העתיד

"אם את שואלת אותי, עוד הרבה שנים נחיה על חרבנו", אומר לכתבת "ידיעות אחרונות" נווית זומר האלוף במילואים יואב הר-אבן, בראיון פרישה מתפקיד מנכ"ל חברת הנשק רפאל.

"נניח שיש כניעה טוטאלית – מה נעשה אחרי זה? נשלוט יום-יום באוכלוסייה? הבעיה היא לא חמאס, הבעיה היא אוכלוסיית המיליונים. מה נעשה איתם?", שואל חוקר מדעי המדינה פרופ' יחזקאל דרור (95) את המראיין רענן שקד במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", וגם עונה: "זה הזמן להרים טלפון לנשיא ארה"ב, לכנס את מועצת הביטחון ולהגיד: הגענו למסקנה שאנחנו מוכנים לדון בהקמת מדינה פלסטינית מפורזת".

האלטרנטיבה, מצטט שקד מהספר החדש, היא "שפיכות דמים מתמשכת, כפייה בינלאומית לרעתה של ישראל או מלחמה מזרח תיכונית אפוקליפטית עם שורדים שיבכו יחדיו על טמטום פושע של מנהיגים שמקומם בתחתית הגיהנום של דנטה".

ביחד ננצח

"התקרבות בדרך לעסקה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "מתקרבים להסכם", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "המתווה המתגבש לעסקת חטופים כולל עצירת לחימה זמנית למשך שישה שבועות, שעשויה להוות בסיס להפסקת אש מתמשכת", נכתב בכותרת המשנה, "על-פי הערכות, העסקה תכלול שלושה שלבים: חולים ומבוגרים תחילה, לאחר מכן נשים ולבסוף יתר החטופים. קטאר: 'חמאס קיבל את ההצעה באופן חיובי, ממתינים לתשובה'".

"לא ניתן יד לעסקה מופקרת", נכתב בכותרת הראשית של "בשבע" החרד"לי, ציטוט מתוך ראיון עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', יו"ר מפלגת הציונות הדתית. כותרת הראיון עצמו הוא "אנחנו נשמיד את חמאס". "הפסקת אש ארוכה כחלק מעסקה תעצור את תנופת המערכה ההכרחית", נכתב בשער "מקור ראשון", בהפניה לטור של העורך הראשי לשעבר חגי סגל. "דור הניצחון לא ישלים עם עסקת כניעה", נכתב בכותרת טורו של עורך "בשבע" עמנואל שילה.

שילה אינו זקוק לוועדות חקירה ואפילו לא לתחקירים עיתונאיים. "טבח השבת השחורה, שעלה עד כה בחייהם של יותר מ-1,400 אזרחים וחיילים, הוא תוצאה ברורה וחד-משמעית של עסקת שחרור החייל החטוף גלעד שליט תמורת יותר מאלף מחבלים", הוא קובע. ראש אמ"ן יכול לנשום לרווחה. לא רק הטבח, "גם אירוע החטיפה של למעלה מ-200 ישראלים למנהרות החמאס בעזה הוא תוצאה ישירה של עסקת שליט".

"הפעם ישראל נדרשת לשלם ועלולה לשלם במטבע נוסף, יקר עוד יותר. הפעם מדובר על כך שישראל תסכים למעשה להפסיד במלחמה כדי לשחרר את חטופיה. היא תוותר על כל ההישגים הרבים שהשיגו חיילינו המופלאים בעמל ובדם, במחיר חייהם של יותר מ-200 לוחמים, מיטב בנינו שנפלו בקרב מאז שהחל הפשיטה הקרקעית המוצלחת על עזה", ממשיך שילה. "האם יש מדינה אחת בעולם שתאמץ מדיניות מטורפת ומתאבדת שכזאת? האם השתגענו לגמרי?", הוא שואל.

"הגיע הזמן להישיר מבט אל מטה משפחות החטופים", כותב שילה, ולומר להם: "בשום מצב חייהם של עשרות אינם יקרים יותר מחייהם של אלפים, וחיי הפרט אינם קודמים לחייה של האומה".

"לא ברור מי הם הגאונים שהחליטו, דווקא עכשיו, עם שובם של רבבות מילואימניקים אל הבתים והרחובות, להחזיר את הוויכוח הישראלי למקומות המכוערים והנמוכים ביותר. דבר אחד ברור: הגאונים האלה לא לבשו מדים בחודשים האחרונים, לא התנדבו באחד החמ"לים, ומן הסתם אין להם ילד לוחם שאוכל פסטה קבנוס בשום מיגנן", כותב ג'קי לוי בטורו במוסף "שישבת" של "ישראל היום", "הלהיט העדכני בוויכוח הוא, ללא ספק, 'אתם משמחים את סינוואר'".

בסוף המוסף מתנדב אברי גלעד לתפקיד: "האין זה מטורף שלוחמינו עזי הנפש מצאו במנהרה את הפתק ובו הוראות של סינוואר ימ"ש להמשך המלחמה הפסיכולוגית בישראל? כך פרסם השבוע עמית סגל, וההוראות שם פשוטות ומובנות לכל. ארבעה עמודי תווך ללוחמה נגדנו כעת: 1. המשך הפצת סרטוני חטופים. 2. הגברת הלחץ הפסיכולוגי על גלנט. 3. המשך הקו שנתניהו אשם במה שקרה. 4. פגיעה בנרטיב שלנו שהפעולה הקרקעית משרתת את החזרת החטופים".

גלעד נופל בשמחה למנהרה שחפרו עמית סגל וחדשות 12 לתודעה הישראלית. למעשה, אין שום קשר בין ה"פתק" לבין סינוואר. סגל עצמו לא אמר זאת בשידור, הוא רק רמז זאת, בידיעה שיימצאו כבר הגאונים שיקנו את המניפולציה. "לאחר בדיקה מול גורמים רשמיים נמצא כי המסמך לא נקשר לסינוואר בידי אף גוף רשמי וכי מדובר בפרשנות של סגל", כותבת רפאלה גויכמן ב"דה-מרקר".

