מלח הארץ

"מהזווית שלי, כמי שמכירה את נוחי באופן אישי וכאדם שאני מעריכה ואוהבת מאוד, אני חייבת לומר שאני בטוחה שנעשה לו עוול גדול", אומרת לי גרבנאו בראיון ל"ליידי גלובס". גרבנאו, מעצבת אופנה שזה עתה סיימה בהצטיינות את לימודיה בשנקר, חושבת כבר על חתונתה לבנו של נוחי דנקנר, עומר. גרבנאו "אינה רואה בעצמה מעצבת של קהל אליטיסטי בלבד", מציינת המראיינת שלה, יעל בן-ישראל, "והמחירים שלה שפויים יחסית (4,000–12,000 שקל)".

לדברי כלתו לעתיד של איש העסקים והפילנתרופ, "נוחי אדם מאוד אופטימי ונחוש, אני בטוחה שהוא יעמוד בכל האתגרים שניצבים לפניו ואז גם העוול יתוקן. מלח הארץ שתרם ותורם כה רבות למדינה".

הכותרת הראשית והעמודים הפותחים במוסף "דה-מרקר" מוקדשים להסדר החוב המתגבש של דנקנר ותאגיד הענק שבשליטתו, אי.די.בי. בשער "דה-מרקר", מתחת לכותרת הראשית ("תספורת בנוסח נוחי דנקנר: יישאר בעל השליטה באי.די.בי כמעט בלי להביא כסף מהבית"), מודפס גרף המציג את התרסקותה של מניית אי.די.בי בשלוש השנים האחרונות, על רקע תצלום של דנקנר מחייך.

נוחי דנקנר בעת קבלת תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, 15.5.07 (צילום ארכיון: משה שי)

"השמדת הערך הגדולה שהתבצעה בשוק ההון אי-פעם", מגדיר זאת רותם שטרקמן בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. שטרקמן פותח את טורו בלעג לכותרת שהופיעה אתמול ב"ידיעות אחרונות" ("הסדר החוב של דנקנר – מחזיקי האג"ח ניצלו מתספורת") וטוען כי בעלי החוב דווקא "ספגו הפסד עצום בגלל דנקנר". לדבריו, במקום שדנקנר ומנהליו יודחו מהנהלת החברה, כפי שניתן היה לצפות, "הסדר הישן והמוכר חוזר על כנו. בעלי האג"ח יוצאים כמעט בידיים ריקות, ואילו דנקנר נשאר בכסאו ומקבל פטור מתביעות".

עמיתו לעיתון, איתן אבריאל, יוצא גם הוא נגד הסדר החוב. אבריאל מסביר בשפה פשוטה מדוע הסדר החוב באי.די.בי אינו סביר וכיצד הוא בבחינת תספורת בפועל לבעלי החוב. כמיליארד שקל מהחוב, הוא כותב, אמורים להגיע למחזיקי האג"ח באמצעות הנפקת אגרות חוב חדשות, שיתפרשו על פני 14 שנה. "מבחינה מימונית", כותב אבריאל, "לאגרות החוב הללו אין ערך אמיתי. חוב שנדחה ליותר מעשר שנים, בחברה שמתנהלת עם הערת 'עסק חי' ושאין לה שום פעילות למעט חברת אחזקות אחרת (אי.די.בי פיתוח), שגם בה מתנהל מאבק לשליטה או להסדר חוב, אינו שווה הרבה. המשמעות הכלכלית היא שנוחי דנקנר מקבל הסדר שכולל תספורת לציבור – מחיקת חוב – בהיקף של יותר מ-50% לכל הפחות".

אבריאל תוהה על ההיגיון שבהסדר שמצד אחד מוחק כמחצית מהחוב בלא שבעל השליטה יזרים סכומים משמעותיים מכיסו ואחרי שורה של כשלונות עסקיים שהוביל – ומצד אחר בכל זאת מותיר בידיו של דנקנר את השליטה בחברה. את הפתרון לאבסורד מוצא אבריאל ביחסי הקרבה שמאפיינים את המשק הישראלי הריכוזי ("כולם הרי שייכים לאותו מועדון").

