חשיפה

איקס אדום עבה וגדול, נקי מטקסטורה, מככב הבוקר כאלמנט הגרפי המרכזי על שערו של "ידיעות אחרונות". הפשטות העיצובית הזאת, הנדירה כל-כך בעיתון בעל השערים הבוטים והמקושקשים, שמורה בארסנל של מעצבי העיתונים למקרים שבהם המידע כה דרמטי, שהוא מדבר בעד עצמו ואינו נזקק לעזרים.

"הצנזורה אישרה אמש: זיגייר לא היה היחיד – בישראל מוחזק אסיר נוסף 'בתנאים דומים ביותר'", מדווח כתב "ידיעות אחרונות" צח שפיצן, המקבל את השער ואת שלושת עמודיו הראשונים של קונטרס החדשות כדי לגולל גילויים חדשים על האסיר החשאי הקודם, בן זיגייר, שנמצא מת בתאו לאחר שורה של כשלים בפיקוח עליו.

"מחומרי החקירה עולה כי קיים אסיר נוסף שנשמר בתנאים דומים ביותר לבן זיגייר", כותב שפיצן, המתבסס על מידע שנאסף במסגרת חקירת מותו של זיגייר. הגילוי, מציין שפיצן, כלול בדברים שכתבו עורכי-דינו של איש המוסד שנכלא בעילום שם בכלא איילון.

כתב "הארץ" אמיר אורן, היחיד שמדווח על מידע זה נוסף לשפיצן, נוקט לשון נחרצת פחות: על-פי דיווחו, המופיע על שער העיתון, "אסיר X" נוסף אכן נכלא בכלא איילון, אך לא ברור אם עודו כלוא שם. "אין להוציא מכלל אפשרות כי לפי הדו"ח, מאפייניו של אסיר זה היו דומים לאלה של זיגייר, כלומר ישראלי ולא זר, בעל רקע בטחוני (בין שגם הוא השתייך למוסד ובין שלא) ובזהות בדויה, כאשר לקישור בינו לבין הסביבה החיצונית אחראיים השב"כ וקציני המודיעין של הכלא", כותב אורן.

"דוברת שב"ס, גונדר-משנה סיון ויצמן, התבקשה בסוף-השבוע להשיב על סדרת שאלות העוסקות באסיר האלמוני הנוסף", מוסיף אורן. "ראשית, מיהו האסיר באגף 13? האם עודנו שם? שנית, בדו"ח החקירה מתואר 'הדייר' כאסיר ולא כעציר, ומכאן שההליכים המשפטיים בעניינו הסתיימו והוא הורשע ומרצה עונש מאסר. מהו אורכו של עונש זה ומתי התחיל לרצות אותו?

"שלישית, האם הופקו בשב"ס לקחי פרשת זיגייר גם באשר להשגחה על האסיר באגף 13, כולל נהלי פיקוד ושליטה, מודיעין, טכנולוגיה ושינוי האיזון שבין שמירה על צנעת הפרט של 'דייר' התא לבין סיכול מעשה אובדני? רביעית, האם שונה בשב"ס, כלקח מפרשת זיגייר ובדגש על האסיר באגף 13, נוהל עבודה ודיווח של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש – פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדות סוציאליות? ולבסוף, האם בתאו של זיגייר באגף 15 יש כיום דייר אחר, או שמא התא נותר ריק?

"בשירות בתי-הסוהר העדיפו להימנע מתגובה לגופו של האסיר מאגף 13. רשמית מסרה הדוברת ויצמן כי 'שב"ס אינו מוסר פירוט אודות השמת אסירים באגפים ובתאים ספציפיים'".

טריוויה

"איזה מתקן ישראלי נקרא על שם צורר נאצי בכיר?", מאתגרת אחת משתי השאלות במדור הטריוויה היומי של מוסף "גלריה". התשובה: "בצה"ל, מתקן 'אייכמן', ללימודי קדם-צניחה".

