תפקידך האמיתי
"נלחם על הבית" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (שהיתה אתמול הכותרת של הכפולה הפותחת של "מעריב"), והיא מתייחסת לבחירות לבית-הנבחרים האמריקאי, לסנאט ולמושלי המדינות, שנערכות היום. "שנתיים אחרי שבישר תקווה חדשה וסחף את אמריקה: אובמה צפוי לאבד היום את הרוב בבית-הנבחרים", נכתב בכותרת המשנה.
"אובמה לא נכשל, כי המבחן שלו עוד לא החל", כותב עפר שלח במאמר במדור הדעות של "מעריב", "ואם כך הבוחר האמריקאי (ודומיו ברחבי העולם המערבי) מתנהג כמו אוהד ספורט שקבוצתו נכשלה והוא דורש את ראשו של המאמן. הוא יודע שהסיבות לכישלון מורכבות יותר, אבל המאמן נמצא שם כדי לשלם את המחיר. זוהי עסקה ידועה מראש: נמליך אותך ברעש וצלצולים, ואז נתבע ממך לממש בגופך את תפקידך האמיתי – להיות אשם".
הדיווח של "ידיעות אחרונות" על הבחירות כולל, כמובן, התייחסות נרחבת להשלכות על ישראל. "בישראל יש מחלוקת מה יעשה אובמה אחרי בחירות האמצע", כותבים איתמר אייכנר ואורלי אזולאי. "מצד אחד יש הסבורים כי מאחר והנשיא האמריקאי יהיה טרוד מאוד בענייני פנים, הקשב שלו לענייני החוץ יקטן, מנגד יש המאמינים שדווקא בגלל שאובמה יהיה מוגבל בקידום רפורמות פנימיות, הוא ישקיע את מרצו בניסיון להגיע לשלום היסטורי במזרח התיכון". כותרת הדיווח – "קונגרס רפובליקאי טוב לממשל נתניהו" – דווקא אינה משקפת מחלוקת.
"השאלה כמה ישקיע אובמה במזרח התיכון בשנתיים שנותרו עד לבחירות הבאות פתוחה", כותב נחום ברנע באותה כפולת עמודים. "הסכם במזרח התיכון לא יוסיף לו קולות, אבל יכניס אותו להיסטוריה. השאלה היא מה יהיה חשוב לו יותר, הקולות או ההיסטוריה".
בלי דיפרנציאציה
"יורדים מהעץ" היא הכותרת הראשית של גליון "גלובס" שחולק אתמול, וזו שמתבררת היום כמדויקת ביותר מבין כותרות העיתונים, העוסקות כולן באותו נושא: המשא-ומתן בין ההסתדרות לאוצר על הסכמי שכר במגזר הציבורי, תחת איומי שביתה של ההסתדרות. הבוקר הודיעו הצדדים כי חתמו על הסכם להעלאת שכר בשיעור של 6.25%, וממילא איום השביתה הוסר.
"מאמץ לילי למנוע שביתה" היא הכותרת על שער "מעריב". "מאמץ לילי למנוע השביתה" היא הכותרת על שער "ישראל היום". "מאמץ לילי למנוע שביתה" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "מאמץ לילי למנוע את השביתה הכללית" היא הכותרת הראשית של "הארץ", ומתחת לה מודפסת הפניה למאמר של נחמיה שטרסלר במדור הדעות.
שטרסלר מנבא גם הוא באופן מדויק למדי את התנהלות המשא-ומתן ואת תוצאתו (יחתכו באמצע על תוספת של כ-5%, הוא מנחש, כמדי שלוש שנים), מזכיר כי שר האוצר שטייניץ דרש גם כי תוספת השכר תהיה דיפרנציאלית (כלומר, בעלי שכר נמוך יקבלו יותר ולהפך) וחותם: "ההסכם בין ההסתדרות לאוצר לא ייבחן רק על-פי הסכום שהוא יעלה, אלא גם בדרך החלוקה הפנימית של הכסף ובהכנסת מנגנוני התייעלות למגזר הציבורי". לפי הדיווחים היום, שטייניץ נכשל כישלון חרוץ במבחן הזה.
טועים וצודקים
"זעקת הסטודנטים" היא הכותרת הראשית הרגשנית של "מעריב", המלווה בתצלום התופס את מרבית השער של הפגנת סטודנטים אמש בירושלים. לצד התצלום מודפסת תמצית מאמר של בן כספית, המזכיר את הבטחותיה של הממשלה לציבור הסטודנטים ערב הבחירות ומגדיר את מימושן כ"חארטא בארטה" (ב' דגושה). כותרת הידיעה של אפרת זמר-ברונפמן בכפולה הפותחת היא "סטודנטים חרדים". ידיעה נפרדת מוקדשת ל"עוד מכה: מס על מלגות באוניברסיטה".
