הכותרות הראשיות בעיתוני הבוקר, למעט "ידיעות אחרונות", מוקדשות לניקוב צמיגי מכוניות באבו-גוש וכתובות גזעניות שרוססו ביישוב. "ערבים החוצה" היא הכתובת שנראית בתצלום שמופיע בשער "מעריב" ו"הארץ". בשער "ישראל היום" אפשר לראות שרוססה הכתובת "גזענות או התבוללות".

נוסף לכותרת הראשית, "ישראל היום" מקדיש לסיקור האירוע שני עמודים של זעזוע, ביקורת והתנערות. "סכין בלב הדו-קיום", לשון הכותרת לידיעה מאת אפרת פורשר. "מעשה שסותר את מצוות היהדות ואת ערכי העם" הוא הציטוט שמשמש כותרת לידיעה המסכמת את התגובות לאירוע. "עבריינים, גזענים ובורים", נכתב מעל לטור דעה מאת בועז ביסמוט. גאולה כהן, בטור משלה, "מבקשת סליחה בשם עם כפוי טובה" (משום מה הדיווחים החדשותיים, כולל זה שאליו מפנה הכותרת הראשית, לא מצאו את דרכם לידיעון היומי).

הסיקור בעיתון בולט, וגם הצביעות. ב"ישראל היום" שורר דו-קיום מופלא בין גינוי הגזענות לעידודה. "ישראל היום" הוא העיתון שמוציא את הערבים החוצה דרך קבע. "ישראל היום" הוא העיתון שבוחר פעם אחר פעם בגזענות על פני התבוללות. לא רק בעמדות שהוא נותן להן ביטוי ("המאבק הוא קיומי. או אנחנו או הם", מסביר הבוקר הפובליציסט דרור אידר במדור הדעות של העיתון), אלא גם בדרכי עבודתו העיתונאית. ביום שישי האחרון פירסם העיתון בין עמודי החדשות שלו שלל ממצאים מסקר דעת קהל שנערך "בקרב מדגם אקראי של 500 מרואיינים מהאוכלוסייה היהודית דוברת עברית בגילי 18 ומעלה". לא היתה זו הפעם הראשונה, לא השנייה, ולא השלישית.

רק יהודים הורשו להביע דעתם בגליון יום שישי של "ישראל היום" על שאלות כגון האם הרצח בבר-נוער הוא פשע שנאה, האם ישראל צריכה לתקוף בסוריה, האם ראשי רשויות שהוגש נגדם כתב אישום יהיו חייבים להתפטר. כרגיל, כדי לקבל מושג לגבי הגזענות שהפכה למקובלת במציאות חיינו, אפשר לדמיין מדינה שבה יהודים הם חמישית מאזרחיה וסקר דעת קהל מתעלם מדעתם לחלוטין. במדינה שבה נוהג כזה היה משמש את העיתון הנפוץ ביותר, זעזוע של אותו עיתון בעקבות ריסוס הכתובת "יהודים החוצה" היה נראה חצוף.

נכון, הפקת סקר דעת קהל בקרב כלל אוכלוסיית ישראל (שלא לדבר על כלל תושביה) עולה יותר מאשר סקר בקרב יהודים דוברי עברית בלבד. מי שרואה בכך תירוץ להפרדה והדרה מוזמן להפנים כי זהו חלק ממה שמכונה לעתים "מחיר הדמוקרטיה". נכון, הפקת סקר דעת קהל בקרב כלל האוכלוסייה דורשת גם זמן רב יותר, ולכן כלי תקשורת המעוניינים להביא לידיעת הקהל בזריזות רבה את הלך הרוחות בעקבות התפתחות מדינית או פוליטית דרמטית עלולים לוותר על פנייה גם למי שאינו דובר עברית. אולם השאלות בסקר שפירסם "ישראל היום" ביום שישי האחרון לא היו דחופות. אפשר היה להקדיש עוד יום לפנייה אל אוכלוסייה שאינה יהודית ואינה דוברת עברית (מה גם שתמורת תשלום נוסף ניתן לסקור את כולם בבת אחת).

יש גם מי שיטענו כי אין מקום לשמוע את דעתם של לא-יהודים החיים במדינת ישראל בנוגע לשאלות הקשורות לסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט והאזורי בכלל ("האם ישראל צריכה לתקוף בסוריה?"). כאילו שטילים סוריים שישוגרו בתגובה לתקיפה ישראלית ישאלו את בני-האדם בשטח מדינת ישראל אם הם ארזו את המזוודות לבד, כדי לעמוד על טיב המבטא שלהם. מי שטוען זאת מכין את הקרקע לשלילת זכות ההצבעה של האוכלוסייה הלא-יהודית, תחילה במשאלי עם הנוגעים לסכסוך בלבד, ובהמשך בכלל.

