עתירת ארגון העיתונאים נגד הליכוד וראש הממשלה בנימין נתניהו, בעקבות הוצאתם של שני עיתונאים מקבוצת דוברות של הליכוד, נדחתה היום (8.6) על הסף.

לפני שבועות אחדים עתר ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל נגד הליכוד ונתניהו אחרי שדוברו של נתניהו יונתן אוריך סילק את העיתונאים ירון אברהם ואריאל כהנא משום שמתחו ביקורת על נתניהו ועל אוריך עצמו. הארגון דרש מבג"ץ להורות לליכוד ולנתניהו להשיב את השניים לקבוצת "דוברות הליכוד" בטענה כי הוצאתם מהווה פגיעה קשה בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת ומשדרת מסר מצנן ליתר העיתונאים לבל יעזו לבקר את המפלגה והעומד בראשה.

בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין אמיר בשה וגלעד זבידה, נטען כי ההחלטות של הליכוד ונתניהו, באמצעות אוריך, היו החלטות חד-צדדיות, לא מנומקות ולא מידתיות שהוציאו את העיתונאים מקבוצת דוברות ציבורית המהווה חלק מהמרחב הציבורי ובכך פגעו בחופש העיתונות והעבירו מסר מרתיע לעיתונאים לבל יעזו לבקר את ראש הממשלה.

בליכוד טענו מנגד, באמצעות עו"ד אבי הלוי, כי דין התביעה להידחות על הסף וזאת בין היתר בשל העדר זכות עמידה של הארגון ואי-צירופם של העיתונאים אברהם וכהנא כמשיבים. עוד טענו בליכוד כי על מפלגה אין כל חובה להפיץ מידע לכל העיתונאים או לכל כלי התקשורת ועל כן הוצאתו של עיתונאי פלוני מקבוצת דוברות אינה פוגעת בזכותו לחופש הביטוי, לחופש העיתונות או לחופש העיסוק.

לאחר הגשת העתירה דווח כי הדובר החדש של הליכוד, גיא לוי, החזיר את שני העיתונאים לקבוצה.

השופט נעם סולברג לא נדרש לטענות הארגון בדבר חופש העיתונות שכן מצא כי יש לדחות את העתירה על הסף, בשל העדר זכות עמידה.

"העתירה שלפנינו הוגשה בעקבות הוצאת העיתונאים אברהם וכהנא מקבוצת 'דוברות הליכוד', אך אלה לא הלינו על פעולה זו, לא עתרו בעצמם לקבלת סעד, ואף לא צורפו כמשיבים לעתירה", כתב בפסק-הדין. "העותר אמנם רואה עצמו כמי שמופקד על זכויותיהם של ציבור העיתונאים, ועל שמירה על חופש העיתונות, אך אין די בכך כדי להצדיק חריגה מהכלל שלפיו אין להֵעתר לעתירה ציבורית, מקום שבו קיים נפגע ישיר, אשר אינו פונה בעצמו לבית המשפט בבקשת סעד.

"[...] אין לדעת אם הנפגעים הישירים מעוניינים בסעד המבוקש, שמא באו על סיפוקם בדרך אחרת, אולי לא כל התשתית העובדתית הרלבנטית הונחה לפנינו; יתכן כי ישנם דברים סמויים מן העין, והדיון בעתירה לגופה יתקיים על כרעי-תרנגולת, מבלעדי בסיס ממשי כנדרש לצורך הסקת מסקנות; בדיון שכזה יכול שייפגעו אינטרסים של הנפגעים הרלבנטיים עצמם, אשר אינם חפצים מטעמיהם בהתדיינות משפטית. זמן שיפוטי יקר יֵרד לטמיון, תוך מתן העדפה בהקצאת משאבים שיפוטיים לעותר שרב את ריבו של אחר, על פני בעל דין שעניינו מוחשי ודוחק. אם לא נקפיד בכגון דא על זכות העמידה נימצא מקדימים את הטפל לעיקר, מעדיפים שמא על ברי, מקלקלים במקום לתקן. זכות העמידה, לא על מנת להצר את צעדיו של העותר הציבורי היא באה, אלא על מנת להבטיח שהסוגיה שהוא מבקש להעלות תקבל את תשומת הלב השיפוטית הראויה לה, תתברר ותתלבן כדבעי".

השופט יצחק עמית הצטרף למסקנת השופט סולברג בשל העובדה שהארגון לא מצא לנכון לצרף את העיתונאים גם לאחר שהוגשה תגובת הליכוד שהצביעה על המחדל, אולם מצא לנכון להסתייג מחלק מקביעותיו של השופט סולברג. "איני סבור כי לפנינו מקרה קלאסי של עותר המתעבר על ריב לא לו, באשר ניתן להעלות על הדעת מצב שבו העיתונאים יימנעו מלנקוט הליכים משפטיים משיקולים שונים", כתב השופט עמית. "מה עוד, שאין לראות את העותר, ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, כצד זר לסכסוך".

השופט שטיין הצטרף לפסק-דינו של השופט סולברג, על נימוקיו.

בג"ץ הטיל על ארגון העיתונאים הוצאות בסך 5,000 שקלים.

בג"ץ 3172-23

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 103KB)