"דוברי ערבית שיתפו מסקנות מהניסיון לפרש את הכתוב בשיחה עם TheMarker וגם ברשת X, לשעבר טוויטר", היא ממשיכה, "לדבריהם, רוב הכיתוב לא ברור; המשפטים שמופיעים בפתק מנוסחים בצורה לא-נהירה או או לא דומה לניב הערבית הנפוץ בעזה. יש הרבה שגיאות כתיב, האותיות בכל מילה מפוצלות, ואין אותיות תחיליות אמצעיות וסופיות כפי שמקובל בכתיב הערבי.

"השוואה בין הפתק שהעביר סינוואר לנתניהו ב-2018 ובו כתב 'סיכון מחושב', ובין הפתק שהוצג בחדשות 12, שוללת כי מדובר באותו כתב. בנוסף ציינו גולשים כי מקובל שבמסמכי חמאס מוזכרים תאריך, כיתוב שמייחס את הטקסט לסינוואר. בעיקר חסר הכיתוב 'אלוהים הרחום ורחמן', תוספת קבועה למסמכי ארגון הטרור.

"תוכן המסמך שחשף סגל במהדורה המרכזית בפועל מתאים לנרטיב שמקדמים תומכי הממשלה, והוא שהאינטרסים של סינוואר זהים לאלו שמקדמים המפגינים נגד הממשלה ולתנועת המחאה הגוברת נגד נתניהו עצמו בדרישה לקיים בחירות. הפתק מצייר תמונה שלפיה חמאס והמחאה בעלי אינטרסים זהים: הפסקת הפעולה הקרקעית והסרת נתניהו מהשלטון. תומכי הממשלה מנסים להדוף בכל דרך את ההפגנות של משפחות החטופים והמשפחות השכולות, שיוצאים מדי יום למחות נגד הממשלה וחוששים שתנועה זו תמשיך לגדול".

???? שרשור על מכונת התעמולה של עמית סגל:

1. עברו כמה ימים מאז הדיווח המרעיש של עמית סגל על פתק מקומט עם כמה משפטים בערבית שממש במקרה תואמים בול את המסרים של אחד, ביבי נתניהו, אדם שכידוע סגל כלל אינו מפיץ את מסריו וזה מקרי בלבד שהפתק הגיע היישר מהמנהרה בעזה דווקא לפרשן חדשות 12. pic.twitter.com/svkQyGXj4p

— Ido Benbaji (@idobenbaji) February 1, 2024

"הלהיט העדכני בוויכוח הוא, ללא ספק, 'אתם משמחים את סינוואר'", כותב ג'קי לוי, "הוא מוטח בכל מי שמעז לקרוא לשחרור החטופים, או סתם לבטא את העובדה שהוא לא מרוצה עד הגג מהתנהלותה של מדינת ישראל. אז מי משמח לנו את סינוואר? ראש הממשלה טוען שהמוחים שהפריעו לוועדת הכספים שימחו את סינוואר. כל מי שתומך בעסקה משמח את האויב ואף מחזק אותו, שזה דבר נורא לעשות בזמן מלחמה.

"אבל מי שמטריל את שב"כ כמו ח"כ גוטליב, או סתם פוצח בזובורים מתוזמרים על הרמטכ"ל בכל סקירה; מי שקורא לפטר את אילון לוי, הדובר המופלא והנדיר עם האנגלית האוקספורדית והגבות האקספרסיביות, כי הוא תמך במחאה – האם ייתכן שדווקא הם משמחים? את חמאס? טיפה'לה? חס ושלום ומה פתאום. אלו מחזקים ומעצימים את עוז רוחנו הלאומית, ומדכדכים עד מוות את הנייה, סינוואר ושאר המרצחים שוכני המחילות. [...]

"ככל שנשמע יותר על עסקה כלשהי לשחרור החטופים, כך יגבר המתח, והוויכוח ייעשה בוטה יותר וחריף פי כמה. זה לא אמור להפתיע. מאז 7 באוקטובר, ולמען הדיוק – מאז סוף אוקטובר, אז התחילה ממשלת ישראל להיכנס לאירוע, הושקעו מאמצים רבים לסכסך בין משפחות החטופים לבין עצמן, ובינן לבין הציבור הרחב שתומך בממשלה. ההשקעה, חייבים להודות, הוכיחה את עצמה. יש סכסוכים ומתחים לרוב. המשפחות שנהגו באצילות ובאורך רוח כבר נחשבות לאויבות העם, וכל הכבוד למנהיגים המוכשרים שסכסכנות היא כוח-העל שלהם. ישראל כבר יודעת שהיא זקוקה למנהיגות אחרת, עם כוחות-על אחרים".

"עסקת חטופים יכולה להכניס את המערכת הפוליטית ללחצים, שיפילו את ממשלת הימין ושאולי ישימו קץ לקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו" הוא משפט שנפלט לאמנון לורד באמצע טורו ב"ישראל היום", לפני שהוא כותב על נתניהו שלא אכפת לו מפוליטיקה או מעצמו אלא רק מעם ישראל ואחרי שהוא כותב איך נתניהו מערבב גם את האמריקאים וגם את האיראנים, השועל המקסים הזה.

"טיעון אחר שמוטח במשפחות הוא רגשי יותר ומכוון, תסלחו לי, קצת מתחת לחגורה", כותב עוד לוי ב"ישראל היום", "השאלה היא: למה אתם לא מסוגלים להיות כמו המשפחות הגיבורות ואצילות הנפש הללו, שמהרגע הראשון סירבו להתלונן ואמרו במפורש שהן מוכנות להקריב ולשלם את המחיר?".

ללוי יש שתי תשובות: הראשונה, אם חייל אומר "אם אני נפצע אני דורש מכם להשאיר אותי בשטח", אף אחד לא היה מקשיב לו. "העיקרון ש'לא משאירים פצועים בשטח' הוא ערך ולא עומד למיקוח, ואם ייפצע אז נפנה אותו ונטפל – גם אם זה יסכן את הכוח ויעכב את התנועה".