עיון מעמיק יותר בסיקור "ישראל היום" את האירוע באבו-גוש מלמד פרק נוסף בצביעות. לא רק זעזוע מהגזענות שהעיתון עצמו תורם לה, אלא גם תפיסה מאוד מוגבלת של המושג "דו-קיום". בקצרה, מדובר בעיקר בשיתוף פעולה בזמן מלחמה ושירותי הסעדה בזמן שלום.

בועז ביסמוט מקדיש חלק ניכר מטורו לחומוסייה האהובה עליו במקום, ומזכיר כי בתקופת מלחמת העצמאות סייעו תושבי הכפר לכוחות היהודיים. "מה זה בעצם מלמד?", הוא שואל ומכוון למי שריסס את הכתובות, "שמעבר להיותם עבריינים וגזענים, מדובר גם בחבורה של בורים". כמובן, מיד אחר-כך ביסמוט מצהיר כי "גם אם אבו-גוש לא היה הכפר הערבי היחיד בפרוזדור ירושלים שסייע לנו במלחמת העצמאות, עדיין היינו חשים תחושת גועל", אולם קו הגבול של הגזענות הלגיטימית שורטט. נגד ערבים המתנגדים לציונות – מותר; נגד משת"פים – אסור.

חיזוק לכך מקבלים קוראי "ישראל היום" מטורה של לוחמת לח"י לשעבר, גאולה כהן, שמספרת על הסיוע שקיבלו היא וחבריה בתקופת המנדט הבריטי. "יש בינינו אנשים שלא יודעים את ההיסטוריה, אבל המנהיגים שלנו יודעים וחייבים לדעת את ההיסטוריה", היא כותבת. "גם הם חייבים לבקש סליחה מהנפגעים באבו-גוש". אכן, הנימוס מחייב. סליחה על הגזענות, תודה על החומוס. קפה קטן וחשבון, בבקשה.

חינוך

"התופעה המכוערת הקרויה 'תג מחיר' יצאה אתמול מגבולות יהודה ושומרון", פותחת אפרת פורשר את הידיעה ב"ישראל היום" על האירוע ביישוב, כאילו עד היום היתה מוגבלת התופעה לתחומי השטחים. ב"מעריב" וב"הארץ" מזכירים לקוראים כי המציאות שונה.

"אירועי 'תג מחיר' מתפשטים מעבר לתחומי יו"ש. המשטרה: החקיקה לא מרתיעה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", וכותרת המשנה מפרטת: "ביפו, בלטרון, בפקיעין, בכפרים ערביים בגליל ואתמול באבו-גוש". בכפולה הפותחת של "מעריב" מודפסים לצד התצלום מאבו-גוש תצלומים של השחתת קברים ביפו, כתובת נאצה בלטרון ונזקי הצתת מסגד בטובא-זנגריה. גם ב"הארץ" מתפרסמים תצלומים של המסגד בטובא-זנריה והכנסייה בלטרון. ניר חסון מזכיר בידיעה על אבו-גוש כי "בשבועות האחרונים היו פעולות רבות של תקיפה המכונות 'תג מחיר': הושחתו כלי רכב בשכונות שועפאט ושיח ג'ראח בירושלים ורוססו כתובות נאצה על כנסייה בהר-ציון. אחריהן לא נשמעו גינויים חריפים כפי שנשמעו אתמול".

הבדל בולט נוסף בין "ישראל היום" ליתר העיתונים נוגע להבלטת שיתוף הפעולה של תושבי הכפר במלחמת העצמאות. בידיעה המרכזית של "ישראל היום" מנוסחת כותרת המשנה כך: "תושבי אבו-גוש לחמו לצד כוחותינו במלחמת העצמאות. אבל את פעילי 'תג מחיר' זה לא עיניין – ובכפר רוססו כתובות גזעניות ונוקבו צמיגי מכוניות. התושבים נפגעו, אך התעקשו: 'נישאר נאמנים'". שיתוף פעולה בעבר, נאמנות בהווה. בעיתונים האחרים אין לכך כל זכר. "ישראל היום" אולי מחנך להיסטוריה, אבל העיתונים האחרים מחנכים לקראת פיוס של ממש, שיהיה מוכן לשים מאחוריו סכסוך של דורות.

הדרך לשם עוד ארוכה, ובינתיים מדווח ליאור דטל ב"דה-מרקר" כי תלמידים ערבים במערכת החינוך הישראלית מקבלים ממשרד החינוך תקציב נמוך יותר לשעות לימוד מאשר התלמידים היהודים. לפי הדיווח של דטל, המתבסס על נתוני משרד החינוך לשנת הלימודים 2012/13, תלמיד יהודי זוכה בממוצע לכ-2.9% יותר שעות לימוד בשנה מאשר תלמיד ערבי. אמנם בעבר הפערים היו גדולים יותר, אולם עדיין לא הגענו לשוויון, שלא לדבר על אפליה מתקנת.

