בובה בדמותו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, בתהלוכת פורים בחולון (צילום: רוני שיצר)
הלייזר, הפנדל והדיווח הנרחב מהקניון
אף שרעידת האדמה באיטליה ממלאת את כל התנאים המזכים אירוע לסיקור עיתונאי בולט (אסון; במדינה מערבית; ישראלים רבים מטיילים בה ומכירים בה לא רק את שם הבירה; עם אפשרות ממשית למותם של ישראלים), רק "ישראל היום" מקדיש לה הבוקר כותרת ראשית בלעדית ("איטליה רעדה").
ב"ידיעות אחרונות" שמורה רצועה בראש השער להפניית הקוראים אל מוסף הספורט של העיתון, שם מדווח בהרחבה יתרה על התעלול של אוהדי יוון, שכיוונו קרני לייזר לשוער נבחרת ישראל ממש ברגע שבו נדרש לעצור בעיטת עונשין ("חקירת הלייזר והפנדל", לשון הכותרת).
ב"מעריב" ו"הארץ" דוחקות ידיעות חדשותיות של ממש את סיקור האירועים באיטליה. בן כספית מדווח ב"מעריב", מפי "גורמים פלסטיניים בכירים", כי הרשות הפלסטינית מחרימה את ממשלת ישראל עד שזו תקפיא את בניית ההתנחלויות, תכיר בהסכמים קודמים שנחתמו בין הצדדים (אנפוליס, כמובן) ובפתרון של "שתי מדינות לשני עמים". ב"הארץ" מדווח עקיבא אלדר כי נשיא ארה"ב יבוא לביקור רשמי בישראל כבר בתחילת חודש יוני, כחלק ממאמציו לדרבן את ממשלת ישראל למלא אחר התנאים שדורשים אותם בכירים פלסטינים בידיעה מאת כספית.
בכלל, ב"הארץ" הבוקר ניכרת הקדשת תשומת לב רבה לנשיא ארה"ב. הדיווח בעיתון על רעידת האדמה באיטליה נדחק לפינה תחתונה בעמוד השער, במיקום וגודל דומים לדיווח מאת אבירמה גולן על בהלת הקניות לקראת חג הפסח ("דיווח נרחב מהקניון בעמ' 7", מובטח לקוראים), וגם כפולת העמודים הפותחת את העיתון מיוחדת כמעט לחלוטין לדיווחים על נאום אובמה בפרלמנט הטורקי. לבד מעיקרי הדברים, "הארץ" מגיש לקוראיו גם שלושה מאמרי פרשנות בעקבות הנאום, וידיעה על התגובות לו בישראל.
התייחסות רצינית לנשיא רציני? העמקה עיתונאית מבורכת בתהליכים שעשויים לשנות את פני האזור כולו? אולי. ואולי העיתון מצא באובמה, להבדיל מראשי המפלגות בישראל, פרטנר אמיתי. לא רק רהוט ובעל ראייה היסטורית רחבה, אלא גם תומך אקטיבי בתהליך מדיני שיוביל לשתי מדינות בישראל/פלסטין, פיוס עם איראן ופירוק הנשק הגרעיני.
פתאום שמעתי בום
כתבי העיתונים שנשלחו לאזור רעידת האדמה באיטליה (באופן אירוני, רק "ישראל היום", העיתון שמקדיש לאירוע את כותרתו הראשית, מסתפק בדיווח של סוכנות הידיעות רויטרס) מדווחים על מראה של אזור שהופצץ מהאוויר. אחד מעדי הראייה הישראלים ששוחח עם כתבי "מעריב" [רוני מלול, אלי לוי, אפרת זמר ויוסי בר] מתאר את האזור במונחים המוכרים לקוראי העיתון. "זה נראה כמו זירת פיגוע ענקית", אומר יולי מינצ'ן, ובהמשך מפרט: "יש פה פצועים, דם, אש, רופאים, אנשי משטרה, צבא, אמבולנסים, מכבי אש, מסוקים, עיתונאים. הכל".
בכל העיתונים, במידה משתנה של הדגשה, מוזכר גם ג'יאמפאולו ג'יאוליני (או ג'אמפאולו ג'וליאני, או אולי בכלל ג'יאוצ'ינו גילאני, תלוי באיזה עיתון אתם אוחזים), ססמולוג מהמכון האיטלקי לאסטרופיזיקה, שהזהיר בחודשים האחרונים את תושבי האזור מפני הרעידה המתקרבת. הוא אף העלה את אזהרתו לאתרי אינטרנט שונים (לפי "ישראל היום", גם הפיץ סרטון ביוטיוב), אך ללא הועיל. ראש המכון הגיאופיזי באיטליה מתנער מאחריות. "איש לא חזה את רעידת האדמה הזאת במדויק", הוא אומר לאסף אוני, שליח "הארץ" לאזור.