והשנייה, "פחות נעימה לי. אמסור אותה, אם כן, בדרך משל, והוא עלול להיות מעט חריף: ובכן, קורה לפעמים באיזו משפחה שאחד הדודים מגלה שהוא חולה במחלה ממארת ונוראה. הרופא אומר לו שנותרו לו חודשים ספורים לחיות, וגם בהם איכות חייו תהיה די עלובה. אותו דוד, מחילה על האלגוריה הפשטנית, כותב מכתב פרידה, לוקח אקדח ויורה לעצמו בראש. בהלוויה מספרים כל בני המשפחה המזועזעים כמה אצילי זה היה מצדו של הדוד ליטול את נפשו ולא ליפול למעמסה ולטורח.

"אבל בפינת החדר ב'שבעה' יושבת עוד דודה. גם היא, כך מתברר, מתמודדת עם מחלה איומה. אוי לי, היא אומרת לעצמה. לי אין שום כוונה לירות לעצמי בראש. האם אני חייבת למישהו התנצלות? האם אני אמורה להרגיש ממש גרוע עם עצמי עכשיו? האם בני המשפחה עומדים להשמיץ אותי ולקרוא לי אגואיסטית, קטנונית ונהנתנית? כך, פחות או יותר, חשים קרובי משפחתי מול תצוגות ההקרבה ההירואיות שמוטחות בהם.

"זכותם של בני משפחה לא לכעוס. מותר להם להאמין שאף אחד לא הפקיר את בנם. אבל אין להם זכות לתבוע מאחרים לאמץ את עמדתם ולהאמין שלא היתה הפקרה. אין להם זכות לקרוא לאחרים אינדיבידואליסטים או נהנתנים רק משום שהם תובעים לפדות את יקיריהם הנתונים בצרה ובשביה. בכל פעם שהם חוזרים ומטיחים 'אנחנו אוהבים את הבן שלנו לא פחות מכם', כדאי שיזכרו כי יתר המשפחות אוהבות את מדינת ישראל לא פחות מהם".

הערה

הכותרת הראשית של "הארץ" היא "הערת אזהרה", והיא נדפסת מעל טור פרשנות של עמוס הראל. "למרות שלל המידע והתחזיות האופטימיות שמפיצים מקורות בארה"ב, במצרים ובקטאר", הוא כותב, "נראה שעסקת שחרור החטופים הבאה עדיין לא סגורה".

מה קורה בגדה, והיום שאחרי

"נתניהו לביידן: אין מקום לצעדים נגד ההתיישבות", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "ביידן הטיל סנקציות על מתנחלים שמעורבים באלימות בגדה", נכתב בכותרת ידיעה בעמוד 6 של "הארץ". "העיצומים הוטלו לאלתר על ארבעה מתנחלים, בהם אחד שלפי הממשל הוביל את הפרעות בחווארה בשנה שעברה. מקורות בממשל: הנשיא שוקל להטיל סנקציות על סמוטריץ' ובן-גביר".

"מלשכת ראש הממשלה נמסר", נכתב בידיעה על הצו של ביידן בעמוד הפותח של "ישראל היום", "רוב מוחלט של המתיישבים ביהודה ושומרון הם אזרחים שומרי חוק, רבים מהם נלחמים בימים אלה בסדיר ובמילואים למען הגנת ישראל. ישראל פועלת נגד כל מפירי חוק בכל מקום, ולכן אין מקום לצעדים חריגים בנדון".

"שר האוצר סמוטריץ' אמר", ממשיכה הידיעה, "'קמפיין 'אלימות המתנחלים' הוא שקר אנטישמי שמפיצים אויבי ישראל במטרה להכפיש את המתיישבים החלוצים ואת מפעל ההתיישבות ולפגוע בהם'. לדברי סמוטריץ', ביידן משתף פעולה עם קמפיין אנטישמי של ה-BDS שהופך את המתיישבים מקורבנות לתוקפים ובכך מתיר את דמם. השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר: 'הגיע הזמן שאמריקה תחשוב מחדש על המדיניות שלה ביו"ש. ביידן טועה ביחס למתיישבים הגיבורים. מי שמותקף, מי שנרגם באבנים בניסיון לפגוע ולרצוח אותם, הם המתיישבים הגיבורים ביהודה ושומרון'".

חנן גרינווד מ"ישראל היום" התלווה ללוחמי גדוד 21 בכפר חוסאן ליד ביתר-עילית. מפקד הגדוד, עידו גרינשפן, "מוביל בגזרתו פעילות התקפית בהיקף בלתי נתפס, במושגי יהודה ושומרון. [...] 1,370 פעולות כאלו בוצעו בגזרת החטיבה [...] מאות מעצרים, תפיסת יותר מ-2.7 מיליון שקלים מכספי טרור, לצד פעולות תחת אש במחנות הפליטים, הפכו לסטנדרט".

"חוסאן היא דוגמה לחיים המשותפים שמנהלים פלשתינים וישראלים זה לצד זה, על כל המורכבויות", כותב גרינווד, "מצד אחד, הרחוב הראשי שבו אנו צועדים מלא בחנויות עם שלטים בעברית צחה, וברור היטב מי קהל היעד של הסוחרים – הישראלים מהעיר הסמוכה. אך זה רק חצי מהסיפור, כי מדי כמה ימים יוצאים משטח הכפר מחבלים שמיידים אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות שנוסעות בציר הראשי. [...]

"'אלה מחבלים שהורסים לרוב האוכלוסייה שמתגוררת כאן ורוצה שקט', מסביר גרינשפן. זו גם מטרת המבצע הנוכחי. בכפר סמוך, נחלין, הניחו לפני כחודשיים מטעני חבלה בסמוך לעיר ביתר-עילית, אך לאחר מבצע ממוקד התופעה הופסקה. המטרה, לצד תפיסת המחבלים, כוללת גם את החזרת ההרתעה שנשחקה. 'הצבא עובד לילה ויום כדי לאפשר לתושבים כאן תחושת ביטחון', הוא מבהיר. 'אם אתה לא מרגיש את הלחימה שלנו – זו הצלחה מבחינתי. המחבלים צריכים להבין את העוצמה שלנו – עשרות לוחמים שפושטים על הכפר ומחפשים יעדים מודיעיניים'".