"האוצר החליט: מס על מלגות", לשון אחת הכותרות על שער "ידיעות אחרונות". "בשורה רעה לסטודנטים", נכתב על גבי תצלום של אותה הפגנת סטודנטים אתמול בירושלים. "קיבלתם מלגה מתורם? תיאלצו לוותר על 25% מהכסף". כותרת המשנה בכפולה הפותחת פותחת בקביעה: "יד אחת נותנת לחרדים, יד שנייה לוקחת מהסטודנטים".
"הארץ" מעניק את הסיקור הצנוע ביותר להפגנת הסטודנטים, והנושא מכוסה בידיעה בתחתית עמ' 4. ב"ישראל היום" מתפרסמת על השער הפניה לידיעה על פני מחצית עמ' 7, הכוללת גם ציטוט שלט מחאה בגנות נתניהו. ההפניה על השער, כמו גם הכותרת והידיעה בעמודים הפנימיים, מדגישה את תגובת ראש הממשלה ל"גילוי" של מס המלגות, שנחבא בחוק ההסדרים ודבר קיומו הובא לתקשורת על-ידי אנשי מפלגת קדימה. "לשכת רה"מ: הוא חוקק פטור ממס למלגות, העניין ייבדק" הוא הנוסח המזיע שהודפס על השער.
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסמים שני טורי דעה על מחאת הסטודנטים. האחד, של עליזה שנהר, יו"ר ועד ראשי המכללות ונשיאת המכללה האקדמית עמק-יזרעאל, מוכתר בכותרת "הסטודנטים צודקים". השני, של עליזה גרשון, מנכ"לית הארגון צו-פיוס, מוכתר בכותרת "הסטודנטים טועים".
לפי שנער, מאבק הסטודנטים אינו "מאבק דתי או ערכי בין חרדים לחילונים, אלא מאבק על צדק חלוקתי והגינות בפוליטיקה ובחברה הישראלית". לפי גרשון, הסטודנטים "לא מנהלים מאבק על פניה העתידיים של החברה הישראלית, אלא על הטבה כלכלית מיידית" ו"נגד החרדים". למרות חילוקי הדעות בין שתי הכותבות באשר לאופי הכוונות המניעות את הסטודנטים, הן מאוחדות בדעתן נגד הישענותה של החברה החרדית על תמיכה כלכלית של המדינה.
"בזכות החרדים נוצרה הזדמנות פז להתאחד", מצטטת זמר-ברונפמן את אחת הסטודנטיות בהפגנה בירושלים.
אנדרלמוסיה
לא רק ההסתדרות מקבלת כותרות בזכות איומי שביתה. לא רק הסטודנטים תופסים כותרות בגלל סכסוכים כספיים. יש מי שנמצא שם תמיד, בשוליהן של הכותרות, עם משבר שאין לו התחלה וסוף. כל העיתונים מדווחים על כך שהיום יפסיקו עובדי רשות השידור את השידורים החיים בערוץ הראשון החל משבע בערב ובקול-ישראל החל בחצות, בשל התנגדותם להוראת משרד האוצר המחייבת החתמת כרטיס בשעון נוכחות והאיסור לשלם על שעות נוספות הנובע ממנה. העיתונים מתמקדים כולם בתוכנית אחת מתוך לוח השידורים – מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ "מבט לחדשות".
כך למשל "נסיונות להצלת 'מבט'" היא כותרת ידיעה של רז שכניק ב"24 שעות", "היום: אין 'מבט'" היא כותרת על שער "ישראל היום", ו"מהדורת 'מבט' לא תשודר החל מהערב" היא כותרת ידיעה של גילי איזיקוביץ ב"הארץ". משום מה, אף שמדובר במהדורה הפחות נצפית מבין שלוש מהדורות החדשות המרכזיות, היא מעוררת בעורכים פרצי גוזמה תמוהים. כך ב"ישראל היום" מדפיסים מתחת לתצלום של אולפן "מבט" את הכיתוב "מבט, אתמול. האם זו היתה המהדורה האחרונה?". חסר רק תצלום של האורות בנתב"ג. או הכותרת על שער "עסקים" של "מעריב": "לראשונה מ-1968: 'מבט לחדשות' צפויה לרדת מהאוויר" (וכי לא היתה מעולם שביתה בערוץ הראשון?).
רק קריאה לעומק והצלבה של הידיעות המתפרסמות בעיתונים השונים מגלה מדוע מגזימים העורכים. למעשה הדיווח המדויק והנכון הוא כזה: מי שמאיים לבטל את מהדורת "מבט", או את השידורים החיים כאמור לעיל, אינם העובדים, אלא הנהלת הרשות, שהציגה לוועדה המאשרת את לוחות השידורים לוח שבו בוטלה, לתמיד, מהדורת "מבט". מדוע? משום שהאוצר מחייב מעבר לנהלי עבודה הכוללים שעון נוכחות, וכפועל יוצא יבוטלו השעות הנוספות, וממילא אי-אפשר יהיה לשדר בערב שידורים חיים ומכאן ביטול "מבט". בתגובה פתחו העובדים בעיצומים (שכבר פגעו בשידור משחק הכדורגל) והם מאיימים להשבית את השידורים החיים, ובהם מהדורת "מבט".
