המשרד להגנת הסביבה פרסם השבוע את "מדד ההשפעה הסביבתית 2023 - דירוג חברות התעשייה הציבוריות בישראל" ובו "הרשימה האדומה" של עשרת המפעלים בעלי ההשפעה הסביבתית השלילית ביותר בישראל. בהתאחדות התעשיינים מחו נמרצות על הדו"ח והגיבו כי "מדובר במדד מיותר המבוסס על בחירה מעוותת של נתונים", ואף צירפו נתונים משלהם.

אולי תתפלאו, אבל אני מסכים עם ההתאחדות שמדובר במדד מיותר, ואף כתבתי על כך. היה עדיף שהמשרד להגנת הסביבה ישקיע פחות משאבים כדי למדל, לשקלל ולפרסם נתונים סביבתיים שמשפיעים על החיים שלנו, ויותר משאבים בקידום שינוי ממשי של הנתונים האלה.

אני אפילו מסכים עם העובדה שהתאחדות התעשיינים מבליטה, ולפיה מפעלי תעשייה שונים השקיעו השקעות סביבתיות והפחיתו את הפליטות לאורך השנים. רק כדאי להדגיש שההשקעות לא נבעו מפרץ של דאגה לסביבה ולחברה של בעלי המפעלים אלא כתוצאה מתוספת רגולציה ודרישות מחמירות יותר ברישיונות העסק ובהיתרי הפליטה וההעברה של המפעלים, כמו גם מהלכי פיקוח ואכיפה שונים (עובדה נוספת הממחישה את ההכרח שהמשרד להגנת הסביבה יפעל ביתר תקיפות ונחישות בשטח ולא רק בתקשורת).

אבל כשהתאחדות התעשיינים זועקת את זעקת הקוזאק הנגזל על "בחירה מעוותת של נתונים", נגמרות ההסכמות בינינו, ומוטב שההתאחדות תסתכל קודם כל על עצמה, כלומר על הנתונים שבחרה לצרף לתגובה ובעיקר על אלו שלא, כי נאה דורש נאה מקיים.

מה מסתירה התאחדות התעשיינים

"מדד ההשפעה הסביבתית" מתייחס להשפעה הסביבתית השלילית של מגוון מפעלים ומתקני תשתיות, חלקם אלו שההתאחדות מייצגת כמו בתי הזיקוק באשדוד ובחיפה וכיל רותם, "המככבים" בראש המדד פעם אחר פעם, וחלקם מתקני טיפול בשפכים כמו השפד"ן, ותחנות כוח כמו אורות רבין, אותם ההתאחדות לא מייצגת ומדבררת.

המדד משקלל את נתוני הפליטות שעמדו בתקן הקבוע בחוק עם כאלו שלא - בעיקר כאלו שהובילו לצעדי אכיפה. בזה כוחו היחידי והמשמעותי יחסית לדו"ח  אחר שהמשרד מציג כל שנה: דו"ח מרשם הפליטות לסביבה, ובקיצור: המפל"ס. זהו הדו"ח שהתאחדות התעשיינים משתמשת בו כדי לנסות ולטעון שמדד ההשפעה הסביבתית טועה ומטעה. אבל אל תתבלבלו, ההתאחדות משתמשת בעצמה בציטוט מהמפל"ס באופן מטעה, ויתרה מזאת, עצם הבחירה במפל"ס, שבודק פליטות ולא חריגות, מעלים באופן מפגיע את הנתון המהותי של עבירות על החוק.

אזור התעשייה באשדוד (צילום: שקוף)

דו"ח המפל"ס האחרון, שמתייחס לשנת 2023, מונה את 15 המפעלים ש"העלות החיצונית של פליטת חומרים מזהמים לאוויר מהם היא הגדולה ביותר". כלומר שהנזק הכלכלי שהם גורמים, כתוצאה מתחלואה והשפעות שליליות אחרות של הזיהום, היא הגדולה ביותר. 11 מהם הן תחנות כוח, ובראשן תחנות אורות רבין ורוטנברג, והיתר מפעלי תעשייה כמו נשר, בז"ן ורותם אמפרט.

