אתמול היה יום קשה ומדמם ברחובות דרום תל אביב, כ-170 פצועים, חלקם באופן קשה, ביניהם פצועים מירי חי של המשטרה - אקט חמור ויוצא דופן. מהדורות החדשות במוצאי השבת נפתחו כולן בסיקור המהומות - כולן חטאו לאמת ולמציאות.

האוכלוסייה האריתראית הנמצאת בישראל היא ברובה המכריע אוכלוסייה של מבקשי מקלט. לא "מסתננים", גם לא מהגרי עבודה, אלא אלפי בני אדם שלפני 15 שנה עזבו את משפחותיהם, בתיהם ומדינתם וברחו מהמשטר הדיקטטורי באריתריאה, "צפון קוריאה של אפריקה", עברו במסעם טראומות פיזיות ונפשיות קשות, הכל כדי לברוח ממדינתם הדכאנית.

למרות כל זאת, למרות החוקים הבינלאומיים שגם ישראל מכירה בהם, ולמרות שהגישו בקשות מקלט כבר לפני שנים, ממשלות ישראל מסרבות לבדוק את הבקשות ולתת להם את מעמד הפליט שהם ראויים לו. לא רק שהן אינן פועלות לפי החוק והצדק, ממשלות ישראל בוחרות לתקוף את בני האדם האומללים הללו ולצייר אותם כמסתננים ומהגרים שאין כל הצדקה להישארותם פה.

השקר הממשלתי הזה ממשיך להיות מדוברר בערוצי התקשורת. גם אתמול. פרט לחדשות השבת של כאן 11 עם טלי מורנו, כל ערוצי החדשות הציגו את האריתראים כמהגרים ומסתננים - לא פליטים, לא מבקשי מקלט, אלא עבריינים שנכנסו לישראל באופן לא חוקי והורסים את חיינו. במקום לברר את האמת והעובדות, עיתונאי ישראל בחרו לדברר נרטיב: הנרטיב של בנימין נתניהו, מאי גולן ושפי פז.

אמש גם נשבר שיא האטימות והבורות בשיח התקשורתי כשמהדורות החדשות התייחסו לשתי קבוצות הניצים האריתריאים כאילו מדובר באוהדים של שתי קבוצות כדורגל; ולא בתומכי ומתנגדי משטר מהרודניים בעולם, האחראי לרצח, העלמה ועינויים של אינספור אזרחים. לאירוע של תומכי המשטר שהצית את המהומות התייחסו כאל "מסיבה" או "פסטיבל", ולא כאל איתות של הרודן האריתריאי למבקשי המקלט שגם כאן הם אינם בטוחים.

במהדורות ציטטו את המפכ"ל יעקב שבתאי שתירץ את מחדל חוסר המוכנות של המשטרה בשמירה על חופש הביטוי, לא פחות: "נותנים חופש ביטוי לשני הצדדים בעד ונגד הממשלה - אסור לבטל את האירוע - זו זכות דמוקרטית". עצוב לומר שלא ברור אם זו בורות או מדיניות, אבל לאירוע יחסי ציבור של דיקטטורה אכזרית אין שום קשר לדמוקרטיה ולחופש ביטוי.

לא רק למפכ"ל אין מושג. גם לעיתונאים שלנו. הם סיקרו את ההפגנות כהתפרעויות חסרות פשר והגיון, במקום לנסות וללמוד מה באמת קרה אתמול בדרום תל-אביב. לא נעים להגיד, אבל זה מה שקורה כשלא מתייחסים לאפריקאים כאל בני אדם, בני אנוש כמונו. כך קורה שמעלים לשידור פוליטיקאים מחרחרי שנאה שיגזרו הון פוליטי ויתקפו את בג"ץ (התירוץ הנצחי לחדלות-אישים ממשלתית), דנים במחדל העצום של נתניהו שגנז את מתווה האו"ם בדקה ה-90 (טוב שנזכרו אחרי חמש שנים), אבל אף עורך לא מעלה על דעתו לשוחח עם אריתריאי.

כל צמרת משטרת ישראל קיבלה במה, בעוד שאף לא אחד מהמפגינים רואיין. איך זה שבמערכות החדשות לא מצאו אף מפגין אריתראי לראיין בכתבות על ההפגנות האריתראיות? פשוט מאוד - הם לא חיפשו. ברור שאין שום הצדקה לאלימות של מפגינים - לא של יהודים, לא של ערבים, לא של חרדים, לא של יוצאי אתיופיה וגם לא מבקשי מקלט - אבל איכשהו, כשמדובר בקבוצות מסויימות, העיתונאים יודעים גם לשאול את עצמם - ואת המפגינים - מה גרם לאלימות. כשמדובר בקבוצות אחרות, מתעניינים יותר בזכוכיות המנופצות מאשר בראשים המנופצים - ובטח שלא במחשבות המתרוצצות בהם.

מהדורות החדשות התמקדו בהצגת ההרס הרב ברחובות, בכשל המודיעיני של המשטרה ובקושי של השוטרים להשתלט על האירוע ובזקו מעל אבקת תגובות מהמערכת הפוליטית, אבל לא חשבו לשאול איך מלכתחילה אושר אירוע של תמיכה בשלטון האריתראי בזמן שבישראל חיים אלפי מבקשי מקלט שברחו ממנו? מדוע ישראל מקיימת קשרים עם שלטון אכזרי זה? האם העובדה הזאת קשורה באיזושהי דרך לסירוב העקבי של ממשלת ישראל לבחון את בקשות המקלט של אריתראים ולהעניק להם מעמד פליט? איך זה ששוטרים משתמשים בירי חי מול קבוצת מפגינים ומה מצב הפצועים?

בערבו של יום כואב בו נפצעו קשה עשרות בני אדם, הציבור הישראלי שרצה להבין מה קורה באמצעות צפייה במהדורות החדשות שלנו, למד שמחלוקת פנימית עלומה בין כמה שחורים מאפריקה זלגה בעל-כורחנו לארצנו הקטנה. ואיזה יפה צועקת מאי גולן.