"ביום שבו נוחי דנקנר הצליח להתקרב להסדר שמקטין את סכנת הפירוק מעל קבוצת אי.די.בי, הודיע אחד המנהלים הבכירים בקבוצה, עמי אראל, על פרישה מתפקידו כמנכ"ל חברת דיסקונט-השקעות (דסק"ש) לאחר 13 שנה", מדווח מיכאל רוכוורגר בהמשך "דה-מרקר". "[...] בתקופת כהונתו של אראל, מניית דסק"ש רשמה תשואה שלילית של כ-80% – בעוד שמדד ת"א 100 רשם תשואה חיובית של כ-90%. על אף זאת, כיסיו של אראל התמלאו בתקופה זו בשכר, מענקים ואופציות בהיקף של לפחות 50 מיליון שקל".

להשלמת התמונה של "דה-מרקר" מדווחים עמי גינזבורג, רז סמולסקי ודניאל שמיל על המותרות שדנקנר עדיין נהנה מהן: בית ענק עם בריכה בגודל דירת שלושה חדרים, מכונית פאר שמושביה כוללים מערכת עיסוי ומטוס מנהלים.

הכותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדשת להסדר חוב בחברה אחרת, חבס. על דנקנר ואי.די.בי מדווח בכפולה השנייה של העיתון, תחת הכותרת "יש הסדר, אבל מי ידאג לקיים אותו?". גולן חזני ורחלי בינדמן מעלים סימני שאלה בנוגע לתקפותו של ההסדר, ואילו גולן פרידנפלד חתום על טור פרשנות המוכתר בביטוי "במספרה של נוחי".

"גם כשכבר חתם על הסדר חוב, המגלם תספורת של כמיליארד שקל, הקפיד [דנקנר] לשמור על ניסוח פתטי כמו 'חיזוק בסיסה הפיננסי של החברה'", כותב פרידנפלד. "המלים 'הסדר חוב' לא מופיעות בהסכם. לא יותר פשוט להגיד 'המצב קשה, נכשלתי, הבאתי מה שיכולתי, עכשיו אני מבקש שתמחלו לי על חוב של מיליארד שקל'?".

הטור של פרידנפלד בוטה פחות מאלו של שטרקמן ואבריאל, אך כולל אותה ביקורת עקרונית, הן על דנקנר והן על שותפיו להסכם. בשונה מ"דה-מרקר", הפרשנות ב"כלכליסט" אינה מצוטטת בשער העיתון, אינה מתפרסמת בכפולה הפותחת ואינה מקדימה את הדיווח האינפורמטיבי על הסדר החוב המתגבש.

בשער "גלובס" הופיע אתמול דיוקנו של דנקנר כאחד משני "ספרי צמרת". זו גם הכותרת שנבחרה לראשית במוסף "גלובס על הבוקר" שנלווה ל"מעריב". אחרי הקריאה בעיתוני הכלכלה הבוקר, קשה לדמיין מסגור שונה להסדר החוב של  דנקנר. קשה, ובכל זאת קל, משום ש"ידיעות אחרונות" מספק דוגמה מוחשית.

כתב "ידיעות אחרונות" רועי ברגמן, שדיווח אתמול כי "מחזיקי האג"ח של אי.די.בי ניצלו מתספורת", משנה הבוקר את הטון, לרגע. בכפולה הפותחת של "ממון" מדווח ברגמן במתכונת של סדרת שאלות ותשובות על ההסדר המתגבש.