אל תעצרו את נשימתכם
הקשר הישראלי לאסון באיטליה מתמקד כרגע בחוסיין חמאדה, סטודנט צעיר מהכפר כאבול שבגליל, הלומד רפואה באוניברסיטת ל'אקווילה, העיר שנפגעה קשה מרעידת האדמה. בולטת ביותר ההתייחסות הפסימית של עיתון "הארץ" לגורלו של הישראלי. כותרת הגג לדיווח מאת ג'קי חורי ואסף אוני קוראת, "הורי חוסיין חמאדי [כך], שקבור במעונות הסטודנטים, מחכים לבשורות", כלומר כבר נקבע שהוא קבור בין ההריסות. הידיעה עצמה מופיעה תחת הכותרת "אנשי החילוץ: אין תקווה רבה לחיי הישראלי".
אלה ניסוחים חריגים ביותר בעיתונות הישראלית. בדרך כלל, גם אם כל הסימנים מורים על מות ישראלי באסון, עד שאין ודאות מוחלטת, העיתונים שומרים על טון אופטימי (וראו: רגב וגולדוואסר). בגוף הידיעה מאת חורי ואוני, אגב, אין טון ודאי כבכותרת שלה. שם נכתב רק כי חמאדה גר באגף שקרס לחלוטין וכי "לפי אנשי החילוץ שעבדו אתמול בזירה, הסיכויים שמישהו שרד את קריסת הבניין נמוכים".
העיתונים האחרים מקפידים כולם על נוהל תקווה עד להודעה חדשה. הכותרת הפרושה על פני כל עמ' 5 של "מעריב" קוראת: "בכפר של חוסיין עדיין מקווים לטלפון" [אלי לוי], ומיד אחרי המידע המדאיג שלפיו "הוא מתגורר במעונות, ומהדיווחים עולה כי הבניין שבו נמצאת הדירה שלו קרס", מוזכר כי אחד מחבריו ללימודים נחשב אתמול לנעדר, אך מאוחר יותר התברר כי ניצל מהאסון. כלומר, עדיין אין מקום לאבד תקווה.
כותרת הידיעה על חמאדה ב"ישראל היום" קוראת: "מתפללים לבשורות טובות", ציטוט של בני משפחתו בארץ, וכותרת המשנה מדברת רק על "חשש כבד לחייו של סטודנט ישראלי". כותרת דומה, "מקווים לקבל בשורות טובות", מופיעה ב"ידיעות אחרונות", שם מתואר חמאדה כנעדר ולא כמי ש"קבור תחת ההריסות".
מבחינה מסוימת יש מקום לברך על הקורקטיות של עורכי הידיעה ב"הארץ", המסרבים לשתף פעולה עם טלטלת הרגשות האופיינית למקרים אלה. לא רק האמונה כי הכל אפשרי מעודדת את יתר העיתונים להימנע מלהכריז על מוות מוקדם של נעדר באזור אסון, גם ההיגיון המסחרי של תעשיית החדשות עומד מאחורי הבחירה הזאת. אם הנעדר מתגלה כמת, התקווה העצומה הופכת באחת לייאוש גדול עוד יותר. אם הנעדר מתגלה כמי ששרד, זהו סיפור מופלא של אומץ לב ומזל (או כפי שנהוג לכנות את המזל בעיתונים שלנו – "נס"). אף אחד לא יתרגש במיוחד אם נעדר שהוכרז כקבור תחת הריסות יתגלה כמי שאכן נקבר תחת ההריסות.
יחד עם זאת, כמובן, יש עדיין סיכוי מסוים שחמאדה לא נקבר תחת ההריסות, ואולי כלל לא נהרג. במקרה כזה מדובר בכותרת שלא זו בלבד שאינה רגישה לכאבה של משפחת הנעדר, אלא גם שגויה מיסודה.
