדיר את המצב פרסומאי בכיר העובד עם המגזר החרדי. "אם בעבר היינו רגילים למתלול ועלייה, בתקופה האחרונה אנחנו מרגישים באלכסון בירידה שהולך ומתגבר", הוא אומר. היקפו של ענף הפרסום במגזר החרדי עומד כיום על כ-200 מיליון שקל בשנה, מעריך הפרסומאי. סכום זה מתחלק בין גופי תקשורת רבים מבעבר – הן בשל התחרות הפנימית המחריפה בין העיתונים והן בשל הצטרפותם של אתרי האינטרנט לזירה. "התחרות הולכת ונעשית הרבה יותר קשה", אומר הפרסומאי, "כולם רבים על אותה עוגה, ולכן כולם נפגעים".

לדבריו, הגידול במספר העיתונים הביא לשחיקת רווחיותם של כלי התקשורת ולירידה במחיריהן הממוצעים של המודעות. חרף התכווצות המחירים, הוא אומר, בענף מדברים גם על ירידה של 20% בהיקף הפרסום בשנת 2012 – מגמה שלדבריו לא נעצרה גם ב-2013.

"העיתונות החרדית ברובה עומדת על מנויים, זה בעצם כוחה וזה החלק הטוב מבחינתה", מאבחן יגאל רווח, איש פרסום-אפיקים, משרד הפרסום השני בגודלו במגזר החרדי. "החלק הרע הוא שנוצר מצב שבו יש כמויות מטורפות של פרינט – מעבר ליומונים, יש מאות מגזינים, ירחונים וחינמונים. גם המקומונים החרדיים, כ-100 במספר – פחות או יותר כמספר הריכוזים החרדיים בארץ – נוגסים חלק לא מבוטל מהעוגה. על מיליון נפש יש כמויות עצומות של מדיה, וזה עוד בלי להזכיר ארבע תחנות רדיו ואת האינטרנט, שכבר 35% מהמגזר מחוברים אליו. לכן עוגת הפרסום נמצאת בבעיה קשה. אנחנו לא יכולים לחתוך אותה כל-כך הרבה", הוא מסביר.

"כשיש לך קמפיין פרסום ממוצע, שנע בין 250 אלף לחצי מיליון שקל, אתה בברוך עצום – כי אתה צריך לחלק את הסכום הזה גם לעיתונות על שלל גווניה, גם לאינטרנט וגם לשילוט חוצות, במקרה זה בעיקר למודעות רחוב", מוסיף רווח. "כולם נפגעים מהמצב הזה", הוא אומר, "בעיקר העיתונים הקטנים, אבל גם הגדולים, כי המדיה התרחבה והעוגה קטנה בהתאם".

המשבר איחר, אבל הגיע

כדי למשוך מפרסמים ולהגדיל רווחים החלו כמה מעיתוני המגזר להפיץ באמצע השבוע חינמונים שכל אחד מהם מחולק בעשרות אלפי עותקים לכל הפחות – תפוצה שאיפשרה למחלקות המסחריות למכור עוד מודעות, ובמחירים גבוהים יותר. הראשון שהחל בכך היה "יתד נאמן", המפיץ בימי שלישי מהדורה חינמית שלפי נתוני העיתון, מודפסת בכ-120 אלף עותקים. בתגובה למהלך החל השבועון "משפחה" להפיץ מהדורה חינמית בימי שני, במספר עותקים דומה. בעקבותיהם החלה גם קבוצת קו-עיתונות להדפיס מגזין ארצי חינמי, "שביעי", המתחרה בשניים האחרים. ראשי "המבשר" לא טמנו ידם בצלחת והחלו גם הם להפיץ באלפי עותקים מהדורה חינמית, אם כי לא מודפסת, הנשלחת לקוראים באמצעות דואר אלקטרוני.

יגאל רווח, פרסומאי: "במגזר החרדי הדברים מגיעים באיחור, אבל המשבר אכן הגיע. העיתונים היום מתנהלים בעולם של התייעלות חזקה מאוד"

בענף הפרסום יש מי שסבורים כי שכרם של העיתונים דווקא יצא בהפסדם בעקבות התמרון השיווקי הזה, שגרם לשחיקה ברווחיות של עמוד ממוצע בשוק ופגע קשות בהיקף המודעות המתפרסמות בעיתוני השבת, שהם מקור הרווח המרכזי של המו"לים. "אם העיתונים לא היו נכנסים למלחמת החינמונים, היו נשארים כמה עיתונים שהיו מצליחים להמשיך להרוויח כסף, אבל מאז ש'יתד' יצא עם החינמון שלו, וכולם הלכו בעקבותיו, כולם מדפיסים כמויות פסיכיות של עיתונים. זה שחק לכולם את המחיר הממוצע לעמוד, וזה שוחק להם את הרווחיות. אין לזה שום היתכנות כלכלית", אומר פרסומאי בכיר מהמגזר.

