יוקר המחיה

נמשכת המלחמה המבורכת, והמוזרה, של "מעריב" בתאגיד המזון (המיותר ברובו) אסם. במוסף "עסקים" מתפרסמת היום כתבה על החלפת מותגי מזון יקרים בזולים. רוב הדוגמאות: של אסם (אגב, אותו מכון שהמנכ"ל שלו חתום על הרשימה היה אחראי גם לפרסומים הממוקדים באסם בשבועות הקודמים). גם בראיון שעורך בן כספית עם שר האוצר אביגדור ליברמן הוא מוצא לנכון לשאול אותו שאלה ממוקדת: "ואסם מודיעה שתעלה מחירים בחדות. למה אתה שותק?" (ליברמן, אגב, מגן על אסם: מחירי חומרי הגלם קפצו).

מדוע ב"מעריב", עיתון השייך לטייקון הרואה בו נחלתו הפרטית, יוצאים בקמפיין נגד תאגיד גדול במשק? האם מדובר בנסיון לסחיטת תקציבי פרסום? התמסרות ליריב מסחרי גדול של אסם תמורת אתנן כזה או אחר? יריבות אישית מאחורי הקלעים בין דמויות כאלה ואחרות? או שעורכי "מעריב" פשוט זיהו את העוול החברתי שבתאגיד מזון ענק המנצל את כוחו כדי לעשוק את אזרחי ישראל? עד שתתברר הסיבה אפשר להריע ל"מעריב" – שמרים את הכפפה שהעיתונות הישראלית שמטה ונלחם את מלחמתם של האזרחים.

עסקת טיעון

המגעים לעסקת טיעון בין ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לבין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מגיעים היום לכותרת הראשית של "הארץ" ולשערי "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", ונעדרים רק משער "מעריב", למרות שפרשן "מעריב" בן כספית הוא מי שחשף השבוע את דבר קיומם.

על שער "מקור ראשון", מתחת לקפל, הכותרת היא "עסקה בתיקי נתניהו? התביעה מתעקשת על קלון". גם העיתונות החרדית מתייחסת לידיעות על המגעים לעסקת טיעון. או כמו שקוראים לזה ב"המבשר": "השמועות". ב"הפלס", לעומת זאת, כבר מברכים (או מקללים) על המוגמר, עם הכותרת הראשית "'תיק 2000' וסעיף השוחד יבוטלו; חילוקי דעות בעניין הקלון".

"בלי שוחד, בלי כלא: כדי להרחיק את נתניהו מהכוח, מנדלבליט מוכן לוויתורים מפליגים", נכתב בכותרת של "הארץ", המפנה לפרשנות של גידי וייץ. לפי וייץ, המגעים התנהלו בין עו"ד בעז בן-צור, אחד מפרקליטיו של נתניהו, שיזם אותם – לבין מנדלבליט, פרקליט המדינה עמית איסמן, ראשת צוות התביעה ליאת בן-ארי ועוזרו של מנדלבליט לעניינים פליליים חגי הרוש. הם התגבשו לתמונה ברורה למרות ש"לא נפתח משא-ומתן רשמי". "המכשול העיקרי: סירובו של נתניהו להשלים עם קלון".

לפי וייץ, מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס "מנהל בשבועות האחרונים באמצעות באי כוחו משא-ומתן עם הפרקליטות על עסקה משלו, שעברה כבר כמה גלגולים. אחת ההצעות המעודכנות שנשקלות בשני הצדדים היא שמוזס יודה בהצעת שוחד לנתניהו, שתוכנה של ההצעה המיוחסת לו ירוכך (למשל, שייקבע כי כלל לא התכוון לקיים את הבטחתו ורימה את ראש הממשלה) ושייגזר עליו עונש מאסר של תשעה חודשים בפועל, שיומרו לעבודות שירות".

"למעשה", מוסיף וייץ, "שאול ואיריס אלוביץ' הם הנאשמים היחידים בתיקי האלפים שאינם מבקשים כעת לחתוך הפסדים". האלוביצ'ים הם גם היחידים מבין הנאשמים שאיבדו את עולמם בעקבות פרשיותיהם הפליליות: נתניהו נשאר יו"ר הליכוד ומתכוון להתמודד על ראשות הממשלה, ואילו מוזס רק חיזק את שליטתו בקבוצת "ידיעות אחרונות".

ברנע וצימוקי, ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מסכמים את כהונת מנדלבליט בלי ציטוטים. ובלי מוזס. הם מפרטים את מתווה העסקה שהציע נתניהו: "סעיף השוחד יירד, נתניהו יודה בשני סעיפים של מרמה והפרת אמונים, ידונו אותו לעבודות שירות של פחות משלושה חודשים ויעקפו את שאלת הקלון, כמו בעסקת דרעי. נתניהו יבטיח לפרוש מהכנסת ולא לשוב בשנים הקרובות. מנדלבליט סירב".

