צה"ל מתאמן בערבה (צילום: דובר צה"ל)

פרזות תשב

הכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת בענייני תקשורת, כלומר, תקשורת לקויה: היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד דורש לבדוק בפוליגרף את מזכיר הממשלה צביקה האוזר, בחשד שהדליף לתקשורת מהנעשה בלשכה. כותרת המשנה מכריזה: "שלושה ימים לנאום בר-אילן – וסביבתו הקרובה ביותר של בנימין נתניהו על סף רתיחה". אם יש מסר שהתקשורת מפמפמת בלי הרף ביחס לנתניהו, יותר אפילו מהיותו לחיץ וסחיט, הרי זה הבלבול וחדלות האישים שאופפים את מינוי יועציו ולשכתו. תקשורת עוינת? ייתכן, אבל אם כך, גם נבואה שמגשימה את עצמה.

"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מקדישים את הכותרת הראשית לאירוע זניח: מטורף, כנראה ניאו-נאצי, פתח בירי במוזיאון השואה בוושינגטון ורצח מאבטח. כותרת הגג של "ישראל היום" ודיווח בעמודים הפנימיים של "ידיעות אחרונות" מוקדשים למחלוקת בתוך הליכוד לקראת הנאום של נתניהו שבו יכריז על תוכניתו המדינית (סוף-סוף). ב"ישראל היום" מקדישים כותרת לבני בגין: "אם הפתרון היחיד הוא שתי מדינות – אין פתרון", וכותרת גדולה יותר לנתניהו: "רה"מ לליכוד – המציאות מורכבת". זו כותרת שזוכה בפרס האנדרסטייטמנט לכותרות על-שם פטרון העיתונות המגויסת.

ב"הארץ" הכותרת היא "טיוטת הנאום: כן למפת הדרכים, לא להקפאת הבנייה בהתנחלויות". "מדינה פלסטינית מפורזת", נכתב באחת המשבצות המפרטת את "עיקרי הנאום המתגבש". ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים להתעקש כי נתניהו יכיר בעיקרון "שתי המדינות".

ילדות בשכונת היובל שביישוב עלי (צילום: נתי שוחט)

אובמה מככב בשניים מהטורים היום בעמודי הדעות של "מעריב". בעוד עוזי בנזימן מתרה ביועצי נתניהו (שאתמול הצטרף אליהם רשמית ניר חפץ, איש "ידיעות אחרונות") שלא לצייר את אובמה ואנשיו כשונאי ישראל פן יהפכו לכאלה (הכותרת הראשית של "מעריב" כמו מאשרת את אבחנותיו של הכותב על איכותם והתנהלותם של יועצי ראש הממשלה), הרי שרון מיברג ממשיך בקו הספקטי שנקט כלפי אובמה עוד לפני שנבחר: "בשבועות האחרונים החלו צלילי הקונצ'רטו לאובמה ופסנתר לזייף", הוא כותב ומנתח את מה שהוא מאבחן כהתמסרות יתר לתקשורת.

"בין פינוי המאחזים לאכיפת חוק אין ולא כלום", קוראת כותרת המשנה למאמרו של רועי שרון בעמודי הדעות של "מעריב". "אם ברק רוצה לפנות כדי לשמור על הכיסא שלו, שיגיד. הוא שר ביטחון, לא מפקד תחנת משטרה".

בביזנס

"בביזנס יום אחד אתה למעלה ויום אחד אתה למטה... זה לא קל ליפול". הדברים אינם ציטוט (מפוברק?) מחקירת דודו טופז, אלא מובאה מדבריו של הטנור יבגני שפובלוב, בשבתו בגלות אמריקה לשם ברח מנושיו, לפי כתבת השער של  דני ספקטור במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "אני צריך לשבת עם דודו טופז כי טוענים שגנבתי כסף?", שואל שפובלוב בתגובה להאשמה כי השאיר אחריו חובות ומסים לא משולמים, ומוכיח שפרשת טופז לא רק הגדירה מחדש את הקושי שבנפילה ממרום הסלבריטאות, אלא גם הנמיכה מאוד את הרף באשר לדרישות המוסריות מהנפילים שנפלו.

