ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ, אתמול במסיבת עיתונאים שבה הכריזו על ביטול המע"מ המתוכנן על פירות וירקות (צילום: מרים אלסטר)
פרצוף כרוב
"פרצוף כרוב" היתה יכולה להיות הכותרת הראשית של "מעריב" היום. היא היתה גם מחוכמת יותר מהשנינה העבשה "התקפלות ללא מע"מ", גם מתאימה בול לדיוקן פניו של ראש הממשלה המודפס על השער, וגם מתאימה לנושא הנידון: ביטולו של המע"מ על הפירות והירקות.
גם "מע"מ במאה שגיאות", כותרת טורו של בן כספית המודפס בחלקו על השער, לא מוצלחת במיוחד, אבל הדברים שכותב כספית נכוחים: "בכל פעם שנקלע לעימות מול בנימין נתניהו, היה אריאל שרון מרגיע את אנשיו ומזכיר להם ש'אין צורך לעשות כלום. ביבי כבר יטפל בעצמו לבד'. שרון היה אז מתרווח בכסאו, ובאמת לא עושה כלום. נתניהו היה אכן מכשיל את עצמו. בכל פעם מחדש הוכיחה ההנחה הזו את עצמה [...] זו ההתנהלות ההיא, בגללה גורש בפעם הקודמת מהשלטון, שמפילה את נתניהו בכל פעם מחדש. הקריסה תחת לחץ. ההזעה מול הזרקורים. התזמון הגרוע. קבלת ההחלטות הבעייתית [...] סביבת התמיכה המקצועית של נתניהו תומכת, כנראה, בדברים אחרים שאינם נתניהו, או סתם לא טובה מספיק".
במה מדובר? תקציר הפרקים הקודמים: יו"ר הליכוד בנימין נתניהו הבטיח לפני הבחירות כי יוריד מסים; ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז דווקא על העלאת מסים, אחד מהם הוא המע"מ על פירות וירקות. מלכתחילה היה נראה כי מדובר בעז גדולה במיוחד שתוכננה ליפול צ'יק-צ'ק בלחץ הלובי החקלאי-החברתי-הדתי, אבל ראש הממשלה התעקש, ושר האוצר שטייניץ מיהר משום מה לאמץ באופן אישי את המס הבעייתי הזה ולהכריז כי ייושם ויהי מה. חברת-הכנסת הטרייה מירי רגב, שרישומה עד כה על החיים הפרלמנטריים דל, לקחה את ביטול המס החדש כפרויקט אישי. הפרשנים ניבאו שתימחץ, אבל אתמול הודיע נתניהו כי המס יבוטל כליל, ללא שום פשרות או העלאות ביניים.
"ידיעות אחרונות", שהכותרת הראשית שלו פשוטה וקולעת – "התקפל" – מתמצת את העניין בכותרת משנה קצרה: "הוא הבטיח, הוא התחייב, הוא נשבר: כך נאלץ נתניהו לחזור בו מהכוונה להטיל מע"מ על פירות וירקות". סימה קדמון ממלאת בעיתון זה את תפקידו של כספית ב"מעריב", ופותחת את הטור בספרינט של מכתמים וחידודי לשון מהסוג השלישי: "נתניהו הכניס אתמול מושג חדש ללקסיקון הפוליטי: גם אכל את הפירות הרקובים וגם נזרק מהעיר. ואם זה לא מספיק ברור, אפשר לומר שראש הממשלה אכל אתמול את הסלט שהוא חתך לעצמו. פולישוק? ביבישוק!". "מילא שהוא נכנע לאובמה", מוסיפה קדמון, "אבל למירי רגב?". הטור השני על השער, של סבר פלוצקר, מוכתר בכותרת שמסכמת את העניין באופן קצת יותר אלגנטי: "מוצדק ולא חכם" (ואם זה לא מספיק ברור: "ביטול הכוונה להטיל מע"מ על פירות וירקות הוא צעד מוצדק כלכלית וחברתית, אבל מטורף פוליטית").