"במגזר החרדי הדברים מגיעים באיחור, אבל המשבר אכן הגיע", מסכם רווח. "אני לא מזהה מדיה שלא קשה לה. העיתונים היום מתנהלים בעולם של התייעלות חזקה מאוד", הוא אומר.

"המשבר לא פסח על העיתונות החרדית. חד וחלק", אומר העיתונאי החרדי הוותיק בני רבינוביץ, שנמנה עם חברי מערכת "יתד נאמן" מאז הקמתה. רבינוביץ מסביר כי לפגיעה בענף שתי סיבות עיקריות: המיתון במשק ובענף הפרסום בפרט, ובעיות פנים-ניהוליות שגרמו להידרדרות מצבם הכלכלי של כמה מהעיתונים.

הבעיות הניהוליות היו גם מנת חלקו של "יתד נאמן". בשנה וחצי האחרונות עבר העיתון תהפוכות רבות, לאו דווקא בשל קשייו הכלכליים. במאי 2012, בעקבות סכסוך פנימי בין הפלג הליטאי המוביל בסיעת דגל-התורה בהנהגת הרב אהרון לייב שטיינמן לבין הפלג הירושלמי בהנהגת הרב שמואל אויערבאך, בוצעה הפיכה בעיתון, ובמסגרתה הודחו העורך הוותיק נתי גרוסמן והמנכ"ל יעקב לבין. על הנהלת העיתון השתלטה קבוצה הסרה למרותו של הרב שטיינמן, שבראשה עומד איש עסקים ניו-יורקי בשם שמעון גליק, המתואר במגזר כמולטי-מיליונר.

תביעה שהתנהלה עד לאחרונה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בין ההנהלה המודחת של "יתד נאמן" להנהלה החדשה (ההנהלה החדשה ניצחה ונותרה על כנה), חשפה טפח ממצבו הכלכלי של היומון. במסגרת התביעה הגישה ההנהלה החדשה, כנספח לכתב הגנתה, את המאזן הכספי השנתי של העיתון לשנת 2011, זאת כדי "להוכיח את מצבה הכלכלי הרעוע של החברה" תחת מנהליה הקודמים.

"כשנכנסה ההנהלה החדשה-ישנה לעיתון היא מצאה תוהו ובוהו מבחינה כלכלית, המצב היה בכי רע", אומר רבינוביץ מ"יתד נאמן". "בשנה וחצי האחרונות פעלה ההנהלה החדשה כדי לתקן את הליקויים, מה שהביא את העיתון לאיזון ואף לרווחיות כלכלית, כעיתון המוביל בתקשורת החרדית", הוא אומר. את תגובתו של גרוסמן לא היה ניתן להשיג, למרות פניות חוזרות ונשנות.

זליג אורלנסקי, מנכ"ל "יתד נאמן", מחזק את התשקיף: "אם היינו ממשיכים את האנרכיה הקיימת בעיתון, היינו יכולים להגיע לגירעון של 12–13 מיליון שקל בשנה", הוא אומר. המנכ"ל מוסיף כי ההנהלה החדשה, שנכנסה לעיתון באמצע 2012, הצליחה לצמצם את ההפסד התפעולי השנתי של העיתון ל-6 מיליון שקל בלבד – סכום שלדבריו עתיד להצטמק לכ-2 מיליון שקל ב-2013. לדבריו, לפי תוכנית אסטרטגית שאושרה בדירקטוריון החברה, עד סוף 2014 יגיע "יתד נאמן" לרווחיות.

גורם המעורה בשוק התקשורת החרדי העריך באוזני "העין השביעית" כי חרף עקומת השיפור בביצועיו המסחריים של "יתד נאמן", ההחלטה להפיץ מהדורת חינם באמצע השבוע הסבה פגיעה קשה לרווחיותה של מהדורת סוף-השבוע של היומון. אורלנסקי, בתגובה, טוען כי המצב הפוך. לדבריו, הגם שבחישוב שנתי העיתון עדיין אינו רווחי, מהדורת החינם העלתה את רמת הרווחיות הכללית של "יתד נאמן", שהוא כיום העיתון היציב במגזר, "הן מבחינת הרווחיות, ובעיקר מהגב הכלכלי שלו".