"הפער הגבוה ביותר בין התלמידים הערבים ליהודים בא לידי ביטוי בשעות ההוראה בחטיבות הביניים", מציין דטל. "תלמיד ערבי בחטיבות הביניים מקבל בממוצע 1.63 שעות לימוד ב-2013, ואילו תלמיד יהודי מקבל בממוצע 1.81 שעות לימוד – כ-11% יותר שעות לימוד".

הבעיות אינן נעצרות בתיכון. ירדן סקופ מדווחת הבוקר ב"הארץ" כי לפי מחקר חדש של המרכז לקידום השכלה גבוהה בחברה הערבית, ערבים המעוניינים להשיג תואר מתקדם במכללות ובאוניברסיטאות נתקלים ב-14 חסמים המגבילים את דרכם. בין החסמים: מחסור במלגות לחוקרים ערבים, חוסר נגישות למכינות קדם-אקדמיות, עדיפות במתן מעונות ליוצאי צבא וראיונות קבלה שמתקיימים בשפה העברית בלבד.

ב"מעריב" מדווחים על יוזמה להציב חסם נוסף – איסור לימודים מתקדמים לאדם בעל עבר עברייני על רקע לאומי ("בטחוני"). רעות וילף מדווחת ב"מעריב" כי בעקבות הידיעה אתמול בעיתון, שלפיה האוניברסיטה העברית איפשרה לאדם שהורשע בעבר בעבירות טרור ללמוד ואף לקבל ממנה תואר דוקטור, תתקיים היום הפגנת מחאה. המפגינים צפויים להיות סטודנטים מתא לביא ואם-תרצו באוניברסיטה. עדי גולן, מצוות ההסברה של לביא, מצוטטת כך: "זה נראה לנו לא לגיטימי שמחבל שישב פעמיים בכלא על פעולות טרור יקבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים".

יד לקשיש

בשער "ידיעות אחרונות" אין זכר למעשה באבו-גוש. כל השער, למעט רצועה צרה בתחתיתו המפנה למוסף הספורט ורצועה נוספת בצד ימין המפנה למוסף "זמנים מודרניים", מוקדש לסיקור חגיגות יום ההולדת של נשיא מדינת ישראל שמעון פרס.

נחום ברנע מקבל את הזכות להיות עלה התאנה שנועד להסתיר את הסיקור המוגזם של האירוע המוגזם. העלה אינו גדול דיו. שתי הכפולות הפותחות וכפולת האמצע ב"ידיעות אחרונות" עוסקות במסיבת יום ההולדת של הנשיא פרס, טבולות בצבע זהב. את ההשראה לטעם הטוב קיבלו בוודאי הגרפיקאים מהאירוע עצמו.

ברנע מזכיר כי האירוע לא היה צנוע, עודד פולחן אישיות, טבע בקיטש, וניכרה בו סלקטיביות מבחינה היסטורית. זה לא משנה. עיתון קובע עמדה קודם כל בעימוד, ואחר-כך בטקסט. הטור של ברנע מודפס בעמ' 2 ומקבל הפניה בשער, אולם כל היתר (כותרת ראשית, מרבית השער ושלוש כפולות בפנים העיתון) נראה כשיר הלל לכבוד נשיא מדינת ישראל.

חיים רמון ויצחק תשובה בחגיגות יום ההולדת של שמעון פרס. מימין: עיתונאית "גלובס" ורד רמון-ריבלין. 18.6.13 (צילום: דוד ועקנין)

ב"ישראל היום" מקדישים לביקורת על האירוע מקום לא רק בטורי הדעה, אלא גם בדיווח החדשותי. "בצד השמחה, נשמעה אתמול גם ביקורת על ראוותנות האירועים", נכתב בסיום כיתוב התצלום של פרס בשער העיתון. גם כותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת מסתיימת באזכור הביקורת. ב"מעריב" נבחרה הכפולה השביעית (לא כפולת האמצע) לסיקור האירוע. ביקורת הטלוויזיה מאת יונתן גת משמשת איזון לטור ההצדעה מאת אביעד פוהורילס.

ב"הארץ" משתדלים לנהוג באיפוק. במקום שליחי "ידיעות אחרונות" הממלכתיים איתמר אייכנר ("הערב שאירגן יו"ר ועדת ההיגוי של ועידת הנשיא, ישראל מימון, התנהל למופת") ואיתן הבר ("ערב ההצדעה לשמעון פרס ביום הולדתו ה-90 היה מושקע ומוקפד"), נשלח מטעם "הארץ" רועי צ'יקי ארד להביא רשמיו מהאירוע. שני מאמרים, מאת יוסי ורטר ואורי אבנרי, מביעים את הדעות בעד ונגד. בעיתון זה גם מוזכר פעמיים כי חגיגת יום הולדתו של פרס נערכה אתמול, אולם היום עצמו יגיע רק בעוד כמה שבועות (2.8.13). אולי האזכור הכפול נובע מרצון לפרק מעט את הממלכתיות, אולי הוא נובע מכך שאתמול דיווח בטעות "הארץ" שיום ההולדת של פרס חל ב-18.6.

