שוב ללא שאלות וללא התמודדות עם הציבור: בשבוע שעבר התייצב ראש הממשלה יאיר לפיד (יש-עתיד) בשעת פריים-טיים טלוויזיוני ונשא "נאום לאומה" הנוגע למבצע "עלות השחר" ברצועת עזה, מבלי שהקצה בסופו זמן לשאלות עיתונאים. מופע היחיד הזה אינו הראשון מסוגו, גם לא לראש הממשלה הזה, עיתונאי לשעבר נזכיר. מי שמאפשרים את המופעים האלה פעם אחר פעם הם עורכי ומנכ"לי חברות החדשות, שמשדרים אותם בשידור חי, ללא פילטרים וללא ביקורת.
כדי להבין עד כמה התופעה התקשורתית הזו הרסנית לדמוקרטיה הישראלית, צריך לחזור מעט אחורה: בחודש וחצי שבין 4 במרץ 2020 ועד ה-18 באפריל, בחסות אווירת החירום של נגיף הקורונה, התירו מנכ"לי חברות החדשות לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, לשאת בפריים-טיים כ-13 "הצהרות לאומה" שאורכן 132 דקות שידור בשעות שיא. מדובר בליקוי מאורות חמור.
רצף ההצהרות הזה החל יומיים בלבד אחרי שנתניהו לא הצליח לנצח במערכת בחירות שלישית ברציפות. ב-14 במרץ, ערב ההצהרה הרביעית, נשיא המדינה בחר להעניק את המנדט להרכבת הממשלה ליריבו בבחירות – בני גנץ, שזכה להמלצת 61 ח"כים.
כך, במקביל לתהליך פוליטי של הרכבת ממשלה, נתניהו המובס קיבל מתנה יקרה מפז בדמות אותן "הצהרות לאומה", חופשיות מהתערבות עיתונאים. כאדם מחונן ביכולת העברת מסרים, נתניהו ניצל עד תום את המתנה שהוענקה לו כדי לשווק את הדבר שהוא משווק הכי טוב בעולם – פחד.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נושא דברים בנושא מגפת הקורונה. ירושלים, 25.3.2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי)
באותה תקופה קצרה בת חודש וחצי, נתניהו נשא בממוצע כל יומיים וחצי "הצהרה לאומה", כשכל אחת מהן אורכת בממוצע 10 דקות שידור בפריים-טיים, עם אחוזי צפייה מטורפים לאור אווירת החירום והכניסה לסגר הראשון. הצהרות נתניהו כללו מסרים פוליטיים המשרתים את צרכיו, בעת שיריבו הפוליטי עסוק בניסיונות הרכבת ממשלה.
המקרה הזה ראוי לתסריט ישראלי לסרט שייקח השראה מתבקשת משני סרטים מפורסמים – "כל אנשי הנשיא" ו"שעה אפלה". מדובר בשעה אפלה מאוד של התקשורת הישראלית בעידן המודרני. שעה שבה כלי התקשורת הפכו מרצון, בחסות הפחד, לכלי תעמולה בידי שליט שעשה בה שימוש בוטה לצרכיו הפוליטיים.
אפשר להאשים את נתניהו בניצול הזדמנויות, אבל עיקר האשמה רובצת לפתחם של אלה שהעניקו לו את המתנה – עורכי המהדורות וראשי חברות החדשות.
אחרי 13 הצהרות כאלה פניתי לשלושת עורכי מהדורות החדשות המרכזיות, ודרשתי ליצור חזית-אחידה שתחייב את נתניהו לעבור לפורמט של מסיבות עיתונאים. הם הגיבו בחיוב אך הפנו לכתובת שמעליהם – מנכ"לי החברות. פניתי במקביל גם לעיתונאים בולטים ולארגון העיתונאים, וכך נוצר לחץ "מלמטה".
התוצאה – נתניהו נכנע והודיע שאת ההצהרה ה-14 הוא יקיים כמסיבת עיתונאים, וכך היה. מאז ועד סיום כהונתו הוא נשא 21 נאומים נוספים – 19 כמסיבות עיתונאים ושתי הצהרות קצרות וסגורות.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מוסר הצהרה לתקשורת בנוגע למגפת הקורונה. ירושלים, 12.3.2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי)
הצלע השלישית האחראית למחדל הזה היא ארגון העיתונאים, שאמור היה לקפוץ כבר ב"הצהרה לאומה" הראשונה או השנייה של נתניהו. אולם ראשיו נרדמו בשמירה במשך חודש וחצי קריטיים. לזכותם ייאמר שכשהתעוררו – הם פעלו במלוא המרץ והפעילו את מלוא עוצמתם כדי לייצר תוצאה חיובית. יממה אחרי הפנייה אליהם הם הוציאו פנייה ללשכת ראש הממשלה, הכוללת דרישה לקיים מעתה מסיבות עיתונאים.
לא עבר זמן רב מהמועד שבו נפתלי בנט נכנס לתפקיד ראש הממשלה ועד שנדרשתי לאותו הליך גם מולו. ב-27.7.2021 פניתי שוב למנכ"לי חברות החדשות כדי לחייב גם את בנט לפתוח את הצהרותיו לעיתונאים. גם בנט התיישר לבסוף מול חזית אחידה של מנהלי חברות החדשות וארגון העיתונאים.
אך למרות כל אלה, ראש ממשלה נוסף בישראל מרגיש שאינו מעוניין להתמודד עם שאלות חשובות שמפנים אליו עיתונאים בשם הציבור.
הגיע הזמן שמנכ"לי חברות החדשות יסכמו ביניהם אחת ולתמיד – שידור חי של נאומי ראש ממשלה או שרים יתאפשר רק במקרה שמדובר במסיבות עיתונאים. כל מקרה חריג אחר יצריך אישור משותף שלהם.
הגיע הזמן לומר לראשי ממשלה המעוניינים לנאום בנוסח מנהיגים אוטוקרטיים – המקום הראוי לכך הוא אולי אצלכם בבית מול בני משפחתכם, וגם שם קיים סיכוי גדול שהאחרונים יזרקו אתכם מכל המדרגות כשתנסו לעשות להם תרגיל כזה.