הניסוי כבר הצליח

"החל הניסוי בבני-אדם", מודיע עיתון "הארץ" לקוראיו בכותרת הראשית של עמ' 3, המוקדשת להשקת שלב הפיילוט של המאגר הביומטרי, שבמסגרתו תאגור המדינה טביעות אצבע וסריקות פנים של אזרחיה. "הולך להיות פיילוט שהוא על פניו וולונטרי, אבל בפועל משתמשים באמצעי סחטנות ומתנים קבלת תעודות זהות חכמות בהסכמה להשתתפות בפיילוט והכללת הנתונים הביומטריים במאגר", אומר לאילן ליאור עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח.

קוראי "ידיעות אחרונות" מתבשרים כי הניסוי למעשה כבר הצליח: "בעוד שנתיים יחויבו כל תושבי המדינה להיכנס למאגר הביומטרי", מודיע להם העיתון של המדינה בפתיח לסיפורו של נער ישראלי חלוצי שכבר אתמול הצטרף למאגר וניאות לאפשר ל"ידיעות אחרונות" לצלמו בעת התהליך.

שר הפנים גדעון סער עם קודמו בתפקיד אלי ישי, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

הידיעה עצמה, המלווה בדיוקנו של הלקוח המרוצה, נקראת כטקסט קידום מכירות: "לידור ברוך (16 וחצי) הוא כנראה הנער הראשון בישראל שהוציא דרכון ותעודת זהות בשיטה הביומטרית. ברוך הגיע אתמול למשרד הפנים באשדוד אחרי שאיבד את תעודת הזהות שלו בחוף הים, אבל אז הוצע לו לקחת חלק בפיילוט החדש. 'ישר אמרתי סבבה, למה לא', סיפר ברוך. 'זה כיף להיות ראשון'.

"זה כמו לקבל כרטיס אשראי. זה ממש נוח", הוא אומר לכתבים מתן צורי, מאיר תורג'מן ותלם יהב. "הכרטיס הזה חוסך הרבה מקום והרבה זמן בשדה התעופה. תעודת הזהות שלי אבדה כי היא לא נכנסת בארנק שלי וכל הזמן הייתי צריך לסחוב אותה. מי בכלל צריך את כל הפנקסים האלה. אם הייתי מוציא עכשיו תעודה חדשה, ודאי הייתי מאבד גם אותה. זה סתם מסורבל".

את קוראי "ידיעות אחרונות" המסגור הזה אינו צריך להפתיע. ב-2009 החליטו עורכי העיתון להוציא את הדיון בנושא המאגר הביומטרי ממדורי הטכנולוגיה ובלוגי זכויות האדם, והעניקו במה בולטת למתנגדי הפרויקט הממשלתי. כעבור שנה וחצי הסתמן שינוי בעמדת היומון, שבישר לקוראיו כי כעת הפרויקט מאובטח יותר, ולכן גם ידידותי יותר לאזרח. הדיווח מהיום משקף התקדמות נוספת במהלך לאימוץ המיזם: אחרי שלב הביקורת ושלב התיקון שבעקבות הביקורת, הגיע שלב ההשלמה.

אפילו ב"ישראל היום" הפרו-ממשלתי ממוסגרת השקת הפרויקט השנוי במחלוקת באופן ביקורתי יותר: תחת הכותרת מעוררת החשש "מתחילים לקחת טביעות אצבעות" מובאת אמירתו המתגוננת של שר הפנים גדעון סער, שהפציר אתמול באזרחים: "בלי פאניקה". בוקסה נפרדת מוקדשת ל"ביקורת קשה נגד המאגר", המבליטה את דבריה של ח"כ שלי יחימוביץ' ("הנזק יהיה בלתי הפיך").

ב"ידיעות אחרונות" לא מביאים את האמירה המביכה של השר סער, ידיד המערכת שמתוקף תפקידו גם אמון על יישום המיזם. אחרי הכל, יש שם מי ששומר עליו.

