מאחורי החלון האטום

במאמר המערכת של "מקור ראשון" תהה אתמול אסף גולן, עורך מדור הדעות של העיתון היומי ואחד מהעורכים בפועל של העיתון היומי כולו, מדוע התקשורת הישראלית מעודדת שחרור מחבלים פלסטינים מורשעים.

"קשה להבין את התמיכה הכמעט גלויה של כלי התקשורת בישראל במהלך", כתב גולן. "במקום להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה הישראלית על-ידי הצפה רועשת של העמדות הלעומתיות לרצון הממשלה, אנו עדים כמעט להשתקה אלימה של כל דיון ציבורי ממשי בשאלה הרת גורל זו, הנוגעת לשאלות הקשורות לשורשי מושג המוסר האנושי. למרבה הצער יש כאן התעלמות כמעט קולקטיבית מהמחיר הנפשי הכבד של המשפחות השכולות, וכן משאלות כמו האם מותר לנו כעם למחול כך על הפשעים שחוללו לו.

"מבחינה זו אנו עדים לשפל מוסרי עמוק של העיתונות בארץ לסוגיה, כיוון שהיא לא מצליחה להתעלות מעל עמדותיה האישיות ולייצג נאמנה את הקולות המתנגדים להחלטותיו של נתניהו. [...] מצב זה מהווה כישלון מתמשך ורב-שנים בארץ, ששומט את זכות הקיום של כלי התקשורת בישראל".

הביקורת של גולן נוקבת, אולם דומה כי אינה תואמת את המציאות הנוכחית, אלא את זו שלפני שנתיים, כשישראל שיחררה אסירים פלסטינים תמורת שחרור החייל השבוי גלעד שליט על-ידי חמאס. באותה תקופה אכן נדחקו מבקרי העסקה לשולי הדיווחים. הפעם, בעיקר ב"ידיעות אחרונות", אולם גם ב"מעריב" (ומדי פעם אפילו ב"ישראל היום"), ניתן פתחון פה ראוי לעמדות המשפחות השכולות ומתנגדי השחרור.

בשער עיתונו של גולן, "מקור ראשון", נראה אתמול תצלום (ראובן קסטרו) של מפגינים נגד שחרור האסירים. אחת המפגינות אחזה בידה העתק משער ישן של "ידיעות אחרונות". "הזוועה", נכתב בכותרת השער, שפורסם החודש לפני 23 שנה. במרכז השער הודפס תצלום של גופה כפותה. זהו אכן שער מטלטל, שקרוב לוודאי לא היה רואה אור בימינו, אולם גם שערי עיתונים מהימים האחרונים היו יכולים לשמש את מתנגדי שחרור האסירים ככרזות הפגנה.

רק אתמול הודפסו על שערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" תצלומיהם של קורבנות האסירים המשתחררים, וזאת לאחר שתמונותיהם של האסירים עצמם פורסמו בשער ובעמודי הפנים פעם אחר פעם, לצד אזכור הפשעים שביצעו והעונשים שנגזרו עליהם. גולן התלונן כי העיתונות בישראל אינה מצליחה להתעלות מעל "עמדותיה האישיות" ולייצג את המתנגדים לנתניהו, אולם שכח כי אחת מהעמדות האישיות המסורתיות של העיתונות בישראל היא התנגדות לנתניהו.

מגמה זו בולטת במיוחד ב"ידיעות אחרונות", התוקף את נתניהו באופן עקבי בשנים האחרונות. הבוקר, לדוגמה, הכותרת הראשית בעיתון זה היא "הרוצחים חופשיים". כותרת הגג קוראת: "26 מחבלים עם דם על הידיים שוחררו בלילה", ותצלומי השער מציגים כיצד "בישראל זעמו" בעוד ש"בעזה חגגו". אתמול, בין תצלומי הנרצחים, שובצה הכותרת "בחסות החשיכה". שלשום הוקדש שער "ידיעות אחרונות" ל"זעקת המשפחות השכולות", וזאת בהמשך לסיקור הביקורתי מאוד של העיתון את קבלת ההחלטה העקרונית לשחרר אסירים פלסטינים שרצחו יהודים כמחווה לרשות הפלסטינית.

