לפני כשבועיים שודרה במהדורה המרכזית בחדשות 12 כתבה ארוכה על המלחמה, היישר מרצועת עזה. כאילו. למעשה, נושא הכתבה היה שני העיתונאים שהובילו אותה: בן כספית ועמית סגל. השניים קיבלו אישור להיכנס לרצועה, שהפכה, כך נראה, אתר תיירות לעיתונאים.
וכך יצאו להם השניים לעזה, כשהם חובשים קסדות ועוטים אפודי מגן, וצילמו את עצמם מתלוצצים ביניהם לאורך כל הכתבה בשני נושאים עיקריים: הפער הקרבי - כספית היה בשריון בעוד שסגל שירת בגלי צה"ל, ושאיפתו של סגל (קריצה) לחזור להתנחל בעזה (קריצה).
בדרכם פגשו גם חיילי מילואים המשרתים בגדוד שריון ושוחחו איתם. בין הקצינים הייתה גם רס"ן (במיל.) הדר, קצינת קשר גדודית, האישה היחידה ביחידה. כספית פנה אליה בהשתאות וקבע: "את נראית שברירית". אחר כך, כשהתברר שגם בעלה משרת בקבע, שאל אותה סגל: "ומי מטפל בילד?".
השאלה של סגל נראית לקוחה מסט שאלות שנפלט ממנהרת זמן. הגברים שרואיינו בכתבה, שאף הם הורים לילדים, לא נשאלו "מי מטפל בילדים". האם השאלה הזו מתמצתת רגרסיה ביחס לשוויון נשים? פרופ' עינת לחובר, חוקרת תקשורת ומגדר מהמחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר, מציעה מבט מורכב יותר:
"ברובד מסוים אני מסכימה עם הסאבטקסט של השאלה שלך. אמנם לא צפיתי בכתבה, אבל אני חשופה למה שהתקשורת משדרת. מצד אחד אני מרגישה שחוגגים בתקשורת את הייצוג וההישגים של נשים בצבא ומעניקים לזה תשומת לב שמשקפת הישג וקידמה. אלא שזה לא בהכרח מייצג את התמונה כולה. אנחנו יודעים שבצה"ל יש עדיין קושי לנשים להיכנס לתחומים מסוימים, ועדיין יש הדרה של נשים והטרדות מיניות.
פרופ' עינת לחובר (צילם: עברי לחובר פרץ)
"לכן אייטמים כאלה לא בהכרח משרתים את נושא השוויון המגדרי. אולי להיפך, מציגים את שילוב הנשים כמשהו אנקדוטלי. חוגגים כל אישה שמגיעה, שעושה, שנלחמת, אבל בתור היוצא מהכלל שאינו משקף את הכלל. עדיף היה שידברו על המגמה, ולא יציגו סיפור של נשים כקוריוז. בשנים האחרונות אנחנו הולכים אחורנית בנושא שוויון מגדרי בכל מיני מדדים בישראל, בהקשר הפוליטי, במוקדי הכוח, באלימות נגד נשים. ולכן אין לנו יותר מדי סיבות לחגיגה".
אבל, מוסיפה פרופ' לחובר, בקשר לשאלה של סגל על הטיפול בילדים: "בו בזמן אני חושבת שהמציאות של נשים היא באמת הרבה יותר בעייתית מהמציאות של גברים. הן הנושאות המרכזיות בנטל הטיפול בילדים ואחזקת הבית ולא צריך להתעלם מזה. ולכן תלוי מה בדיוק שואלים. כי מצד אחד אי אפשר להתעלם מהעובדה שאישה צעירה שנמצאת 24/7 בצבא נושאת בנטל כפול, ומצד שני לא נכון להתייחס לזה כאל קוריוז".
לסיכום הסוגיה אומרת פרופ' לחובר, "לא צריך להתעלם מהעובדה שיש קושי מאוד גדול של נשים, ולמרבה הצער לא נראה שעמית סגל אימץ נקודת מבט פמיניסטית".
2023: רק 32% מהעיתונאים בתקשורת המשודרת בישראל היו נשים
פרופ' לחובר מובילה בישראל כבר יותר מעשור מחקר בנושא ייצוג נשים בתקשורת, חלק ממחקר בינלאומי, "Global Media Monitoring Project", שמשתתפות בו 116 מדינות בעולם. זהו מחקר המעקב הארוך והאינטנסיבי ביותר על מגדר ותקשורת, שהחל כבר ב-1995. אז השתתפו במחקר רק 71 מדינות, ורק ב-17% מהאייטמים בחדשות היו נשים, אם כמרואיינות או כנושא האייטם החדשותי. גם אז רבות ממגישות החדשות היו נשים, אבל רק בשיעור נמוך מאוד מהנושאים המסוקרים נכללו נשים.