נתינים זרים

"זו היתה אחת ההלוויות העצובות שזכורות בעיר הדרומית", מרכין ראש כתב "ידיעות אחרונות" בכתבה מסוגת מסחטת הדמעות המוקדשת לזוג ישראלים ששכלו את בתם חולת הסרטן ונאלצו לצפות בהלווייתה בשידור וידיאו דרך טלפון סלולרי. השניים, ש"היגרו לניו-יורק" וחיים שם בקהילה יהודית דתית, שלחו את גופת בתם לקבורה בעיר שדרות, ובחרו שלא לטוס עימה בשל מה שמוגדר בכתבה "בעיות ביורוקרטיות" – אם ייצאו מארצות-הברית, "קרוב לוודאי שלא יורשו לשוב".

בדומה לארצות-הברית, גם ישראל היא מוקד של שגשוג אזורי, שעד לאחרונה משך לשעריו (ובעיקר לגבולו הדרום-מערבי, בטרם גודר) פליטים ומבקשי רווחה ממדינות האזור, המכונים בז'רגון המשטרתי "נתינים זרים". רוב הכתבים והעורכים בכלי התקשורת בעברית למדו לסנן החוצה את המונח הרומזני, המדגיש את ההבדל בין אזרחיהן של מדינות נחשלות ובין אותם "אזרחים זרים" חמודים ופזרנים הנוהגים לפקוד את אתרי הנופש בישראל בעונות התיירות.

כתב המשטרה של "מעריב", אבי אשכנזי, ידוע במקורותיו הרבים והפוריים בקרב רשויות אכיפת החוק בישראל. היום, בכותרת התופסת את כל רוחבו של עמ' 8, משתחל לו גם הז'רגון של המקורות: "500 נתינים זרים מאפריקה נתונים במעצר מינהלי". בכותרת הגג נמצא מקום גם לכינוי שהודבק לאפריקאים שחורים לא-יהודיים בז'רגון הממשלתי: "שלב חדש במאבק של המדינה נגד המסתננים".

העילה לכתבה: פירותיה של החלטת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, שהתיר לרשויות האכיפה להשית מעצר מינהלי, כלומר בלא משפט, גם על נתינים-מסתננים הנחשדים בביצוע עבירות קלות כ"חטיפות של תיקים, שרשראות ופלאפונים".

"כעת החוק מאפשר לנו להחזיק את אותם נתינים זרים במעצר מינהלי לפחות עד ינואר 2015", אומר לאשכנזי גורם ברשות ההגירה. "במקביל מאפשרים לאלה שנעצרו על עבירות פליליות קלות להשתחרר ולעזוב את הארץ", מוסיף הגורם, המציג כהישג את ההיתר החוקי לגרש ממדינת ישראל בני-אדם שנחשדו בביצוע עבירות פעוטות בלי שיורשעו בכך. כתב המשטרה אינו מקשה עליו.

ההפיכה במצרים, שלב הקוריוז

"הם מכורים לכל מה שקשור לישראל: רואים 'צ'רלי וחצי', שומעים זוהר ארגוב ומדברים עברית שוטפת ברחובות קהיר גם בשיא המהומות", משווקת כותרת המשנה של שער "24 שעות", הנחתמת בשאלה רטורית: "מאיפה לעזאזל צצו במצרים אלפי דוברי עברית?". התשובה: ממוסדות לימוד דוגמת בית-הספר אופקים להוראת עברית בקהיר, שמנהלו, המתראיין לכתבתן של סמדר פרי ואתי אברמוב, למד את העברית שלו אצל מנהל שידורי קול-הרעם-מקהיר.

"היו כמובן כאלה שנשלחו ללמוד במסגרת הממלכתית של 'דע את האויב'", מספר המנהל חובב העברית, מוניר מחמוד, לעיתונאיות הישראליות. "והיו כאלה שלא היתה להם ברירה, בגלל ציונים נמוכים שלא איפשרו להם להתקבל ללימודים יוקרתיים יותר כמו רפואה, פסיכולוגיה ומשפטים".

שאר העיתונים מקדישים את כותרותיהם הראשיות לנעשה ברחובות ובככרות מצרים, הנמצאת, על-פי "ישראל היום", על סף מלחמת אחים. אתמול, מדווח שליח "ידיעות אחרונות" אלדד בק, נהרגו 51 מתומכי הנשיא המודח מוחמד מורסי, וכ-450 נפצעו, במסגרת הדיפתה של "מתקפה מאורגנת" של תומכי האחים-המוסלמים על מקום כלאו של מי שהיה עד לאחרונה השליט, בניסיון לשחררו.

