המוציא והמביא
במדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" כותב בני ציפר, אחד מכמה כותבים שמחליפים בימים האחרונים את המבקר הקבוע מורן שריר, על סיקור מצבו הבריאותי המידרדר של הרב עובדיה יוסף. "מה זה פה? האם הוא האפיפיור? האם הוא נשיא המדינה? הוא המנהיג הרוחני של סקציה פוליטית מסוימת בעם. זה הכל. היה ראוי לכסות זאת באייטם אחד, ושלום על ישראל", טוען ציפר, ומוחה על העדכונים התדירים במצבו של הרב.
"כן, הבעיה היא בעודף, בחוסר הטעם, באותו משהו שכבר מגדיש את הסאה, באותו משהו שמפסיק להיות חדשותי וגובל בחשש של אנשי תקשורת מפני פגיעה בכבודם של מזרחים. וכדי להימנע מפגיעה, נותנים להם עודף כבוד, שמרוב עודפות נראה כקריקטורה של כבוד".
תפילות למען שלום הרב עובדיה יוסף, 24.9.13 (צילום: פלאש 90)
כמו מהדורות החדשות של אמש, כך גם עיתוני הבוקר מקדישים שטח נרחב לסיקור מצבו המידרדר של הרב. בעוד שבעיתוני אתמול בלט "מעריב" בסיקור הנעשה מאחורי הקלעים של ש"ס ותחילת מלחמות הירושה, הבוקר בולט "ישראל היום" בהימנעותו מסיקור כזה. כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לרב ולתנועת ש"ס, אך אין בה ולו רמז על הדרמה שמתרחשת בימים גורליים אלה. יהודה שלזינגר מדווח על הדאגה הרבה בקרב בני משפחתו ומקורביו ועל הערכת הרופאים (הכליות, הלב והדם כשלו, אך הם אופטימיים). לצד זאת נדפס טור נרגש מאת ח"כ אלי ישי, שקורא לקוראים להתפלל לשלום הרב. יריבו של ישי במאבק על הנהגת ש"ס, אריה דרעי, מוזכר בשולי הידיעה של "ישראל היום".
ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, המקדיש כפולת עמודים לרב, מתפרסם תצלום של דרעי בבית-החולים, ואילו ישי מוזכר רק בשולי הידיעה. עוד ב"ידיעות אחרונות": נוסח תפילה שבחר בנו של הרב עובדיה יוסף (ומקורבו של דרעי), כדי שכל הקוראים יוכלו להתפלל למענו. כמו כן מתפרסמת בעיתון ידיעה מאת עקיבא נוביק תחת הכותרות המצוות "תפילות חירום" ו"אומרים תהילים להחלמת הרב", שמוקדשת לנסיונות ההצלה מצד תלמידיו. "היה גם בחור שהפציר במתפללים לנפץ מכשירי אייפון למען שלומו של הרב", מציין נוביק.
ידיעה נוספת מאת נוביק, ידיעה קצרה המשובצת בתחתית כפולת העמודים, מוקדשת ל"קרב הירושה" בין הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר לרב הראשי המכהן יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף. "המסר שהעבירו אנשי עמאר לעיתונאים היה ש'הרב עמאר הוא המרן הבא". אלא שבש"ס של אריה דרעי מצדדים דווקא ברב הראשי הטרי יצחק יוסף [...] והגיבו בזעם על התנהלות מחנה עמאר", נכתב.
"מעריב", שבו פירסם אתמול שלום ירושלמי דיווח ראשוני על מאבקי הירושה, מקדיש היום לרב יוסף טור בודד, אף הוא מאת ירושלמי, המוקדש למתרחש מאחורי הקלעים של ש"ס. ידיעה חדשותית אין. "הרב עובדיה נלחם על חייו, דרעי נלחם על עתידו הפוליטי", נכתב בשער "מעריב". דרעי, כותב הבוקר ירושלמי, "עשה אתמול הכל כדי להוכיח שהוא האיש הקרוב ביותר למרן, המוציא והמביא. לצופה מן הצד נדמה כי לא רק הרב עובדיה נמצא במצב חירום, אלא גם דרעי עצמו. אם דרעי יאבד את הרב עובדיה, הוא יצטרך למצוא סמכות רוחנית חדשה שיוכל לשלוט באמצעותה על ש"ס".
