יורים ובוכים
"זו תמצית הציונות – צבא הנושא על כתפיו עם שלם על תקוותיו וחלומותיו, ומדינה שלמה הנותנת גב ללוחם שבחזית", כותב ח"כ יוני שטבון במדור הדעות של "מעריב". "זו הברית בין הצבא לעם: הצבא מגיש כתף, העם נותן גב. זה סוד התעוזה והאומץ שבלב הלוחמים – הידיעה שמאחוריהם אומה שלמה".
אולם לא הכל כשורה באוטופיה המיליטריסטית ששמה "ישראל", מסביר ח"כ שטבון בהמשך רשימתו. הברית בין העם לצבא הולכת ונסדקת. "יוצרים ואנשי רוח" פועלים נגד הלגיטימציה של מדינת ישראל ותוקפים באופן קבוע את חיילי צה"ל. הופכים אותם ל"מטרות נייחות של השתלחויות חסרות רסן".
הפתרון של ח"כ שטבון מגולם בהצעתו לתקן את חוק איסור לשון הרע כך שחיילים יוכלו להגיש תביעה ייצוגית נגד מי שיכפיש את הצבא. "ההסתה והדה-לגיטימציה לישראל הן איום משמעותי הפוגע אנושות בביטחון הלאומי", מסביר ח"כ שטבון. "ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לתת קול להכפשות ולמנוע אפשרות תגובה. מתן הפה ללוחמים לא פחות משהוא מוסרי כלפי הלוחמים, יש בו מענה הולם לדה-לגיטימציה המאיימת. זהו צעד משמעותי להחזרת המוטיבציה ללוחמים. זכור כי זה יסוד הקיום שלנו – מתן גב ללוחמים וקבלת כתף מצדם, והא בהא תליא".
פלסטיני משליך אבן, שלשום ליד רמאללה (צילום: עיסאם רימאווי)
כמה עמודים קודם לכן מתפרסם תצלומו של ח"כ שטבון לצד ידיעה מאת חן קוטס-בר ואריק בנדר, המסכמים את התגובות לכתבה שפורסמה ב"מעריב" על מצוקת חיילי צה"ל בשטחים. לפי הידיעה, בעקבות הפרסום ביום שישי האחרון יזמו ח"כ שטבון וח"כ איתן כבל דיון בוועדת המשנה למוכנות צה"ל ולביטחון שוטף. "אם חייל שלנו מרגיש כמו ברווז במטווח, זה מצביע על כשל פיקודי חמור בכל שרשרת הפיקוד", מצוטט ח"כ שטבון. "חייבים להתעורר ומהר. הבא להורגך – השכם להורגו".
יוחאי עופר מדווח באותו עמוד של "מעריב" על שינוי שכבר ניכר במדיניות צה"ל כלפי פלסטינים בשטחים – מעבר משימוש בגז מדמיע לירי ברובה צלפים בעל קוטר מוקטן ("טוטו"). בסוף-השבוע האחרון, מדווח עופר, ירו צלפי צה"ל בנשק זה אל עבר מפגינים פלסטינים ליד היישוב בית-אל ("לאחר שהמפגינים סירבו לעזוב את המקום") ופצעו חמישה מהם.
לפי הידיעה של עופר, ירי צלפי צה"ל לעבר מפגינים גבר בתקופה שלאחר מבצע "עמוד ענן", אולם ארגוני שמאל דרשו מהפרקליט הצבאי הראשי להורות לכוחות לחדול מכך, שכן הירי עלול להיות קטלני. ירי הצלפים חדל, ובמקום זאת עשה הצבא שימוש מוגבר בגז מדמיע. אולם לגז המדמיע חיסרון בולט – הוא נישא ברוח ועלול לגרום לכך שגם יהודים ישאפו וידמעו. אכן, מדווח עופר, היו מקרים שבהם "נפגעו גם תושבים יהודים בשל הסמיכות למקום ההתפרעות".
