מחוץ לגדר

"סערת הרב", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", כותרת שהיא הוכחה ניצחת לכך שהעיתון הוא הנציג המוביל של ייצור כותרות אידיוטיות. ב"מעריב", שהיה רגיל להצמיד את התואר "סערה" לכל אירוע שהוזכר בתקשורת יותר מפעם אחת, הכותרת על השער היא "כבר לא מעל החוק". ב"הארץ" וב"ישראל היום" קוצרים את הסופה בכותרת הראשית: "מאות מתומכי הרב דב ליאור התפרצו לבית-המשפט העליון" ו"תומכי הרב ליאור: התורה מעל החוק", בהתאמה.

קיצור המעשה, בכותרת המשנה לראשית של "הארץ": "הרב של קריית-ארבע נעצר לחקירה בחשד להסתה לאחר שסירב לבוא מרצונו. בתום חקירה של כשעה הוא שוחרר. מפגיני ימין ניסו לחסום גם את הכניסה לירושלים. היועץ המשפטי לממשלה יחליט אם להגיש נגדו כתב אישום". "הרב, שסירב להתייצב לחקירה, נעצר בגלל תמיכתו בספר 'תורת המלך'", נכתב בזו של "ישראל היום", המוסיפה: "הרבנים הראשיים: תומכים בו. המשטרה מתכוונת לעצור את בנו של הרב עובדיה".

את הכותרת ב"ישראל היום" מלווים תצלומים של ליאור נישא על כתפיים ושל אש שהציתו מפגינים בכניסה לירושלים. על שערי "ידיעות" ו"מעריב" בוחרים בתמונה דומה של הרב על כתפי תומכיו, ואילו ב"הארץ", בהתאם למיקוד שמציעה הכותרת הראשית, התמונה היא של נערים קופצים מעל לגדרות בית-המשפט העליון.

אם כן, "כבר לא מעל החוק" או "התורה מעל לחוק"? הדיווחים ורוב הפרשנים נוטים לכיוון הראשון, רובם באופן נחרץ. יוצאי דופן הם ד"ר אביעד הכהן ב"ישראל היום" וישראל וולמן במדור הדעות של "ידיעות", המביעים בעיקר ביקורת אופרטיבית על ההחלטה לעצור את ליאור.

יפה וגם פורחת

"צה"ל: משתתפים במשט מתכננים התנגדות אלימה ורוצים להרוג חיילים", נכתב בכותרת הידיעה ליד הראשית על שער "הארץ". "חשש: משתתפי המשט ינסו להרוג חיילים", נכתב בכותרת בתחתית שער "ישראל היום", לצד תמונתו של מפקד חיל הים. "פעילי המשט יוצאים להרוג", נכתב בין מרכאות בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "חומצה קטלנית על אוניות המשט", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". שני העיתונים האחרונים מייחסים בכותרת הגג את המידע שבכותרת הראשית כנסמך על "מידע מודיעיני שהגיע לצה"ל".

"לידיעת עיתונאי המשט: עזה דווקא פורחת", נכתב בהפניה לכתבה במוסף, בעמ' 4 ב"ידיעות", מתחת לידיעה על החומצה באוניות המשט. ואכן, שלושה עיתונאים נרתמים במוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", כדי להציע לקוראים מבט על המתרחש בעזה, ש"לא הפכה להונג-קונג, אבל הייאוש נעשה יותר נוח". כמה יותר נוח? "חופי הים ובתי-הקפה מפוצצים, מלונות פאר וקניונים פותחים שערים, יש ביקוש ער למכוניות יוקרה וגם – לידיעת משתתפי המשט – בחנויות המזון מזמן אין מחסור".

העיתונאים משה רונן, רוני שקד ודניאל בטיני נסמכים בעיקר על עיתונאי אחר, איתן ברונר מ"הניו-יורק טיימס", שרשמיו מביקור בעזה ממלאים את עיקר הכתבה, התופסת כפולת עמודים. לפי "ידיעות", בעזה יש קניון אחד ומתוכנן קניון שני, ויש בה "ריבוי של מכוניות חדשות על הכבישים". האם קניון וחצי בחבל ארץ המכיל כמיליון וחצי איש זה הרבה קניון או מעט קניון? והאם, כפי שמצוטט בכותרת המשנה לכתבה, "הדבר היחיד שחסר לנו בעזה זה חופש", או אולי, כפי שמצוין בכתבה עצמה, דווקא תרופות למחלות כרוניות או חשמל סדיר?

"כשהגיע השבוע לעזה", מדווחים כתבי "ידיעות" על הכתבה של ברונר ב"ניו-יורק טיימס", "הופתע לגלות כי ערב המשט השני – המצב ברצועה טוב בהרבה משציפה". ובהמשך: "למרות התמונה המשופרת הזו, צריך גם לזכור שעזה רחוקה מלהיות מנהטן של המזרח התיכון". וגם: "ברונר מתקשה להעריך את מצבם של 1.6 מיליון תושבי רצועת עזה. לדבריו, לעומת מדינות העולם השלישי, מצבם הרבה יותר טוב". אז מה המצב בעזה הפורחת? לא מנהטן והונג-קונג, אבל גם לא עולם שלישי. בקיצור: כמו בארץ. מתי יגיע אלינו משט?

הסברע

איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות" כי אתרים רשמיים של משרד החוץ, משרד ראש הממשלה ומערך ההסברה הישראלי הפיצו סרטון מפוברק. בסרטון נראה "פעיל אירופי בקהילה הגאה" בשם מארק, המעיד כי מארגני המשט סירבו לשתף אותו בו, ומזכיר את המדיניות ההומופובית של חמאס, השולט בעזה. אלא ש"מארק" הוא עומר גרשון, יחצן תל-אביבי. "למה הפיץ משרד ראש הממשלה סרטון מפוברק", שואלת כותרת המשנה לידיעה, אבל תשובה לשאלה לא מודפסת היום ב"ידיעות אחרונות". אולי משום שכדי לענות עליה דרוש פסיכולוג ילדים, לא עיתונאי.