ירושלמי מעריך כי אחרי מותו של הרב יוסף עשויים עמאר וח"כ ישי להתאחד ולהביא לפיצול בש"ס. מנגד, הוא מוסיף, דרעי עשוי לנסות להקים מועצת חכמים חדשה "שיוכל לעשות בה כרצונו".
יאיר אטינגר מגיש לקוראי "הארץ" סיכום מפורט של המלחמה על עתיד ש"ס ומציין כי ח"כ דרעי עשוי לתמוך ברב שלום כהן, חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס, לתפקיד בהנהגה, וזאת מפני שיצחק יוסף מנוע מהתערבות פוליטית בשנים הקרובות לנוכח תפקידו כרב ראשי. הרב כהן, מזכיר אטינגר, "התפרסם באחרונה דווקא כפה הגדול של ש"ס, למשל כאשר קילל את כל תומכי הבית-היהודי [ואמר ש]הם 'עמלק', וכאשר לעג לכיפה הסרוגה ולשררה של המפלגה הדתית-לאומית כמי שחובשת לראשה סיר לילה גדוש בצואה".
שאלת התקיפה
הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות לנאום שנשא אתמול נשיא ארה"ב ברק אובמה ובו התייחס, בין היתר, לאיראן. המסגור ב"ישראל היום" וב"מעריב" מציג את הנאום כהתרפסות המותירה את ישראל לבדה במאבק מול האיום הגרעיני על קיומה. "אכזבה בישראל מנאום הפלסטין-גרעין של אובמה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". בכותרת המשנה מוסבר כי הנשיא קשר בין הגרעין האיראני לסכסוך הישראלי-פלסטיני וטען ששניהם גורמים לאי-יציבות באזור. "ההערכה בירושלים", נכתב עוד בכותרת המשנה: "ישראל תיאלץ להתמודד לבדה עם שאלת התקיפה".
זהו המסר העולה מטור הפרשנות של אלי ברדנשטיין, שתמציתו מודפסת בשער "מעריב". ברדנשטיין נסמך על מה שאומרים נתניהו ומקורביו ב"שיחות סגורות", וקובע כי "בירושלים קיוו למסר תקיף ובעיקר אמין יותר כלפי האיראנים". לפי ברדנשטיין, בממשל הישראלי חוששים מ"עסקה אמריקאית" לגבי הגרעין האיראני, "שבמסגרתה חסן רוחאני יתחייב שלא לאיים על ישראל ויסכים לקו אדום שיותיר ברשותו יכולת גרעינית, אך יתחייב שלא לחצות אותו".
"נתניהו: 'אסור שהעולם ילך שולל אחר איראן", נכתב בכותרת הגג לראשית בשער "ישראל היום". הכותרת הראשית מביאה ציטוט פייסני מפי נשיא ארה"ב: "הוריתי לקרי לקדם מאמץ להסכם עם איראן".
"נאום אובמה אתמול לא היה מלהיב במיוחד", כותב בועז ביסמוט בעיתון זה. "המציאות הוכיחה לו ולנו שמלים יפות לא משנות עולם". "אובמה הניף דגל לבן", קוראת כותרת מאמרו של פרופ' אברהם בן-צבי, אף הוא ב"ישראל היום". לפי בן-צבי, "אין סיכוי שאובמה יקבל מבית-המחוקקים בהרכבו הנוכחי אור ירוק לפעולה צבאית נגד איראן, ויהיו הנסיבות אשר יהיו". את המהלך האמריקאי כלפי סוריה מכנה בן-צבי "פיאסקו", ובאשר להצלחה דיפלומטית מול איראן הוא מביע ספק.
"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מציג את נשיא ארה"ב כמנהיג מוצלח. "אובמה: נדבר עם איראן, אך לא נהיה תמימים", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. בכפולה הפותחת נדפס תצלום גדול במיוחד של אובמה מרים כוס יין ועליו החותמת "לחיים!", משל היה נשיא ארה"ב אורח בשולחן החג של משפחת מוזס. העיתון מקדיש כמעט עמוד שלם לציטוט וניתוח קטעים מנאום נשיא ארה"ב וידיעה קצרה בלבד לתגובות בישראל.
