זה היה בסך-הכל כיתוב תמונה, דחוס בריגוש ובייחוד, שניסה לשכנע בכל מאודו שמסעה של קבוצת הכדורגל של ברצלונה לאסיה הוא הדבר הכי מסעיר שקרה כאן. המסע המהולל החל בירושלים, נמשך ב"שטחים הכבושים", כפי שהגדיר זאת עורך חתרן ב-one (בעקבות מחאות הקוראים, תוקן בהמשך ל"רשות הפלסטינית"), התקדם אל כנסיית המולד בחברון (שוב, על-פי גרסת one) והסתיים בערב של יום בהיר בבלומפילד. כל אתרי הספורט, למעט "הארץ", נדחקו להשתתף בחגיגה הפרובינציאלית ושפכו סביבה ועליה גלונים דביקים של היסטריה ויראת כבוד.

והיה כיתוב התמונה בערוץ הספורט, הגוף האחראי יותר מכל להאדרת המותג ברצלונה בישראל – עד כדי עבודת אלילים. בערוץ הספורט עובד נדב יעקבי, מעיתונאי החוץ הטובים והידענים בתקשורת הספורט. במסגרת קידום המותג הקטלוני, טס יעקבי לברצלונה כדי להתחיל משם את סיקור מסעה של קבוצת הקודש לארץ החול. בתום משחק ידידות מול סנטוס הברזילאית, כמה שעות לפני הטיסה לישראל, מצא עצמו יעקבי – יחד עם עשרות עיתונאים אחרים – מול כוכבי ברצלונה ניימאר ודני אלבס, שדיקלמו קלישאות חבוטות.

כיתוב התמונה לראיון מיוחד בערוץ הספורט עם כוכבי קבוצת הכדורגל של ברצלונה

בהמולה הזו היה רגע אחד שבו ניצב יעקבי מול אלבס פנים אל פנים. מטר אחד בלבד חצץ בין השניים, מטר מרובע ומהביל מאינטימיות. לאנשי ערוץ הספורט בהרצליה זה הספיק. מבחינתם מדובר בהישג עיתונאי ממשי, ולפיכך שוררו לו את הכיתוב הבא: "הוא מתרגש לפחות כמוכם. אלבס בראיון המיוחד עם נדב יעקבי".

כשנכנסים לקרוא את הראיון המיוחד (שמפיל שתי ציפורים, אלבס וניימאר) בתקווה לשמוע את דבריו המיוחדים של המגן המיוחד לעיתונאי המיוחד וממנו, בהכרח, לקוראים המיוחדים, מתרחשת הנפילה המוכרת כל-כך לכל קורא. ההבטחה הפומפוזית מתרסקת לשני משפטים ורבע, ובתמצית: ניימאר שמח להגיע לישראל ומקווה מאוד להבקיע בישראל. 27 מלים בסך-הכל, מספר זהה לכמות המלל בראיון המיוחד שהעניק אלבס. האחרון הדהים כשהודה גם הוא כמה הנסיעה לישראל חשובה לו.

שחקן ברצלונה, דוס סנטוס, בכותל המערבי, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

ג'ונתן דוס סאנטוס

כל צרכן תקשורת מנוסה מניח כמובן מאליו את הפער, ההוגן לרוב, בין ההתרחשות המסוקרת לאריזה שבה הדיווח מוגש. הפער הזה, כל עוד הוא סביר, שומר על הצופה ערני אך רגוע. עורך מיומן יודע לשמור על פער תיווך סביר, שיגרה את חושי הקורא מחד, אבל ישמור על יחסי אמון עימו. במקרה הזה, והוא לא המקרה היחיד, גדל הפער לממדי אחיזת עיניים.

כל מי שצופה בסרטון יכול להבחין בנדב יעקבי המתאמץ, במשך שניות ארוכות, לדחוף מיקרופון לעבר אלבס יחד עם עוד שישה-שבעה עיתונאים נוספים שנדחקים אל המרואיין. אלבס נראה עונה ליעקבי באקט יחצני מסונכרן לעילא, שגרתי ואפסי מצד ערכו העיתונאי. תם הטקס.

אורכו של הסרטון דקה ועשר שניות. הוא ערוך בגסות, אפילו לא שומעים מה יעקבי שואל את אלבס או את ניימאר, ועוד לפני שהספיקנו לעכל מי אמר מה, "הראיון המיוחד" מתפוגג אל פח האשפה של ההיסטוריה הספורטיבית. הצופה נוטש את האתר עם הגיחוך המר והמוכר של מי שגזלו מחייו עוד דקה בהבטחות שווא.

ראש הממשלה נתניהו עם שחקן ברצלונה מסי, אתמול בבית הנשיא. ראיון מיוחד? (צילום: משה מילנר, לע"מ)

קשה להבין את ההיגיון מאחורי המדיניות הקבועה והצינית הזאת. הרי קורא שנתקל יותר מפעם אחת בבועת "הראיון המיוחד" הוא קורא שגוברים הסיכויים שלא ישוב. מה מניע את עורכי האתר להשתמש שוב ושוב בטריק העלוב והמעליב הזה?

מצד שני, הכיתוב הסינתטי הזה הוא רק מסטיק משומש בתחתית שולחן הפלסטיק שעליו מתנהלת הפארסה של בארסה. אתר ערוץ הספורט הוא הגוף בעל הזיכיון לשדר את ברצלונה בליגה הספרדית ובליגת האלופות, וטבעי, ככל שמדובר בטבעם של גופים מסחריים וציניים, שיחוש בעלות על מסעה של הקבוצה לישראל. מלכתחילה מדובר בחדשות מהונדסות שנרקחו למטרות שבינן ובין ספורט אין כמעט כלום, נטולות בשר למעט זה שידביקו עליו עורכים עיוורים מרוב אינטרסים אקס-עיתונאיים. ישראל, כדאי להזכיר שוב, היתה בסך-הכל תחנה ראשונה במסע שיווקי של ברצלונה למזרח הרחוק. אם תשאלו את דני אלבס, הוא יענה לכם בפנים רציניות שהוא התרגש מאוד לקראת הנחיתה בתאילנד.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il