פעילת הסביבה חנה קופרמן ועמותת הפורום הישראלי לשמירה על החופים, שבראשה היא עומדת, חויבו לפצות את חברת ניומד אנרג'י (לשעבר דלק קידוחים) בשל פרסום לשון הרע. הנתבעים ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שיגישו.
במוקד התביעה שורת פרסומים משנת 2021, על רקע פעילות בשוק הגז המקומי. בעמוד הפייסבוק של עמותת הפורום הישראלי לשמירה על החופים פורסם כך: "היום ובמשך כשבועיים - מאות אלפי קוב של חול מזוהם מושלך לחופי דור- במסגרת עבודות פיתוח מואצות להקמת צנרת חדשה לייצוא מאסדת לוויתן ומאגרים עתידיים".
בפרסום נטען כי "היום ובמשך שבועיים ברציפות - אניית הדריינג'ר EDIT YAM - מוציאה כמויות אדירות של חול מזוהם מנמל תחנת הכוח בחדרה - ושופכת אותו מול חוף דור - א. כדי לכסות את הצנרת והתשתיות התת ימיות החדשות הנבנות בשקט, בשקט להגדלת כמויות הגז והנפט מלוויתן וכניסת מאגרים נוספים - הכל לרווחי ייצוא. ב. כדי להעמיק את נמל תחנת הכוח בחדרה - במסגרת הפיכת הנמל למרכז פטרוכימי חדש - תוך הסתרת כמויות נפט הקונדנסט שמתכננים לאחסן באזור- חומר רעיל, נדיף ונפיץ ביותר".
בהמשך פרסמה קופרמן עצמה פוסטים מטעמה, שבהם שיתפה את הפרסום של העמותה שבראשה היא עומדת.
בין היתר כתבה קופרמן: "**לא לפספס** ראו במו עיניכם - כמויות אדירות של חול מזוהם מקרקעית נמל חדרה מושלך מול חופי דור והסביבה - במסגרת עבודות צנרת חדשה לפיתוח **לוויתן** יש מצב שזה מגיע גם לחופים הדרומיים של חיפה". קופרמן חזרה על טענה זו בגרסאות שונות ובסך הכל פרסמה 11 שיתופים שונים של הפוסט המקורי.
חברת דלק קידוחים, בעלת המניות העיקרית במאגר לווייתן (שכאמור מאז החליפה את שמה לניומד אנרג'י), הגישה תביעה בסך 120 אלף שקלים נגד העמותה וקופרמן. בחברה טענו, באמצעות עורכי הדין יונתן קהת וגל קויתי, כי הפרסומים מתבססים על שקרים מוחלטים.
"באותה תקופה לא בוצעו עבודות פיתוח עבור פרויקט לווייתן ובקשר עמו", נטען בתביעה. לפי החברה, עבודות פיתוח הכרוכות בהוצאת חול והעברתו לחוף אמנם בוצעו, אך לא עבור פרויקט לווייתן אלא עבור גורמים אחרים. "הפרסומים פגעו פגיעה חמורה וישירה בתדמיתה של דלק, ויש בהם משום פגיעה בשמה הטוב בעיני הציבור כולו", נטען.
קופרמן והעמותה טענו בתגובה, באמצעות עו"ד גונן בן יצחק, כי מדובר בתביעת השתקה. סכום התביעה עומד על כמעט פי חמישה מהמחזור הכספי השנתי של העמותה, נטען, כך שפסק דין עלול למוטט אותה ולהביא להפסקת פעילותה. עוד נטען כי הפרסומים כללו ביקורת לגיטימית בנוגע לנושא בעל חשיבות ציבורית.
לגופן של הטענות בתביעה השיבו קופרמן והעמותה כי בפרסומים כלל לא נטען שחברת דלק עומדת מאחורי העבודות, אלא רק שאלה קשורות להפקת גז ותו לא. עוד טענו כי הסתמכו על פרסום רשמי של המשרד להגנת הסביבה, שציין במפורש כי מדובר בעבודות שנועדו לתשתית הגז הטבעי באזור.
השופטת קרן מרגולין-פלדמן קיבלה את התביעה.
לפי השופטת, מהפרסום המקורי וכן מהשיתופים שביצעה קופרמן, עולה כי הזיהום מיוחס במפורש לעבודות במאגר לוויתן, שכן שמו מצוין בהם. "די בקריאת הטקסט כדי ללמוד כי מעבר לביקורת הנערכת ביחס לרשויות המדינה, עומדת במרכז הביקורת עמדה ברורה ומאשימה כלפי תאגידי הנפט, העושים לכאורה שימוש לרעה במשאבי המדינה ומנצלים את העדר האכיפה הנרמזת כדי להשיא רווחים 'על חשבון' בריאותו של הציבור ותמימותו", נכתב בפסק הדין.