הרגישות של עורכי העיתונים לכאב משפחות כמשפחת חמאדה פוחתת ככל שהמרחק מהכותרת הראשית גדל. במדור הרכילות של מוסף "עסקים" ב"מעריב" מופיעה הבוקר כותרת שלעומתה המסגור שהעניק "הארץ" לאסון של המשפחה יכול להיחשב לשיא הרגישות וההתחשבות: "רעידת אדמה באיטליה: נגרין סוגרת את הסניף ברומא".
במקרה של רעידת אמת
רעידת האדמה מזכירה לישראלים כי גם הם חיים על שבר טקטוני מכובד, והעיתונים נדרשים לסוגיה. לפי אלכס דורון ב"מעריב", המבנים בישראל אינם נבדקים כראוי, בשל מחסור בכוח אדם. לפי שחר אילן ב"הארץ", המבנים הרעועים עלולים להתברר כמלכודות מוות ממש בקרוב, שכן "אחת ל-90-80 שנה מתרחשת בישראל רעידת אדמה גדולה וקטלנית. רעידת האדמה האחרונה מסוג זה היתה לפני כ-80 שנה".
לפי עופר פטרסבורג, המפרסם במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כתבה נרחבת על מידת המוכנות של ישראל לרעידת אדמה, אפשר לקחת עוד מעט אוויר לנשימה – רעידת אדמה גדולה מתרחשת באזורנו רק אחת למאה שנה לערך.
סיבה ומסובב
יואב שטרן מדווח ב"הארץ" כי בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הקפיא את פיטוריהם של עובדי הרכבת הערבים. לפי דיווחו של שטרן, "בעקבות הפרסום ב'הארץ', פנה אתמול השר לענייני מיעוטים, אבישי ברוורמן, במכתב לשר התחבורה, ישראל כץ, ובו הוא הביע חשש כי הצעד שנקטה הרכבת יהווה תקדים לגופים ממשלתיים אחרים שיסגרו את הדלת בפני העסקת אזרחים ערבים". אלא שהסיפור על פיטורי הערבים העובדים ברכבת ישראל התפרסם באתר ynet עשרה ימים לפני הפרסום ב"הארץ". אחת משתיים: או שהשר ברוורמן לא פעל "בעקבות הפרסום ב'הארץ'", או שהוא פשוט לא קורא את אתר ynet.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי רשות השידור פיטרה את כל 15 במאי "מבט שני", "מחשש שייווצרו עימם יחסי עובד-מעביד". לפי הדיווח, מדובר בבמאים שכולם עובדי פרילנס שהיו מחויבים לתוכנית במשך שנים. ההנחיה החדשה של הנהלת רשות השידור דורשת "להחליף את יוצרי התוכנית מדי חודשיים".
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, ירכשו מחברת החדשות את התוכנית "תוכנית חיסכון", המשודרת מדי ערב, וזאת כחלק מהצמצומים בתקציב חברת החדשות של הערוץ. החיסכון – כ-4 מיליון שקל.
צח יוקד, כתב "מעריב" בניו-יורק, מדווח במדור חדשות החוץ של העיתון על החלטתו של הנשיא אובמה לבטל את האיסור על צילום השבתם של ארונות הקבורה של חיילים אמריקאים שנהרגו מחוץ לארה"ב. זה 18 שנה, מאז מלחמת המפרץ הראשונה, מונע הפנטגון גישה של צלמים לארונות כאשר הם מגיעים לארצות-הברית. השבוע בוטל האיסור, אף כי עדיין אסור לצלם את קרובי החייל ההרוג בעת הגעת הארון.
דן מרגלית מפרסם הבוקר מאמר ב"ישראל היום" ובו הוא קובל על כך שעיתון "הארץ" וערוץ 10 דבקים בעמדתם לגבי עדויות החיילים מעזה, גם לאחר שהפרקליטות הצבאית סגרה את תיק חקירת המקרה. "הם דבקים בהשחרת פני הלוחמים", לפי ניסוחו של מרגלית. בעקבות דיווחים ביומיים האחרונים כי יש חיילים המתכוונים להגיש תביעת דיבה נגד כלי התקשורת הללו, כותב מרגלית כי עדיף להימנע מכך. צעד כזה, הוא מסביר, ישמש את מתנגדי ישראל, שיטענו כי יש כאן סתימת פיות.
יונית לוי, מגישת מהדורת החדשות של ערוץ 2, תורמת למוסף פסח של "כלכליסט" מכתבים לנשיא ארה"ב פרי עטה. המכתבים של לוי מדמים מכתבים מאת נשיאי ארצות-הברית לדורותיהם.