במחקר, שנערך בכל חמש שנים, נבחר יום אקראי, שבו בוחנים החוקרים את כל האייטמים החדשותיים בכל כלי התקשורת במדינה. האייטמים נבדקים בהיבט המגדרי בכמה מישורים: מי מדווח, מי מתראיין, מי מושא הכתבה, אבל גם לאיזה קטגוריה חדשותית נכנס האייטם.
אולי לא מפתיע, אם כי מצער, לגלות שבתחומים שנמצאים במקום גבוה בהיררכיה של חדרי החדשות - צבא, ביטחון, פוליטיקה וממשל - מככבים הגברים בשיעור גבוה משמעותית מאשר בנושאים כמו תרבות ולייף-סטייל. בכל המישורים: גם בדיווח, גם בראיונות וגם כנושאי הסיפור העיתונאי.
הדו"ח האחרון שהתפרסם במסגרת המחקר סקר את ה-29 בספטמבר 2020, בעת שעל העולם כולו איימה מגיפת הקורונה ובישראל הוטל סגר. באותו יום רק 16% מהדמויות שהופיעו בחדשות היו נשים (לעומת 84% גברים). סך כל העיתונאיות - מגישות, פרשניות וכתבות - הגיע רק ל-35%. ירידה משמעותית לעומת הדו"ח הקודם מ-2015, שאז היו 42% נשים. רק בטלוויזיה נרשמה עלייה בין 2015 ל-2020: מ-44% ל-53%.
נתונים עדכניים שפורסמו לאחרונה ב"עין השביעית" במסגרת מדד ייצוג הנשים, פרויקט מחקרי של ארגון העיתונאים והעיתונאיות, "העין השביעית" ועמותת הצלחה, חושפים כי במהלך 2023 רק 32% מהעיתונאים בתקשורת המשודרת בישראל היו נשים. בדיקה של פרשני המלחמה בתקופת האולפנים הפתוחים של אחרי ה-7 באוקטובר, העלתה נתון מביך עוד יותר: ייצוג הנשים הגיע בקושי ל-12%.
הירידה בייצוג בתקופת הקורונה הדהימה אותי
אם מסתכלים על הנתונים של שני המחקרים, הם לא באמת משקפים התקדמות. ויותר מכך, המחקר של מדד ייצוג הנשים מראה כי בתקופת מלחמה אחוז הייצוג צונח עוד יותר.
פרופ' לחובר חושבת שהמצב חמור לא רק בעיתות מלחמה: "המחקר האחרון שלנו נערך בשנת 2020 בשיא תקופת הקורונה. הייתה ציפייה שדווקא הקורונה, שהיא משבר אזרחי בתחום הבריאות, תאפשר לנשים לתפוס מקום יותר מרכזי בשיח בתקשורת. מה גם שיש לא מעט נשים בתפקידים בכירים במערכת הבריאות. אבל התמונה הייתה הפוכה. המחקר הצביע על ירידה בסדר היום הנשי. במלחמה, לצערנו, אנחנו מצפים שהגנרלים ישמיעו את דברם. אבל בקורונה זה הדהים אותי".
מדד ייצוג הנשים לא עשה אבחנה בין הנושאים שעליהם דיברו חברי הפאנל באולפנים. גם במלחמה, מדגישה פרופ' לחובר, יש תפקידים שמזוהים יותר עם נשים, כמו למשל אימהות של חטופים או של חיילים, וצריך להסתכל על ספירת הראשים באולפנים בצורה יותר מעמיקה ומרובדת.
"לפני ימים אחדים הופיע צילום של נשים בעמוד הראשון של המהדורה המודפסת של עיתון "הארץ". זה מאוד נדיר שיש צילום של נשים. נשים בדרך כלל נכנסות לכותרת הראשית רק בדלת האחורית. ואכן, זה היה צילום של חסימת נתיבי איילון על ידי נשות 'בונות אלטרנטיבה' שיצאו לפעולות שיבוש בקריאה להחזרת החטופים".
"נשים", מדגישה פרופ' לחובר, "מופיעות לעיתים קרובות באולפנים, במלחמה, בקורונה או בימי שיגרה, דווקא בתפקיד קורבן. הן הקורבנות של המלחמה - אימהות של חטופים, משוחררות מהשבי, ועוד. הן לא מנהלות את המלחמה, הן בדרך כלל לא מגיעות כפרשניות ומומחיות, אלא בהקשר המשפחתי שלהן, מתוך התפקיד המסורתי שלהן כמי שאחראיות על המשפחה והבית".
איזו תובנה יש משלושים שנות המחקר?