ב"הארץ" לא מקדישים לסיפור את הכותרת הראשית, כנראה בגלל המוסף הכלכלי החזק שחוגג אותו בשער וכפולה פותחת. במקום הראשית, יוסי ורטר מקבל מקום על השער לטור עוקצני: "מהאידיאולוגיה של נתניהו נותרה רק ערימת גחלים לוחשות: משלילה של המדינה הפלסטינית הוא עבר לאימוץ פתרון 'שתי המדינות לשני עמים'. האידיאולוגיה הכלכלית פשטה רגל עוד קודם: הוא נכנע לכל מי שעבר בסביבתו, לכל מי שהציץ ללשכתו וצייץ דבר איום: לעופר עיני, לאהוד ברק בעניין תקציב הביטחון ולשרי ישראל-ביתנו. ואתמול הוא נכנע גם לש"ס, לעבודה ולח"כ מירי רגב, ז'אן דארק של הפירות והירקות, שחייבת לו את בחירתה הבאה בצמרת הליכוד [...] לא כל ההחלטות שנתניהו קיבל בחודשים האחרונים שגויות. כמה מהן נכונות וטובות לעם ולמדינה. אבל תמיד הוא קיבל אותן מהסיבות הלא נכונות, באיחור רב, בחריקת שיניים, כשהוא משדר לחץ".
בעמוד הדעות של "הארץ" כותב נחמיה שטרסלר טור שחלקו מודפס גם על שער "דה-מרקר". "עכשיו משלמים נתניהו ויובל שטייניץ את מחיר הוויתורים לעיני (וגם לשרגא ברוש, נשיא התעשיינים, וגם לש"ס ולעבודה)", כותב שטרסלר. "כולם מבינים עכשיו שיש להם עסק עם ראש ממשלה חלש ופחדן ועם שר אוצר שהוא סנשו-פנשה שלו. זו הסיבה שאיש אינו מתייחס ברצינות לאיומים שלהם. זו הסיבה שכולם מקרקסים את השניים גם בנושא המע"מ. אפילו ח"כ מירי רגב נהפכה למומחית בנושאי כלכלה ומע"מ ואינה מהססת לעשות צחוק מראש הממשלה".
אם ורטר כתב באופן עקיף שכולם דופקים את ראש הממשלה ("אם הוא היה בחורה, הוא היה בהיריון כל הזמן"), הרי ששטרסלר כותב פשוט: "הוא עושה במכנסיים". הכותרת הראשית של "דה-מרקר" היא "ראש ממשלה חלש". "כלכליסט" מנפק כותרת גג אגרסיבית, "עוד התקפלות של נתניהו", וכותרת ראשית מאופקת הטוענת כי המקפלת היא ש"ס ולא רגב: "ש"ס לחצה והמע"מ על הפירות והירקות בוטל".
ומה עם שר האוצר? הרי יש שר אוצר למדינת ישראל, יובל שטייניץ שמו, שכאמור, משום מה, העלאת המע"מ על פירות וירקות היתה הבייבי שלו. "על הדרך הוא [נתניהו] משפיל שוב את שר האוצר שלו, שהיה פעם מגדולי מעריציו ואוהביו ואתמול השתולל עליו. יחס כזה לא מגיע אפילו ליובל שטייניץ", כותב ורטר. "בעל הבית האמיתי" במשרד האוצר, כותב ב"מעריב" דוד ליפקין על נתניהו. זה המקום היחיד שבו זוכה נתניהו למחמאה: בניצחון שלו על שר האוצר שהוא עצמו מינה.
לא המקום היחיד. יש גם עיתונות אחרת היום בישראל. לפי "ישראל היום", לסיפור הזה יש שני צדדים לפחות. לא ראש ממשלה חלש ולא ירקות. "נתניהו: אני קשוב לרחשי הציבור" היא כותרת הגג, ומולה "האופוזיציה: רה"מ התקפל". הכותרת הראשית קורקטית: "אין מע"מ על פירות וירקות". כותרת בלי פעלים ובלי מפעילים. "ברגע האחרון, ובניגוד לעמדת שטייניץ", נכתב בכותרת המשנה, "נתניהו ביטל את המס". האם מדובר בהחלטה ערכית? נראה שכן: "לשכתו: היה רוב למס, אבל זו החלטה ערכית". האם יש תומכים במערכת הפוליטית? נראה שכן: "תגובות מעורבות במערכת הפוליטית. בעבודה ובש"ס: מברכים. בקדימה: תוקפים" (קדימה האלה! רשעים!). ומה אומר יו"ר ועדת הכספים? "יו"ר ועדת הכספים: הטלת המס היתה טעות, מברך על ביטולה".