הנה כך דיווח בשבוע שעבר עוזי ברוך באתר ערוץ 7: "תלונות רבות נערמו בתקופה האחרונה בערוץ 7 מצד תושבים שמציינים כי השבת 'נהרסת' להם בשל שאיפת הגז. הסיבה היא שהרוחות נושאות את הגז ישר מזירת ההפגנה בכפר הפלסטיני ליישוב היהודי. אנשים רבים ביישובים סובלים מגירוי בעיניים, דמעות, תחושת צריבה באף ובגרון, ריור, תחושת התכווצות בחזה וחנק. [...] הגז המדמיע עושה דרכו ישירות מלב ההפגנה לתוככי היישוב הישראלי [...] כאן המקום לציין כי אמנם הגז עצמו אינו קטלני, אך בשאיפתו יש סיכון גדול מאוד עד כדי מוות לאנשים הלוקים במחלות בדרכי הנשימה והשלכות חמורות לנשים הרות".
לפי הדיווח של יוחאי ב"מעריב", כמה מנפגעי הגז היהודים מחו באחרונה בפני מפקד אוגדת איו"ש, תא"ל תמיד ידעי, ונראה שמעתה והלאה צה"ל יעשה מאמצים כדי שבכי של יהודים הנלווה לירי כוחותיו, אם בכלל קיים כזה, לא ינבע ממקור חיצוני.
"להיות יהודי בישראל זה בעיקר ולפני הכל: לא להיות ערבי", מצוטטת ב"הארץ" שורה מתוך ספרו החדש של פרופ' שלמה זנד, "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי". בספרו, מדווח עופר אדרת, משווה זנד את מעמדם של היהודים בישראל ללבנים בדרום ארצות-הברית של לפני חצי מאה שנה ולתושבי דרום-אפריקה של עידן האפרטהייד. "ואולי בקרוב הוא ידמה גם למעמדו של הארי בגרמניה של שנות ה-30", מוסיף זנד בספרו.
"למה נדרשת גם לנאצים?", שואל אדרת את זנד. "היססתי כשכתבתי על זה, אבל אני לא רוצה להיות זהיר עם הישראלים", הוא משיב. "[...] אני מבדיל בין שנות ה-30 לשנות ה-40. בשנות ה-30 הרחיקו את היהודים, אבל נתנו להם לצאת. בשנות ה-40 הרגו אותם – יש הבדל משמעותי. [...] אני בשום פנים ואופן לא אומר שזה יתגלגל להשמדה".
ועוד ב"מעריב": עדי חשמונאי מדווחת כי מדריכה בתנועת הנוער הדתית-לאומית עזרא נראתה ביום חמישי לובשת חולצה ועליה הכיתוב "שורפים ערבים בשביל חינוך". מתחת לכיתוב הודפס איור שבו נראים שני ילדים שורפים במדורה דבר מה שנראה ככאפייה. "זה כמו להיתקל בפשיזם פנים אל פנים", מצוטט תנחום פלד, שטייל באזור אשדוד ונתקל במדריכת התנועה. לפי הדיווח, קרוב משפחתו של פלד התייחס לאירוע באתר פייסבוק וכתב: "אף פעם אי-אפשר לזהות נאצים עד שפוגשים אותם".
"הכיתוב הזה הוא משחק מלים שרוצה לומר שהמדריכים משקיעים את כל זמנם בתפקיד", מסביר מזכ"ל תנועת עזרא, בני פרינץ, בשיחה עם "מעריב". "את הערבים הפנויים שלהם הם 'שורפים' למען החינוך של חניכיהם. [...] המדריכים שלנו נותנים את כל מה שיש להם ומגדלים דור מסור של צעירים. התנועה מחנכת לאהבת אדם. [...] צר לי שיש מי שלוקחים בדיחה גרועה ומשווים אותה לשואה".
