השגריר הטורקי אחמט אוגוז צ'ליקול (מימין) וסגן שר החוץ דני אילון, אתמול בלשכת הסגן בירושלים (צילום: אביר סולטן, פלאש 90)

השגריר הטורקי אחמט אוגוז צ'ליקול (מימין) וסגן שר החוץ דני אילון, אתמול בלשכת הסגן בירושלים (צילום: אביר סולטן, פלאש 90)

החרפה והחרפה

"נזיפה מגבוה" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ב"ישראל היום" הולכים על "מלחמת העלבונות" לראשית, ואילו ב"מעריב" מסתפקים בכותרת לא ראשית ומעלים את הטון עם "זובור לשגריר". ב"הארץ" ההתייחסות לתקרית המביכה היא "החרפה במשבר עם טורקיה: ליברמן דורש להחזיר לארץ את השגריר באנקרה".

מהי התקרית המביכה? "סגן שר החוץ, דני אילון, זימן אתמול את שגריר טורקיה, אחמט אוגוז צ'ליקול, לשיחת נזיפה חריפה", כותב ברק רביד בידיעה הראשית של "הארץ". "זאת בעקבות שידור פרק עם מסרים אנטי-ישראליים בסדרת טלוויזיה טורקית. בפתח הפגישה עם השגריר אמר אילון לצלמים, בעברית: 'שימו לב שהוא על כיסא נמוך ואנחנו על גבוהים, ושיש רק דגל ישראל ושאנחנו לא מחייכים'". עוד כותב רביד: "ל'הארץ' נודע כי השיחה התקיימה בהתראה קצרה, בעקבות הנחיה מפורשת של שר החוץ, אביגדור ליברמן, ורצון להשפיל את השגריר הטורקי".

ב"ישראל היום" מפרטים בפירוט מפורט ביותר את האופנים השונים שבהם "השפיל" אילון את השגריר, כולל זמן ההמתנה מחוץ לחדר בלוויית מאבטח ומספר הצלמים שלא מן המניין שהוזמנו לאירוע. סלידתו של "ישראל היום" מליברמן גוברת כנראה על נטייתו הפטריוטית והוא ממסגר את האירוע בצורה שלילית, או לפחות אינו מצטרף להתלהמות של משרד החוץ. למעשה היחיד שמריע לאילון וליברמן הוא בן דרור ימיני ב"מעריב" ("הזובור שביצע אתמול סגן שר החוץ היה הדבר הנכון, אבל לא הזמן הנכון. היו צריכים לעשות את זה לפני כמה חודשים").

ה"זובור" (איך נהנים העורכים לגלגל את המלה על שפתיהם ולהשחילה בין הדפים) של אילון גנב את ההצגה מהעילה להשפלה, עוד תוכנית טלוויזיה טורקית אנטישמית, ומהרקע לה: עוד התבטאות אנטי-ישראלית חריפה של ראש ממשלת טורקיה ארדואן. אבל משחק הכסאות של אנשי משרד החוץ אינו מצליח להשכיח מהעיתונים את מה שלדעת רוב הפרשנים הוא הרקע האמיתי לאירוע: התחרות הסמויה בין שר החוץ אביגדור ליברמן לשר הביטחון אהוד ברק. ברק, והשר בן-אליעזר, מנסים לקרב את טורקיה ואף להחזיר אותה להיות המתווכת עם סוריה. הפלישה של שר הביטחון לתחומי הדיפלומטיה היא לצנינים בעיני שר החוץ; צ'ליקול הוא כנראה הפיון התורן שהוקרב על המזבח (ואיתו, יהיה מי שיאמר, גם הכבוד הדיפלומטי של ישראל).

נטייה מצ'ואיסטית ניכרת לאחרונה לא רק ביחסי טורקיה-ישראל, אלא גם ביחסי ארה"ב-ישראל. שלשום פורסמה בהבלטה ההערה המקרית או האיום המפורש של השליח ג'ורג' מיטשל בדבר התניית מתן ערבויות אמריקאיות לישראל בהתקדמות בתהליך השלום. סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", כתב לפני יומיים כי מדובר בבדיחה וכי ישראל כלל אינה זקוקה לערבויות האמריקאיות ואף אינה משתמשת בהן בפועל. פלוצקר אף העיר כי אם כבר, ייתכן שדווקא ארה"ב היא זו שזקוקה לערבויות ישראליות.