"חיילים או מתנחלים או אולי שניהם ירו עשרה כדורים אל מכונית שנסעו בה שני צעירים, והרגו אחד מהם. תאופיק עבד אל-ג'אבר, בן 17, תכנן ללמוד הנדסה אווירונאוטית בעיר הולדתו, ניו-אורלינס. עכשיו הוא קבור בכפר של אבותיו", ליד רמאללה, נכתב בכותרת המשנה לטור של גדעון לוי ואלכס ליבק ב"הארץ".

בכתבת השער של "מוסף הארץ" מביא איתי משיח את "סיפורם של הישראלים האמיצים שבולמים בגופם את הטיהור האתני בבקעה ובדרום הר חברון".

המרואיינת הראשונה היא נטע בן-פורת, בת 46, הייטקיסטית ממודיעין: "ב-12 בצהריים החיילים נעלמו מהשטח. אחרי 10 דקות ראינו את המתנחלים מתארגנים למתקפה. הגיעו עשרות, משלושה כיוונים. ילדים עם מצ'טות ואלות. ראינו את רכב הביטחון של היישוב מביא עוד צעירים, ואת הרבש"צ עומד עם נשק ארוך מלמעלה. במשך 45 דקות ניסינו להתקשר לצבא. אמרנו להם, אנחנו רואים אותם, תגיעו, תגיעו. לא משנה כמה סיפורים שמעתי על זה שהמתנחלים מכים, לא חשבתי שהם ירביצו לי. אבל כשראיתי שמתפתחת תגרה הלכתי אחורה, התרחקתי מהבלגן. חשבתי שאני מגנה על עצמי. ואז שניים התמקדו בי".

"בסרטון שצילמה באותו יום", כותב משיח, "נראים עשרות רעולי פנים יורדים מהגבעות וממטירים אבנים. השניים שהתמקדו בבן-פורת החלו לטווח אותה באבנים שנחתו יותר ויותר קרוב, ובשלב מסוים פתחו בריצה לכיוונה. הסרטון נחתך. הם היכו אותה באלות, בראש ובגוף. 'אני חושבת שכמויות הדם שזרמו לי מהראש קצת הבהילו אותם, כי הם ברחו', היא אומרת. הרופא שתפר אותה אמר שהחור בראשה קטן אבל מאוד עמוק, ושככל הנראה בקצה האלה היה מסמר".

"ניהול עזה ידרוש את שילובם של תושבים שעבדו עבור חמאס", מוסרת את המובן מאליו כותרת לטור של צבי בראל ב"הארץ".

"די עם 'היום שאחרי'", נכתב בכותרת תמצית טורו של יגיל הנקין על שער "מקור ראשון". "הדרישות לתכנון 'היום שאחרי' כתנאי מקדים פוגעות באסטרטגיה ובאיכותה", כותב הנקין. לדבריו, "הדגש על היום שאחרי גורם לכך שבמקום האסטרטגיה המועילה ביותר להשגת הצעדים הצבאיים כעת אנו מתמקדים ב'איך אנו עוזבים אחר-כך'".

"אם נשיא ארה"ב הבא מודיע באו"ם שהוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית, אנחנו בבעיה", ממשיך פרופ' יחזקאל דרור בראיון ב"ידיעות אחרונות". "התמיכה של ארה"ב בישראל לא נצחית, כי שום דבר לא נצחי, ותמיכת הדור הצעיר של היהודים האמריקאים בישראל יורדת. זו לא תקופת השואה, התקומה או החלוציות, ובלי ארה"ב, ותחת לחץ עולמי ממשי – אפילו מצור – התוצאה תהיה מצב כמעט לא בר-קיימא מבחינת ישראל. בכלל, הרעיון ששבעה-שמונה מיליון יהודים ישלטו בארבעה מיליון פלסטינים, אין לו קיום".

"ועדיין", אומר המראיין שקד, "ישראלים רבים מעדיפים את האופציה הזו". "ולמה?", משיב הפרופסור, "כי רבים מהם – כולל חצי חילונים – דבקים בדתיות עממית, ומאמינים בתוכם שהבורא יבוא להושיע אותנו. לא חשוב השואה, לא חשוב שכל הוגי הדעות הרבניים אומרים ש'מחשבותי לא מחשבותיכם', הם איכשהו מאמינים בעזרת השם. זו כמובן אלילות".

"במונדיאל בקטאר ב-2022 חלחל לתודעה הערבית המסר: יש להחרים את ישראל ולהתנגד לנורמליזציה עמה. ח'אלד משעל רכב על הגל והעצים את השיח הג'יהאדיסטי המשיחי שלו, קורא מעל כל במה לאנשי הדת להוציא פסקי הלכה המצווים על ג'יהאד. מעשי הזוועה של ה-7 באוקטובר הם תוצאת ההסתה הדתית הזו", נכתב בכותרת מאמר של ד"ר רונית מרזן ב"גלובס".

כתבה מצולמת במוסף "דיוקן" מעוצבת כקטלוג צבעים, תחת הכותרת "קטלוג צבעים: עזה, חורף 2024". למשל, "שמיים מעושנים". או "שחור שרוף". או "עשן חיסול". יש גם "ירוק האמר" או "בז' מרכבה". "בחודשים האחרונים חיילינו בחזית רואים את פלטת הגוונים שרצועת עזה מספקת. בין אפרוריות הבטון, העשן השחור והחול שבשטח החשוף לאחר שנסע עליו די-9, יש עוד צבעים מסקרנים יותר". למשל: "ורוד וילון" או "רעף נדיר", המבצבצים מבתים הרוסים. יפי הנפש השמאלנים ב"מקור ראשון" שכחו את "לבן עצם", "אפור מוח" או "אדום דם". אם כבר לחגוג, לא?

"אם את שואלת אותי, עוד הרבה שנים נחיה על חרבנו", אומר מנכ"ל חברת הנשק "רפאל" הפורש לכתבת "ידיעות אחרונות", וממשיך, "אבל אין פתרון צבאי בלבד. אי אפשר לפתור את כל הבעיות במזרח-התיכון באמצעות כוח בלבד, ללא פתרון מדיני. כבשנו את עזה, מה הלאה?".