ובאותו מוסף משווה רז שכניק, ממאוימיו של דודו טופז (או שלא? נראה שמקורה של הגרסה של דבריו של טופז בחקירות, שכתבי "ידיעות אחרונות" מסרו לציבור, באה בכלל מכיוונו של השכן, דניאל זנקו, שהאינטרסים שלו, מן הסתם, מסוימים מאוד), בין התוכנית "מסודרים" לתוכנית "פולישוק". שתיהן סדרות דרמה המשודרות על-ידי חברת קשת בערוץ 2, אחת "מפומפמת מיחסי-ציבור" והשנייה "עלתה בפרופיל נמוך". שכניק משווה בין נתוני הרייטינג של שתיהן לעומת עלות ההפקה, הכוכבים ועוד, ומראה ש"פולישוק" הצנועה לא נופלת מ"מסודרים" הנוצצת. "כסף זה לא הכל", קובע שכניק, "גם בטלוויזיה". מעניין להשוות את הקביעה הזו לסלוגן "זה הכל כסף" שליווה בזמנו את העיתון "דה-מרקר", מי שמנהל בתקופה האחרונה קמפיין אגרסיבי, ובעייתי מבחינה אתית, לסדרה "מסודרים".

בביזנס של הספרים

כותרת המשנה של כתבה לכבוד שבוע הספר של שושנה חן במוסף "24 שעות": "מלחמת המבצעים שמנהלות רשתות הספרים הגדולות הפכה את שבוע הספר שנפתח אמש לאטרקציה קטנה מאוד. להוצאות לא משתלם להשתתף, מספר הדוכנים פוחת, והקוראים חיים על דיאטת רבי-מכר בלבד. סיפור עם סוף עצוב".

בביזנס של הביזנס

סטנלי פישר מככב היום על שער מוסף "עסקים" של "מעריב", כמו גם על שער "דה-מרקר" ושער "דה-מרקר ויק". ב"מעריב" מדווחים על (עוד) מחלוקת בין בנק ישראל ובין האוצר סביב שכרם של עובדי הבנק. זה סכסוך ישן, והסיבוב הנוכחי הוא חדשות מאתמול. אולי כדי לפצות על הזקן (טוב נו, לא זקן, אבל זיפים) של הידיעה, ממסגרים אותה ב"מעריב" עם המון שפריצים של דם: "מלחמה" היא הכותרת הגדולה על השער, וגם הלוגו המוצמד לכתבה שבכפולה הפותחת. כותרות הגג והמשנה תוהות אם פישר יתפטר. כותרת הטור של דוד ליפקין לא תוהה; "פישר ינטוש", היא קובעת. ליפקין נוזף בשטייניץ וקורא לנתניהו להתערב במשבר.

ב"דה-מרקר" מביאים את פישר עצמו לראיון מתבקש אחרי סיומו(?) של העימות עם בנק הפועלים. הנעלם הגדול בפרשה הוא הסיבות לדרישת גופי הפיקוח כי יו"ר הפועלים דנקנר יתפטר. הכותרת הראשית של "דה-מרקר" היא ציטוט מהראיון עם פישר: "הציבור לא צריך לדעת למה הדחתי את דנקנר". ובכותרת המשנה: "אין לציבור זכות לדעת כל מה שבנק ישראל עושה". המסגור של הראיון במוסף השבועי, היכן שהוא מתפרסם במלואו, מוקדש דווקא לדבריו של פישר נגד האוליגרכיה הישראלית. עמודים 20-10 במוסף מוקדשים ל"שלטון הקבוצות", שזה שם הקוד החדש למשפחות (למה להחליף?).

גם ב"מעריב" וגם ב"דה-מרקר" מסכימים שפישר בחור טוב במיוחד. ועכשיו ב"עסקים" של "מעריב" מחרים מחזיקים גם אחרי הפרסומים של אריק מירובסקי בימים האחרונים ב"דה-מרקר", עם הכותרת "משרד השיכון: 'מחירי הדירות עומדים לזנק'".