במדור הדעות של "מעריב" מתייחס יהודה שרוני לדברים דומים שאמר שר האוצר יובל שטייניץ. "היוהרה, אם לא הזחיחות שבה לקה שר האוצר, עומדת בסתירה לעובדות בשטח. הערבויות האמריקאיות הצילו את המשק הישראלי בשנים 2003-2002, כשעמד על סף קריסה. גם ביוני 2009 ייחלנו לכך שהאמריקאים יחדשו את הערבויות. מתוך 9 מיליארד דולר שניתנו בעשור האחרון, 5.2 מיליארד דולר נוצלו בפועל ו-3.8 מיליארד נותרו לניצול ב-2011-2010. רצינו מאוד לחדש את הערבויות, ומה שמחנו כשהתברר כי מסגרת הערבויות תגדל ב-333 מיליון דולר נוספים בכל שנה. שטייניץ משתחצן ושוכח כל מה שפיננסייר מתחיל יודע: עצם קיומן [של הערבויות] – גם אם לא נעשה בהן שימוש – מחזק מאוד את ישראל ומאפשר לה לגייס בשווקים הבינלאומיים במחירי חלום בזכות הדוד העשיר".

סילברסטון

"התשובה של צה"ל לדו"ח גולדסטון" היא הכותרת הראשית של "מעריב". לא, הרמטכ"ל לא זימן את גולדסטון לשיחה והושיב אותו על כיסא נמוך, אלא הזמין דו"ח משלו, "המבוסס על 80 עדויות שנגבו מפלסטינים, ונבדקו בו 150 טענות לפגיעה באזרחים, בעצורים ובמפעלים ברצועה". לפי אמיר בוחבוט, הדו"ח אמור להיות מופץ בעוד שבועיים, ולפי "בכיר במערכת הביטחון", "עד כה לא נמצא אפילו אירוע אחד שבו חייל פגע באזרח חף מפשע בכוונה".

ובינתיים, בבת-ים

הרצח אתמול בבת-ים מגיע לשערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". "חיסול בצהרי היום" בראשון ו"חיסול ברחוב" בשני. הנרצח: מור אלגרבלי, 20, "מוכר למשטרה". הרקע: "סכסוך אישי". ואף מלה על לחיאני.

בוקר טוב אליהו

"שלמה אליהו נגד מדינת ישראל" היא כותרת מרכזית היום על שער "דה-מרקר", הצהובון הכלכלי העברי הראשון. הכותרת של "גלובס" היא "קרב לאומי". ב"כלכליסט" כותרת ההפניה לטור פרשנות בנושא היא "שלמה אליהו מסיר את הכפפות בקרב על לאומי". כותרת הטור של סטלה קורין-ליבר ב"גלובס" היא "אליהו הניח אקדח על השולחן".

האקדח (ולפי יהודה שרוני מ"מעריב", "השפן הפיננסי") הוא נגיד בנק ישראל לשעבר, דוד קליין, שאליהו הודיע כי בכוונתו למנותו ליו"ר בנק לאומי. "שלמה אליהו חובב שמות ידוע", כותבת קורין-ליבר. "היום הוא שם אקדח על השולחן כשבחר בשם שיש בו את ההתרסה הכי גדולה: נראה אותך, סטנלי פישר, לא מאשר לי למנות את קודמך, דוד קליין, ליו"ר בנק לאומי. נראה אותך, בנימין נתניהו, בוחר באורי יוגב או במשה טרי או באיזי תפוחי על פני ד"ר קליין, הידוע ברחבי העולם. נראה אותך, דירקטוריון בנק לאומי, לא מאשר אותו ליו"ר. הבעיה היא שקליין כיו"ר משמעותה אחת: מתן היתר לאליהו לשלוט בלאומי". כותרת טור הפרשנות של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר" היא "כל הכבוד אליהו": "האתגר שהציב אליהו בפני בנק ישראל והמדינה יביא לדמוקרטיזציה של שוק ההון בישראל, גם אם בעיתוי ובתנאים שאינם נוחים למדינה".