פולקלור
"המחאה החברתית צוברת תאוצה", נכתב בשער העיתון החרדי "המודיע". "אלפים בהפגנות נגד הגזירות הכלכליות". אברהם גרובייס, הכתב הכלכלי של העיתון, מדווח כי "אלפי מפגינים השתתפו אמש במספר הפגנות שהתקיימו ברחבי הארץ נגד הגזירות הכלכליות". הציבור החרדי אינו שותף להפגנות הללו, אולם "המודיע" עוקב אחריהן מקרוב בשל העובדה שקהל קוראיו יהיה נפגע עיקרי של מדיניות הממשלה החדשה.
במרכז שער "הארץ" תצלום מההפגנה בתל-אביב, שבו ניתן לראות את השלט "איפה הכסף? אצל הטייקונים". הכותרת הראשית, לעומת זאת, מכוונת את האש בחזרה אל החרדים. "לא רק מוסדות ש"ס: לפיד ביטל את הקיצוץ שתוכנן בשאר הישיבות", נכתב בה. גם בשער "הארץ" מדווח על "אלפי מפגינים" אמש. בעמ' 6 מתפרסמת ידיעה שממנה עולה כי מדובר בכ-2,000 איש.
הפגנה מול ביתו של יצחק תשובה, אתמול בנתניה (צילום: גילי יערי)
במרכז שער "מעריב" מתפרסם תצלום מהפגנה שנערכה אמש מול ביתו של יצחק תשובה בנתניה, במחאה על הכוונה לייצא גז טבעי. "הסיסמה שקידמה את ההפגנה שנערכה אמש מול ביתו של תשובה: 'מצאתם גז – הוא שלנו', מספרת את כל הסיפור. העם דורש צד חלוקתי", כותב אביב לביא בטור נלווה, שחלק ממנו מתפרסם גם בשער.
"המחאה החברתית מתגברת והופכת לסוערת יותר", נכתב בראש הכפולה השלישית של "מעריב". אבי אשכנזי, יובל גורן ויוסי אלי מדווחים בהרחבה על הפגנות ליל אמש, ומציינים כי מול ביתו של תשובה התפתחו עימותים אלימים בין המפגינים לשוטרים. לפי דיווחם, מפגין תקף שוטר, חבריו של השוטר ניסו לבצע מעצר והחלה התפרעות. השוטרים הגיבו במעצרים, אך המפגינים מנעו מהם להוביל את העצורים לניידות, ועל כן הם הובלו לבית אחד משכניו של תשובה. המפגינים מנעו מהשוטרים להוציא את העצורים מהבית, ולאחר משא-ומתן בין הצדדים הוסכם כי העצורים ישוחררו בתמורה לעזיבת המפגינים את המקום.
"מחאה ואלימות מול בית תשובה", נכתב בתחתית שער "ישראל היום", לצד תצלום מההפגנה. בעמ' 6 של העיתון מתפרסמת ידיעה קצרה מאת חמישה כתבים תחת הכותרת "המחאה התמקדה אמש – ברשת". כותרת המשנה ממשיכה את הקו: "אכזבה למארגני שורת ההפגנות ברחבי הארץ ממיעוט המשתתפים. בתל-אביב – רק כאלף מחו". שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מוזכר רק בעומק הטקסט. לרחוב ראש עמ' 9 של העיתון מבשרת כותרת כי "הוצאות מעון רה"מ יפחתו ב-30%".
בשער "ידיעות אחרונות" אין כל זכר להפגנות. בכפולה השנייה, שמוקדשת ברובה לביקורת על הוצאות המחיה המוגזמות של ראש ממשלת ישראל, מתפרסמת גם ידיעה קצרה מאת ארבעה כתבים תחת הכותרת "מחאה בטעם גלידת פיסטוק", שמתמקדת דווקא בהפגנה שנערכה אתמול בירושלים, ליד הגלידרייה שבה רוכש ראש הממשלה את הגלידה האהובה עליו.
