לפני כחודש (20.5) התפרסם באתר העצמאי והביקורתי "רציף 22", הפועל מביירות, מאמר מאת אחמד יאסר שכותרתו "אבו ואסים וחייליו – הצבא המקוון של סין בעולם הערבי". במאמר מתאר יאסר את המאמץ שמשקיעה סין בתעמולה מקוונת שמטרתה לשווק לעולם הערבי תדמית חיובית של המדינה.

לדברי יאסר, דיפלומטים ואנשי תקשורת סינים דוברי ערבית הגבירו בזמן האחרון את פעילותם התעמולתית במדיה החברתית. הם עוסקים בתכנים מדיניים, כלכליים, אמנותיים ואפילו דתיים וצבאיים. לדוגמה, הם מכחישים שמדינתם פוגעת בזכויות המוסלמים במחוז שינג'יאנג, בטענה שמדובר "בשקרים מבית היוצר של ארה"ב והמערב בכלל".

בצד החיוב, משפיעני הרשת הסינים שוקדים על תיאור תרבותם העשירה – החל בשירה, במשחק ובציור, וכלה בכדורגל, בבישול ובנוכחותה של דת האסלאם במדינה. אבל היבט אחר של הפעילות כרוך באיסוף נתונים על התנהגותם הצרכנית של אזרחי מדינות ערב. מעניין לציין שאתרי המדיה החברתית המערביים שבהם משתמשים אותם פעילי רשת אסורים לשימוש בסין.

אחד הפעילים הבולטים הוא דיפלומט בשגרירות סין המכנה את עצמו "אבו ואסים", שציוציו כללו תמונות של חיילות ושל חיילים אויגורים מוסלמים והכחשת הטענות בדבר הרס מסגדים במדינה. לדברי יאסר, נראה שאותו אבו ואסים מזין את חשבונות התעמולה האחרים בחומרים אלה, במטרה להדוף את מאמצי החשיפה של הפרת זכויות האדם בסין.

אחד הפעילים הסינים הבולטים ברשתות בערבית הוא דיפלומט בשגרירות סין המכנה את עצמו "אבו ואסים", שציוציו כללו תמונות של חיילות ושל חיילים אויגורים מוסלמים והכחשת הטענות בדבר הרס מסגדים במדינה

פעיל אחר, לי קאנג, פרסם קטעי וידיאו רבים בגנות ארה"ב וכן סרטון שכותרתו "מה הסיבה העיקרית לדחיקתה של הסוגיה הפלסטינית לשולי הדיון?". קאנג התייחס לנביא מוחמד כ"חותם הנביאים", כמקובל באסלאם, ופרסם ציוצים בגנות הכיבוש הישראלי כגון: "לא תצליחו להשתיק את הקול התומך בפלסטין. הרגתם שירין אחת – יקומו אלף שירין חדשות" [הכוונה לעיתונאית אל-ג'זירה המנוחה שירין אבו עאקלה]. ציוץ אחר פרי עטו קבע כי "יש לומר 'איחוד מחדש' או 'השבת טייוואן לסין', ולא 'סיפוח', בהנחה שאתם יודעים משהו על ההיסטוריה הסינית. תודה!".

הכותב מתאר כמה משפיענים נוספים, ביניהם ויחה ואנג שין, לכאורה אשת תקשורת מבייג'ינג. לוואנג שין יש למעלה מ-4,000 עוקבים בטוויטר ומיליון עוקבים בפייסבוק. לטענת יאסר, חשבונה מונחה על ידי הממשלה הסינית. חלק מהפעילים מתארים את פעילות הצבא ואת הפרויקטים החקלאיים והתשתיתיים השאפתניים של סין ברחבי העולם.

ציוץ של העיתונאי הסיני אלהאם לי המתגורר בריאד (צילום מסך)

יאסר מזכיר כתבה שפרסם העיתון הבריטי "גרדיאן" בשנת 2018 על הקמפיין התקשורתי האדיר לשיפור תדמיתה של סין בעולם. לפי הכתבה, ב-2009 הקצתה סין 6.6 מיליארד דולר למאמץ הזה. נראה שהמדינה מזינה את המשפיענים בחומרים וכן רוכשת אמצעי תקשורת מסוימים וחותמת על הסכמי שיתוף פעולה עם אחרים, ובהם למשל תחנת טלוויזיה לבנונית. בכתבה מצוטטת נדיה חילמי, מומחית למדיניות סין, האומרת שסין חוקרת ביסודיות את קהלי היעד של התעמולה, וכי השלטונות נשענים על יותר מ-200 משפיעני רשת ברחבי העולם, אשר להם במצטבר למעלה מ-60 מיליון עוקבים. לטענת חילמי, דיפלומטים סינים מתחזקים יותר מ-500 חשבונות פייסבוק וטוויטר רשמיים ב-120 מדינות, והם מפיצים את עמדות הממשלה הסינית בכל הנושאים.

לדברי אנס אל-קסאס, "הסינים משתמשים בפעילותם במדיה החברתית לאיסוף נתונים, ומדובר באתגר ביטחוני. נתוניהם של אזרחים ערבים נגזלו על ידי ארה"ב וסין"

על אף כל זאת, אנס אל-קסאס, מומחה ליחסים בין-לאומיים, קובע כי "החדירה הסינית לחברה הערבית בשנתיים האחרונות הגיעה מאוחר מדי. פעילויות המכוונות ליצור בסיס אוהדים אינן מובילות לתוצאות אלא לאחר זמן רב. המתחרים האמריקאים ינצחו במערכה לפני שסין תספיק להגשים את מטרותיה. אילו החלה סין במאמץ הזה ב-2013 או ב-2014, היו לה הישגים במאבקה בוושינגטון. מדובר בצעד מאוחר מדי, והוא לא יועיל". אל-קסאס מסכם כי "הסינים משתמשים בפעילותם במדיה החברתית לאיסוף נתונים, ומדובר באתגר ביטחוני. נתוניהם של אזרחים ערבים נגזלו על ידי ארה"ב וסין".

סקר שפרסם מכון המחקר Arab Barometer בסוף 2021 הראה שהתמיכה בסין בעולם הערבי גדולה קצת יותר מהתמיכה בארה"ב. עם זאת, יש להניח שרבים עודם רואים בסין את האשמה במגפת הקורונה. ככל שקשה לכמת את השפעת התעמולה המקוונת הסינית, אין בכוחה למחוק את הדיווחים הרבים על הפרות של זכויות האדם. מאידך גיסא, ארה"ב נתפסת בדרך כלל בעולם הערבי כאימפריה דורסנית ועוינת.

כך או אחרת, התחושה הרווחת היום בקרב מנהיגי האזור היא שארה"ב ממשיכה בנסיגתה מהמזרח התיכון, וסביר להניח שסין תמלא חלק מהחלל שייוותר – מבחינה כלכלית ומדינית כאחת.

עמיר טאובר הוא חוקר עצמאי של התקשורת הפלסטינית ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית