אהוד אולמרט, הראשון באפריל 2009 (צילום: פלאש 90)
לא שוחד, לא כותרת
בראש הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מופיעה הבוקר סדרת תצלומים של שערי העיתון מימים עברו, כולם שערים שהוקדשו לפרשיות השחיתות השונות שבהן חשוד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. מכותרת ראשית על החקירות המוקדמות, עבור בגיליון המיוחד שיצא בבוקר יום שישי עם חשיפת החשדות החמורים, ועד לשער שדיווח על התפטרותו מתפקידו. שער הגיליון שיצא הבוקר, עם הכותרת הראשית "מדינת ישראל נגד אהוד אולמרט", יכול היה להשתלב ברצף השערים בטבעיות.
מחווה דומה, לו היתה מודפסת ב"ידיעות אחרונות", היתה נראית מוזרה ביותר. עיתון זה צידד בעמדת אולמרט ופרקליטיו לאורך כל הדרך, ועדיין שומר לו אמונים. הבוקר, יום לאחר הגשת כתב האישום הראשון בתולדות מדינת ישראל נגד ראש ממשלה לשעבר, יש להתאמץ כדי לאתר את הכותרת על כך בשער "ידיעות אחרונות". כולה משבצת שחורה קטנה, כשישית מגודל התצלום המופיע לצדה ומתעד את ביקור הזמרת מדונה בכותל המערבי. הכותרת במסגרת השחורה קוראת "הנאשם: אולמרט", מדגישה את אי-ההאשמה בקבלת שוחד, ומפנה את הקורא לעמ' 8(!).
כפולה אחת בלבד, הרביעית, מקדיש "ידיעות אחרונות" לסיקור כתב האישום שהגישה אתמול הפרקליטות. הידיעה הראשית בה מצומצמת יחסית, אין טור פרשנות, ולצד המסגרת המביאה את תגובת פרקליטי אולמרט מופיעה מסגרת נוספת שכמו לקוחה מתוך התגובה ומבליטה את אחד הכשלים, לכאורה, בכתב האישום.
זוהי תמונת מראה ליחס שמעניקים שאר העיתונים לפרשה. ב"מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום" רוב השער עוסק בכתב האישום, ומיד אחריו מוקדשים כמה עמודים לדיווחים ופרשנויות. האם ייתכן שהשיקול המקצועי של עורכי שלושת העיתונים הללו שגוי ורק זה של עורכי "ידיעות אחרונות" הכריע בצדק כי הגשת כתב אישום נגד מי שהיה עד לאחרונה ראש הממשלה אינה חדשה הראויה לכותרת ראשית ועמודי הפתיחה? ואולי שלושת העיתונים האחרים סובלים מהטיה פוליטית הגורמת להם לרדוף את אולמרט במרץ רב מהראוי, ואילו עיתון "ידיעות אחרונות" נותן לו ליהנות כראוי מהספק כי אינו אשם בדבר?
התשובה לשתי השאלות שלילית. אין זה מקרה ששלושה עיתונים אחרים מסקרים בטון חמור את הגשת כתב האישום נגד אולמרט. זהו אירוע חדשותי הראוי לסיקור בולט, מקיף ומפורט. גם אם מקבלי ההחלטות ב"ידיעות אחרונות" חושבים כי ראש הממשלה לשעבר נרדף על לא עוול בכפו, גם אם הם סבורים שיש לעזור לו להילחם על חפותו, גם אם בסופו של משפט ייצא אולמרט זכאי לחלוטין – אין הצדקה עניינית להצנעת האישומים החמורים נגדו באופן כה בוטה. מסגור הפרשה כאירוע שחשיבותו אינה מרכזית חוטא לאמת, ולקוראי "ידיעות אחרונות". זהו בוקר עצוב לעיתון, ולכל מי שמקצועיותו יקרה ללבו.
מה מצליח לדחוק את כתב האישום נגד אולמרט מהכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"? הפגנה של 14 ילדים משלוש משפחות, המוחים על כך שערב פתיחת שנת הלימודים אין להם כסף לספרים ומחברות. "ילדי האוהלים", קוראת הכותרת הראשית של העיתון, ולפי הידיעה המופיעה בעמ' 3 [יונתן גולן ותמר טרבלסי-חדד], כבר חודשיים שהילדים ומשפחותיהם גרים באוהלים בגן הוורדים בירושלים, שם הם גם מתכוונים ללמוד בבית-ספר מאולתר שהוריהם מנסים להקים. ועוד על שער העיתון, הפניה למבצע מיוחד של "ידיעות אחרונות" בשיתוף הארגון "לתת", שבמהלכו מתבקשים הקוראים לתרום ארוחת חג לילדים במצוקה. גם על כך הרחבה בעמ' 3.