ליברמן

"משפט אביגדור ליברמן: הפרקליטות תדרוש לגזור עבודות שירות ולהטיל קלון", דיווח אתמול יובל יועז ב"גלובס", בידיעה בלעדית. הטלת קלון על שר החוץ לשעבר ויו"ר ועדת החוץ והביטחון בהווה תאלץ אותו לפרוש מהחיים הפוליטיים. הבוקר נפתח שלב הסיכומים במשפט.

הבער היהיר

"פעם לאליטות היה אתוס. הן שלחו למערכה אידיאולוגית או לוויכוח ציבורי דוברים רהוטים, שלהם מראית עין של מומחיות – הגנרל, הפרופסור, הכלכלן, המינהלן, אינטלקטואל החצר. בעשורים האחרונים אנו חוזים בצמיחתו של דובר מסוג חדש – הבער היהיר, המנפנף בבורותו, שהמוניטין שלו נבנו בלעדית מחלוקה של ציונים לדעותיהם ועבודותיהם של אחרים.

"הדוגמה הבוטה ביותר של זן חף-מכל-ידע כזה היה יוסף לפיד המנוח, שנזפנות נרגנת, זחוחה, נהפכה בעצם למהותו ומקור המוניטין היחיד שלו – עימו דשדש במי אפסיים את דרכו אל ראשות רשות השידור ולתיק בכיר בממשלה, כשההישג האינטלקטואלי הבולט ביותר שלו היה, למרבה הגיחוך (והסמליות), מדריך טיולים לאירופה. כמה חושפנית הקריקטורה הזאת: היא מדגימה שהדיבור הזה הוא בכלל לא על ידע, רק על אגו-הנאחז-בציפורניים-בשרידי-סמכותו-החלולה. כלומר, זה רק על כוח ויחסי כוח" (עמוס נוי, "הארץ").

אימפריית מוזס חייבת ליפול

אחרי הפוגה קצרה שב להתפרסם ב"ישראל היום" הטור בעל השם המוגזם ביותר בעיתונות הישראלית, "אימפריית הרשע של נוני מוזס". בטור המתפרסם הבוקר משווה העורך הבכיר גונן גינת את מו"ל "ידיעות אחרונות" לחזן מזייף ממזרח אירופה, שלאחר שהחריד את שומעיו בצליליו הצורמים ונדרש להתנצל, העדיף להתחכם.

זהו המשל; הנמשל הוא נטייתם של עורכי "ידיעות אחרונות" לקמץ בהתנצלויות כשהם טועים. גינת קושר בין העדר ההתנצלות על פרסום הראיון עם "פאטמה הבדואית", שהתבררה כבדרנית יהודייה מרמת-גן, לבין שורה של פרסומים בעלי אופי ביקורתי כלפי ממשלת נתניהו, כמו גם התייצבות עיתונו של מוזס לצד אהוד אולמרט, אריה דרעי וחיים רמון, "ועוד ועוד".

הטור של גינת הוא מהטורים האוטומטיים מסוגת קאטו הזקן, הקושרים בין האקטואלי לבין מה שתמיד רלבנטי בקודקודו של הכותב, המפיק סיפוקו מן החזרה על המנטרה. אלא שמן הסתם אין שום קשר בין טעויות האנוש המביכות שהביאו לעולם את הראיון המופרך ב"7 ימים" לבין נטייתה של המערכת לשטום לעתים את ראש הממשלה ומפעלותיו ולחבק פוליטיקאים יריבים בעלי נטייה להסתבכות בפלילים.

מאמריהם של גינת ועמיתיו ממחישים את ההבדל בין עיתונם לבין הנמסיס: "ידיעות אחרונות" הצליח בעשורים האחרונים להגיע לנוסחה קבועה פחות או יותר, המבליטה הררים של טראש צהוב, תוכן פרסומי וסיקור מוטה המובא מעמדתו של מספר יודע-כל – תוך איזון של הגבבה באמצעות מינון משתנה של סקופים, מידע בלעדי, שפע של סיקור מגזיני ופובליציסטיקה ברמות משתנות של מורכבות.