ברנע וצימוקי קובעים, כבדרך אגב, שההדלפה לכספית היתה של נתניהו, לא של הפרקליטות, כדי "ליצור נרטיב: כל מה שרוצה התביעה הוא לסלק את נתניהו, בכל מחיר". כספית עצמו צייץ בטוויטר שהמקור דווקא לא היה נתניהו.

כספית עצמו כותב: "מדהים איך מכונת התעמולה הביביסטית ממושמעת: ביום רגיל, פרסום כמו המגעים לעסקת הטיעון היה פותח את שערי הגיהנום. והנה, ביום רביעי, דממה דקה. פה ציוץ, שם יבבה. בקבוצות הווטסאפ הפנימיות הם מתפלשים בפייק שלפיו היועץ המשפטי הוא שפנה לנתניהו לעסקת טיעון. פרקטיקה כזו לא קיימת, אגב. כלפי חוץ, הם שותקים. כי הם יודעים את האמת. ספוילר: אם המגעים ייכשלו, הר הגעש יתפרץ בדיעבד. עם אותם שקרים, גידופים, הכפשות ואיומים".

על שער "ישראל היום" הכותרת על עסקת הטיעון מסתיימת במלים "נתניהו סירב".

גם ב"בשבע", העיתון הנפוץ במגזר הדתי, מתייחסים למשפט נתניהו. לא לכך שראש הממשלה לשעבר מנסה לרקום עסקת טיעון, אלא ל"אנשי אקדמיה" ש"פותחים את הפה נגד משפט נתניהו, או במלים שלהם: קשירת קשר להפיכה שלטונית", כדבר ההפניה על שער העיתון לכתבה של יוני רוטנברג. מצוטטים שם שלושה: ד"ר משה ברנט, פרופ' אפרים פודוקסיק ופרופ' אלישע האס. דווקא היה מעניין מאוד לקרוא נימוקים מורכבים התומכים בתיאוריית דרייפוס של נתניהו ו"מפריכים את תיאוריית ההמון הביביסטי הנבער שמקדמת את האליטה השמאלנית", אבל נראה שנצטרך לחכות לכתבה הבאה.

הנה למשל הדברים שאמר פודוקסיק והודגשו ע"י מערכת "בשבע": "העובדות הן שאדם חף מפשע עומד לדין, ופחות חשוב לי מהן הסיבות הסובייקטיביות. אנחנו צריכים להסתמך על מה שאנחנו רואים בעיניים. זה לא משנה אם נסיון ההפיכה הוא תוצאה של אליטה שרוצה להחליף את השלטון או של שניים-שלושה אנשים שקשרו קשר. העובדה היא שיש כאן מעשה בלתי חוקתי ואנחנו צריכים להיות מודעים לכך שזו סכנה לדמוקרטיה". אולי פודקסיק בלטינית זה "מחולל תגובות אקראי" או "ביביסיט לא נבער שעשה תואר שלישי" (בקיימברידג'!).

אגב, קצת אירוני שמי שנלחמים באליטות השולטות באקדמיה מקבלים כזה רטט מדעה שמשמיע מישהו רק כי הוא אוחז בתואר דוקטור (מקיימברידג' אומרים לך!!). אתם הרי הייתם צריכים להיות הראשונים לדעת שגם פרופסור יכול להיות דביל.

ועוד אגב, ל"בשבע" יש עוד מה להשתפר בכל מה שקשור לתיאוריות שכנוע ותעמולה. כן, אני מתכוון לצילום המסך העגום שמצורף לטור של רוטנברג, ובו הפרופסורים המכובדים (אני מנחש, כיתוב התמונה לא מסגיר במי מדובר) נתפסים בפוזה תמהונית משהו. מדובר בהפיכה שלטונית לעזאזל, לא יכולתם לשלוח צלם?

דו"צ

מותם של שני קציני צה"ל כתוצאה מירי עמיתיהם מגיע לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום". ב"הארץ" הכותרת מתפרסמת בסמוך לכותרת הראשית. בעיתונות החרדית הכותרת הראשית של "המבשר" היא "אסון בבקעת הירדן: שני קציני צה"ל מיחידת הקומנדו נהרגו מירי דו-צדדי".