ואם ביטלו את המע"מ על פירות וירקות, מהיכן יגיעו המיליונים החסרים בקופת המדינה? מוסף "עסקים" של "מעריב" בוחר להדגיש את העניין הזה במקום לחבוט בראש הממשלה: "הגזירות החדשות" היא הכותרת הראשית, וכותרת המשנה מפרטת: "הנסיגה מהמע"מ על הירקות והפירות מגדילה את הגירעון הצפוי בתקציב – שיזנק ב-13 מיליארד שקל מעבר ליעד. כך מתכנן האוצר לסתום את החור". המלה "כך" מפנה, ככל הנראה, לאיור משמאל של הגזירות: ייקור נוסף במחיר הדלק, ייקור נוסף במחירי הסיגריות, ייקור המשקאות האלכוהוליים, ביטול הטבות המס, ביטול הרפורמה במס הכנסה, העלאת המע"מ בחצי אחוז נוסף.
ישרא-בלוף
הפליק-פלאק של ראש הממשלה הדף מהכותרות את מה שהיה יכול להיות הסיפור הגדול של היום (ואולי עוד יהפוך לכזה בימים הבאים): פרשת מדבקת האק"ג. זו, מצדה, דחפה מסדר היום, לרווחתו של ח"כ חיים כץ, את פרשת ישראמקו.
מדובר בפרשה סבוכה, שעוד תלך ותסתבך. תקציר מנהלים: אתמול פירסם "דה-מרקר" את הכותרת הראשית: "הישראלים שמוכרים מדבקה נגד התקף לב בשווי מיליארד דולר". הכתב, אמיתי זיו, הביא בכפולה הפותחת את סיפורה של חברת לייף-קיפר (LifeKeeper), שמכרה "לענקית המחשוב הטייוואנית MSI" מדבקה שהיא פיתוח חדשני תמורת 370 מיליון דולר, בעסקה שמשקפת ללייף-קיפר שווי של מיליארד דולר ושמאפשרת ל-MSI להגדיל את אחזקותיה בחברה לפי שווי של 5 מיליארד דולר.
זיו ריאיין את מנכ"ל החברה, ד"ר גבי פיקר, רופא שיניים בהכשרתו, חבר ילדות ומי שהיה יועצו של נתניהו. זיו כתב כי הבעלים של החברה הם ד"ר עמוס בוחניק, "הבעלים של רשת 'שיניים' – רשת מרפאות השיניים הגדולה בישראל" ועוד חברות שונות, ושל אריק קליין, "מייסד החברה והנשיא שלה, וכן אחראי על הפטנטים והאלגוריתמיקה".
ד"ר גבי פיקר, מנכ"ל לייף-קיפר (צילום: פלאש 90)
הידיעה התפרסמה גם ככותרת ראשית בעיתון "כלכליסט" וככותרת על שער המוסף "עסקים" של "מעריב". ב"ישראל היום", שהמחלקה הכלכלית שלו חלשה ממילא, הסיפור לא הופיע. ב"ידיעות אחרונות" נרדמו בשמירה ופיספסו את הסיפור הכלכלי של השנה, או לפחות של החודש.
ככה לפחות חשבו, מן הסתם, ב"ידיעות אחרונות" עד לצהרי אתמול, אז פירסם "גלובס" ידיעה מטרידה. "גלובס" הוא עיתון ערב, ולכן היה לו זמן לבדוק את המידע על עסקת המכירה המרעישה, ושככל הנראה הגיע לכמה מהמערכות זמן לא רב לפני הדדליין. כותרת הגג על שער "כלכליסט" ביום שני, "רופא שיניים, מתימטיקאי וחבר של נתניהו הדהימו את ענף הביו-טכנולוגיה", נשמעה כמו התחלה של בדיחה. שעות ספורות אחרי פרסומה התברר כי אכן מדובר בבדיחה. מה שעדיין לא ברור הוא על חשבון מי.
המאמר של "גלובס" – "תעלומת האקזיט: האם לייף-קיפר אכן ביצעה את אחד האקזיטים הגדולים בהייטק? בדיקת 'גלובס'" – העלה שורה של תהיות. אליו הצטרפו מיד "דה-מרקר" ו"כלכליסט", שנכון לעכשיו נראה שהכותרות הראשיות שלהם יהיו הפדיחה השנתית של העיתונות הכלכלית. תמצית הטענות: קרדיולוגים טוענים שלא שמעו מעולם על פיתוח כזה, כמה מהם טוענים שהוא לא נראה אפשרי, אף מאמר מדעי בעניין לא פורסם, מינהל התרופות האמריקאי לא אישר את התרופה, גם זהותה של החברה הרוכשת לא ברורה: טייוואנים? בריטים? ומה לחברת אלקטרוניקה לפיתוח ביו-טכנולוגי?