כותרת הכפולה הפותחת של "כלכליסט" שואלת, "האם אליהו יזרז את הפרטת בנק לאומי?". משרד האוצר מסר ל"כלכליסט" שהוא עדיין לומד את הנושא. הכותרת על שער "עסקים" מלמדת כי האוצר הספיק ללמוד את הנושא עד שפנו אליו כתבי "מעריב": "האוצר ופישר יתנגדו למינוי קליין ליו"ר לאומי". בכתבה נאמר כי מדובר ב"הערכות" בלבד באשר לדעתם של אנשי האוצר. בינתיים הכותרת הראשית של המוסף מבשרת על "מכרז לילי על מניות דיסקונט"; "האוצר החליט על מכירת 8.33% ממניות הבנק בהליך מהיר, ומצפה לקבל למעלה מ-750 מיליון שקל עבורן. הערכות: דויטשה בנק מוביל במכרז". חזקים בהערכות.

גאונים

אחת הכותרות על שער "ישראל היום" מוקדשת לאדם שקוראים לו עמוס עוז והוא מקבל מכתבים המיועדים לסופר עמוס עוז. איזה קטעים. זו עוד ידיעה עיתונאית חשובה לעומת הכותרת הגדולה על שער "מעריב": "סערת השלופים: הסיבוב השני". כן, אחת משלוש הכותרות על שער "מעריב", לצד הנזיפה בשגריר הטורקי ו"התשובה של צה"ל לדו"ח גולדסטון", היא הפניה לידיעה על סכסוך משפטי בין כוכב זמר מזרחי למשפחה הטוענת כי העליב את בנה בעת ששר בטקס הבר-מצווה שלו.

גוגלפון

"כלכליסט" מפנה מהשער לכתבת עמוד וחצי של שי ענבל על אודות נקסוס, הטלפון הסלולרי החדש של גוגל. "הצצה ראשונה לסמארטפון החדש והמדובר של גוגל", מתפארת כותרת הגג, וכותרת המשנה יוצאת מכליה: "'כלכליסט' הצליח לשים את ידו על הסמארטפון הראשון שנושא את הלוגו של גוגל ולקח אותו לבדיקה מקיפה ראשונה של כלי תקשורת ישראלי". פסק הדין: "המכשיר, שעדיין אינו מיובא באופן רשמי לארץ ואינו דובר עברית, מציג ממשק מרשים ואפקליציות מלהיבות – בעיקר לשירותים של גוגל". ובקצרה: "פריצת דרך עבור גוגל, בחירה ראויה לצרכן המעוניין בטלפון חכם, אולם בהשוואה לאייפון הוא עדיין נופל בפרטים הקטנים". וכאן, באריכות.

"מעריב" נגד "עובדה"

עד לא מזמן, העורך הראשי של "מעריב" היה דורון גלעזר. לפני התפקיד הזה, וגם כעת, אחרי שפרש מ"מעריב", עורך גלעזר את התוכנית "עובדה". אולי לכן התקיים בזמן כהונתו כעורך "מעריב" שיתוף פעולה מסוים בין "עובדה" ל"מעריב", שהתבטא גם בחשיפת תכנים של התוכנית בעיתון. ובכן, לא עוד. היום במדור הדעות של "מעריב" מפרסם עמוס גלבוע טור תחת הכותרת "שלוש הערות על 'עובדה'". גלבוע תוקף את אנשי "עובדה", מאשים אותם ב"מחלה ממאירה" של "אי-הודאה בטעות", ומוחה נגד "לחצים כבדים" שהפעילו אנשי "עובדה" על מערכת "מעריב" שלא תפרסם כתבה של קלמן ליבסקינד.

ליבסקינד עצמו יוצא בבלוג שלו במתקפה חריפה נגד התקשורת השמאלנית, ובמיוחד נגד גלעזר ומערכת "עובדה", שלטענתו ניסו לטרפד פרסום כתבה בחתימתו במוסף "סופשבוע" של "מעריב". "ללוחמים הללו בעד מה שמכונה 'שלטון החוק'", כותב ליבסקינד, "יש תפיסת עולם מרתקת. הם חסידים ענקיים של השיטה הדמוקרטית עד שהיא מצמיחה להם שר משפטים שלא מתאים להם. הם  תומכים בחופש הביטוי עד שמישהו מתכוון לכתוב מלת ביקורת עליהם. הם מטיפים לנו מבוקר עד לילה על הצורך לכבד את בית-המשפט, בדיוק עד הרגע שפסק הדין מוציא אותם רע".