משוחרר מ"היחס המסוים" שנאלץ להעניק לראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט כאשר היה תורו לשחרר אסירים, יכול כעת "ידיעות אחרונות" להביא לידי ביטוי באופן נאמן יותר את רחשי לבו של הציבור, שרבים בתוכו מתנגדים למחווה.

הפגנה נגד שחרור אסירים פלסטינים, אתמול מול כלא איילון (צילום: יוסי זליגר)

"בחשכת הלילה, תחת אבטחה כבדה ובחלונות אטומים, יצאו 26 רוצחים פלסטינים לחופשי ועשו את דרכם לגדה ולעזה", נכתב בכותרת משנה לידיעה מאת מאיר תורג'מן, תלם יהב, אליאור לוי ומתן צורי, המתפרסמת בכפולה השלישית של "ידיעות אחרונות". טור פרשנות נלווה מאת שמעון שיפר מוכתר בביטוי "שיטת הסלאמה", משחק מלים שמבוסס על הביטוי "שיטת הסלאמי", כלומר על הפרדת פעולה אחת משמעותית לכמה פעולות מצומצמות.

להערכת שיפר, פיצול שחרורם של 104 אסירים פלסטינים לכמה שחרורים נפרדים יזיק לנתניהו יותר משיועיל לו. "הכאב והכעס של הציבור הישראלי על החלטת ראש הממשלה רק יתגברו", חוזה שיפר, ויש לצפות שלפחות בעיתון שלו תהיה זו נבואה שתגשים את עצמה.

בינתיים נראה כי ההחלטה לשחרר את האסירים בשעת לילה מאוחרת משרתת את ממשלת ישראל מבחינה תדמיתית. הבוקר אין בשערי העיתונים תצלומים של אסירים המסמנים באצבעותיהם V מבעד לחלונות אוטובוס, גם מפני שהיה חשוך וגם מפני שהשיירה שיצאה אתמול מכלא איילון הורכבה ממיניבוסים עם חלונות צרים ואטומים. לפיכך, "ידיעות אחרונות" נאלץ להסתפק בתצלום (צביקה טישלר) של מפגינים שניסו לחסום את דרכה של השיירה החשוכה.

"ישראל שיחררה 26 אסירים, היום ייפתח רשמית המו"מ עם הפלסטינים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", מעל לתצלום דומה (ראובן קסטרו). אסף גבור ועמיחי אתאלי מדווחים בפנים העיתון על "שמחה מאופקת ברחוב הפלסטיני". "עם כל הכבוד לאסירים, אני אלך לישון", אומר להם אדם המכונה "בשאר מרמאללה". גם למרואיין פלסטיני אחר בכתבה אין שם משפחה.

"ישראל היום" הוא העיתון היחיד שבתצלום שנבחר לעמוד במרכז שערו לא נראים המפגינים נגד שחרור האסירים. עורכי "ישראל היום" בחרו בתצלום (גדעון מרקוביץ') המראה את השיירה בלבד, עושה את דרכה מכלא איילון בסדר מופתי, ללא התנגדות. "המו"מ חוזר, הכאב נשאר" הוא הביטוי הפיוטי שנבחר לשמש הבוקר כותרת ראשית. ב"ישראל היום" עברו מזמן משלב הכעס לשלב ההשלמה.

יחד עם זאת, אפילו בשופרה של לשכת ראש הממשלה ניתן ביטוי למתנגדי השחרור. כותרת המשנה נפתחת במלים "למרות המחאה", ובהמשכה נכתב: "משפחות שכולות: 'שהרוצחים ילכו לעזאזל'". במלים אלה, כמו בסיקור המהלך בימים קודמים, משמש "ישראל היום" שסתום חירום לשחרור קיטור (בעוד ש"ידיעות אחרונות" מלהיט את האש).