רגע, האם לא מדובר בהתנהלות מעגלית? כן. ובכמה מהדיווחים היא מתגלגלת הפוך: העובדים הם אלה שאיימו בשביתה בשל הנהגת השעון, ובתגובה ההנהלה הגישה לוח שידורים ללא מהדורת "מבט", ובתגובה העובדים איימו וכן הלאה.
זו אינה הפעם הראשונה שהדיווחים על הנעשה ברשות השידור סובלים מבלבלת ועמוסים בסתירות. מערכת היחסים המפותלת בין הוועדים השונים ובין עצמם, בינם ובין הנהלת הרשות על קודקודיה השונים ובינם ובין האוצר ושאר גורמים ממשלתיים מרימה סביבה ענן אבק שעיתונאים מתקשים לחדור דרכו, גם אם יש מי שמנסים. "הנהגת שעון הנוכחות שתחל היום ברשות השידור הובילה לאנדרלמוסיה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה ב"הארץ", ועל כך אפשר להסכים פה אחד.
ענייני תקשורת
"'ישראל היום' לא יחולק עוד ברכבת", מדווחת אופיר בר-זהר ב"דה-מרקר". "החוזה של העיתון עם הרכבת הסתיים, אך ככל הנראה ב'ישראל היום' מתכוונים להמשיך לחלק עותקים בכניסה לתחנות". "שנים אחרי שעלה כחינמון רכבות, מופסקת חלוקתו של 'ישראל היום' בתחנות רכבת ישראל. זאת לאחר שהתפוצץ המשא-ומתן בין העיתון ובין חברת הדריה שמשווקת את הפרסום בתחנות", כותב לי-אור אברבך ב"גלובס". "כעת הועבר הזיכיון לקבוצת 'ידיעות אחרונות', שתקבל בלעדיות על חלוקת עיתונים במתחמי תחנות הרכבת ובסביבתם. [...] 'ידיעות אחרונות' תעשה שימוש בזיכיון שניתן לה לקידום העיתונים מהקבוצה, כאשר בימים הקרובים תחל חלוקה של עשרות אלפי גליונות חינם של העיתון 'כלכליסט' לעוברים ולשבים. בהמשך צפוי להיות מחולק עיתון אחר".
"האם כחלון יפרק את חברת-החדשות?", שואלת כותרת דיווח נוסף של אופיר בר-זהר ב"דה-מרקר". "בשבוע הבא אמור שר התקשורת לקבל הכרעה שעתידה לטלטל את ענף המדיה: האם לאפשר לקשת ורשת להמשיך להחזיק במשותף בחברת חדשות 2, או להכריז על פתיחתו של עידן חדש בטלוויזיה המסחרית".
צפי סער מדווחת ב"גלריה" של "הארץ" על אתר חדש, ששם לו למטרה להילחם בהטרדות של נשים ברחוב: "אמנם, כמו שפעם הטרדה מינית בעבודה היתה עניין שבשגרה ובכלל לא הוגדרה כך, כך יש מי שמבקשות להעלות על סדר היום את הטרדת הרחוב ולהיאבק בה. אתר חדש, 'הכצעקתה', שם לו למטרה להיאבק בבעיה השכיחה והשקופה הזאת. וכך מצהירות מקימותיו:
"'באופן מפתיע, נשים, נערות וילדות יוצאות לרחוב כדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב', ולא כדי להיהפך למטרות נעות להשפלה. 'התרגלנו' לספוג את הכל, לשתוק ולא להגיב. הפתרון המוצע לנו פעמים רבות הוא 'אז אל תסתובבי שם', 'אל תלכי לבד בחושך', 'אל תיצרי קשר עין ואל תגיבי בשום צורה'. מלבד שלילת זכותנו להסתובב ברחוב באופן חופשי, זהו גם עניין פרקטי: בשביל לעבוד, ללמוד ולחיות רובנו נדרשות ללכת לפעמים לבד בחושך, ורחמנא ליצלן, גם כשאנחנו סתם רוצות לבלות ולהרגיש כמו בני-אדם.
'אם כל אחת בישראל היתה מקשיבה לפתרונות הללו, החברה הישראלית היתה משתתקת, ונשים היו נשארות באופן כמעט תמידי בבית – שלא תמיד בטוח יותר מהרחוב. יותר משהטרדות מיניות מלמדות נשים לשתוק, הן מלמדות את הגברים שהדבר מקובל, ושאף אחד לא יחשוב שהם אחראים על מעשיהם במקרים אלו'. החוק נגד הטרדה מינית, הן מוסיפות ומציינות, אינו מכסה מקרים שבהם ההטרדה חד-פעמית, וזהו המקרה ברוב הטרדות הרחוב".