ערבות בנקאית

"הקרב על שבירת הריכוזיות במשק, שהחל לפני כחמש שנים, רשם אתמול נקודת ציון חשובה כאשר ועדת הכספים של הכנסת אישרה סוף-סוף את העיקרון של הפרדה בין עסקים ריאליים (סופמרקט, מפעל מלט, משקאות, חברת דלק וכדומה) לבין מוסד פיננסי (בנק, חברת ביטוח, קרן פנסיה)", קובע גיא רולניק במאמר המתפרסם בכפולה הפותחת של "דה-מרקר".

העיתון מקדיש להחלטת ועדת הכספים את הכותרת הראשית ושתי הכפולות הפותחות. נוסף לטור הדעה של רולניק זוכים הקוראים לקרוא מדריך בסיסי להבנת הסוגיה, דיווח חדשותי על הדיון בוועדה, ודיווח נוסף, המתרכז באחורי הקלעים של הדיון. בין הנפגעים מהחוק: נוחי דנקנר, יצחק תשובה ואולי גם מוזי ורטהיים.

הצבעה בדיון של ועדת הכספים, 18.6.13 (צילום: פלאש 90)

עיתוני הכלכלה שאינם "דה-מרקר" מדווחים על הדיון בוועדת הכספים כמי שכפאם שד. בשער גליון "גלובס", שחולק אמש למנויים, אין כל זכר להחלטה שעברה בוועדת הכספים (בשער המוסף "גלובס על הבוקר" שמצורף ל"מעריב" נמצא המקום). מה כן זכה להגיע לעמוד השער של "גלובס"? בין היתר: "קסטרו מסתערת על אופנת הילדים", "מדריך להורה המתלבט", "כשאין מזון טרי, אוכלים ג'אנק" ו"ראש משלת צ'כיה התפטר: המאהבת ריגלה אחר אשתו".

נראה שהדיון בוועדת הכספים וההחלטה שהתקבלה אינם אירוע חשוב דיו, הראוי לאזכור בשער עיתון העסקים של ישראל. מצד אחר, כל עמ' 6 בעיתון מוקדש לדיווח על האירוע. עירית אבישר ולילך ויסמן מציינות כי "הוועדה החליטה להחמיר בשני סעיפים, אם כי הם לא צפויים להביא לשינוי דרמטי". מעניין מה היה קורה לשער העיתון אם הוועדה היתה מחליטה להקל בשני סעיפים.

גם בשער "כלכליסט" אין זכר לדיון ולהחלטה בוועדת הכספים. בכל זאת, עמ' 8 כולו מוקדש להם. מהדיווח של תומר גנון ותומר אביטל עולה כי הוועדה דווקא החליטה החלטות רבות משמעות וביצעה שינויים מרכזיים בנוסח שהובא לפניה. "לפי הסעיף שאושר", הם כותבים, "טייקונים רבים ייאלצו לוותר על אחת מאחזקותיהם". אם להחלטות השפעה ואם השינויים מרכזיים, עולה השאלה מדוע לא להפנות את הקוראים לדיווח על כך מעמוד השער.

דווקא "ממון" טורח להפנות הבוקר את קוראיו מעמוד השער לדיווח בעמ' 10 על החלטת ועדת הכספים. בעמ' 11, במסגרת מדור הרכילות העסקית, מדווחות נווית זומר וליטל דוברוביצקי כי איש העסקים נוחי דנקנר טס לחופשה ברומא עם אשתו. לפי הדיווח, כדי לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ נאלץ דנקנר להפקיד ערבות בנקאית של 3 מיליון שקל.

ענייני תקשורת

אריק בנדר מדווח ב"מעריב" כי השב"כ דחה את בקשת ח"כ אביגדור ליברמן לחקור בפוליגרף את חברי ועדת החוץ והביטחון, וזאת כדי לאתר מדליף.

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי חברת יס מבקשת ממשרד התקשורת לפקח גם על שידורי האינטרנט של סלקום ופרטנר, וזאת במסגרת מיזוג הרגולציה המתוכנן.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מתורגמת ולפיה בית-המשפט העליון ביוון אסר על סגירת רשות השידור. ב"גלובס" מציע פרופ' אמיר חצרוני לחייב את רשות השידור הישראלית לעודד רייטינג גבוה באמצעות חלוקת שכר דיפרנציאלית ליוצרים, לפי מספר הצופים בתוכנית.