"אין נסיבות מקלות שיוכלו להסביר מדוע נהרגו קציני צה"ל מאש חברם בבקעה", נכתב בכותרת מאמר של עמוס הראל על שער "הארץ". את האסון "צריך היה למנוע. אסור בשום אופן שדבר כזה יקרה", כותב הראל, המתאר כיצד ארבעה לוחמים שיצאו לחפש אחר גנבי נשק (בלי קסדות ומכשירי קשר) פגשו לוחם אחר שיצא לסריקה בשטח. אלו לא ידעו על זה וזה לא ידע על אלו, ובחילופי האש נהרגו שניים.

"אלה אינן שנות ה-50 וצה"ל אינו מנהל מרדפים מאולתרים אחרי מסתננים וגנבים", כותב הראל, "אם קצינים יוצאים למשימה מתוך מאהל צבאי, הם אינם יכולים לצאת אליה כאילו היו בוקרים המחפשים גנבי עדרים. מישהו צריך להכין אותה, לאשרה, לתאם אותה ולפקח עליה. הצורך הופך עוד קריטי יותר כשמדובר בשני כוחות משנה. [...]

"אבל עולות שאלות רחבות יותר: האם זו נורמת היציאה לפעילות, מוגבלת וקרובה ככל שתהיה, ביחידת עילית? אם כך קורה באגוז, יחידה התנדבותית מובחרת, מה מתרחש בשאר יחידות צה"ל? מדוע לא נלקחו בחשבון הסכנות הבטיחותיות הפוטנציאליות, שאכן התממשו? ומה היתה מידת הפיקוח והתיאום סביב היחידה המתאמנת מצד המפקדות שמעליה – החטיבה, האוגדה והפיקוד המרחבי שבשטחו התקיים האימון?".

הראל מנצל את התקרית כדי לכתוב גם על תופעה אחרת: "ראש הממשלה, נפתלי בנט, כבר הדהד את הנרטיב שמבקש הצבא לגבש סביב התקרית, כשאמר הבוקר כי הקצינים נהרגו בעת פעילות נגד גנבי נשק. לא בזה העניין. הם נהרגו בגלל סדרה של טעויות מיותרות, שעלו במחיר מחריד. השאלה היא אם האווירה הכללית באשר לגניבות הנשק לא השפיעה על הפרספקטיבה והלך הרוח של הקצינים כשיצאו לחפש אמצעים גנובים ואולי את הגנבים עצמם.

"יתרה מכך: בחודשים האחרונים ארגוני ימין חרדי-לאומי, חלקם מבית מדרשו של הרב צבי טאו, מנהלים קמפיינים תקשורתיים נגד שאר הנחיות הפתיחה באש, בטענה שהן עדיין כובלות את ידי הלוחמים ומסכנות את חייהם. טענת הארגונים הללו נועדה לאפשר לחיילים ירי ללא מגבלות כלפי פלסטינים (ולעתים, גנבים בדואים). אולם, התקרית הלילה מעידה שההנחיות הישנות נועדו ראשית כל להגן על חיילי צה"ל מעצמם, במקרים של טעויות בזיהוי".

באופן לא אופייני, גם הכותרת של "ישראל היום" ביקורתית: "המומים, כואבים ודורשים תשובות". בכותרת המשנה נכתב על "השאלות הקשות: מה הוביל לחוסר התיאום ולירי הקטלני". ב"ידיעות אחרונות" מסתפקים ב"הלב נשבר" בתור כותרת, ומדפיסים לידה הפניה לטור פרשנות של יוסי יהושוע, שלפיו "את התקרית הזו ניתן היה למנוע [...] פעולות תיאום בסיסיות היו מונעות אותה".

ב"מעריב", לצד הכותרת "האסון, הדמעות והשאלות הפתוחות", מפנים לתמצית טור של אלון בן-דוד שכולו תשובות סגורות: "הדרך שהובילה לתקלה האיומה ביחידת אגוז רצופה כולה בכוונות טובות ובכל הערכים הנכונים: אחריות, נחישות, חתירה למגע ולוחמנות". תיאום, נהלים ובטיחות הם כנראה ערכים פחות נכונים, אם הם בכלל ערכים.

קורונה

"כמעט 5% מתושבי ישראל נמצאים בבידוד או מאומתים לנגיף, ושיא גל האומיקרון עוד לפנינו", נכתב בכותרת המשנה לכתבה הראשית של "גלובס". "הפעילות הכלכלית במשק בירידה דרסטית – הרכישות בכרטיסי אשראי צנחו ב-10%, היקף הנסיעות לחו"ל נחתך בחצי, במסעדות מדווחים על ביטולים, ובכבישים התנועה דלילה". הכותרת עצמה היא "הסגר שלא הוכרז: מבטלים הזמנות, קונים ועובדים פחות".