"מדינת ישראל חזקה. היא לא תיגמר, אבל היא יכולה לשקוע ולהחליק במדרון עוד ועוד", נכתב בכותרת הראיון של שקד עם פרופ' דרור. קידום מכירות לספרו שיוצא בהוצאת "ידיעות אחרונות", "כנראה הספר הראשון שנכתב ישירות בעקבות ה-7 באוקטובר".

אמריקה

"המילה טרנספר עצמה, שאמנם הופיעה רק בשלטים בקהל ולא על דוכן הנואמים, היא המילה המגונה ביותר במערב היום", כותב עוד אברי גלעד בטורו ב"ישראל היום", אחרי שהוא קובע כי "הדרישה לטרנספר שעלתה בכנס בבנייני האומה היא מוסרית וצודקת". לדבריו, "קולוניאליזם הוא המושג הכי לא מקובל באמריקה, ספקית הנשק שלנו, ואין דרך טובה יותר לעורר עוד התנגדות אלינו מלדבר על השתלטות על הרצועה ויישובה ביהודים. זה יעלה לנו ביוקר רב מכפי שאנחנו יכולים לדמיין.

"בשיחתי השבוע עם ח"כ צבי סוכות הקשיתי עליו בנקודה הזאת, והוא הודה שלא מדובר בתוכנית אופרטיבית, אלא במשאלת לב ארוכת טווח. אם כך, אני מסיק שכל הדיבור הזה הוא לצורכי פנים, יצירת תנופה רעיונית מאחדת לשולי מחנה הימין תוך השארת רוב עם ישראל שלא מעוניין בהקמת שכונות סביוני רימאל ותלמי חאן-יונס מחוץ לתמונה, והרחקת מעט התומכים שיש לנו בעולם מאיתנו. מי שמדבר על עוצמה, יתכבד ויתעצם קודם כל פנימית, בתוכו, ולא ישאב את כוחו מהפצת רעיונות דמיוניים שיחריבו עלינו את ביתנו המשותף. לא כל משאלת לב היא תוכנית פעולה מדינית. ככה זה כשאתה בן-גביר ולא פוטין".

"סוגיית התלות באמריקאים עולה שוב ושוב. עד כמה אנחנו תלויים בהם?", שואלת זומר את המנכ"ל הפורש של רפאל. "אנחנו תלויים באמריקאים. נקודה", הוא משיב, ומוסיף: "זה לא קשור רק לחימוש".

דו-קיום

שוש מולא מראיינת במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" את "סרן ב'", "המכונאית המוטסת הערבייה הראשונה בהיסטוריה של צה"ל". היא "מתגוררת ביישוב ערבי, שכולל גם אוכלוסייה מיליטנטית שבלשון המעטה לא נמנית עם חובבי ציון", כותבת מולא, "לכן, במשך חמש שנות שירותה בתפקידים שונים בחיל האוויר היא מעולם לא חזרה הביתה כשהיא לבושה במדים".

"מה עלול לקרות לך אם ביישוב שלך יידעו מה אתה עושה?".

"תהיה פגיעה בנפש, זה בטוח", אומרת ב'.

"במשפחה שלך?".

"כן".

"ויצטרכו להוציא אותם מהיישוב?".

"לא נראה לי שיהיה מישהו להוציא".

במוסף "גלריה" של "הארץ" מראיינת תמר קפלנסקי את הסטנדאפיסטית נועם שוסטר-אליאסי. "אם לא נחיה על האדמה הזאת כשווים, לא נחיה על האדמה הזאת", היא מצוטטת בכותרת המשנה של הראיון. האמת היא שלמרבה הצער, במשך הרוב המכריע של ההיסטוריה המתועדת של המין האנושי חיינו כלא שווים על האדמה הזאת.

עוינים אוהדים

"גם בתקופתנו כשלא רבים מחוץ למחנה היראים מבינים את חשיבות לימוד התורה לדורותינו, יש עדיין – גם אצל עויני לומדי התורה – אלה שמבינים כי הבסיס לכל הוא התורה", קובע מאמר המערכת של "המבשר".

משבר האקלים

"המעבר לאנרגיות מתחדשות יתרום תרומה גדולה להפחתת סיכוני האקלים, אך
מהבחינה הגיאופוליטית יש לו משמעות דרמטית מזה: החלשתן של מדינות כמו רוסיה, איראן ומדינות המפרץ", נכתב בכותרת מאמר של חנן שטיינהרט ב"גלובס", "עכשיו השאלה היא אם דור הבומרס ומנהיגם דונלד טראמפ, שמתבוססים בחלומות על העבר המפואר, יצליחו לחבל במהפכה של העתיד".

נתניהו

"אם רוצים להבין את הלך רוחו של ראש הממשלה בימים אלה, כדאי לחזור לשיח שהיה לו עם השר חילי טרופר בקבינט לפני שבוע", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "בדיון הקבינט, אחרי שנתניהו ניסה לחמוק מעניין תיאוריית הקונספירציה שהפיצה חברת סיעתו טלי גוטליב (שב"כ-ברסלר-סינוואר), השר התעקש וביקש עמידה פומבית שלו מאחורי שב"כ ונגד הטרלול (במילים מאופקות ומנומסות, כמובן).

"נתניהו נדלק. על מי? לא על גוטליב. על השואל: 'וכשהיא (גוטליב) תקפה אותי, אתה גינית אותה? אתה גיבית אותי?'. השרים נדהמו. דקות לפני כן ראש שב"כ רונן בר פירט את הנזק שהסבה גוטליב, שהרחיקה עד סיכון חיים וגרמה לטלטלה בארגון. בר היה נסער כפי שמעולם לא היה. את ראש הממשלה, שאחראי ישירות על הארגון, זה לא עניין. הוא היה מרוכז בעצמו. באיזו אי-נעימות נושנה שהח"כית המטורללת הסבה לו. [...]

"אין יותר רדוף מנתניהו כשהוא בקמפיין. הרטוריקה שלו, שרוסנה במתינות מסוימת עם פרוץ המלחמה, חזרה לסורה על מלא. מתלהמת, מפלגת, פומפוזית, יהירה. ואפס קבלת אחריות. התכונה האחרונה הומחשה היטב כשנשאל השבוע בראיון בתקשורת הבריטית על חלקו בקונספציה שהעצימה את חמאס. 'הראשון לזהות' הפך עצמו בדיעבד לראשון להתרות. הוא צייר עצמו כמשקיף. כפרשן. את הטיעון שלו ניתן לסכם כך: 15 שנה שבנימין נתניהו מתריע, ו-15 שנה שראש ממשלת ישראל לא מקשיב לו".

