הארגון האנטי-חילוני "חותם" והארגון האנטי-להטב"י "בוחרים במשפחה", יחד עם הפעיל מיכאל פואה, יו"ר "בוחרים במשפחה", מגישים תביעה נוספת נגד כלי תקשורת שזיהה אותם עם מפלגת נעם. בחודש שעבר תבעו 350 אלף שקל מ"הארץ" והכתבים הילו גלזר ושירה קדרי-עובדיה ומ"וואלה" והכתב אורי סלע, בשל אותה עילה. כעת תובעים 100 אלף שקל נוספים מ"הארץ" ומקדרי-עובדיה.
בשתי התביעות עוד לא הוגש כתב הגנה והמשפט טרם מתנהל, אולם התביעות מעוררות עניין בעצם הגשתן משום שהן מעידות על האופן בו תופסים את מפלגת נעם בציבור ממנו היא מגיעה ואותו היא לכאורה מייצגת; וכיצד ארגונים הנלחמים בזכויות אדם בסיסיות עוטפים את האג'נדה שלהם ברטוריקה מתעתעת.
מתבונן מבחוץ יתקשה למצוא הבדל בין הצהרת הכוונות של מפלגת נעם ורבניה השונים לבין אלו של ארגון "בוחרים במשפחה" והרבנים להם הוא מעניק פתחון פה (לעיתים מדובר באותם רבנים ממש). אלא שעבור "בוחרים במשפחה" (הפועל באמצעות המעטפת של "חותם"), מדובר בהבדל משמעותי, תהומי ממש, כזה שהתעלמות ממנו גורמת להם "נזק בלתי יתואר שאי אפשר לתקן", כפי שהצהירו בתביעה הראשונה שהגישו, ושבגינו תבעו כבר כמעט חצי מיליון שקל בתביעות דיבה.
גם בתביעה הנוכחית, מלבד הפיצוי בסך מאה אלף שקל, הם דורשים פרסום "התנצלות בה יובהר כי בוחרים במשפחה היא תנועה חברתית שאינה קשורה לשום מפלגה בכלל ולתנועת נעם בפרט". עילת התביעה הנוכחית היא חזרה של "הארץ" על הקביעה כי "בוחרים במשפחה" הוא ארגון "התומך במפלגת נעם", הפעם בדיווח על התנגדות להקמת תא סטודנטים של "בוחרים במשפחה" באוניברסיטת בן-גוריון.
"למען הסר ספק", כתב פואה לכתבת "הארץ" שיר קדרי -עובדיה לאחר פרסום הידיעה, "אנו תנועה חברתית ולא קשורים לשום מפלגה פוליטית", ואיים בתביעה. ב"הארץ" הוסיפו לכתבה את התגובה, אבל התביעה הוגשה בכל מקרה.
בכתב התביעה, "חותם", "בוחרים במשפחה" ופואה לא טוענים כי ישנם חילוקי דעות או אידיאולוגיות בינם לבין נועם. בשבע עמודי התביעה אין ולו הסתייגות מהותית אחת מתוכן המסרים של נעם, ארגון קיצוני שבקיצוניים, המקדם שיח שנאה עכשווי חסר תקדים בישראל נגד להט"ב, ושאנשיה התבטאו בעבר גם נגד זכויות נשים ובעלי מוגבלויות.
בתביעה טוענים "חותם", "בוחרים במשפחה" ופואה רק שההבדל ביניהם לבין מפלגת נעם הוא ב"אסטרטגיית ההסברה": "בעוד מפלגת נעם בחרה באסטרטגיה המדגישה את הזכות לנורמליות ומסמנת את הגאים כמי שסטו מהנורמליות. התובעים בחרו להדגיש את חשיבות המשפחה וערכיה ומתן דגש על זכות היסוד של הילדים להורים טבעיים זאת על פני הזכות המוקנית לחוויית הורות".
"שיוך התובעים למפלגת נעם", מסבירים ב"חותם" ו"בוחרים במשפחה", "פוגע בליבת אסטרטגיית ההסברה" שלהם "וביכולת להקנותה לציבור". במילים אחרות, בעוד מפלגת נעם בחרה לקדם את האידיאולוגיה שלה ברטוריקה אגרסיבית ופוגענית, ב"חותם" וב"בוחרים במשפחה" בחרו לקדם את אותה אידיאולוגיה בכסות נעימה יותר, לטענתם, כזו "המקובלת על רוב הציבור".
מאחר שהחזות הכוחנית והמכפישה שמציגה מפלגת נעם גוררת "חיצי שנאה ובוז", טוען כתב התביעה, הרי שהזיהוי עימה מפנה אל "חותם" ו"בוחרים במשפחה" את אותה השנאה והבוז ומקשה עליהם להחדיר את המסרים שלהם לציבור.
בפועל, הן מפלגת נעם והן "בוחרים במשפחה" אינם מקבלים את הלגיטימיות של בני אדם הבוחרים בדרך חיים שונה מזו שהם מאמינים בה, וסבורים כי יש לשלול מהם זכויות אדם בסיסיות וטבעיות (במקרה של "בוחרים במשפחה": הזכות להורות).
עיון בחומרי ההסברה של "בוחרים במשפחה", בנאומי הרבנים המופיעים באתר האינטרנט של הארגון או בהצהרות של היו"ר פואה, חושפים תפיסת עולם דומה, אם לא זהה, לזו של מפלגת נעם, מנהיגה הרוחני הרב צבי טאו ראש ישיבת הר-המור ורבנים אחרים מ"ישיבות הקו".
אלא בעוד שהרב טאו אימץ רטוריקה גסה ומכפישה, אפילו יותר מזו הנהוגה אצל רבנים חרדים ("מתעסקים עם פי הטבעת כל היום, אז כל הבית מסריח מזה", למשל), ב"בוחרים במשפחה" נמנעים מהביטויים היותר קיצוניים נגד הומואים ולסביות. כתחליף, הם מאמצים במידה רבה את השיח של המחנה נגדו הם נלחמים ומשתמשים במושגים של "שיח זכויות".
זוהי טקטיקה נפוצה בקרב ארגונים אנטי-ליברליים, המשתמשים בכלים דמוקרטיים ובשיח ליברלי על מנת לקדם אג'נדות הבאות לפגוע בזכויות אדם, מיעוטים או קבוצות אחרות שאינן מוצאות חן בעיניהם.
התביעות עצמן יגיעו לדיון בבית המשפט ויטופלו בכלים משפטיים לפי חוק לשון הרע, שיקבע אם היתה דיבה בפרסומים ואם עומדות או לא עומדות למפרסמים ההגנות הקבועות בחוק לשון הרע, אולם ללא קשר לשאלה המשפטית, כתבי התביעה עצמם הם תמרור אזהרה חשוב.