לדעת אורלי אזולאי, המסר של אובמה אתמול היה "חד כמו תער": "אם אכן יצליח אובמה להגיע לפתרון עם סוריה, כפי שזה נראה כעת, ויצליח בערוץ דיפלומטי לעצור את תוכנית הגרעין של איראן, הוא בהחלט יצדיק את פרס הנובל לשלום שקיבל כמקדמה בשנת כהונתו הראשונה". יועז הנדל מביע עמדה שונה בטור קצר יותר, המתפרסם מתחת לטור של אזולאי.
בעיתון "הארץ" טוען ברק רביד כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו צריך דווקא לשאוב עידוד מדבריו של נשיא ארה"ב. "לפני ארבע שנים טענו הנשיא האמריקאי ובכירי ממשלו כי הקמת מדינה פלסטינית תקדם את פתרון הסוגיה האיראנית. נתניהו התנגד לתיזה הזו בשצף קצף וטען שההפך הוא הנכון: ללא הסרת איום הגרעין האיראני, לא יהיה שלום לעולם", כותב רביד. "נראה שנתניהו הצליח להשפיע על הנשיא האמריקאי. מנאומו אמש ניכר היה שהוא התקרב לעמדת נתניהו". בהמשך דבריו כותב רביד כי "הנאום הבהיר עד כמה הבהלה שאחזה בנתניהו שמא ארה"ב ואירופה יפלו לרגליו של רוחאני התבססה בעיקר על פרנויה" (בנוסח המאמר המקוון משפט זה מעט ציורי יותר, והביקורת על נתניהו מובהקת יותר).
"משפט אחד בנאומו [של אובמה] הוציא מכליהם רבים משרי הימין בממשלה", מציין רביד בטור הפרשנות שלו. לדבריו, המשפט הוא "אני מאמין שיש הכרה גוברת והולכת בישראל שהכיבוש של הגדה המערבית קורע את הרקמה הדמוקרטית של המדינה היהודית". משפט זה נכלל גם בידיעה שהעביר רביד לעיתון. ב"ידיעות אחרונות" אפשר למצוא את המשפט הזה מודגש צהוב, במסגרת תמלול הנאום של אובמה. להדגשה נלווית הערת פרשנות, המבהירה כי מדובר ב"מסר עוקף נתניהו".
אולם כדי לעקוף את נתניהו ולהגיע לקהל הישראלי לא די בנאום מעל בימת עצרת האו"ם. יש להבקיע גם את חומות המתווכים. ב"ישראל היום", למשל, הידיעה מאת יוני הרש על נאום אובמה אינה כוללת את המשפט הזה. המשפט נעדר גם מהידיעה מאת שי אילן שמתפרסמת ב"מעריב".
בירת ישראל מפולגת בין שני עיתונים
הן "ישראל היום" והן "ידיעות אחרונות" מדווחים על צעדת ירושלים שהתקיימה אתמול בעיר. "את המצעד החגיגי, שעבר ברחובותיה המרכזיים של ירושלים, הוביל ראש העיר ניר ברקת ובו השתתפו אלפי תיירים נוצרים אוהבי ישראל שהגיעו מ-30 מדינות שונות", מציינים כתבי "ישראל היום", העיתון שתומך בברקת בבחירות לראשות העירייה.
ב"ידיעות אחרונות" מדווח דני אדינו אבבה כי "מי שלא השתתף או צפה אתמול בצעדת ירושלים – היה תקוע בפקקים בלתי נגמרים ברחובות הבירה". "נוצרים אוהבי ישראל" אינם מוזכרים בדיווחו, גם לא ראש עיריית ירושלים ברקת.
מוגלה ורוע
"לכי לבתי-ספר ותבדקי אם הדליקו לתלמידים פנסים. אם הם סקרנים או לא", מציע שר החינוך שי פירון לכתבת "מעריב" שרי מקובר-בליקוב במסגרת ראיון שהוא מעניק לה. "אם אתה עושה מבחן, ובמבחן אין שום שאלה שלא עוסקת בפליטת הידע, אלא גם במה אתה עושה איתו בחיים האישיים שלך, אז מה התועלת בציון? [...] אני נגד העובדה שמיסחרנו את הבגרויות לדעת. שהפכנו את המבחן למטרה ואת הלמידה המשמעותית לכלי.
"[...] מטריף אותי שבתוך השיח על כמה בגרויות יהיו ועל אילו בגרויות נוותר, יש אמירה שאם לא תהיה בחינה, התלמידים לא ילמדו. או גרוע יותר, אם לא תהיה בחינה, המורים לא ילמדו. השתגעתם? כמה מוגלה ורוע גלומים במשפטים האלה".