בטלוויזיה, שממילא לא יודעת לאכול סיפורים כלכליים, נתנו אתמול לעודד בן-עמי וללונדון ולקירשנבאום לשאול את פיקר שאלות קשות. במהדורה המרכזית של ערוץ 10 שודרה כתבה בעניין שכל כולה שידור של סרטון התדמית של לייף-קיפר. לא ניכר שנועה קולפ עשתה עבודה עיתונאית ממשית בכתבתה, אף שהחשדות והפקפוקים כבר ריחפו באוויר. הכשל הזה הוא אקורד הסיום של שלב הקופי-פייסט של העיתונות. כעת היא מתנערת ויוצאת לברר מה, לעזאזל, קרה.
היום העיתונים נמצאים כבר, כדבר אחת הכותרות ב"כלכליסט", ב"שלב התהיות". התהיה הגדולה של היום היא באשר לזהותו של קליין, הבעלים (50%) והממציא של המדבקה. ב"ידיעות אחרונות" מפרסמים על השער כותרת: "הנוכל שמאחורי 'עסקת המיליארד'". קליין, מתברר, הוא עבריין מורשע. גרסה של הכתבה אפשר לקרוא גם ב"כלכליסט". האם נחתם חוזה עם החברה הזרה? לא ברור. עורך-הדין של החברה, ממשרד מ. זליגמן, טוען שראה חוזה כזה, או מזכר הבנות לגבי חוזה כזה. ואילו פיקר מתפתל על שער "דה-מרקר" ובכמה מהעיתונים האחרים. "מתקשה לפזר את סימני השאלה", קוראים לזה ב"דה-מרקר".
האם מדובר בתרמית? האם התרמית כוונה כלפי העיתונים? כלפי החברה הזרה? כיצד בלעו העיתונאים לוקש בשווי מיליארד דולר? מה הקשר של נתניהו לסיפור, אם בכלל, והאם הדבר קשור לסיקור ב"ישראל היום"? והאם הסיפור התגלגל לעיתונים החילוניים למורת רוחו של בוחניק, שנתן את הסיפור לעיתון "המודיע", ואולי התכוון להשאיר אותו שם?
קצת אהבה, קצת סובלנות
באופן יוצא דופן, מפרסם היום הרב שלמה אבינר טור בעמודי הדעות של "מעריב". אבינר הוא מחשובי הרבנים של הציונות הדתית ושל הזרם המכונה "מרכזניקי" (או "חרד"לניקי", תלוי את מי שואלים). אבינר הוא גם הרב של הרב אביחי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל ומי שמחולל, ככל הנראה, מהפכה של ממש ברבנות הצבאית, מהפכה שהיא לצנינים בעיניהם של אנשי "הארץ".
תחת הכותרת "קצת אהבה, קצת סובלנות", כותב הרב אבינר על מלחמות השבת (ובכלל) בירושלים: "המתיחות הגוברת בין דתיים ולא דתיים על רקע תרבות הבידור בשבת או חופש הפרסום ברשות הרבים. אומר מיד שלא נוכל לכנות מאבק זה כ'מלחמת תרבות', כי מלחמת תרבות מעצם טבעה חייבת להתנהל באופן תרבותי ומנומס ולא בסגנון גס ואלים".
והנה עוד ציטוט: "[...] שמא יאמר אדם: כל אלה דברים יפים הם, אבל פורחים באוויר תיאורטי, שכן המציאות מראה שחילוקי דעות חייבים להוליד פירודי לבבות והתנגשויות. אדרבה, הניסיון היומיומי מראה אנשים מאוד רחוקים בדעותיהם ובאורח חייהם, החיים יחד באהבה ואחווה ושלום ורעות, אפילו בקשר של נישואים, ולעומתם אנשים בעלי עולם תרבותי והשקפתי זהה, שרויים בסכסוכים מתמידים. מכאן שלא הריחוק האידיאולוגי הוא הגורם מתחים, אלא חוסר הבגרות הנפשית ורוע הלב".
באופן יוצא דופן, מתפרסם באותו מדור טור מתורגם עם זקן בן שבוע, שהתפרסם במקור ב"וושינגטון פוסט". הכותב הוא ג'ון בולטון, שגריר לשעבר של ארה"ב באו"ם, הכותרת היא "לתקוף, כי אין ברירה אחרת", וכותרת המשנה מפרטת: "תקיפה ישראלית של הגרעין האיראני נראית הגיונית יותר מאי-פעם".