לעומת זאת, ברשימת המפעלים המזהמים במדד ההשפעה הסביבתית מתהפכות היוצרות ומפעלי התעשייה גוברים על תחנות הכוח. עובדה זו מלמדת שרכיב האי-ציות לחוק במפעלים אלו משמעותי הרבה יותר מזה של תחנות הכוח - ושלא יבלבלו אותנו עם נתוני פליטה או הפחתה. שלא לדבר על כך שהמדד הנדון מתייחס רק לחברות מזהמות ציבוריות, לכן מפעל נשר רמלה, אחד המזהמים והחורגים הגדולים במדינה לפי המפל"ס, לא מופיע בו.

מי באמת מזהם יותר

ההתייחסות של התאחדות התעשיינים לדו"ח ההשפעה הסביבתית חוטאת גם בהתיירקקות (Greenwash) רצינית כשהיא בוחרת להציג מהמפל"ס את הנתון על פיו התעשייה אחראית "רק ל-2% מהפליטות לאוויר של חומרים מסרטנים, לעומת כ-76% משריפת פסולת פיראטית (עירונית וחקלאית) בשטחים הפתוחים וכ-15% מהתחבורה", כדי להרחיק מעצמם את הזיהום.

הנתון הזה, שדרך אגב מחבר בין "תעשייה וייצור חשמל", בדיוק כמו במדד שפורסם זה עתה, לא נבחר סתם על-ידי ההתאחדדות. אם היו בוחרים כל מזהם אחר במפל"ס התרומה של התעשייה ותחנות הכוח הייתה משמעותית פי כמה.

לדוגמה, בחיבור הפליטות של תחמוצות גופרית לאוויר ממפעלי תעשייה ומתחנות כוח מדובר ב-92% מכלל הפליטות בישראל, כשיתר הפליטות מגיעות משריפת פסולת ועץ (6%) ומתחבורה (2%).

מפרץ חיפה (צילום: שיר תורן)

גם במקרה של פליטות תחמוצות חנקן לאוויר ממפעלי תעשייה ותחנות כוח מדובר על 45% מכלל הפליטות בישראל, לעומת 39% ממגזר התחבורה. וגם בפליטות של חלקיקים נשימים הקטנים מ-2.5 מיקרון (PM2.5), מפעלי התעשייה ותחנות הכוח אחראים לנתח לא זניח של כ-14% מכלל הפליטות (לעומת 37% ממגזר התחבורה).

רק לאחרונה פרסמו משרדי הבריאות והגנת הסביבה דו"ח חמור על פיו זיהום אוויר הוא גורם הסיכון הסביבתי המשמעותי ביותר בישראל, והוא גובה את חייהם של כ-5,300 אנשים בשנה, כלומר כ-11% ממקרי המוות בישראל. הדו"ח מתייחס לחלקיקים נשימים ולתחמוצות חנקן, אז תעשו את החשבון.

במקום שהתאחדות התעשיינים תתיירקק ותאשים את המשרד להגנת הסביבה בכך שהוא "ממשיך להפנות אצבע מאשימה דווקא לתעשייה – בעוד שהגורמים המרכזיים לזיהום האוויר הם תחבורה ופסולת פיראטית", היה עדיף שההתאחדות תגנה ותוקיע את המפעלים שחורגים ושמזהמים בניגוד לחוק ובאופן סדרתי.

בריאות הציבור צריכה לעמוד בראש מעייניה של התאחדות התעשיינים, בדיוק כמו במשרד להגנת הסביבה. במקום להילחם בו, כדאי היה שתעבוד יחד איתו. אחרי הכל, הילדים של כולנו נושמים את אותו האוויר. גם הילדים של אנשי התאחדות התעשיינים.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספרים "צריך לקיים" ו"המשבר הגדול"