התצלום הנלווה, היחיד מהפגנות אמש, מציג מפגינים אוחזים בשלט שבו נראה נתניהו אומר, "בואי שרל'ה, הולכים לגלידה". עוד בכפולת העמודים: תצלום נוסף של ראש הממשלה, במסגרת מם היתולי שמופץ בפייסבוק. פניו של שר האוצר יאיר לפיד אינם נראים בכפולת העמודים, ושמו מוזכר רק בשולי הידיעה על ההפגנות אמש (בלי ציון שמו הפרטי, רק "לפיד").
סיקוריהם של שני העיתונים הנפוצים בישראל את ההפגנות נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה מוטים משיקולים אישיים במידה ניכרת לעין. עיתון אחד מעלים כמעט כל זכר לביקורת על ראש הממשלה, האחר מבצע אותה עבודה בזויה, אנטי-עיתונאית, כדי להגן על שר האוצר. המעשים הללו אמורים לעורר חלחלה בקרב כל העיתונאים בעלי המצפון שעובדים ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" ובקרב כל אדם שעיתונות חופשית יקרה ללבו. במקום זאת, פשיטת הרגל המקצועית של העיתונים הפופולריים בישראל הפכה למובן מאליו, כמעט פולקלור.
אגב, כותרת הגג לדיווח ב"ידיעות אחרונות" היא "השתתפות דלה בהפגנות", והידיעה עצמה מסתיימת במשפט אחד שמוקדש להפגנה מול ביתו של יצחק תשובה: "סמוך לנתניה הפגינו כמה עשרות נגד יצחק תשובה, במחאה על כוונתו לייצא גז לחו"ל".
כבר לא אירוניה
"1% מהאוכלוסייה מהווה 13% מעוגת ההכנסות", מבשרת הכותרת הראשית של "כלכליסט" הבוקר. שאול אמסטרדמסקי ותומר אביטל מספקים נתונים נוספים מהדו"ח השנתי של מינהל הכנסות המדינה, שמשרד האוצר עדיין לא פירסם רשמית.
לפי דיווחם של אמסטרדמסקי ואביטל, ההכנסה החודשית של 33 אלף בני המאיון העליון עמדה בשנת 2011 על כ-135 אלף שקל ברוטו, או 77 אלף שקל נטו. ההכנסה הממוצעת של 4,380 בני המאיון העליון של העצמאים עמדה בשנת 2011 על 441,898 אלף שקל בחודש ברוטו, או כ-276 אלף שקל בחודש נטו. בני המאיון העליון, מוסיפים אמסטרדמסקי ואביטל, גורפים לכיסם כ-13% מעוגת ההכנסות הלאומית, כ-47 מיליארד שקל, "כמעט כמו תקציב הביטחון כולו".
"באופן אירוני", הם כותבים, "בגלל הפחתות המס, החלק של המאיון העליון בעוגת ההכנסות נטו – אחרי מסים – גדל עוד יותר מאשר חלקו בעוגת ההכנסות ברוטו. למעשה זו כבר לא אירוניה, זו ממש פגיעה מכוונת באחת המטרות החשובות של מערכת המס, כל מערכת מס, לחלק (קצת) מחדש את ההכנסות במשק, כלומר להעביר קצת מהעושר לעשירים פחות".
מבצע 1951
בעוד 13% מעוגת ההכנסות מרוכזים בקרב אחוז אחד מהאוכלוסייה (בעיקר בשל הכנסות מדיבידנדים, תשואה על השקעות והשכרת נכסים), עיתוני ומוספי הכלכלה מתמקדים הבוקר דווקא בעובדי הנמלים, שזוכים לתנאי עבודה בלתי סבירים (ערוץ 2 שידר בסוף-השבוע כתבה על השחיתות בנמל חיפה).
"הממונה על ההגבלים העסקיים מצטרף למאבק בעובדי הנמלים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר", המצורף ל"מעריב". "רשות ההגבלים כופה הקמת נמל פרטי – ראשי הוועדים ידונו היום בהשבתת הנמלים", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "לא נמצמץ מול עובדי הנמלים", מצוטט שר הכלכלה נפתלי בנט בכותרת הראשית של "ממון". "ועדי נמלי חיפה ואשדוד מאבדים את השליטה", מבשרת הכותרת בכפולה הפותחת של "כלכליסט".