במוסף "דה-מרקר" של "הארץ" מתפרסם ראיון שערכו ליאור דטל ודפנה לוצקי עם הסוציולוג ד"ר עידן ירון, שמבלה בשלוש השנים האחרונות לפחות יומיים בשבוע בבית-ספר במרכז הארץ, מדבר עם התלמידים ומתעד את שגרת יומם.
"המורים בבית-הספר עוסקים בהעתקה ושעתוק", אומר ירון. "הם מעתיקים מספרי הלימוד, ממערכי שיעור בתוכניות הלימודים ומהשיעורים שהעבירו בעצמם בעבר [...] המערכת כולה מכוונת לבחינות ואין זמן לעסוק ביצירתיות".
"מדברים עכשיו הרבה על צמצום הבחינות", אומרים המראיינים. "מה לדעתך היה קורה בבית-הספר בלי המבחנים?". "במתכונת הנוכחית", משיב ירון, "אילולא המבחנים המערכת היתה מתפרקת". בהמשך הראיון מספר ירון על אלימות וגזענות בבית-הספר, ועל חופש הבחירה להיות אשכנזי או מזרחי. מומלץ.
מסע אלונקות
"יאללה, חג אחרון!", מכריזה כותרת על שער "זמנים מודרניים". מכריזה וסותמת. היא אינה מובילה לכתבה מסוימת ולא נלווית אליה כותרת משנה, רק איור של סרט לקישוט מתנה. אפשר לראות בה קריאה אחרונה לבזבוזי כספים על "האביזרים שאפשר בלעדיהם אבל נעים יותר איתם", רגע לפני החזרה לשגרה. אפשר שמדובר בניסיון מעט אגרסיבי לעודד את קהל היעד של מוסף "ידיעות אחרונות" – נשים – המתקשה לעמוד בעומס שמוטל עליו בתקופת חגים.
שער "זמנים מודרניים", 25.9.13
עורכי וכתבי עיתונים מזדהים בוודאי עם הפירוש השני. הם מגיעים אל החג האחרון של החודש רצוצים ומרוקנים, כמו בכל שנה, ובכל זאת צריכים למלא את המוספים במיזמים עיתונאיים "מיוחדים".
בגליונות החג של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" משולבים מיזמים דומים של העתקה ושעתוק, המשווים בין עבר להווה. צלמי "מעריב" נשלחו לרחבי המדינה כדי לשחזר צילומי עבר עבור "מוספחג". צילום משנת 2013 משובץ בתוך תצלום של אותו המקום, מאותה הזווית, שצולם בשנת 1935. צילום משנות ה-60 משובץ בתוך תצלום עכשווי. וכך הלאה. פעלול ידוע, ובכל זאת מסקרן. ב"מוסף חג" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה מאת עופר פטרסבורג, שיצא לטיסה בשמי המדינה עם צלם האוויר עופר גוב במלאות 100 שנה לטיסה הראשונה בשמי הארץ. השניים משחזרים את צילום האוויר הראשון שנעשה באזור, וכן עוד כמה צילומי אוויר מן העבר. התוצאה, כמו ב"מעריב", משלבת חדש בישן ולהפך.
ל"ידיעות אחרונות", להבדיל מ"מעריב", מוסף חג נוסף ("שמחתורה"), וגם בו מיזם דומה. במקום לשחזר תצלומים של מקומות מפורסמים כדי להדגים את השינויים שחלו בהם, משחזר מיזם זה תצלומי ילדות של ידוענים (יעל בר-זוהר, ג. יפית, אורלי זילברשץ ואחרים) לאותה המטרה. חג אחרון, עד השנה הבאה.
ענייני תקשורת
טל וולק כותב במוסף "G" של "גלובס" כי בעקבות חילופי הקללות בשידור תוכנית הספורט של 103FM, פנה לרשות השנייה כדי לדעת אם הרגולטור מתכוון לפעול. "הרשות אינה רואה בשידור זה הפרה של הכללים", היתה התגובה שקיבל.
"כדי שהעיתונות באמת תשרוד, צריך שיהיה ציבור עיתונאים שמספיק אכפת לו כדי להילחם על אופיה של העיתונות", אומר אורי אבנרי בראיון לנירית גורביץ' ב"גלובס". "וזה מה שכל-כך חסר. כולם היום רק רוצים לחזור הבית בשלום".