בתשובה לשאלה "האם היתה 'תספורת' למחזיקים?" כותב ברגמן כי אם מחשבים את הכסף שיוחזר בעתיד במונחים של היום, "ההסדר משקף תספורת של 50%–60% על החוב המקורי", אולם בהמשך הוא מוסיף כי סביר ש"רוב המחזיקים באג"ח של החברה כיום לא רכשו אותן במחירים הגבוהים של ההנפקה או אפילו לפני למעלה משנה, כשהשוק עוד לא חזה את הבעיות, אלא לאחר שהאג"ח צנחו בבורסה. לפיכך התספורת למשקיעים אלו קטנה הרבה יותר, אם בכלל".

בטור פרשנות נלווה, אף הוא מאת ברגמן, מוסבר לקוראי "ממון" כי הסדר החוב אינו טוב לדנקנר או לנושים, אולם הוא טוב "למשק הישראלי כולו", משום שהוא "מלמד אותנו ואת מנהלי ההשקעות בעיקר שיעור יקר מפז על השקעות ועל חובות" ומשום שניתן ללמוד ממנו לקח כי "שיטת הפירמידה, שלפיה פועלות חברות כמו אי.די.בי, היא נגע שיש להעבירו מן העולם". ברגמן אף קורא לפוליטיקאים להוציא אל הפועל את "חוק הריכוזיות", ביטוי שבעבר נחשב ב"ממון" למוקצה מחמת מיאוס.

בלא שיח

מוטי פרלמוטר, מנכ"ל האגודה הישראלית לסוכרת, חתום על טור במדור הדעות של "גלובס" המוקדש למשרד הבריאות. "בעוד שהמירוץ אחרי תיקי הביטחון, החוץ, האוצר, השיכון, הפנים, התמ"ת ותיקים נוספים היה ועודנו בשיאו, מפליא לגלות כי המשרד המופקד על התקציב השלישי בגודלו ובעל חשיבות קריטית לתושבי המדינה מיום היוולדם ועד יום מותם אינו עולה בשיחות הקואליציוניות ולא מקבל מקום של כבוד במאבק על התיקים", הוא כותב. "[...] העובדה כי אין שיח באשר ל'מי ימלא את תפקיד שר הבריאות' היא בעוכרינו".

הבלוגרית טל שניידר פירסמה אתמול פוסט תחת הכותרת "5 קלישאות על הרכבת הממשלה". הקלישאה מס' 1 היתה "אף אחד לא רוצה את תיק הבריאות". לדברי שניידר, קביעה זו אינה מדויקת. "לפחות שני חברי-כנסת בכירים אמרו לי כי היו רוצים, מאוד רוצים אפילו, לכהן כשר במשרד הבריאות", כתבה.

יחד עם זאת, הקביעה כי "אין שיח באשר ל'מי ימלא את תפקיד שר הבריאות'" נותרת בעינה. גם הבוקר העיתונים המדווחים על המשא-ומתן הקואליציוני מתמקדים בתפקידים אחרים. בכל העיתונים מדווח כי יש-עתיד מתעקשת על תיק החינוך וכי בבית-היהודי דורשים את תפקיד יו"ר ועדת הכספים.

ב"מעריב" מספק זאב קם פירוט של הרכב הממשלה המתגבש. לפי דיווחו, יעלון צפוי לקבל את הביטחון, שטייניץ את המשרד לנושאים אסטרטגיים וענייני מודיעין, ארדן ימונה לשר לבטחון פנים או האנרגיה והתשתיות, ואולי דווקא לשר התקשורת והגנת העורף. הנגבי יהיה אולי יו"ר הקואליציה הבא ואקוניס ימונה ככל הנראה לסגן שר שאחראי על רשות השידור.

לגבי משרד הבריאות, כל שנכתב בדיווח של קם הוא כי "לא ידוע גם תפקידו של סילבן שלום, שאינו מעוניין לקבל את תיק הבריאות".