בביזנס של המנקי ביזנס

הוגש כתב אישום נגד מיקי פרידמן, בכיר בבנק לאומי. כותרת על שער מוסף "ממון": "עצם את עיניו"; "נתן הלוואות לחברו הטוב ולמקורביו, בלי לבחון את יכולות ההחזר שלהם". חשוד בקשירת קשר לפשע ובמרמה. טוען שלא לקח אגורה. "זה תחום פרוץ לגמרי", כותב אריה אגוזי על התעשיות הצבאיות בטור הפותח את המוסף, זאת על רקע פרשיית השוחד לכאורה בהודו. אגוזי מפרט עוד נוהלי עבודה מוזרים של התעשיות הבטחוניות.

שניים סוכר, עם הרבה מאוד חלב

אמנות מודרנית היא מהות חמקמקה, גם אם מניחים בצד את הוויכוח על השרלטנות. כתיבה על אמנות מודרנית, ובעצם – כתיבה מודרנית על אמנות – היא לכן משימה קשה מאין כמוה. בניגוד לדיווח חדשותי, למשל, הנדרש להפשיט את האירועים ולפשט אותם לתיאורים, כתיבה על אמנות נדרשת למצק ולהגשים לכלל מציאות רעיונות פרפריים שנבדלים זה מזה רק בדקויות תבנית האבקה שעל כנפיהם. כמעט אפשר להגיד שכתיבה חדשותית היא יצירת יש מיש, וכתיבה על אמנות היא יצירת יש מאין.

"הארץ" הוא היחיד, חוץ מ"ישראל היום", שנותן מקום לכתיבה על אמנות גם בימי השבוע, והוא בוודאי העיתון שמייחד את המקום הנרחב ביותר לכתיבה על אמנות גם בסוף השבוע. גלריית המבקרים שלו יציבה למדי. היום כותבת סמדר שפי הוותיקה את כתבת השער של מוסף "גלריה", על הביאנלה לאמנות בוונציה, מאירועי האמנות החשובים בעולם. שפי מדווחת מהשטח. כותרת הסקירה היא "חיקו החמים של המוכר". הנה, למשל, מה שכתבה על הביתן הישראלי המדובר:

"על הביתן הישראלי בביאנלה, שהוקדש לעבודות של רפי לביא – החלטה שגויה בעיני – נכתב מספיק מראש ובדיווח השוטף. אפשר רק לציין שהחלטתה של האוצרת דורית לויטה-הרטן לפתוח בו חלונות ולהגיש קפה לבאים הפכה אותו למקום נעים בימים שלפני הפתיחה".

ייתכן שהגיע הזמן לצאת מחיקו החמים של המוכר. או לפחות לאוורר שוב את הוויכוח על השרלטנות.

רחוב בן יהודה, ירושלים, מאי 2009 (צילום: סרג' אטאל)

ענייני תקשורת

תהייה: מדוע נדדה כתבה של טובה צימוקי על חילוקי הדעות לכאורה בין שר המשפטים יעקב נאמן לנשיאת העליון דורית בייניש מעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" למוסף "24 שעות", עמוד לפני התשבצים?

האם לעמוד שבו מתפרסמת הכתבה של אודי עציון במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", העוסקת בכוונתו של משרד התחבורה לצייד משאיות במגביל מהירות, השתרבבה פרסומת סמויה בגודל של משאית?

כרמית ספיר-ויץ מראיינת ב"המגזין" של "מעריב" את בעלת מזרן מיליון הדולר. אצלנו מקדיש חנוך מרמרי את הטור "מתוקשר" לפרשה: "זקני העיתונות, היושבים כמוני על מרפסתם, שעונים על מקלם, משקשקים בשיניהם התותבות ומשקיפים על המתרחש, ייזכרו אולי בחייזר שנחת ברפת של מושב דלתון בערך בשנת 1985 (לפני הספירה) והותיר אחריו חותם זרחני ירקרק על הקרקע".