הכתבה עסקה בפסק הדין של השופט נועם סולברג בפרשת סרן ר' (סולברג פסק כי אילנה דיין ו"עובדה" הוציאו את דיבתו של סרן ר' וחייב אותם לשלם פיצויים נכבדים):

"סיפרנו לקוראינו את סיפורו של משפט הדיבה הזה, שאחרים בחרו שלא לספר. דיווחנו על חוות הדעת הזהות שהגישו לבית-המשפט רוני דניאל, שלום קיטל ורפיק חלבי, שהופיעו בניסיון לעזור לדיין. תיארנו את הדרך שנחשפה על הדוכן ושבאמצעותה מנפנפים בערוץ 2 לכל הרוחות אזרחים שמתלוננים נגד הטאלנטים של הערוץ. לא חסכנו מהם גם את דבר הפגישה שניהל במהלך המשפט האלוף גיורא איילנד, בידיעתה של אילנה דיין, עם סרן ר'".

ליבסקינד דן גם ביחס התקשורת לפסק הדין. לטענתו, הדיווחים והפרשנויות נטו כולם נגד פסק הדין ונגד השופט סולברג ובעד אילנה דיין ו"עובדה". ליבסקינד מתייחס לעיתונאים כמו רון בן ישי ויובל יועז – וגם לשופטת בדימוס ונשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר – ומצביע על תבנית חוזרת של טענות נגד פסק הדין, שהן לטענתו שגויות בעליל, ומסיק מכך שאנשי "עובדה" חילקו דף מסרים בין המגיבים ואלו כלל לא טרחו לקרוא את פסק הדין ולמעשה שיכפלו את המסרים של "עובדה" (זה המקום להמליץ על הניתוח של פסק הדין שהתפרסם ב"העין השביעית", פרי עטו של מי שקרא בעיון את החומרים).

ליבסקינד מצביע גם על כתבה של ענת קם שהתפרסמה ביום שישי האחרון במדור "ברנז'ה" באתר וואלה, ושהעלתה את השאלה, "האם הכתבה הנרחבת ב'סופשבוע' נגד אילנה דיין ו'עובדה', בעקבות פסק דין סרן ר', מונעת משיקולי אג'נדה". לטענת ליבסקינד, קם הודתה בפניו כי מי שעומד מאחורי הטענה הוא דורון גלעזר, שאינו מזוהה בכתבה בשמו. "הרוח הרעה שנושבת בעיתונות הישראלית וסביבה מאז פרסום פסק הדין בעניין מלמדת שלכל נקודת שפל יש נקודה נמוכה ממנה", מסכם ליבסקינד.

יש שופטים בירושלים

הכותרת הראשית של ספורט "ידיעות אחרונות" היא "באיגוד הכדורסל שוקלים להזעיק שופטים מחו"ל". כותרת המשנה: "סמי בכר כבר הושעה. ירון זריף נחקר ויובא היום בפני שופט. יערי רייניש הגיע ביוזמתו למשרדי רשות המסים. נציגי הרשות פשטו על משרדי איגוד השופטים. לא ידוע כמה זמן יימשכו החקירות, אבל כבר עכשיו ברור: הכדורסל בצרות".

מאירלנד באכזבה

"לורד קיטש" היא כותרת ביקורת של רות אשל המתפרסמת בעמוד האחורי של המוסף "גלריה", ושעניינה מופע הריקודים "לורד אוף דה דאנס". "הנדוניה האמיתית של הלהקה היא לקסיקון התנועה של ריקוד העם האירי והמוזיקה היפהפייה", כותבת אשל, ופוסקת כי "דיוק הביצוע אמנם מעורר הערכה [...] אבל הלהקה איבדה את החזות של גאווה מאופקת שאיפיינה אותה בהופעות בעבר. מהופעות אלה זכורים גם סולנים, שלא רק היטיבו לרקוד והיו יפים, אלא היתה להם אישיות אמנותית חזקה ומסקרנת. לעומת זאת, הסולנים כיום נראים יותר כרקדני קברט המחווים תנועה מוגזמת, נשפכת, מרוצים מעצמם עד בלי די.