רווחי המלחמה

"רפאל היא אחת מחברות הממשלתיות המוצלחות והרווחיות ביותר, לצד התעשייה האווירית ואלביט", כותבת נווית זומר במסגרת הראיון עם המנכ"ל הפורש של חברת הנשק המייצרת מערכות ליירוט טילים (כיפת ברזל, קלע דוד, ספיידר, קלע חד), מערכות הגנה למשוריינים (מעיל רוח) ומפני רחפנים (דרון דום), מערכות מודיעין מרחפות ("ענני סערה"), טילי נ"ט ("ספייק" – "הכי נמכרים בעולם") ועוד ועוד. בשלושת הרבעונים הראשונים עלו ההזמנות מהחברה ב-48% והגיעו ל-43.6 מיליארד שקל.

"לא רק רפאל שוברת שיאי מכירות בשנה האחרונה. גם התעשיות הבטחוניות האחרות. לאלביט היו בשלושת הרבעונים הראשונים של 2023 מכירות בהיקף של 21.8 מיליארד שקל, צבר הזמנות של 60 מיליארד שקל, והיא מעסיקה 14,000 עובדים בישראל. התעשייה האווירית מעסיקה 15,000 עובדים, ובשלושת הרבעונים מכרה בכ-18.5 מיליארד שקל, עם צבר הזמנות של 61.4 מיליארד שקל".

ענת דניאלי-לב כותבת במוסף הנדל"ן של "גלובס" על דמי השכירות שמשלמת המדינה עבור מפוני מלחמה. "דירה בתל-אביב הושכרה למפונים מקריית-שמונה ב-21 אלף שקל", מוסרת הכותרת הראשית: "המדינה מעבירה למשכירים 24 אלף שקל, מהם 3,000 שקל מועברים למשפחה למחיה".

דניאלי-לב מראיינת את אושרית רגב, שפונתה מקריית-שמונה עם שלושת ילדיה. בעלה משרת במילואים. "אחרי כמעט שלושה חודשים במלונות בתל-אביב עברה המשפחה לדירת Airbnb. הדירה המושכרת נמצאת בקומה שלישית ואחרונה בלב תל-אביב, ברחוב בוגרשוב. זוהי דירת 4 חדרים גדולה בשטח של כ-150 מ"ר.

"רגב: 'המשמעות היא שהבעלים מקבל מהמדינה את מענקי האכלוס שלנו, כ-24 אלף שקל. זה המון כסף, ומהם הם נותנים לנו 3,000 שקל כדמי כלכלה שמחולקים לארבעה, כלומר 750 שקל לשבוע. לא נכנסתי ליותר מדי משא-ומתן בנושא הזה. יש בעלי דירות שנותנים יותר כסף ואף 6,000 שקל דמי כלכלה או תווים לקניות, וזה בעיקר תלוי במשא-ומתן מול המשכיר'".

"ברור שכאשר יוצרים טבלאות עם סכומים קבועים לכלל המפונים יכולות להיווצר אנומליות שבהן משולמים סכומים גבוהים עבור נכסים המושכרים בשגרה בפחות", אומר לדניאלי-לב שמאי המקרקעין אוהד דנוס. "מהמצב המתואר נהנים המפונים ובצדק ונהנים בעלי הנכסים, שלא בצדק. עם זאת, היכולת לאכוף מסחר תקין נוכח ההיקפים נראית מוגבלת ביותר".

"תמורת 1,500 שקל פלוס דלק אני עושה לכם סיור מודרך בתחנת המשטרה בשדרות, באתר המסיבה בנובה ובאחד הקיבוצים בעוטף", היא הכותרת הראשית של מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "ממדריכי טיולים פרטיים ועד חברות תיירות שמתמחות בחבילות לכוכבים מהוליווד בעלות של עשרות אלפי דולרים, תיירות המלחמה המשגשגת בעוטף עזה: מבט מבפנים", נכתב בהפניה לכתבה, של ליאור אוחנה.

זו אינה הכתבה הביקורתית הראשונה על תיירות המלחמה בעקבות 7 באוקטובר, אבל אפשר לנחש שתהיה אחת האחרונות, בדרך למיסוד הביקורים באתרי הטבח כחלק בלתי נפרד ממערכות התיירות והחינוך הממלכתיות.

יוקר המחיה

"התחזית ל-2024? 'המחירים יחזרו לעלות'", נכתב בכותרת כתבה של הילה ציאון במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", ובה תחזיות לשוק הנדל"ן.

קלמן ליבסקינד מקדיש את טורו ב"מעריב" למכתם הגנה על השרה (למשימות לאומיות) אורית סטרוק ואמירתה האומללה על השכר הנמוך שמקבלים שרי ממשלת ישראל, שחלקם לא מצליחים לגמור את החודש ("אף שר לא מקבל משכורות שמנות, אני מכירה שרים שלא גומרים את החודש למרות שהם עובדים מאוד קשה לילות כימים – ואפילו כאלה שהוריהם תומכים בהם כלכלית"). ליבסקינד מצליח לכתוב על כך לאורך שני עמודים בלי לציין כמה מרוויח שר במדינת ישראל. נתון שהיה קצת מקלקל את חגיגת הנהי.

ובכן, שר מרוויח 53 אלף שקל בחודש. השכר הממוצע במשק ב-2023 היה 12,842 שקל לחודש. המספר הזה מטעה. הנתון הרלוונטי יותר, השכר החציוני, נמוך יותר. כמה נמוך? כנראה בחצי. לפי נתוני חברת מס"ב, 6,378 שקל בחודש. אם ישראלי אינו מצליח לנהל את משק הבית שלו כשהוא ממוקם עמוק בעשירון העליון של מקבלי המשכורות בישראל (בלי לספור את המשכורת של בן או בת הזוג), איך לעזאזל הוא הגיע להיות אחד מקומץ אנשים שנבחרו כדי להנהיג את המדינה? התשובה היא, כמובן, שיש עיתונאים שמגוננים עליו.