"האיום על העיתונאים הזרים, שלצערי בסופו של דבר הוסר, הוא בדיוק חלק ממלחמת הלוחמה הפסיכולוגית והטקטית המוצלחת של ישראל", כותב חנוך דאום בטור המוקדש לתמיכה בשלילת אשרות הכניסה לעיתונאים זרים שישתתפו במשט, המתפרסם במדור "ראש בראש" במוסף "24 שעות" (היוזמה, שעליה הכריזה לשכת העיתונות הממשלתית, בוטלה בינתיים על-ידי ראש הממשלה). "הרי בלי עיתונאים שיהיו על האוניות, מי יעביר לעולם את מגוון השקרים על התנהלות הישראלים? אם המשט הזה יהיה כמו עץ שנופל בלב יער ריק, למה בכלל להשיט אותו?".

הצליל של עץ נופל ביער יכול לשמש פסקול מצוין לרבות מתובנותיו של דאום, כמו גם לטורו זה. הרי בשביל לשדר תמונות סטילס מטושטשות וסרטוני וידיאו רועדים של משתתפי משט חבולים ומדממים מהתקפת חיילי צה"ל – כמו אלו ששודרו שוב ושוב בתקשורת העולמית ביום שלאחר עצירת המשט הקודם – לא צריך עיתונאי על הסיפון, אלא רק מישהו שיודע ללחוץ על כפתור ההקלטה בסמרטפון שלו. מי שהיה יכול לשחרר בזמן את התמונות שתמכו בגרסה הישראלית למה שקרה על המרמרה הוא דובר צה"ל, שכנראה בשל הוראת הרמטכ"ל התעכב והחמיץ את השעות הקריטיות שקבעו את דעת הקהל ביחס לסיפור. בואו נשלול לו את הדרכון.

בין דרעי לאמסלם

"דרעי וש"ס ראויים זה לזה" היא כותרת מאמר של הרב חיים אמסלם במדור הדעות של "מעריב". אמסלם מוגדר כ"יו"ר תנועת עם-שלם", אולם מוכר יותר לקוראי העיתונים כחבר-הכנסת שפרש בטריקת דלת מש"ס אחרי ששם לא הסכינו עם הקו ההומני והליברלי (יחסית) שאחז בו, במיוחד בסוגיית הגיור. אמסלם מעיד כי הוא נשאל רבות אם ישתף פעולה עם אריה דרעי, איש ש"ס לשעבר המפורסם מעט יותר.

"עובדה זו", כותב אמסלם, "מזכירה לי תמיד שמלאכה רבה לפני. בתוכי אני יודע כי כל עוד קיים בציבור הישראלי ולו אדם אחד שאינו מבין את התהום הפעורה בין השקפת עולמי ודרכי הפוליטית לבין דרכו ומעשיו בעבר של אריה דרעי, אינני יכול לנוח".

אמסלם מכנה את דרעי "הקופירייטר והמשכלל הגדול של המוטציה הליטאית-ספרדית, הקיצונית והאנטי-ציונית" ומי ש"הוביל את ש"ס למחוזות חשוכים, שבהם ההתנגדות לשילוב בין תורה לפרנסה בכבוד מוצגת כאידיאל". "הפוליטיקה של דרעי היא הפוליטיקה של ישי, רק אלגנטית יותר", מסכם הרב אמסלם.

הרוב בעד גימיקים וידוענים

הקמפיין לשחרור גלעד שליט, כותב בן-דרור ימיני במדור הדעות של "מעריב", "כבר מזמן הפך לפסטיבל מסחרי, שובר שיאים בתחתיות אליהן הוא מידרדר". דבריו של ימיני באים לאחר סיומו של פרויקט "הצינוק של גלעד", שבמהלכו נסגרו סלבריטאים מתחומים שונים בתפאורה המדמה כלא, ושסוקר בהבלטה יתרה ב"ידיעות אחרונות". "במקום דיון ציבורי קיבלנו גימיקים וידוענים", קובע ימיני. גם כשפסטיבל שליט התנהל בחסותו המרכזית של "מעריב", שייחצן את פרויקט "הסרט הצהוב", מתח ימיני ביקורת על המהלך של עיתונו (הצטרפו אליו אז אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד).

ברצועה בתחתית העמוד הפותח של המוסף "24 שעת" ("ידיעות") נכתב: "תוצאות הסקר מאתמול: האם לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר? כן – 72% הסכימו עם סמדר שיר. לא – 28% הסכימו עם יועז הנדל".

הערה אחת על ענייני תקשורת

המדור "תרבות" המתפרסם במוסף היומי של "מעריב" (עורך: נמרוד דביר) אינו הבימה המרכזית לענייני תרבות במדינת ישראל, אולם בכל זאת הוא מתפרסם בעיתון מרכזי, ולכן, אולי, יהיה פעם עניין לחוקרי התקשורת לעקוב אחרי ההידרדרות העקבית והבוטה שלו לפמפלט שנראה פעמים רבות מדי כאילו הוא מקדש של תיעוד עולם הבועה של בידור טלוויזיוני ותוכניות ריאליטי (והיום: "אילנה אביטל, המודחת האחרונה מ'היכל התהילה', מספרת על היציאה מהווילה אחרי הפיצוץ בבית הוריה בנתניה" ו"הטלנובלה 'בובות' בכיכוב גל גדות, דודו טופז ומיקי קם נמכרה לשידור בסין").