"ריקודים מסתיימים בקריצה זולה או בנשיקות לקהל. הרקדנית עם החליל בלבוש הזהב, כנראה אלת המזל, רוקדת בפתוס ומביש לראות איך היא מנסה לבצע מחרוזת סיבובים על רגל אחת. אם לא די בכך, הרי יש הרבה תלבושות צבעוניות, אבל הן לא ממש מרהיבות ונראות מיושנות מעט [...] כדי להגביר את סף הריגוש יש גם פיצוצים, וכאשר לורד אוף דה דאנס (קירן קונולי) מנצח את האיש הרע, מיתווספים אף זיקוקים. לדואטים של האהבה מוטב שלא להתייחס כי הם מביכים בבנאליות שלהם".

ב"המגזין" של "מעריב" כותב אליקים ירון כי "לאירים יש מסורת מפוארת של פולקלור עשיר [...] מייקל פלטלי, היוצר של להקת לורד אוף דה דאנס, ביקש להפוך את המסורת הזאת לאמנות. אם כוונתו בכך היתה להיבט שנועד לשיווק, הוא בהחלט הצליח במשימתו [...] במישור של הכוריאוגרפיה מדובר ביצירה פשטנית, הקרובה ברוחה לתרגילי סדר ומסדרים צבאיים. לא זו בלבד שהכל כוחני, רועש, אם לא דורסני, אלא שהתנועה החוזרת על עצמה היא של גברים ונשים שרוקעים ברגליהם ומסיימים כל קטע שלהם בצורה שנועדה להזמין מהקהל את תשואותיו. התפאורה הגרנדיוזית שמתגלה כבר בהתחלה מבשרת את המגמה כולה: היא בעצם לא שייכת לעניין. היא רקע סתמי, ראוותני, שנועד להרשים [...] רעש, צלצולים ואפקטים בומבסטיים".

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח ב"24 שעות" כי בשבועות הקרובים יושק ביס "ערוץ הטלוויזיה המזרחי", שיכלול תוכניות אירוח, בידור ומוזיקה "מזרחיות". שמו של הערוץ יהיה "אחלה", והוא יופק בשיתוף פעולה עם זכיינית ערוץ 2 רשת. המגיש המרכזי יהיה כנראה שדר הרדיו המתכנה אליקו.

כותרת המשנה לראשית על שער "המגזין" של "מעריב": "צבא המאבטחים הישראלים. הבן שנשלח ללמוד בפנימייה בירושלים. החברים הטובים בשאר אסד וביל קלינטון. והניסיון לרכוש את ערוץ 10 שנכשל בעקבות ראיון ל'מעריב'. חייו ומותו של המיליארדר היהודי המקסיקאי משה סאבא, שנהרג עם אשתו, בנו וכלתו בהתרסקות מסוק". הנה הכתבה, כולל אזכור נרחב של ההתבטאות של סאבא בפני כתב "מעריב" על כך ש"לא ירשה להומואים להופיע בערוץ 10".

הדס מגן ב"גלובס": "מגזין 'המושבות': רשת שוקן העתיקה חלקים מתוך כתבות; בעלי המגזין הפועל בזיכרון-יעקב הגישו תביעה בסך מיליון שקל נגד העיתון 'כלבו' של רשת שוקן הפועל בחיפה". כזכור, בימים אלו מתנהל משפט של "מעריב" נגד "דה-מרקר" בטענה שהכלכלון העתיק ממנו מאות ידיעות באופן קבוע.

עוד ב"גלובס", טור של מתי גולן תחת הכותרת "הפנסיה של נחמן שי: סיכום", ובו תיאור של מגעיו עם צה"ל בניסיון לקבל תגובה שתספק אותו.

מאמר המערכת של "הארץ" יוצא נגד האיפול המוחלט על משפטו של הנשיא לשעבר משה קצב בחשד לעבירות מין. "העניין הציבורי יוצא הדופן במשפט קצב, העובדה שעבירות המין המיוחסות לו התבצעו לכאורה תוך ניצול מרות, וחשיפת הגרסאות המנוגדות בכלי התקשורת – מצדיקים פרסום כזה של הפרוטוקולים. בג"ץ המליץ לפני שופטי קצב לפעול ברוח זו בעתירה שהוגשה נגד ניהול התיק באפלה, וקשה לקבל את התעלמות השופטים מכך. תיק קצב אינו יכול להיוותר באפלה עד לפרסום הכרעת הדין בעוד חודשים מספר. צדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות בעת עשייתו".