הכותרות הראשיות

"הסכמה במגעים: אחוז החסימה יעלה ל-4%", נכתב בכותרת הראשית של"הארץ". גם הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת למשא-ומתן הקואליציוני. "יש-עתיד: תיק החינוך או שנלך שוב לבחירות", נכתב בה. הכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" עוסקות בתאונת מסוק צבאי שגבתה אתמול את חייהם של שני חיילי מילואים. הכותרות הן "שניים מהטובים ביותר" ו"טרגדיה כפולה", בהתאמה.

ענייני תקשורת

במדור הדעות של "מעריב" כותב נדב העצני כי לפני כשבוע פסק בית-המשפט המחוזי מרכז בתיק שנגע לעיתון "הארץ", בעקבות כתבה שהופיעה בעבר בעיתון תחת הכותרת "מוסדות המדינה פעלו כגנבים במחתרת ביחס לרכוש נספים בשואה". לפי העצני, שייצג את אחד הצדדים בתביעה, "פסק הדין לא רק שדחה את הטענות שהועלו בכתבה, אלא הרשיע ציבורית את העיתון ואת מי שהכין דו"ח שעל בסיסו נכתבה הכתבה. אבל בעוד את הכתבה קראו רבים והיא תיזכר כפרסום ללא דופי, פסק הדין החמור נחבא אל הכלים ולא ישאיר שריטה על השם הטוב של מי שפירסם ואחראי לכתבה". 

כדאי, אם כן, להפיץ בציבור את פסק הדין, כדי שכל אדם שקרא את הכתבה ב"הארץ", או לפחות כל אדם שקורא היום את המאמר של העצני, יוכל לעיין בו ולהתרשם בעצמו כמה שורות בפסק הדין מוקדשות לעיתון "הארץ"; אילו טענות בגנות העיתון מעלים הצדדים בתביעה ואילו קביעות ביחס לעיתון קובע השופט; וכמובן, באיזו מידה פסק הדין אכן "מרשיע ציבורית" את העיתון. הנה פסק הדין לפניכם.

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי נאמני "מעריב" טוענים שהמשא-ומתן על מערך ההפצה של העיתון עומד בפני פיצוץ.

מתי גולן כתב ב"גלובס" בגנות הגילוי הנאות של גאולה אבן באשר ליחסיה עם שר החינוך גדעון סער.

"פנינו לרפי גינת כי אנחנו חושבים שהוא המינוי הכי טוב לערוץ", אומר אבי בלשניקוב, יו"ר ערוץ 10, בראיון לד"ר אילן רבינוביץ', שהתפרסם אתמול ב"ליידי גלובס". "חיפשנו מנהיג בתחום העיתונות והטלוויזיה. רפי מייצג את הטוב בשניהם. כל הדיבורים על קונספירציה עם משפחת מוזס הם שטויות במיץ עגבניות, שגובלים בקשקוש בלבוש. הדברים אפילו אינם ראויים לתגובה. לא בוחרים מנכ"ל לערוץ שזה עתה סיים את אחד המשברים הכי גדולים בגלל קונספירציה של בעלי עיתון כזה או אחר. בחרנו אותו כי הערוץ הוא עסק שתקציבו השנתי הוא חצי מיליארד שקל, והוא דורש מנהל ומנהיג מוכשר. לא הייתי מוכר את הערוץ בשביל מישהו שימצא חן בעיני משפחת מוזס"

"אצל יאיר מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל", אומרת לילך סונין בראיון לחגי קראוס, שהתפרסם אף הוא ב"ליידי גלובס". "זה האיש. התדמית שלו זה גם מה שראיתי בעבודה איתו". "בואי נבדוק אם אנחנו מדברים על אותה תדמית", מבקש קראוס. "יהיר, לא עמוק ומעמיק במיוחד, ולא פעם לוקה בקשר בין מי שהוא באמת לבין מה שהוא חושב על עצמו". "לא נחשפתי לדברים אחרים ממה שתיארת, בוא נאמר ככה. לא ראיתי דברים שאחרים לא רואים", משיבה סונין.