"גלובס" הוא עיתון שחרט על דגלו קידום של השקפת עולם סביבתית ומקיימת. חבל שהיא לא נקשרת יותר בתחום הכיסוי העיקרי של העיתון: כלכלה. התיאור של מציאות עם פחות קניות, מכוניות ועבודה מובא ברוח הנכאים הרגילה מתוך השקפת העולם האוטומטית של צמיחה אינסופית כאקסיומה כלכלית. זו אותה השקפת עולם שמביאה אותנו לחורבן העולם, פשוטו כמשמעו, כפי שמפרסמים לא אחת ב"גלובס". מדוע לא להתייחס אפוא באופן אחר למציאות של פחות קניות, פחות מכוניות ופחות עבודה? לא כמתכון לאסון, אלא כמתכון להצלה.

גם הכתבה בהמשך הגיליון, החוזרת לאנשי עסקים שהופיעו בעיתון בגלי הקורונה הקודמים ("רובם תמימי דעים, לפחות בנושא אחד: הסיוע של הממשלה לא באמת עוזר, ולעתים אפילו מעליב"), היתה יוצאת נשכרת מבחירה בזווית סביבתית, שהיתה מעמידה את הנושא של סיוע ממשלתי באור אחר לגמרי.

עוד ב"גלובס": מדור "המשרוקית" בדק, בין היתר, היכן מחלקת הממשלה בדיקות קורונה ביתיות בחינם. לפי המדור, זהו המצב בארבע מדינות בעולם: בריטניה, הולנד, סינגפור וארצות-הברית. ב"גלובס" היו יוצאים נשכרים מקריאת "הארץ", שם מספר מורן שריר על חוויותיו באוסטריה תחת הכותרת "בדיקות PCR בבית, חינם ובלי תור, והכל מתקתק".

על שער "הארץ" מדווח עידו אפרתי כי "מומחים מטילים ספק בכך שאסטרטגיית החיסונים התקופתיים תביא לקץ המגפה".

ב"בשבע", כותרת משנה לכתבה של אסף משניות מסכמת את המצב כך: "גל האומיקרון שבר כל שיא של הידבקות בנגיף, ולמעשה לממשלת ישראל אין אינדיקציה ברורה כמה נדבקים נוספים בכל יום לרשימות. ועדיין, המומחים חלוקים אם בתי-החולים בדרך לקטסטרופה או שבמבחן התוצאה לא יגבה מחיר גבוה מהגלים הקודמים בחיי אדם".

על שער "יום ליום", עיתון הפונה לקהל מצביעי ש"ס, המפלגה שראשה קשר את גורלו בזה של נתניהו, סיכום המצב זהיר פחות והמומחים חד-משמעיים הרבה יותר: "מספר המאומתים היומי ממשיך לצבור תאוצה וכבר היום צפוי לחצות את רף 50,000 המאומתים, אך בממשלה מתכחשים למצב ומסבירים עד כמה המצב בישראל טוב יחסית. המומחים מזהירים: העלייה הגדולה עוד לפנינו. בתי-החולים עלולים לקרוס. בעלי העסקים מפגינים נגד מדיניות הממשלה ומאיימים להבעיר את ישראל. במקביל, בנט מסמן את האשמים במצב: נתניהו".

גם ב"יתד נאמן", הפונה למצביעי יהדות-התורה, עוד מפלגה שראשיה קשרו את גורלם עם נתניהו, לא מרוצים מהתנהלות הממשלה: "קריסה? כאוס? ראש הממשלה לא אוהב שמשתמשים במלים האלו, המשקפות במדויק את המצב הנוכחי בו האזרחים ניצבים מבולבלים ונבוכים מול אשד גלי האומיקרון והחידלון הממשלתי המידרדר משבוע לשבוע. מצטערים מר בנט, זו המציאות, שמדברת בעד עצמה – ואתה ממחולליה", נכתב בכותרת המוסף "יתד השבוע".

הייתי חושב שדווקא יהודים חרדים יירתעו מרמיזה כלפי יהודים אחרים שהם מפיצי מחלות. כותרת העיתון היא "התחלואה גדולה מהמפורסם, כ-120 אלף נדבקים ביום".

על שער "שבתון" (גיליון 1055), מתייחס הרב ד"ר רונן לוביץ, נשיא נאמני "תורה ועבודה", למדיניות הקורונה הממשלתית הנוכחית, של "הנחיות נזילות והמלצות כלליות", המעבירה את האחריות לכתפי האזרחים ש"נדרשים לגלות אחריות אישית".