גם מצבם של היומונים האחרים לא שפר עליהם. בסיכויי הישרדותו של "הפלס", הממומן בעיקר מתרומות בסכומי עתק, מטילים רבים בענף ספק, אם כי עד כה הוכיח העיתון הצעיר כי קברניטיו ניחנים באורך נשימה לא מבוטל. "המודיע", אומרים גורמים בענף, שרוי במצב כלכלי קשה עקב הפגיעה בהיקפי הפרסום והשחיקה ברווחיות המודעות, ועוד יותר מכך בשל הקמת עיתון הברודשיט המתחרה, "המבשר".

גם "המבשר" נמצא בקשיים כלכליים, ועבר תהליך של התייעלות וקיצוץ במשכורות. היות שמחירי הפרסום שלו נמוכים מאוד ביחס למחיריהם של העיתונים הוותיקים, הוא מתקיים בעיקר בזכות כספים פרטיים, וככל הנראה גם כספי תרומות של פילנתרופים, שאותם מזרימה לחשבונותיו משפחת פרוש המבוססת. חרף מצבו, ואולי בניסיון להתמודד עם הקשיים, קיבל "המבשר" לפני כשנה חיזוק רב-משמעות בדמות מינוי של עורך ראשי חדש – בנימין ליפקין, לשעבר עורך השבועון "בקהילה", שלו מעמד מיתולוגי במעגלי התקשורת החרדית.

האם התהליך יצלח? מנכ"ל "המבשר", משה פרוש, מאמין כי התשובה לכך חיובית, אם כי מעדיף שלא להתייחס לרמת מחירי המודעות בעיתון ולמידה שבה נזקק הנכס התקשורתי לעירוי מזומנים מידי בעליו. "'המבשר' הוא עיתון צעיר ודינמי שעובר הליכי התייעלות כל הזמן במטרה להגיע לכל הקהלים ולכל הגילים ובמגוון הנושאים", מוסר פרוש. "העובדות שפורסמו בעניין קשיים כלכליים של העיתון הינן משאלות של העיתונים המתחרים, אולם אין להן כל אחיזה במציאות. העיתון מתרחב ומרחיב את היקף המנויים בארץ ובעולם כל העת, ומבסס את מעמדו כעיתון המרכזי ביהדות החרדית בארץ ובעולם".

לאט-לאט, בזחילה

חרף הקשיים שהם מנת חלקם של היומונים, ראוי לזכור כי במגזר החרדי עיתון מודפס אינו רק כלי לגריפת רווחים. אף שהנהלותיהם של כל העיתונים היומיים עוסקות יומם וליל בחישובים כלכליים ובנסיונות להגדיל את הכנסותיהם, סיכויי הישרדותם אינם תלויים רק במאזן הכספי שלהם, אלא גם באינטרסים אידיאולוגיים ופוליטיים של אדמו"רים, ח"כים ועסקנים מקומיים; בהיותם בטאונים מפלגתיים, היומונים החרדיים משמשים גם צינור להעברת מסרים לחצרות השונות. "ברגע שהאדמו"ר או הרב מבחין שיש מצוקה כלכלית, הוא נותן הוראה לאיזה נדיב לתת כסף כדי להחזיק את העיתון, ואותו נדיב יעשה זאת כי הוא רואה בזה חובה דתית", מסביר גורם הבקיא בעיתונות החרדית.

מצבם של השבועונים והחינמונים שונה בתכלית. בהיותם גופים עסקיים בעיקרם, עיתונים אלה שרויים במלחמת הישרדות מתמשכת. מרואייני כתבה זו, שהתבקשו להצביע על העיתון החרדי שסיכוייו לקרוס הם הגבוהים ביותר, הצביעו פה אחד על השבועון "בקהילה", השרוי בחובות גדולים ובמצוקת מודעות, ובחודשים האחרונים ידע שורה של פיטורים ועזיבות. "איך הוא שורד אף אחד לא מבין, אין לו שום הצדקה כלכלית", אומר גורם המעורה בשוק.

מצבו של השבועון "משפחה", שלו מספר מודעות מכובד ומאגר מנויים גדול, טוב הרבה יותר. עם זאת, גורמים בענף טוענים כי גם עיתון זה סבל בשנים האחרונות משחיקה ניכרת ברמת הרווחיות, בין השאר בשל מאבקיו מול "יתד נאמן", שגרמו לפגיעה ביוקרתו ובמעמדו, ובשל החלטתו להוציא מהדורה חינמית באמצע השבוע כדי להתחרות בעיתון היריב. לדברי גורמים המעורים בענף, המהדורה החינמית בת 150 אלף העותקים, שהנחילה לעיתון הפסדים אדירים, נועדה להיסגר זמן לא רב לאחר מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, שהסתיימה ב-22 באוקטובר 2013.