"הארץ", עיתון השוליים של האליטה הישראלית המידלדלת, הוא כלי התקשורת היחיד שמתאים למתואר בטורו של גולן. בשער העיתון הבוקר אמנם מתפרסם תצלום (מוטי מילרוד) של מפגינים המנסים לעצור את שיירת המיניבוסים של השב"ס, אולם הוא אינו מלווה בכותרת בולטת, והדיווח על השחרור נדחק לאמצע עמ' 4, מתחת לכותרת גדולה יותר על המשא-ומתן המדיני, ובלי הדגשה של עמדות המתנגדים למהלך. "היום יתחדש המו"מ; קרי מחה על הבנייה בהתנחלויות", נכתב בראש העמוד.

דה-לגיטימציה

מדור הדעות של "ישראל היום" מארח הבוקר מאמר מאת פובליציסט הבית דרור אידר, התוקף את הביקורת שמושמעת בימים האחרונים בתקשורת לאור ההחלטה של ממשלת ישראל להעדיף את אחיזתה בשטחים הכבושים על פני שיתוף פעולה מדעי עם מדינות אירופה. במוקד מאמרו: עיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע. "מבחינת ברנע מדובר ב'התנחלויות במקום מחקר, במקום הייטק, במקום תעשייה'. אנחנו עומדים להידרדר למדינת עולם שלישי אם נמשיך להחזיק בארץ חיינו. לא נקבל מענקי מחקר. צונאמי מדעי", מתמצת אידר את עמדת עמיתו.

פרשן "ישראל היום" דרור אידר  (צילום: סיגל טלמור)

אידר, כמובן, כופר בתחזית זו. לדבריו, "לאקדמיה דרכים מתוחכמות משלה להשיג מענקים מדעיים, גם כאלה שאינם לפי הספר". הוא מעריך שקשרי מחקר בין מדענים יוסיפו להתקיים גם בלא תקציב, מזכיר כי "גם בחרם הנפט ידענו לטפל בשנות ה-70, למרות ההפחדות", ומוסיף כי "גם אם לא, יש ערכים חשובים מכסף". בהמשך מאמרו מציע אידר להרחיב את קשרי המדע עם סין, אוסטרליה והודו. ממילא, הוא מציין, "אירופה שוקעת מבחינה מדינית ותרבותית".

ב"ידיעות אחרונות" מציגים תמונת מציאות שונה. לפי דיווח מאת איתמר אייכנר ואורלי אזולאי ("האיום החריף של קרי"), "ההערכות האחרונות בממשל האמריקאי הן כי נתניהו נוטה עתה לכיוון המרכז של הפוליטיקה הישראלית"', וזאת על רקע חששו מבידוד בינלאומי.

עיתונאי "ידיעות אחרונות" מתבססים בדיווחם על פרסום של העיתונאי האמריקאי ג'פרי גולדברג, שדיווח אתמול ב"בלומברג" כי מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי הזהיר את ראש הממשלה בנימין נתניהו כי אם לא יתקדם במשא-ומתן המדיני, ישראל תעמוד מול קמפיין דה-לגיטימציה בינלאומי ו"חרם על סטרואידים".

"נתניהו חרד שבידוד כזה יפגע בכלכלה הישראלית – ובעקיפין יפגע ביכולתה של ישראל להגן על עצמה", טען גולדברג. "לתפיסת ראש הממשלה, אווירה בינלאומית שכזו אף תקשה עליו לפעול בעתיד נגד הגרעין האיראני".

במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם תרגום טורו של גולדברג.

בעוד "ישראל היום" מדווח הבוקר על התקדמות המשא-ומתן המדיני תחת הכותרת "קרי: ניהלתי 'שיחה כנה' עם נתניהו בעניין ההתנחלויות" (טורו של גולדברג מוזכר בקיצור בלב הידיעה), ברק רביד מדווח בשער עיתון "הארץ" על עדות מפי בכירה באיחוד-האירופי שטענה כי "ארה"ב מסכימה בשתיקה לחרם על ההתנחלויות".