"לאחריות אישית בענייני בריאות קוראים בדרך כלל: רפואה מונעת. וזו מופיעה לראשונה בפרשתנו. ה' מבטיח לבני ישראל: 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך'. חז"ל שואלים: [...] מדוע צריך ה' לרפאנו אם הוא לא ישים עלינו מחלות? התשובה לכך היא שה' ירפא את עמו ישראל ברפואה מונעת, וממילא לא יושמו עלינו מחלות". הרב ד"ר לא נדרש בטור לשאלה המתבקשת.

עוד כותרת ראשית

"שגרה חדשה", מוסרת הכותרת הראשית של "מקור ראשון", "משטרת נהריה מאבטחת הלוויות של יהודים כדי למנוע התנכלויות מצד ערבים".

במגזר

בעיתון "שביעי" (גיליון מס' 471) כותבת החוזרת בתשובה שרון רוטר נגד טרנסקסואלים, ומקבילה אותם לחתול החושב שהוא תרנגולת. רוטר מספרת על "מכרה קרובה שהחליטה להפוך את מינה", וכי "במשפחה החילונית שלי מתייחסים אליה בסבלנות וסובלנות ומכבדים את בחירתה מאוד", אבל היא "לא מרגישה בנוח עם הלך הרוח הזה שהכל כאילו 'בסדר', שזה עובר, שכולם מקבלים את זה בהבנה ובהכלה". "חתולה זו חתולה ותרנגולת זה תרנגולת" היא מסכמת. "בן הוא בן ובת היא בת" היא כותרת הטור.

על שער העיתון נדפס ציטוט של "ראש ישיבת קרני-שומרון, הרב שמואל הבר, בביקורת חסרת תקדים נגד עמדתו של הרב צבי טאו בפרשת [חיים] ולדר": "אם רבנים חשובים מגינים על פושע ומטילים דופי בבית-דין הגון של תלמידי חכמים, אז יש בציבור שלנו בעיה. חלק מהקורבנות יעזבו את הדת. אם זו הדת, שהפוגע הופך ל'זצ"ל', אין לי חלק בתורה כזו. מי שיש לו עיניים בראש מבין שיש פה עיוות מוסרי שגורם נזק בל יתואר".

שער "שביעי" עם המתקפה על הרב טאו

שער "שביעי" עם המתקפה על הרב טאו

טאו הוא אחד מיורשיו החשובים של הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב קוק והרוח הרבנית מאחורי ראשית מפעל ההתנחלות. הוא מנהיגו הרוחני של פלג מוביל בציונות הדתית והחרד"לית שהוציא מתוכו בין היתר את מפעל המכינות הצבאיות. הפלג (שמכונה לעתים "הקו") עובר כבר שנים ארוכות תהליך של הקצנה, שהתגלמה בין היתר בהקמת מפלגת ההומופוביה "נועם".

טאו, הרב הישיש, נתפס באמירות קונספירטיביות יותר ויותר כשהוא משרטט תמונה של מלחמת תרבות עולמית כנגד עם ישראל (שניצב במרכז היקום וההוויה כולה, כמובן, לפי התיאולוגיה הלאומית), המתמקדת בכל מה שקשור למין ומגדר (כמו שקורה אצל הרבה הוגים וראשי כתות) ובעיקר בהומוסקסואלים וטרנסקסואלים. לאחרונה הודיע לתלמידיו, לאחר התאבדותו של האנס והפדופיל הסדרתי חיים ולדר, כי מדובר בצדיק תמים שנרדף משום שהביע לפני שנים ביקורת על בית-המשפט העליון והשמיץ בית-דין רבני ששמע עדויות רבות וקבע כי ולדר אחראי לעשרות מקרי ניצול ותקיפה מינית.

הרב צבי טאו אוחז בשלט "מצעד התועבה" בהפגנה נגד מצעד הגאווה בירושלים, אוגוסט 2017 (צילום מסך)

הרב צבי טאו אוחז בשלט "מצעד התועבה" בהפגנה נגד מצעד הגאווה בירושלים, אוגוסט 2017 (צילום מסך)

לאמירה זו התייחס הבר בראיון ב"שביעי": "מי שיש לו עיניים בראש, מבין שיש פה עיוות מוסרי שגורם נזק בל יתואר. גם אם תלמיד חכם, צריך להתרחק ממנו בעניין הזה, צריך לשקול את שיקול הדעת שלו בעניינים אחרים. זה אמת? זה שכל ישר? זה מה שלמדים אלה שמעמיקים בכתבי הרב קוק? אדם נורמלי היה מתרחק מהם כמטחווי אש. רק אנשים עם ראש עקום מסוגלים להגיד דברים כאלה".