בני רבינוביץ, "יתד נאמן": "אני חושב שבעתיד הלא רחוק יחולו שינויים במפת התקשורת החרדית, יהיו כלי תקשורת שלא יוכלו להחזיק מעמד וייסגרו"

בהנהגת "משפחה", באופן טבעי, לא מסכימים עם ההערכות בנוגע לקשיים, ומייחסים אותן למתחרים ב"יתד נאמן" ולמפלגת-האם שלהם, דגל-התורה. "לפני שלוש שנים, כתגובה להתחזקות דרמטית ומתמשכת של המהדורה העברית והמהדורה הבינלאומית של 'משפחה', התחזקות שבאה לידי ביטוי גם בנתוני סקר TGI, בחר היומון המפלגתי 'יתד נאמן' לתקוף את העיתון במסווה אידיאולוגי, בניסיון לעצור את הסחף ואת המשך התחזקות העיתון", נמסר מ"משפחה" בתגובה לפניית "העין השביעית".

"תמצית העימות היתה ניסיון למנוע את חופש העיתונות, שהוא נר לרגליו של עיתון 'משפחה', המקפיד לתת ביטוי למגוון החוגים והזרמים בחברה החרדית", הוסיפו ב"משפחה". "העיתון, שבחר לא להיגרר למלחמת השמצות, השיק מהדורה נוספת של אמצע שבוע, המופצת בהפצה רוויה [כלומר, בחינם], כשכל חרדי שני בישראל נחשף אליה. ההצלחה שלה זכתה המהדורה החדשה ותהליכים נוספים שעברו על המפלגה הובילו את 'יתד נאמן' למצוקה שבשיאה פוטרו כל שדרת ההנהלה וצוות התוכן הבכיר. עיתון 'משפחה' במהדורה העברית והבינלאומית חולש על מחצית מנתח שוק התקשורת החרדית וממשיך להוביל באחוזי החשיפה הגבוהים ביותר".

שני מו"לי החינמונים המובילים, שמעצם המודל העסקי העומד בבסיסם חשופים במיוחד לשינויים בשוק הפרסום, נאלצו גם הם לעבור תהליכי התייעלות וקיצוצים. בקבוצת קו-עיתונות הוחלט, בין היתר, על פיטורים ועל קיצוץ דרמטי בשכר, דבר שגזר על הרשת להיפרד מעובדים רבים. בין היתר עזבו את הקבוצה סמנכ"ל השיווק שלה וכן האיש השני בחשיבותו ברשת, מנהל סניף ירושלים. בעבר הועסקו ברשת ארבעה עורכים בכירים, ואילו כיום מועסקים בה רק עורך בכיר אחד במשרה מלאה ועורך נוסף בחצי משרה. נוסף לכך, אומרים גורמים המעורים בשוק, העיתון מדפיס כיום פחות מחצי מספר העיתונים שהדפיס בעבר.

מרכז-העניינים, מעריכים אותם גורמים, היא ככל הנראה הרשת היחידה שמצליחה להוציא עיתוני חינם המחזיקים עצמם מבחינה כלכלית, ושאכן מדפיסה את מספר העותקים שעליהם היא מצהירה – 150 אלף בשבוע. עם זאת, נראה כי לפחות חלק מחוסנה של רשת מרכז-העניינים קשור לעסקים הנוספים שבהם מחזיקים בעליה, בין היתר בתחומים כשילוט חוצות ומפעל לנייר.

לא אם, מתי

"אני חושב שבעתיד הלא רחוק יחולו שינויים במפת התקשורת החרדית, יהיו כלי תקשורת שלא יוכלו להחזיק מעמד וייסגרו", מסכם רבינוביץ מ"יתד נאמן". להערכתו, כלי התקשורת שיצליחו לשרוד הם הוותיקים יותר, העשויים אף להתחזק לנוכח צמצום התחרות בשוק. "מצד שני, בכולם תהיה התייעלות פנימית, שהיא מחויבת המציאות לאור המצב במשק ובענף הפרסום".

שחר אילן: "העובדה שיש משבר זמני לא משנה את הכיוון הכללי של העיתונות החרדית הכתובה, שהוא צמיחה ושגשוג"

מחוץ לבצת התקשורת החרדית יש הסבורים כי המשבר בעיתונות הכללית אינו נוגע באמת לעיתונים החרדיים, הצפויים להמשיך לשגשג. "העובדה שיש משבר זמני לא משנה את הכיוון הכללי של העיתונות החרדית הכתובה, שהוא צמיחה ושגשוג", טוען שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון ובעבר פרשן "הארץ" לענייני חרדים.