ואולי לליבסקינד פשוט לא היה נעים לדבר על כסף. הוא, כנראה, מרוויח יותר מהשרים. הוא מושך מתאגיד השידור הציבורי לפי הערכות משכורת של בין 30 ל-50 אלף שקל לחודש, וב"מעריב", מן הסתם, הוא לא כותב בחינם.

המפתח לאושר

"בימים שבהם נדמה שהחיים בשניים הם תנאי הכרחי לאושר והצורך בזוגיות חזק מתמיד", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "G" של "גלובס", "שורה של מחקרים מגלים: 'כשבוחנים את הנתונים לעומק, רואים שרווקים נמצאים במצב טוב יותר ממי שבחרו להמר על חתונה'".

כשבוחנים לעומק את המחקרים בכתבה של גלי וינרב, רואים שהעורך קצת הגזים עם הכותרת. וינרב מראיינת חוקרים שבעיקר טוענים כי המחקרים שלפיהם מידת האושר של נשואים גדולה מזו של רווקים מתעלמים מנסיבות חיים אחרות, משמעותיות יותר; מתעלמים מהקשר הנסיבתי ההפוך בין אושר לנישואין ונשענים על הבדלים זניחים במדידה. הם גם טוענים ל"הטיית מחקר" בשל ההטיה החברתית המסורתית לטובת חיים בזוג – אם כי בהתחשב בכך שהמרואיינים הם כולם מ"קהילת חוקרי הסינגלים", נראה שיש כאן קיזוז בתחום ההטיות.

אילו תובנות בכל זאת יש לקהילת חוקרי הסינגלים? הרווקים המאושרים ביותר הם בריאים ועשירים, ואלו שכלל לא מעוניינים בנישואים.

משילות

"שבוע בדיוק לאחר פרוץ המלחמה, ב-14 באוקטובר, סיים ד"ר עמי אפלבום את תפקידו כיו"ר רשות החדשנות. הקדנציה בת שש השנים של המדען מספר אחת הסתיימה כשברקע קולות התותחים, אבל במשרד המדע – עזיבתו נתקלה בדממה מוחלטת, כמעט בהתעלמות. אפלבום, שכיהן תחת חמישה שרים, פשוט לא הגיע לעבודה באותו הבוקר. מהממונה הישיר אליו, שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס, לא שמע מילה" (פסקת פתיחה, ראיון של אסף גלעד ואסף זגריזק עם אפלבום, מוסף "G").

משפט המו"לים

הכתב המשפטי שלמה פיוטרקובסקי כותב ב"מקור ראשון" על נטישתו של עו"ד בעז בן-צור את צוות ההגנה של נתניהו. בן-צור היה הבכיר בפרקליטיו ומי שניהל את ההגנה ב"תיק 4000". "כעת, מי שייקח על עצמו את הייצוג יהיה ככל הנראה עו"ד עמית חדד, שמייצג את נתניהו בתיקי 1000 ו-2000 והפך בשנים האחרונות לפרקליט הבית של נתניהו", כותב פיוטרקובסקי.

"הוא נעשה, לא בטוח שבכוונת מכוון, לחלק אינטגרלי מסביבת נתניהו, שמציגה חזית אחידה של נאמנות מלאה ושאין בה מקום לתהיות או לביקורת, רק לתמיכה מלאה בכל מהלך של הבוס. חילופי הייצוג ב'תיק 4000' משקפים את העובדה שאין כיום בסביבתו של ראש הממשלה מקום למי שאינם מתנהלים בנאמנות אישית מלאה אליו, נאמנות שניצבת מעל כל מחויבות אחרת, וגוברת על הבדלי השקפה ותפיסת עולם".

פמפלטים

המודל העסקי של העיתונות המודפסת פועם את פעימותיו האחרונות, המנויים הולכים לעולמם והמפרסמים לעולם הדיגיטלי. אבל מעת לעת יש הבלחות, רגעים בזמן שבהם נמצאים אנשים המוכנים לשלם כסף כדי לרכוש מודעת עמוד, רק כדי שאפשר יהיה להריח ולמשש את המסר שלהם, כמו פעם.

ישראל ודרום-אפריקה

במוסף "G" של "גלובס" כותב יואב קרני בביקורתיות על יחסה של דרום-אפריקה לישראל, על רקע "הנרטיב המסולף" שהציגה ממשלתה בתביעה שהגישה לבית- הדין בהאג בטענה כי ישראל מבצעת ברצועת עזה פשעי מלחמה.

קרני כותב כי דרום-אפריקה עוינת את ישראל "הרבה לפני המלחמה" ותולה זאת באופי המרקסיסטי של מפלגת השלטון ANC. "עמוקה היא טינתו רבת הימים למערב, לערכיו ולשיטותיו. מרקסיסטים-לניניסטים אוהבים היסטוריה, בעיקר מפני שהם מאמינים כי יש להם מונופול על הבנתה. ישראל שייכת בעיניהם לפח האשפה של ההיסטוריה. [...] הפירוש שנתנו באי כוחו של ה-ANC בהאג להיסטוריה של ישראל חיוני לחלוטין לעניינם. הוא נועד לבסס את טענתם שלישראל היתה תמיד כוונת ג'נוסייד, שהתחילה ב-1948 והגיעה אל שיאה הטבעי ב-2023".

כתבת השער של מוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" היא שיחוק של רונן דורפן, שיצא לטייל בדרום-אפריקה על חשבון מרים אדלסון. "מעבר למסך השנאה", נכתב בכותרת המוסף. "בין ועידת דרבן ב-2001 לתביעה בהאג ב-2024, ממשלת דרום-אפריקה הפכה לחלוצת המחנה הכי אנטי-ישראלי בעולם, רונן דורפן יצא למסע במדינה שעוד מלקקת את פשעי האפרטהייד, ושראשיה משתמשים ב'פלשתין' כדי לכסות על כשלונות ועל שחיתות מבית".