ה"ראיון" עם הבר הוא לא ממש ראיון, אלא קרעי דברים שנלקחו והולחמו, ונראה שהעורך, ישי פרידמן, שכאמור קבע את הדברים על שער הגיליון, הרגיש חובה מוסרית להדגיש את הביקורת על הדברים שאמר הרב טאו ולקבוע גבול ברור: מי במחנה ומי מחוצה לו (אפילו במדור הרכילות מדווחים על משלחת מבית-אל שיצאה "לחזק את הרב שמואל אליהו", שעמד בראש בית-הדין ששמע את העדויות נגד ולדר). אלא שפרידמן החמיץ את האפשרות לקשור בין הפרסומים השונים בגיליון – הטור של רוטר וההצהרה של הבר – במאמר המערכת. במקום זה, חיבר עוד טור נגד בנט עוכר ישראל.

מודעה ב"שביעי"

מי שכן קושר בין הדברים הוא עקיבא נוביק, המפרסם גם הוא טור ב"שביעי". נוביק כותב שאנשי הפלג של טאו ("ישיבת הר המור וגלילותיה") באמת לא בסדר ביחס שהם מעניקים לנפגעות תקיפה מינית, אבל הוא לגמרי איתם בכל מה שנוגע ל"טרלול הפרוגרסיבי". נוביק, שחקן תקשורתי מעט יותר מתוחכם משרון רוטר, לא כותב במפורש שטרנסקסואליה היא טרלול, אלא מתייחס למתקפה הביקורתית המתוקשרת על ג'יי.קי רולינג, מחברת ספרי הארי פוטר, שהואשמה בטרנספוביה.

הרב טאו והתנועה שהוא מוביל הם תופעה מרתקת, ואנשים מאמינים המושקעים ברעיון שדברים אינם קורים במקרה היו צריכים להיות הראשונים לתהות על דמותה של החברה שלהם כפי שהיא משתקפת מהמראה שמגלמים הרב טאו ואנשיו. אבל העיתונות המגזרית מקפידה בדרך כלל לעסוק בתופעת הקו כמו שהעיתונות הכללית עוסקת בכל דבר בעל משמעות: מתמקדת בפרטים ולא מתרחקת כדי להתמודד עם התמונה המלאה, מתענגת על העסיס של ההשמצות והאמוציות ומתרחקת מהשאלות הקשות באמת.

הנה אחת למשל: אם אתם, דתיים "נורמליים" הנמלאים שאט נפש מעברייני מין סדרתיים, חולקים עם הרב טאו, טיפוס לא אפוי בעליל, את אותה אי-נוחות והרגשת טרלול שהפכו אותו לטרול מחרחר שנאה ומפיץ קונספירציות, מה זה אומר עליכם? והאם הקדוש ברוך הוא, שיצר גם את הרב טאו, לא מנסה לרמוז לכם משהו?

איפה איין ראנד כשלא צריך אותה

"לא ברור לי מדוע הפרטת מכוני הרישוי והנהגת שוק תחרותי בתחום לא הניבה מכוני רישוי ידידותיים למשתמש עם תודעת שירות מתקדמת", כותב עמנואל שילה, עורך "בשבע", בחלק האחרון במאמרו, המוקדש לתהיות כפרניות על מוסד ההפרטה והקפיטליזם הפראי כשיטה הכלכלית שירדה מסיני כדיבר ה-11. לא מספיק נכתב על האימוץ המהיר של אידיאולוגיות כלכליות קלפטוקרטיות מיובאות מעמריקא על-ידי הציבור הדתי בישראל, אבל זה עדיין קרה, ולכן יש לשאול מה קרה עם שילה שפתאום יוצא נגד זרם המעיין המתגבר. עד שמגיעים לסוף הטור כמובן, שם מזכיר שילה את הכוונה להפריט את מערך הכשרות.

ענייני תקשורת

באורווה. גם השבוע בן כספית הוא מי שמעניק לאביגדור ליברמן, שר האוצר, בימה נוחה להתמודד מעליה עם הביקורת נגדו על רקע הטענות לתמיכה לא מספקת בנפגעי הקורונה במשק. כותרת ההפניה היא "שומר הסף". כותרת הראיון היא "לא נשרוף 7 מיליארד שקל ללא צורך".

ספרים רבותי ספרים. במרץ האחרון פוטרה עורכת מדור הספרים הקטן שבירכתי מוסף הבידור של "ידיעות אחרונות", "7 לילות", והיו מי שחששו שהדבר מאותת על סגירתו של המדור כליל. באוקטובר האחרון כתב העורך הנכנס, אלעד זרט, כי עורך העיתון נטע ליבנה החליט דווקא להרחיב את המדור. היום מתפרסמת הפניה צנועה על שער המוסף, מתחת לתמונתה של כוכבת קלטות ילדים ומדורי רכילות בשם "מיכל הקטנה", ההודעה "מהשבוע: מדור הספרות המורחב מחכה לכם בשער האחורי". לפי הספירה שלי למדור לא נוספו עמודים, אבל שער אחורי זה גם סוג של התרחבות, לא?