פרס ספיר
כתבה של כרמית ספיר-ויץ ב"המגזין" של "מעריב": "תחקיר 'המגזין' על פרס ספיר וההחלטה לבחור בעקבותיו מחדש את הזוכים ממשיכים לעורר סערה אדירה. מצד אחד ניצבת ההוצאה לאור של הספר הזוכה והמועמדים המתוסכלים שקוראים לחרם על הפרס. מנגד ניצבים לא מעט גורמים שסבורים אחרת – אבל לא תמיד מעיזים לדבר. ובשני המחנות מסכימים: משהו חייב להשתנות. האם הפרס היוקרתי בעולם הספרות הישראלי נמצא בסכנה". בטור פרשנות מתייחס ארנון גל, עורך "המגזין" של "מעריב" (המועמד לקידום), לטענות מפיו של פרופ' אריאל הירשפלד, מחברי ועדת הפרס, שגם נגדו הוטחו טענות בדבר ניגוד עניינים, כי למעשה התחקיר של "מעריב" היה רק אמצעי לנגח את הוצאת הספרים "ידיעות אחרונות", שהספר הזוכה יצא אצלה.
מדוע בכל זאת דווקא "מעריב" כתב על הפרשה? חנוך מרמרי מציע תשובה בטור של "מתוקשר".
ענייני תקשורת
בן דרור ימיני מגיב למאמר של קובי ניב שנגנז ב"גלובס".
"מבחינתי, האינטרס העיתונאי תמיד גובר על ההזדהות הפוליטית, על הנטייה להזדהות עם בן זוגי, גם כשאני עוסקת בעולמות תוכן שנוגדים את שלו", אומרת ורד ריבלין-רמון, עיתונאית ב"גלובס" וזוגתו של הפוליטיקאי הפורש חיים רמון, ללי-אור אברבך, שמראיין אותה ב"מעריב" לרגל עלייתה של תוכנית טלוויזיה חדשה שתגיש בערוץ 2. מעניין להבחין כיצד פיעפע הביטוי "עולם תוכן", שהונדס במעבדות האפלות של אנשי השיווק והשקר, אל האוויר הפתוח של השיח הציבורי הלגיטימי. אגב, לפי המידע המועט המובא בראיון על אודות התוכנית החדשה של ריבלין-רמון, עושה רושם שעולם התוכן שלה יהיה סיקור חנפני של עשירי ישראל.
במוסף "עסקים" של "מעריב" כותב לי-אור אברבך עוד על ענייני ערוץ 10: "לקראת אישור המכרז על ערוץ 10, מועצת הרשות השנייה בוחנת את האפשרות לקיים את המכרז לערוץ לשני זכיינים – בדומה לערוץ 2". הדבר מתאים למה שעלה מהכתבה של גילי איזיקוביץ במוסף "גלריה – המגזין" לפני כמה שבועות, ולפיו הכשל הראשוני בהתנהלות ערוץ 10 היה פרישתה הלא מתוכננת של הזכיינית השנייה שהיתה אמורה לפעול בו (שידורי עדן), וכניסתה של הזכיינית הנותרת לשבוע שידורים ארוך שבו לא היתה מסוגלת לעמוד כראוי.
היום לא הגיע לפתח דלתי עיתון "מעריב". שיחה עם מחלקת המנויים העלתה כי המנוי הסתיים אתמול. "אנחנו מתנצלים", הקריאה לי רקפת ממרכז השירות מענה אנושי-אוטומטי. אין לכם על מה להתנצל, אמרתי לה, זה אני שהייתי צריך לחדש את המנוי. כמובן ש"ידיעות אחרונות", שהמנוי אליו מסתיים עוד שבועיים לערך, שלח כבר שתי הודעות תזכורת לחידוש והציע מבצעים שונים. יצאתי מהבית והתחלתי ללכת דרומה, לכיוון ראשון-לציון. במהלך קילומטר עברתי על פני כמה וכמה קיוסקים, כולם מוכרים עיתונים, כל העיתונים – "ידיעות אחרונות". ולא, הסטנדים של "מעריב" לא היו ריקים משום שהגליונות נחטפו בשש בבוקר, הם פשוט לא היו. בסוף הגעתי לסניף של AM:PM שהחזיק כמה עותקים של "מעריב". טוב, זו לא חוכמה, יש להם שישה סוגים של מילקי ובימי שישי אפילו "הארץ". בקיצור, ייתכן שמחלקות המנויים וההפצה של "מעריב" לא מתפקדות בצורה אופטימלית. שילמדו ממחלקת המוספים הפרסומיים שלהם.