"מגמה של סטגנציה ועמידה במקום מתרחשת בכל העולם, אבל ישראל נסוגה לאחור. פעם היינו במקום יותר טוב, והמחקר האחרון מיקם אותנו במקום נמוך יותר. עוד דבר שבולט בישראל לעומת העולם, הוא שבכל העולם התקשורת הדיגיטלית היוותה הזדמנות עבור נשים, ובישראל זה לא קורה בכלל. הייתה ציפיה שהתקשורת המקוונת תהיה יותר שוויונית, ותאפשר ליותר נשים להשתלב ובישראל לא רואים את המגמה בצורה ברורה.
"ועוד דבר בולט ובכך ישראל כן דומה לעולם, שהמדיום הטלוויזיוני יותר נגיש לנשים. זה לא מעיד בהכרח על גישה שוויונית. יש נשים בטלוויזיה כבר שנים וזו מראית עין מבלבלת, כי את כל מהדורות החדשות מגישות נשים אינטליגנטיות ודעתניות וזה מייצר מצג שווא. גם משום שסביבן יש בדרך כלל רוב מובהק של גברים, וגם משום ש'משתמשים' בהן כדי לנרמל את החדשות הקשות.
"אישה מזוהה יותר עם היבט רגשי, ולכן במובן מסוים יש להן תפקיד שהוא מעבר להגשת חדשות. של נרמול המצב הקיצוני שאנחנו נמצאים בו, ריכוך האיום שמרחף מעלינו. צריך לזכור גם שהיום אין פוליטיקאיות בעמדות מרכזיות אז נוצר וואקום. יכול להיות שאילו בשדה הפוליטי היו ציפי לבני, איילת שקד ושלי יחימוביץ' - התמונה הייתה שונה".
חייבים לתת קרדיט לשידור הציבורי
המחקר הבינלאומי שפרופ' לחובר מובילה בישראל לא רק סופר ראשים, אלא מתייחס גם לתוכן הכתבות, לסוג התפקידים שנשים נושאות בהן. אבל השינוי - אם ישנו כזה לאורך שנות המחקר - איטי מאוד.
"בקצב הנוכחי של השינוי, נצטרך לחכות עוד 70 שנה עד שנראה שוויון. הדברים האלה לא קורים מעצמם. צריכה להיות פעולה מכוונת ומדיניות ברורה של מקבלי החלטות בגופי התקשורת. כמו שמתייחסים להיבטים אחרים של סיקור בהקשר של הגינות ואחריות, צריך להתייחס גם לשוויון מגדרי. צריכה להיות מדיניות כדי לקדם את זה, התהליכים הטבעיים לא יעשו את זה. חייבת להיות מדיניות של הטמעת שוויון מגדרי בתקשורת.
יש לציין בהקשר זה שבמסגרת המחקר של מדד ייצוג הנשים, תאגיד השידור הישראלי, גוף השידור הציבורי של ישראל, השיג נתונים טובים הרבה יותר מהממוצע הכללי והגיע ל-49% עיתונאיות. "אנחנו חייבים לתת קרדיט לשידור הציבורי כאן, שמספק את הסחורה ונמצא במקום גבוה בנושא שוויון מגדרי גם במחקר שלנו וגם במחקר שלכם", אומרת על כך פרופ' לחובר.
משרדי תאגיד השידור הישראלי כאן (צילום: שי אפשטיין)
בנוסף, מעירה פרופ' לחובר שיש להסתכל גם על קבוצות חברתיות אחרות. מי הנשים שנמצאות על המסך. האם אלה בעיקר נשים אשכנזיות? יהודיות? איפה הנשים הפלסטיניות, דוברות הרוסית, המזרחיות. לחלקן נפתח צוהר בעידן של שיח על גיוון חברתי, כשארגוני חדשות מנהלים אסטרטגיה של גיוון.
כך או כך, נראה ששוויון מגדרי - גם בתקשורת וגם בכלל - לא יקרה בעצמו בתהליך טבעי, ויש צורך לקבוע מדיניות בנושא ולערוך מעקב קפדני על יישומה. מדיניות כזאת, בהיקף מצומצם אך משמעותי, נקבעה בתוכנית "סדר יום" של קרן נויבך ברשת ב'.
מירית הושמנד, שייסדה את התוכנית עם נויבך וערכה אותה עד לאחרונה, הסבירה את המהלך המודע והמכוון בראיון כאן ב"עין השביעית": "במקום טלפון אחד למרואיין אתה צריך לעשות עשרה טלפונים כדי למצוא מרואיינת. אבל זה משהו שהוא בהגדרת העבודה אצלנו. כל מי שמגיעה לעבודה אצלנו, בחפיפה אומרים לה שצריך לחפש תמיד מרואיינת אישה".