"על רקע המתיחות הרבה בין ישראל לאיחוד-האירופי ייפגשו היום בירושלים נציגים משני הצדדים כדי להתחיל במשא-ומתן על הסכם שיתוף הפעולה המדעי", מוסיף רביד. "לקראת המפגש שוחח ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כמה ימים עם שרת החוץ של האיחוד-האירופי קתרין אשטון. פקיד ישראלי בכיר ציין כי השיחה התנהלה באווירה קשה כאשר שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם. 'בעת השיחה נתניהו ואשטון אפילו לא הסכימו שלא להסכים', אמר הפקיד הבכיר. 'כל אחד פשוט הקריא את דף המסרים שלו'".

בשולי החדשות

אבי בר-אלי ורויטל חובל מדווחים ב"דה-מרקר" כי עשרות מטרים של מנהרה בקו הרכבת המהיר לירושלים נכרו בתוואי שגוי. לפי הדיווח, בשל "טעות הנדסית", סטתה המנהרה למרחק של כ-60 ס"מ מהתוואי המקורי. ככל הנראה הטעות נבעה מהזנה של זווית כרייה שגויה במכונת החפירה.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" דווח כי ארגון מוסלמי קיצוני רצח בניגריה 56 בני-אדם, 44 מהם מתפללים במסגד.

"ועדת נאמן הגמישה כללי האתיקה לשרים: לא יחויבו בדיווח על ניגוד עניינים", מדווח יובל יועז בשער "גלובס".

"שלום, מדברים ממשרד האוצר"

"70% יתקשו לעמוד בהוצאה חריגה של 8,000 שקל", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", הבוקר. זו השנה השלישית ש"כלכליסט" בוחן את מצבו של מעמד הביניים בישראל על-פי היכולת לעמוד בהוצאה אחת חריגה, וגם הפעם התוצאות עגומות. רק כ-30% השיבו שיוכלו לעמוד בהוצאה כזו "בלי שום קושי" או "עם קושי קטן". מיקי פלד מזכיר כי בשנת 2011 השיבו כך כ-36% מהנשאלים ואילו בשנה שעברה כ-33%. "לעתים", הוא כותב, "אחוזים בודדים של שינוי מספרים את המציאות הכלכלית של המשפחה הישראלית טוב יותר מהרבה מלים".

"מעריב" שוב מגלה עצמאות מערכתית ומקדיש את כל הכפולה הפותחת שלו להחלטה של משרד האוצר לשנות את אופן החישוב של תשלומי הפנסיה, כך שיקוצצו בכ-10%. יוסי גרינשטיין מספק מידע ורקע, ואל הידיעה שלו נלווים שלושה טורי דעה ביקורתיים מאת פרופ' יוסי יונה, ח"כ חיים כץ ואיציק אלרוב (מוביל "מחאת הקוטג'").

יונה טוען כי צעדי האוצר לא היו מחויבי המציאות. "המדינה יכולה, לדוגמה, לערוב לקרנות הפנסיה וליצור מנגנון שתפקידו לשמור על גובה הקצבאות", הוא כותב. "אכן, זה מחייב מקורות מימון חדשים, אך אם היא תרצה למצוא אותם, היא תצליח. זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. עד כה היא ידעה להיטיב עם התאגידים הגדולים, הגיע הזמן שהיא תיטיב, ולו במעט, עם העובדים".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" טוען גם סבר פלוצקר כי הורדת התשואה הצפויה על החיסכון הפנסיוני מ-4% לשנה ל-2% בלבד לא היתה כורח המציאות. בשונה מיונה, פלוצקר אינו טוען כי על המדינה מוטל לפצות את החוסכים החיים בכלכלה של ריבית נמוכה ותשואות מוגבלות. "נכון שבשנים האחרונות היתה הריבית נמוכה מ-4%, אבל התשואה השנתית הממוצעת שהניבו קרנות הפנסיה לחוסכים מ-2004 עד כה הגיעה ל-8% ולא 4%. [...] אפילו אם הכוונה של האוצר לריבית/תשואה ריאלית, עדיין היתה התשואה הריאלית השנתית בפועל של קרנות הפנסיה מאז 2004 גבוהה בהרבה מ-4% [...] ולא היו אלה, בלשון המעטה, שנים קלות לשוקי ההון". פלוצקר מבקש ממשרד האוצר: "אל תפחידו סתם".