אל עיתוני הכלכלה מצטרף גם "ידיעות אחרונות", שכותרתו הראשית הבוקר קוראת: "התוכנית: צה"ל יפעיל את הנמלים". עופר פטרסבורג מדווח כי אחד האמצעים שהממשלה שוקלת לנקוט במסגרת מאבקה בוועדי עובדי הנמלים הוא הפעלת הנמלים באמצעות גיוס עובדי ציוד מכני כבד של צה"ל. "מדובר בתוכנית סודית לסנדול ועדי העובדים במקרה של שביתה", נכתב בידיעה, "שזכתה לכינוי '1981' – על שם השנה שבה נשיא ארה"ב לשעבר, רונלד רייגן, השתלט על מגדלי הפיקוח בנמלי התעופה בארה"ב, פיטר את העובדים השובתים והביא במקומם פקחים מקרב אנשי הצבא".
חבל שממשלת ישראל רועה בשדות זרים. והרי יש לנו דוגמה נאה, יהודית וכשרה למהדרין, ממש כאן אצלנו בישראל, לשבירת שביתה הרת גורל באמצעות שימוש בצבא. כמו "מבצע 1981", גם היא התרחשה קרוב לים, 30 שנה קודם לכן.
משפחת "ידיעות אחרונות"
במסגרת שיתוף הפעולה בין "ידיעות אחרונות" ליצרנית קוקה-קולה מתפרסמת הבוקר כתבה מאת תלם יהב בכפולת האמצע של המוסף "24 שעות", במדור "משפחה".
"בעקבות פרויקט השמות של קוקה-קולה", נכתב בכתבה, "החלטנו לבדוק מה הם השמות הפופולריים ביותר מאז קום המדינה ועד היום לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים". המיזם הפרסומי של החברה המסחרית מוזכר גם בכותרת המשנה של הכתבה.
עוד כותרות ראשיות
"ה'טיימס': ישראל שינתה עמדתה כלפי אסד ורוצה בהמשך שלטונו", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".
"לישראל עדיף את אסד – השטן המוכר", מצוטט "בכיר במודיעין הישראלי" בכותרת הראשית של "ישראל היום".
ענייני תקשורת
רוני רחמני מדווח במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" כי שני עיתונאים של ה"טורונטו סטאר" ועורך האתר "גוקר" טוענים כי צפו בסרטון המתעד את ראש עיריית טורונטו מעשן קראק. בעקבות זאת החל "גוקר" במבצע לגיוס 200 אלף דולר מהציבור הרחב לצורך רכישת הסרטון.
מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר, מפנה את תשומת לב הקוראים לעובדה כי בכתבת פרופיל על סטף ורטהיימר, ששודרה ב"אולפן שישי האחרון", אמר התעשיין ביחס לעניים בישראל: "לא נראה שאף אחד רזה מדי בארץ. שיאכלו טיפה פחות, לא קורה אסון". שריר כותב: "אחרי הציטוט הקיצוני הזה, הכתבה נמשכת כאילו כלום, עם מוזיקה חלוצית עולצת. כי כזה הוא סטף ורטהיימר – חלוצי ועולץ. מעניין איך היו עורכים את הכתבה אם נוחי דנקנר או יצחק תשובה היו אומרים את זה".
בשער "המודיע" מתפרסמת הבוקר ההבהרה הבאה: "אמנם מערכת 'המודיע' מבהירה מדי יום כי 'אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ולסגנונן', אך בהדגשת יתר מבקשים אנו להבהיר – בכל הקשור לנופש ולאירוח: אין בפרסום המודעות השונות בנושאים אלו כדי לעודד נסיעה ושהות בבתי-מלון, או לקבוע שהדבר ראוי ונכון, ובוודאי שלא להעניק לכך הסכמה – כי אם אך ורק כדי לספק מידע ועדכון לאלו העושים כן בלאו הכי".