כיוון ששמו של מאגר לווייתן הוא היחיד שמוזכר במפורש, הוסיפה השופטת, מכאן הדרך קצרה לזיהוי הפרסומים כמופנים כלפי חברת דלק קידוחים, "בייחוד שעה שהפרסום שותף בקרב קבוצות פייסבוק הלוקחות חלק במאבק לשמירה על החופים, ובקרב קבוצות פייסבוק של תושבים הגרים בסמיכות לאזור חופי המאגר - אשר בעניינם קיימת סבירות גבוהה כי הם מודעים לזהות בעלי הזכויות המחזיקים במאגר".
השופטת מרגולין-פלדמן קבעה כי הפרסום אינו נהנה מהגנת אמת הפרסום, שכן העבודות להקמת צנרת חדשה בוצעו עבור חברת אנרג'יאן ישראל, שותפה במאגר כריש, שאין לה קשר למאגר לווייתן. "לא הוכח כי במועד ביצוע העבודות נשוא הפרסום נערכו עבודות תחזוקה חדשות בצנרת שהיתה קיימת זה מכבר, ואשר שימשה בפועל את מאגר לוויתן, בניגוד לאמור בפרסום", פסקה השופטת.
עוד נפסק כי אין בראיות שהוצגו בהליך כל עדות לכך שהצנרת החדשה נועדה להעביר את הקונדנסט הרעיל. בפועל, כך נטען, הצנרת החדשה נועדה להולכת גז.
"צנרת הובלת הקונדנסט הוקמה בכלל על ידי קבלן אחר של נתג"ז [החברה הלאומית לנתיבי גז; א"פ], קרי לא במסגרת אותן עבודות ואותו היתר, וממילא לא במסגרת האירוע שבו הוטל לכאורה חול ובוצה מול שמורת חוף דור נשוא הפרסום", נכתב בפסק הדין.
גם את טענת תום הלב שללה השופטת מרגולין-פלדמן מהנתבעות, וזאת משום שלא פרסמו את הפוסטים שלהם לאחר "בירור מדוקדק ועל בסיס עובדות מהימנות".
השופטת מרגולין-פלדמן דחתה גם את הטענה כי מדובר בתביעת השתקה.
"הנתבעות הן אינן גוף קטן וחסר חשיבות העומד אל מול ענק", קבעה השופטת, וזאת כיוון שקופרמן והעמותה "מהוות גוף בעל מוניטין ומעמד הן בעיניי הציבור (כפי שניתן ללמוד מתפוצת הפרסום) והן בעיניי גורמי הממשלה".
למרות שדלק קידוחים היא "גוף בעל עוצמה כלכלית, והפגיעה עשויה להיראות לכאורה כ'מכה קלה בכנף' מבחינתה", הוסיפה השופטת, "דומה בעיניי כי נוכח מעמדן של הנתבעות ותפיסתן בעיני הציבור, הרי שפגיעה בשמה הטוב של התובעת על ידן היא בעלת השלכות נרחבות מבחינתה".
עוד קבעה השופטת כי גם סכום הפיצוי הנדרש, שהוגבל ל-120 אלף שקלים, מלמד שלא מדבר בתביעה שמטרתה לשתק את פעילות קופרמן והעמותה. בהקשר זה ציינה מרגולין-פלדמן כי קופרמן והעמותה הצליחו לגייס כספים מהציבור לצורך מימון ההליך "כך שהלכה למעשה אין בהליך כדי לפגוע בהמשך פעילותה [של העמותה]".
לבסוף מציינת השופטת בהקשר זה כי טרם הגשת התביעה דרשו בדלק מקופרמן והעמותה להסיר את הפרסום, ללא דרישת פיצוי. מכאן ניתן ללמוד, קובעת השופטת, כי המטרה היתה תיקון העוול ולא גריפת כסף או פגיעה בעמותה. לכך מצטרפת גם הצהרת דלק קידוחים במהלך ההליך כי את הכספים שתקבל אם תזכה בתביעה תתרום לצדקה.
לאור הבהרת דלק קידוחים כי מטרתה אינה פיצוי כספי, העמידה שופטת את סכום הפיצוי על סך 30 אלף שקלים בלבד, לא כולל 13 אלף שקלים נוספים עבור הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.
בנוסף הורתה מרגולין-פלדמן על הנתבעות לפרסם תיקון בנוסח הבא:
הפורום הישראלי לשמירה על החופים מבקש להבהיר כי בפרסום שנערך ביום 12.6.21, ואשר שותף לאחר מכן, בימים 12.6.21 וב-13.6.21 על ידי גב' חנה קופרמן נפלה טעות שיש לתקנה.העבודות אליהן התייחס הפרסום, הן אינן עבודות אשר נועדו על מנת לשרת את מאגר לוויתן ואלו לא נערכו על ידי מי מהתאגידים המפעילים אותו. כל קישור שנעשה בפרסום בין העבודות לבין מאגר לוויתן מקורו בטעות. עם הקהל הסליחה".
קופרמן והעמותה פנו לבית המשפט בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שבכוונתן להגיש.
68081-10-21