"עם כל הכבוד לטענות על מעבר של קוראים לאינטרנט", אומר אילן, "התקשורת החרדית נהנית מגידול טבעי במספר הקוראים, חמישה אחוזים בשנה, והזמן שיכולים הקוראים החרדים להקדיש לאינטרנט מוגבל מאוד. העובדה היא שבשנים האחרונות נוסדו עיתונים חרדים חדשים. יכול להיות שכמה מהם ייסגרו, אבל הכיוון הכללי הוא עדיין כיוון של צמיחה".

האם, חרף המאפיינים הייחודיים לחברה החרדית, שיעור משתמשי האינטרנט בה צפוי לצמוח באופן שיחריף אף יותר את האיום על העיתונות המודפסת, ובכך להדביק את התהליך שחל בעיתונות הכללית? לדעת גורם בכיר בשוק הפרסום החרדי, המעדיף להשמיע את נבואתו בעילום שם, אין תרחיש שבו התשובה לשאלה הזאת אינה חיובית. "השאלה היא לא אם זה יקרה, אלא באיזה קצב", הוא אומר. להערכתו, מדובר בעניין של שנה, או לכל היותר שלוש עד ארבע שנים.

השלב הבא באבולוציה של התקשורת החרדית, גורס איש הפרסום הבכיר, כרוך בנדידה ההולכת וגוברת לפלטפורמות מקוונות – המזמנות לקהל התיידדות עם מדיום שבמעגלים רבים עודנו מושמץ: וידיאו. עד לפני כמה שנים, כדי לצרוך תוכני וידיאו, היה על הצרכנים להצטייד במקלט טלוויזיה. המחשב והחיבור לרשת, שבניגוד לטלוויזיה משמשים לא רק לצריכת תכנים, כי אם גם לעבודה ולתקשורת בין-אישית, מספקים לציבור החרדי הזדמנות להיחשף לתכנים מוסרטים ומונפשים.

"זה שהווידיאו מנצח את הטקסט – זה כבר ברור, זה נכון גם במגזר החרדי", אומר הפרסומאי הבכיר. כיום תוכני הווידיאו נעשו כבר בני בית בשני האתרים הפופולריים במגזר, "כיכר השבת" ו"בחדרי חרדים". "יהיה מאוד מעניין לראות לאן ילך ויתפתח הברודקאסט והדיגיטל החרדי", אומר הפרסומאי. "ככל שהמדיום הזה יהפוך לגיטימי יותר והרגלי הצפייה של החרדים יתקדמו, עוגת הפרסום תגדל. הדומיננטיות של האינטרנט בציבור החרדי הולכת וגוברת כל הזמן. בפועל, אין ועדת רבנים לענייני תקשורת שיכולה להעביר מהלכים נגד זה".

גם משה גלסנר סבור כי העתיד טמון בווידיאו מקוון, תחום שלדבריו צפוי לקחת חלק מרכזי בהזנקת האתרים אל עבר קדמת הבמה. "לא רק שהאתרים החרדיים יתחזקו ויכבשו מקום מפתיע במדיה ובסדר היום החרדי", הוא אומר, "הם גם יהיו יותר חזקים מהמקבילים החילוניים שלהם".

הפרסומאי מזכיר עוד שדה שהאתרים החרדיים יכבשו בקרוב: גלישה במכשירים סלולריים. "לשני אתרים חרדיים – 'בחדרי חרדים' ו'Kooker' – יש כבר אתר שמותאם לסלולר, כמו לאתרי החדשות הרגילים", הוא אומר. "ברגע שכולם יעשו את הקפיצה הזו, יתחיל פה משחק חדש. האינטרנט ילך ויתפוס יותר שטח, וזה ילך ויקטין את חלקה של העיתונות המודפסת בעוגת הפרסום. האם זה יגרום לקריסת העיתונות החרדית? לא, אבל זה בהחלט יבוא על חשבונה".

עם זאת, מסייג הפרסומאי, הוא מעריך כי טרם הגיעה העת להספיד את עיתוני הנייר במגזר החרדי. "העיתונות החרדית יותר חזקה מהעיתונות החילונית. היא תמות אחריה".

* * *

בקבוצת קו-עיתונות ובעיתונים "בקהילה", "הפלס" ו"המודיע" העדיפו שלא למסור תגובות לממצאי הכתבה.