"ישראל היום" המגושם נכשל בשני האגפים: כשהוא מנסה להיות צעיר וסנסציוני, הוא יוצא מיושן; כשהוא מנסה לקבוע סדר יום, הוא מתגלה ככזה שאינו מצליח (או לא רוצה) לשים ידיים על מידע חדש, חשוב ומעניין שיעורר הדים ויקנה לו מעמד משפיע בציבור הישראלי. בצר להם פונים עורכיו לכתיבה דעתנית שנועדה להלעיג את המתחרים אפילו בלי לנסות לנצחם במגרשם שלהם. ביציע יש מקום לכל הדעות; טרם נשמע על אוהד כדורגל שזכה באליפות.

ענייני תקשורת

המדינה הפסידה, הציבור הרוויח. כתבי "דה-מרקר" ו"כלכליסט" מדווחים הבוקר על החלטת בית-המשפט, המורה למדינה לחשוף מידע בנוגע להטבות מס המוענקות לחברות מתוקף חוק עידוד השקעות הון. בשני העיתונים ניתן קרדיט לעיתון הכלכלי השלישי, "גלובס", שהגיש את העתירה שבזכותה ייחשף המידע לציבור. חתן השמחה, בגליון אמש, הקדיש להחלטה את כותרתו הראשית, שלוותה בתצלום מחמיא של השופטת, מיכל אגמון-גונן. פרק הזמן שהקציבה למדינה השופטת קצר למדי: שבוע. "משרד האוצר ורשות המסים היו ערים לדרישה זה זמן רב, ועיתוי מסירת המידע חשוב", כתבה.

הכותב הרוויח, הציבור לא חש. ב"דה-מרקר" מדפיסים מאמר מאת שחר בוצר, מנכ"ל ארגון השחקנים שח"ם, העוסק באישור לוחות השידורים של זכייניות ערוץ 2. המאמר פורסם כבר לפני חמישה ימים ב"ישראל היום".

"מעריב" קורס, אלי עזור הרוויח. נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על אלי עזור ועל עיתון סוף-השבוע שלו, "סופהשבוע", המסייע לו להפוך ל"גורם דומיננטי יותר ויותר בתקשורת הישראלית". טוקר מציין כי "לפי ההערכות בענף", עזור הצליח להגיע להיקף הפצה של 15 אלף מנויים "ועוד כמה אלפי עותקים שנמכרים בדוכנים". גורם אנונימי ב"סופהשבוע" אומר לו כי התפוצה גדולה בהרבה, וכי מדי שבוע מודפסים כ-50 אלף עותקים של העיתון, שקלט לשורותיו כמה מבכירי פליטי "מעריב".

גורם אנונימי נוסף המצוטט בכתבה גורס כי בן כספית הוא הגורם הדומיננטי ביותר בתחום התוכן בעיתון. "הוא הטאלנט של העיתון ומעורב בכל החלטה – איזה טאלנט לגייס ואפילו מה תהיה הכותרת הראשית", מצוטט הגורם.

ומה בנוגע לתחרות? "היחסים המעניינים ביותר כיום של עזור הם עם מו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס. בעוד שבעבר שררו בין השניים יחסים קרובים ושיתופי פעולה עסקיים בתחום הספורט, המהלך של 'סופהשבוע' העיב על היחסים", כותב טוקר. "יש ביניהם עכשיו סוג של סטטוס-קוו", מצוטט "בכיר בענף". "הם לא ידרכו יותר מדי זה על האצבעות של זה, אבל זו תחרות חדשה שלא היתה בעבר".

סל העיתונים של קוראי "מעריב". לפחות כמה ממנויי "מעריב", העיתון רצוף המשברים שכמעט לא ראה אור הבוקר, שוב לא קיבלו לידיהם מוסף כלכלה כלשהו (במהדורה האלקטרונית המוסף זמין לדפדוף).