ועוד בכפולה הפותחת של "מעריב": מאמרו של אלרוב על הקיצוץ בפנסיה מוכתר בשאלה: "איפה הייתם כששדדו את הפנסיה?". לדבריו, על הציבור למחות על הקיצוץ בתשלומי הפנסיה כפי שמחה על התייקרות הערק.

"כשזה יקרה, וזה יקרה מהר משאנו חושבים, זה יכאב מאוד. מתישהו אנחנו נגיע לגיל הפנסיה, ואז העיניים שלנו ייפקחו והשאלה האלמותית 'איפה הכסף?' תחזור למרכז הזירה", הוא כותב. "[...] שר האוצר העתידי ינאם לנו בפתוס על כך שזה כואב לו הרבה יותר משזה כואב לנו, אבל זו גזירת גורל שלא ניתן לשנות [...] בעיקר מפני שמי שהחליט לחתום על השינוי עם המוסדיים ועם קרנות הפנסיה שלנו הוא פוליטיקאי מהעבר בשם יאיר לפיד".

יאיר לפיד, 31.7.13 (צילום: פלאש 90)

"כשפרץ המשבר האחרון הנחתי שאני מוגן מפניו", כתב לפיד לפני חמש שנים, כשעדיין לא עבר מ"ידיעות אחרונות" ליש-עתיד. לפיד הסביר אז כי לא ידע שכספי הפנסיה שלו מושקעים בבורסה. "אולי זה טיפשי קצת מצדי, אולי הייתי צריך לקרוא את כל האותיות הקטנות כשהחלה הרפורמה, אולי זוהי 'ההשכלה הפיננסית' שעליה מדברים עכשיו, אבל העובדה הפשוטה היא שאילו מישהו היה מצלצל אלי לפני שנתיים כדי לבדוק אם אני מוכן להשקיע את הכספים ששמתי לעת זקנה בעסקי הנדל"ן חובק העולם של לבייב, הייתי מתגלגל מצחוק. אחר-כך הייתי שואל אותו אם הוא יצא מדעתו", הוא כתב.

בהמשך הוסיף העיתונאי לפיד: "יש דבר אחד שאיש לא יכול לטעון: שהוא הסביר לנו. בפשטות, במלים ברורות, כך שנבין. התהליך כולו נעלם לתוך פרוטוקולים של ועדות וישיבות מלומדות של אנשים בחליפות שדנו ברצינות רבה בשאלות איך ישקיעו את כספנו. איש מהם לא חשב שהוא צריך לשאול גם אותנו. זה הרי לא עד כדי כך מסובך. מצלצלים, אומרים, 'שלום, מדברים מפריזמה', או מפקן, או מפיא, או מכל בית-השקעות אחר...".

ענייני תקשורת

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לדיווח מאת ארי שביט על תצהיר שהגיש אתמול שר הביטחון לשעבר אהוד ברק במסגרת תביעת דיבה של דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו. ברק טוען בתצהירו כי בניהו הכפיש אותו ותידרך עיתונאים נגדו. עוד על תצהירו ועל תצהיר נוסף שהגיש פרשן "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן פורסם הבוקר באתר זה.

נתי טוקר ואמיר טייג מדווחים ב"דה-מרקר" כי בכירי ערוץ 10 נסעו ללונדון לפגישה עם בעל המניות רון לאודר, במטרה לדון עימו על השקעה נוספת בערוץ.

יובל אביבי דיווח אתמול בגליון "פירמה" של "גלובס" כי לפי בדיקת צוות תוכניתו של אמנון לוי, רק 3 מ-127 מגישים ומגישות של תוכניות האקטואליה בערוצי הטלוויזיה המסחריים הם ממוצא מזרחי. כולן נשים.