רגע של פמיניזם. "כל מה שאשה צריכה בעולם הזה זה תשומת לב של הגבר שלה" (מיכל הקטנה בראיון המרכזי של מוסף הבידור של "ידיעות אחרונות").

והרי החדשות. רענן שקד כותב ב"7 לילות" על קיצור מהדורת החדשות ברבע שעה, מנבא שהקיצור יימשך כך שהמהדורות יימשכו שעה, וקובע שלא יזיק להן אם יימשכו 40 דקות בלבד – משום ש"המהות שלהן לא השתנתה". והמהות הזו, ובכן, שקד לא כותב את זה באופן ברור משום מה, אולי העורך קיצר לו, אבל היא כזו שתכלס גם 40 דקות ממנה זה 40 דקות יותר מדי.

הרומן של ברנע. ב"ישראל היום" מפרסמים, עם הפניה מהשער, את מאמר התגובה של יגאל כרמון לטור של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", שפורסם כתגובה למאמר של גדי טאוב ב"הארץ", וכו' וכו'. ובקיצור: סיבוב נוסף בקרב הגרסאות לגבי אפיזודה ישנה משנות התשעים, עת כרמון, המנהל מכון המחפש התבטאויות אנטישמיות מיליטנטיות פלסטיניות, נפגש עם ברנע והציע לו לפרסם שערפאת קרא לג'יהאד בתקופת הסכמי אוסלו.

כרמון צודק כשהוא כותב שקרב הגרסאות לא באמת קיים. הן הוא והן ברנע מאמתים את קיום הפגישה, את מהות ההצעה ואת העובדה שברנע סירב לפרסם את החומרים. המחלוקת האמיתית היחידה היא על הסיבה לסירובו של ברנע לקבל את החומרים ולפרסם אותם. כרמון טוען שברנע אמר לו את הסיבה, שהיא שהפרסום היה מפריע למאמצים להשגת הסכם שלום בין הישראלים לפלסטינים. ברנע נותן סיבה אחרת, והיא כי כרמון לא היה מקור אמין מספיק.

המאמר של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות"

המאמר של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות"

למעשה, במאמר שפירסם השבוע ברנע הוא לא כותב אפילו את זה. "לא התלהבתי, ערבית איננה שפתי; יש מומחים גדולים ממני למה שאומרים מנהיגים ערביים". זו השורה היחידה בכל המלל הצדקני והמתקרבן של ברנע שמוקדשת לעניין שבגינו נולד המאמר הזה ואלה שקדמו לו (ואלה שיבואו אחריו, כל עוד הצדיקים המעורבים עדיין בחיים, עד 120). וזה, בלשון המעטה, לא משכנע במיוחד.

אפשר להבין את ברנע, שמתחיל להקציף מול תועמלנים כמו גדי טאוב ומרעיו. זה לא רק שהזיזו לו, חתן פרס ישראל (תודה אהוד!), את הגבינה, אלא שהחליפו אותה ביבוא נחות במיוחד מאמריקה. "אני לא אמרתי את המלים שהחבורה הזו מייחסת לי", מסכם ברנע את מררתו, "אבל המלים שבדו מגדירות היטב את מה שהם עושים בעצמם, יום-יום: 'אין אמת, כל ידיעה צריכה להיבחן לפי השאלה את מי היא משרתת'". מעניין אם ברנע וטאוב ועוזריהם יכולים, כשהם לבד במקלחת נניח, שטופים מעמל האגו וכובד החברויות וההיקשרויות והמחמאות וההמחאות, להודות שלפחות בטענה הזו כולם צודקים.

האמת. "הבחירות לכנסת עוד רחוקות, אבל תחביב הסקרים לא עוזב אותנו גם כשאין סיבה לכך", פותח חגי הוברמן את טורו הקבוע בעיתון "מצב הרוח", המוקדש לניתוח סקרים.

ותודה לאנטישמים האלה מ"הארץ". גם ב"עולם קטן" (גיליון מס' 831) מתמודדים עם המתח הבלתי נסבל שבין הרגשות השליליים הוותיקים שהם חשים כלפי עיסוק ליברלי במין ובמגדר לבין הרגשות השליליים החדשים שהם נאלצים לחוש עם חשיפתם של עברייני מין סדרתיים בלב לבו של העולם הדתי, ושל רבנים חשובים שנאחזים ברוח הקודש כדי להגן עליהם. הם עושים זאת באמצעי ותיק ומוכח (אתם יודעים איפה): הסחת דעת בדמות אויב ישן וטוב.