לא יהיה משעמם
בעיתונים המרכזיים האחרים, כאמור, מוצגת תמונת מראה. "בפעולות המרמה, ההסתרה וההונאה שלו, פגע אהוד אולמרט בשמה של מדינת ישראל", קוראת הכותרת הראשית הארוכה של "הארץ" (ציטוט זה אינו מופיע כלל בסיקור "ידיעות אחרונות" את הפרשה). שלושת העמודים הבאים מוקדשים לכתב האישום והשלכותיו. הפרשן המשפטי זאב סגל כותב כי "כתב האישום החמור והקשה [...] נכתב בזעם", אך מתריע כי הוכחת המעשים המיוחסים לאולמרט "לא תהיה קלה" וקורא לציבור לראות בו חף מעוון עד להכרעה המשפטית. אמיר אורן מוסיף טור משלו שנפתח בהערכת תרומתו של אהוד אולמרט לעיתונות העברית. "מי שהתרועע איתו לא קופח במידע, ומי שלא הוקסם ממנו נחשף לחומר רב ומטריד".
ב"ישראל היום" מבטיח מרדכי גילת כי "לא יהיה משעמם" במהלך המשפט של אולמרט (שאמור להימשך כמה שנים), ואילו דן מרגלית, ידידו לשעבר שהפך למקטרגו המושבע, פותח את טור הפרשנות שלו בווידוי אישי: "ואז, כאשר המציאות הגיעה אתמול אל יעדה וכתב האישום החמור נגד אהוד אולמרט קרם עור וגידים ואור, ושנים של מאבק למען טוהר המידות בחברת 'בני האור' שהיו שם לפני אמורות היו להתפרץ בצהלת מנצחים, שהנה דוד גבר על גוליית – נותרתי פעור פה, ללא אוויר בריאות, כמעט שמוט כתפיים. כך, מין הלך רוח סתמי, שהרי זה כה מובן מאליו, וצריך היה לקרות מזמן, וטוב מאוחר מאשר בכלל לא".
לב המאפליה
אתמול כינס לב לבייב, טייקון, מסיבת עיתונאים לאור מסקנתו כי יתקשה בעתיד להחזיר את הכסף שלווה בשנים האחרונות לצורך עסקיו. באופן טבעי, הביקורת על לבייב, שזכה בשיא הצלחתו לחנופה והילולים, הולכת וגוברת בתקופה האחרונה. כעת הוא נדרש להסיק מסקנות קשות.
"לבייב צריך ללכת הביתה", קוראת הכותרת לטור של סבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". פלוצקר אינו חוסך ביקורת אישית מלבייב ומטיל עליו את האחריות למצב החברה: "המסקנה המתבקשת היא שלב לבייב, ועימו חלק נכבד מהצמרת של אפריקה-ישראל, שגו שגיאות קשות ומהותיות בניהול החברה, ואין הם ראויים יותר להחזיק בהגה שלה". גם חזי שטרנליכט ("ישראל היום") יוצא בקריאה דומה.
גולן חזני ("כלכליסט") קובע כי "אפריקה בראשות לבייב, ורק בראשותו, עשתה כמעט את כל הטעויות האפשריות בהתנהלות, הן בימי טרום המשבר, אבל בעיקר עם פריצתו", אך אינו קורא להעברתו מתפקידו.
ב"דה-מרקר", שכותרתו הראשית הבוקר ("תעזרו לי") נקראת ככותרת שנועדה להשפיל, הדגש הוא על כספי המשקיעים מקרב הציבור הרחב. רותם שטרקמן מאגד את לבייב עם משפחת עופר, שאף חברת צים שבבעלותה נקלעה לאחרונה לצרות כלכליות. "ההתעשרות שלהם היתה גם, ובעיקר, בזכות הכסף שלנו", כותב שטרקמן וקורא למנהלי בתי-ההשקעות לדאוג לחסכונות הציבור. "אליעזר פישמן ושאר אנשי העסקים שלנו מסתכלים על ההתרחשות הזאת מהצד", מזכיר שטרקמן, "ומחכים לראות כיצד היא תסתיים". שני עמודים אחר-כך יוצא סמי פרץ במסר דומה להגנת כספי המשקיעים.
מובן גם שעתה יתחילו לצוץ כל מיני שאלות שלא היה נעים להעלותן כשלבייב נחשב להצלחה מסחררת. טלי ציפורי הזכירה אתמול ב"גלובס" כמה פרטים על הבית שרכש לבייב בלונדון, בית הכולל, בין היתר, "גרם מדרגות, שעלותו עמדה על 750 אלף ליש"ט והוא נבנה בטכניקות שבהן השתמשו לאחרונה לפני 150 שנה, בעת בניית טירות בצרפת, לא פחות", וכמו כן גם "אח מאבנים שגולפו ביד, שעלותו היתה 100 אלף ליש"ט".