דורפן, בניגוד לקרני, מזכיר, אמנם בחטף, סיבה אפשרית נוספת לאנטי-ישראליות של השלטון הדרום-אפריקאי: ישראל היתה אחת המדינות העקביות ביותר בתמיכתה במשטר האפרטהייד הדרום-אפריקאי, כיבדה אותו וחימשה אותו. גם התקשורת הישראלית שיתפה פעולה עם שיתוף הפעולה הישראלי. "שעתה הלא-יפה של העיתונות הישראלית", כינה זאת, לפני 14 שנה, ב"גלובס", העיתונאי יואב קרני.

אגב, בשנות ה-70 של המאה שעברה מי ששימש כיועץ של משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה (ושל הדיקטטורה הרצחנית של פינושה בצ'ילה) היה אחד, פרופ' יחזקאל דרור. עו"ד איתי מק כתב על כך כאן באתר "העין השביעית", לרגל פרסום ראיון שער שערך עורך "הארץ" אלוף בן עם דרור ב"מוסף הארץ". כותרת הראיון היתה "נתניהו צריך להיות ראש הממשלה, אל תגידו לי שהדמוקרטיה בסכנה".

טעימות מתוקות

אם לא תגמור מהצלחת, יבוא הר ויקבור אותך.

ענייני תקשורת

הלך הביביתון. "סקר 'ישראל היום' ומכון מאגר מוחות: מנהיגות נתניהו בליכוד נסדקת באופן דרמטי", נכתב בכותרת ידיעה בעמודי החדשות של העיתון. כמה עמודים אחר-כך מתפרסם ראיון עם אביגדור ליברמן. "נתניהו לא יסתכן במלחמה בצפון, הוא רוצה הסכם עם סעודיה ואז לפרוש", הוא מצוטט בכותרת.

קרעי. יואב לימור כותב ב"ישראל היום" על המתקפה של שר התקשורת שלמה קרעי על העיתונאי טל לב-רם, שמונה על-ידי שר הביטחון גלנט למפקד גלי-צה"ל: "ערב מינויו צייץ שר התקשורת שלמה קרעי כנגד שר הביטחון יואב גלנט: 'לצערי הרב, נדמה ששר הביטחון שנבחר על-ידי הליכוד וקיבל מנדט מהימין להיות שר הביטחון של מדינת ישראל, החליט מזמן לצאת לכיוון פוליטי הפוך'. [...]

"קרעי, בדרכו הלא-אינטליגנטית, קובע למעשה שגלנט הוא לא שר הביטחון של מדינת ישראל אלא שר הביטחון של הליכוד, ושהחלטותיו צריכות להיות מונעות מהאינטרס הליכודי ולא מהאינטרס הלאומי. הוא עושה את זה באמצע מלחמה, בשעה שבה המדינה כולה אמורה להיות מאוחדת, או כמו שראש הממשלה נוהג לומר – אין ימין ושמאל. [...]

"בעולמו של קרעי כל מי שהוא לא איש שמזוהה פוליטית (או מזוהה עם הימין) הוא בהכרח איש שמאל, ולמען המהדרין – איש שמאל קיצוני. מבחינת שר התקשורת שמאלנות היא מחלה ששקולה לצרעת או כלבת, ושמחייבת כל בר-דעת להתרחק ממי שחולה בה. נעזוב, שוב, את החיפוש אחר המאחד בתקופת המלחמה, ונדגיש שוב את המובן מאליו: אצל קרעי לא חשובים הכישורים, חשובה רק הנאמנות הפוליטית".

גלי-צה"ל. "קרעי צודק בדבר אחד", כותב עוד לימור, "את גלי-צה"ל צריך לסגור או להפריט. אין לה מקום במפת התקשורת העכשווית, העדכנית, עם ריבוי הערוצים והפלטפורמות הדיגיטליות והחברתיות. החיילים כבר מזמן לא צריכים תחנה שלהם, ולא צורכים תחנה שלהם. צה"ל יודע לדבר אליהם בשלל דרכים אחרות, ומי שחושב שאפשר לעשות להם אינדוקטרינציה באמצעות תחנה צבאית מוזמן לצאת מרומניה של צ'אוצ'סקו".

אפקט מצנן. נדב איל חותם את טורו ב"ידיעות אחרונות" בשורה "הטור עבר את אישור הצנזורה הצבאית". כל מה שמתפרסם בעיתונות המרכזית על נושאים בטחוניים רגישים עובר את אישור הצנזורה הצבאית, ובמערכות הטלוויזיה גם יושב נציג של הצנזורה. לא בגלל המלחמה. זה היה כך מאז ומתמיד. למעשה, באופן פורמלי, ההצהרה של איל היא עצמה הפרה לכאורה של חוק הצנזורה, האוסר לדווח על צינזור של תוכן כזה או אחר.

אז מדוע טורח איל לציין כי טורו עבר את אישור הצנזורה הצבאית? כי בגלל האווירה הציבורית בישראל 2024, עיתונאים פוחדים שיחשבו שהם בוגדים מלוכלכים. הפרחים לנתניהו, צוקרברג ומאסק.

עקביות. רן ברץ מקדיש את טורו ב"מקור ראשון" למתקפה על אהרן ברק וחוות דעתו במשפט בבית-הדין בהאג. מדובר ב"עדות טרגית להתמוטטות השקפותיו וקריסת ההצדקה למפעלו המשפטי". ואנחנו חשבנו שמדובר בחבר של חבר של פדופיל ואדריכל חורבן ישראל. מסתבר שהיו לו השקפות ואפילו מפעל משפטי. התרכך, ברץ שלנו.

כן הא? קלמן ליבסקינד כותב בטורו ב"מעריב" נגד "עיתונות רעה ופוליטית" שפועלת "להשמיד ציבורית את יריביה האידיאולוגיים".

כולנו אחים. חשבון הטוויטר "שונטל הבן" חושף כיצד ב"יתד השבוע", מוסף "יתד נאמן", חתכו חיילת מתצלום (של שי ידאל אל-פורת) שנבחר לשער העיתון. שבת שלום.

לא היתד הכי נאמן pic.twitter.com/08yySz8QTj

— שונטל הבן (@Elkannush) February 1, 2024