הפניה על שער העיתון מודיעה על "חשיפה: כמות הפעמים הלא נתפסת שאתרים ניאו-נאציים ואנטישמיים משתמשים בציטוטים מעיתון 'הארץ'" (לפני ההפניה "אילו מקומות החריבה הממשלה השבוע – דו"ח מצב", ואחרי הפניה לשירון ט"ו בשבט שליף). אחרי שבשבוע שעבר התפרסם בעיתון מאמר התומך בהסתרת מעשיו של ולדר, מאמר המערכת (עורך: הרב מרדכי ציון) מתייחס לפרשת הטורף המיני ולדר ומגינו הרב טאו, מרחיק את עצמו מהרב שסטה, טופח על שכמו של הרב אליהו, הכל כדי להגיע ל"אבל". "אבל בהחלט סופר חשוב להזכיר שכשעיתון 'הארץ' אומר משהו, קודם כל כדאי לחשוד מה לא בסדר".

"רצה הגורל", ממשיך מאמר המערכת בשימוש בהיסח הדעת במכתם אגנוסטי, "וכתבה שממתינה אצלנו כבר קרוב לחודשיים על הלקוחות הניאו-נאצים של עיתון 'הארץ' מבשילה לפרסום בדיוק השבת. תקראו מי מצטט את 'הארץ' ותבינו שמה שמתפרסם שם הוא קודם כול לא טוב ליהודים".

איך זה קשור לפרשת ולדר? כי מעלליו נחשפו כמובן ב"הארץ", לא ב"עולם קטן", שב-831 גליונותיו לא פִרסם מעולם דבר מה שאיתגר באמת את החברה שבתוכה הוא פועל (מה שנקרא בלעז: "עיתונות").

בגיליון המגזרי לא רק שלא מודים ל"הארץ" שקיים מצוות "וביערת", אלא גם כושלים מלמתוח את הקו המתבקש בין העובדה שהטורפים המיניים שהוציאו מקרבם נחשפים ב"הארץ" לבין העובדה שניאו-נאצים שמחים להתפלש במידע כמו זה שהמגזר הוציא מתוכו טורפים מיניים. אם ב"עולם קטן" היו חושפים את חיים ולדר, אולי גם אותם היו מצטטים ב"דיילי סטורמר".

אגב, לא ברור למה מערכת העיתון החשוב "עולם קטן" היתה זקוקה לחודשיים שלמים בשביל לעבד לפרסום טקסט לא ארוך (וגם לא כל-כך ערוך), מין מאמר דעה המגובה בתחקיר (כלומר חיפוש בגוגל). ואולי זה לא אגב אלא עצם העניין.

סמינר בתקשורת. ידידיה מאיר כותב בטורו במוסף "אתנחתא" של "בשבע" על התדרוך של אנשי בנט שלפיו צעק על ח"כ אורית סטרוק "עופי לי מהעיניים" משום שלא עטתה מסיכה ולא משום שאיבד את עשתונותיו. לדבריו, האופן שבו טיפלה בכך התקשורת הוא "סמינר לתקשורת", משום שסטרוק כן עטתה מסיכה ואילו עיתונאים לא בדקו זאת והדפיסו את השקר של בנט. מאיר מן הסתם עבר על כל האזכורים התקשורתיים בעניין, אבל לקוראים הוא מגיש, באריכות יתרה, רק את זה של סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות".

העיקר הילדים. עוד טור המתפרסם היום, ב"בשבע", מוקדש לטרלול הפרוגרסיבי. הכותבת, חגית רוזנבאום, מביעה חשש מהוראות של משרד החינוך לגבי "בובות פמיניסטיות", "טשטוש מבנה המשפחה המסורתי" ו"שימוש בשפה א-מגדרית". הרקע: "תוכנית הפיילוט לחינוך לשוויון מגדרי בגני ילדים ברחבי הארץ".

הטור מלווה בתמונה גדולה של ילדים בגן ילדים (עם הכיתוב "גננות עלולות לקחת את התוכנית למקומות יותר פרוגרסיביים"). מאחר שהקרדיט לתמונה הוא של סוכנות צילום גדולה, אני מנחש שרוזנבאום, הדואגת כל-כך לרווחתם הנפשית של ילדי הגן, לא ביקשה את רשות הילדים והוריהם לפרסום, זאת למרות שזו נדרשת כשהפרסום, גם אם היה ברשות הרבים, עלול להיות בהקשר מבזה או משפיל. הקשר כמו זה של הטור של רוזנבאום.

כותרות שהתפרסמו. "היהדות החרדית מתלכדת במאבק להצלת הפלאפון הכשר" ("המבשר", שער).