דרור מרמור הוסיף כמה תהיות עקרוניות יותר. "זה הזמן לדרוש מלבייב", כתב, "חשיפה רבה יותר של עסקיו הפרטיים. מותר לנו לדעת מה כוללים אותם 'כיסים עמוקים', שהיו חלק מהרקורד העסקי של לבייב, שמשרדיו הראשיים ממוקמים בבורסה ליהלומים ולא במטה אפריקה ביהוד. באותה הזדמנות נרצה תשובה למה הוא באמת עבר ללונדון ('להיות קרוב למניה' אף פעם לא נשמע משכנע); האם הידידות עם רומן אברמוביץ' כוללת מיזמים או חובות משותפים; מי עומד מאחורי הקבוצות העלומות להן מכרה החברה את הפרויקטים האחרונים ועוד".
ברור כי הזמן לדרוש מלבייב חשיפה של עסקיו הפרטיים היה בעבר, כאשר חשיפה ראויה שלהם היתה מועילה למנהלי ההשקעות של כספי הציבור בבואם להחליט אם ראוי להשקיע בלבייב או לא. אתמול, אגב, במסיבת העיתונאים, לבייב שמר על שתיקה בכמה נושאים עקרוניים.
במצבה של העיתונות כיום, על חוסר יכולתה לתחקר כראוי את ההון הגלובלי, עצם העלאת השאלות על מקורות המימון של לבייב היא מעשה מבורך. עדיין לא מדובר בתחקיר נשכני וחובק עולם על הסודות האפלים שלו, אבל גם מסע בן אלף מילין וגו'.
חילופי משמרת
הקריקטורה המופיעה הבוקר ב"ידיעות אחרונות" [דניאלה] מסמנת את חילופי המשמרות בתרבות הפופולרית: בדוכן הקבלה במלון מתבקשת הזמרת מדונה לשמור על שתיקה משום שהיא מפריעה לעובדים לצפות בגמר העונה השביעית של "כוכב נולד".
הקריקטורה מסמנת גם את חילופי המשמרות בקידום מופעי בידור על-ידי העיתונות. עד אתמול נתן "מעריב" את הטון, בשיתוף הפעולה שלו עם הפקת "כוכב נולד". הבוקר מוביל בבטחה "ידיעות אחרונות".
אתמול הקדיש העיתון ידיעה לכך שהזמרת עתידה לנחות בישראל. הבוקר מעטר תצלום שלה בכותל המערבי את השער, ואף הכפולה המרכזית מוקדשת לזמרת וביקורה בישראל, עם ידיעות כגון "המטה למען שחרור שליט פנה למדונה" ו"המעריצים החדשים: נתניהו ולבני".
ענייני תקשורת
אדר פרימור מדווח ב"הארץ" כי שבדיה תגנה את האנטישמיות, בתקווה כי בכך יבוא לסיומו המשבר הדיפלומטי שנוצר בעטיה של הכתבה על חיילי צה"ל בעיתון "אפטון-בלאדט". לפי דיווחו של פרימור, שר החוץ האיטלקי נועד עם עמיתו השבדי, והשניים סיכמו כי "בכינוס מועצת שרי החוץ של האיחוד, בסוף השבוע הקרוב, תתקבל הצהרה שבה יובהר שאירופה בראשות הנשיאות התורנית השבדית מגנה בנחרצות את האנטישמיות ומתכוונת לפעול נגד כל גילוי שלה ביבשת".
מדור הרכילות הקבוע של עיתון "ישראל היום" נעדר הבוקר. לפי ידיעה שפורסמה באתר וואלה [ענת קם], כותבת המדור, טלי מזרחי דהאן, הושעתה לאחר שהציעה לאנשי יחסי-ציבור להמליץ ללקוחותיהם לשכור את הלהקה שבה חבר בעלה.
בתחתית מדור המכתבים של "ידיעות אחרונות" מתפרסם מכתב מאת גיורא פורדס, דובר הכנסת. לדבריו, כותרת ידיעה שהתפרסמה בעיתון ("120 חברי-כנסת הוזמנו, רק אחת הגיעה"), שהתייחסה לאירוע לציון יום הולדתו של החייל השבוי גלעד שליט, היתה שגויה. "מטה המאבק לשחרור גלעד שליט לא שלח כלל הזמנות אישיות לחברי-הכנסת להשתתף באירוע", מבהיר פורדס.