האם החקירה הממלכתית של פרשת שחיתות ביטחונית מסועפת תישאר במחשכים? ביום שלישי תתכנס ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לדיון נוסף בשאלה האם לאשר את החלטת הממשלה ולהטיל חיסיון גורף על דיוני ועדת החקירה הממלכתית בפרשת הצוללות וכלי השיט.

אני הייתי חברה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת במשך שנים רבות, ויודעת שחברי ועדה אמיצים, נחושים ומחויבים לעיקרון השקיפות יכולים לחולל שינוי. לדחות את החלטת הממשלה על חיסיון ולהבהיר כי לא מדובר בענייני ביטחון בלבד, אלא גם בשאלות של רכש וכספי ציבור, ובשיקול הדעת של בכירים בממשלה שקיבלו החלטות עפ"י הנחיית רה"מ לשעבר בנימין נתניהו.

הממשלה נאלצה להקים את הוועדה בלחץ ההפגנות והעתירות, אך דאגה לסנדל את העומד בראשה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. בשם "אינטרסים ביטחוניים" הפקיעו ממנו לחלוטין את שיקול הדעת להחליט מתי אכן מדובר בסוגיות רגישות ביטחוניות, שבגינן ניתן להטיל איפול על דיוני הוועדה באופן נקודתי, ומתי מדובר בסוגיות שקשורות בשחיתות, שאז דיוני הוועדה יכולים להיות גלויים.

ח"כ רם בן-ברק (צילום: יונתן זינדל)

ההחלטה הזו עומדת בניגוד לחוק ועדת חקירה ממלכתית, שקובע שדיוניה יהיו פומביים, ואילו סודיוּת תוטל רק במקרים חריגים ובאישור של וועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

יש לציין לזכותו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ רם בן ברק, שהוא מכנס שתי ישיבות פתוחות לציבור ומאפשר לחברי כנסת, לגורמים מהחברה האזרחית ולמומחי ביטחון, להביע את דעתם על הצורך בשקיפות ולחלוק על עמדת נציגי משרד הביטחון ומשרד המשפטים שביקשו להטיל איפול על דיוני הוועדה. ד"ר אליעד שרגא, מהתנועה לאיכות השלטון שהובילה את המאבק הציבורי להקמת ועדת החקירה, יחד עם אנשי בטחון לשעבר ועם אנשי מכון זולת לשוויון וזכויות אדם, הביעו עמדה חד-משמעית ונחרצת בדבר הצורך בפתיחת דיוני ועדת החקירה הממלכתית לציבור.

חזקה עלי שחברי ועדת החוץ והביטחון מבינים היטב שפרסום מסקנות ועדת חקירה שהוטל עליה איפול, מעקר מתוכן את הזכות הבסיסית של הציבור במדינה דמוקרטית: הזכות לדעת. אם דיוני הוועדה לא יהיו גלויים ושקופים, לא יתאפשר להעריך את מסקנות הוועדה בפרשה, ששר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון אמר עליה: "משך כל שנות 72 שנות קיומה של מדינת ישראל לא נחשפה פרשת שחיתות חמורה כל כך כמו פרשת הצוללות. לא ייתכן שהפרשה לא תיחקר לעומק".

אני בטוחה שחברי הכנסת שצריכים להחליט לגבי אופן ניהול דיוני ועדת החקירה לא שכחו איך נתניהו ניהל מסע הסתרה והשתקה שנועד לקבור את הפרשה

הוויכוח הזה מחזיר אותי לשתי העתירות שהגשתי לבג"ץ, באמצעות עו"ד דפנה הולץ-לכנר, אחרי מלחמת לבנון השנייה, בדרישה לחייב את ועדת וינוגרד (שאמנם היתה ועדת בדיקה ממשלתית) לפרסם את העדויות של שלושת הבכירים שהעידו בפניה עוד לפני פרסום דו"ח הביניים של הוועדה. העמדה של השופט המנוח אליהו וינוגרד, לפיה שיקולי ביטחון המדינה גוברים על זכות הציבור לדעת, נדחתה בידי בג"ץ.

השופטת דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, קבעה ש"זרימת מידע היא תנאי שבלעדיו לא ניתן לגבש דעות במשטר דמוקרטי". השופטת אילה פרוקצ'יה אמרה ש"לפומביות הדיון מעמד על, והוועדה אינה פועלת ברוח עקרונות חוק חופש המידע וחובת השקיפות".

היום ברור לכל שהציבור היה מוכרח לקרוא את הפרוטוקולים כדי להבין למה יצאנו למלחמה כוללת ולמה המנהיגות הפוליטית חשבה שאפשר להשיג יעדים מדיניים רק בכוח צבאי. ברור שאם הפרוטוקולים לא היו מתפרסמים, הציבור לא היה יכול לבחון את מסקנות הוועדה ולהתמודד עמן.

צוללת "דולפין" של חיל-הים (צילום: משה שי)

פרשת הצוללות אמנם נחקרה והוגשו בה כתבי אישום, אך החשוד הראשי נוקה מכל חשד על ידי מי ששימש כיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עוד קודם שנפתחה חקירה. לא נחקר הקשר בין "פרשת המניות" ל"פרשת הצוללות", ושאלות פתוחות רבות נשארו תלויות באוויר. האם ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר את מכירת הצוללות למצרים? האם קיבל החלטות בעצמו, בניגוד לחוק ובלא סמכות? שאלות אלו מתעצמות לנוכח פרסום התצהירים של בכירי מערכת הביטחון, שהוגשו לבג"ץ במסגרת העתירה של התנועה לאיכות השלטון.

אני בטוחה שחברי הכנסת שצריכים להחליט לגבי אופן ניהול דיוני ועדת החקירה לא שכחו איך נתניהו ניהל מסע הסתרה והשתקה שנועד לקבור את הפרשה, איך ניסה להלך אימים על הציבור תוך שימוש בטענות ביטחוניות כוזבות, במטרה למנוע את פרסום העדויות על התנהלותו בפרשת הצוללות.

אם חברי הכנסת רוצים שהפרשה לא תיקבר, עליהם לדחות את בקשת הממשלה ולקבוע שהדיונים בוועדה בראשות השופט אשר גרוניס יהיו גלויים ולא יוטל עליהם איפול.

זהבה גלאון היא נשיאת מכון זולת לשוויון וזכויות אדם, לשעבר יו"ר מרצ