תחקיר שהתפרסם ב"גלובס" ביום חמישי (9.12) אישר מה שכתבתי באתר זה לפני כמעט שנה: בממשלה מפיצים נתונים מוטים על פליטת מתאן בענף הגז הטבעי.

התחקיר שנעשה בשיתוף "זיקוק", יחידת התחקירים החדשה של גרינפיס, לא נקט עמדה בעניין השימוש בגז טבעי, וגם לא קבע קביעות נחרצות על פליטות המתאן, שהוא גז חממה מסוכן. הוא עסק בשאלות בסיסיות יותר: מדע ומדידה, אמון ואמינות, ניהול והתנהלות. הוא הראה איך משרדי ממשלה ניזונים מנתוני חברות הגז ללא בדיקה עצמאית; איך משרד האנרגיה מגייס את יחידת המדען הראשי לביצוע משימה בלתי מדעית בעליל; איך המשרד להגנת הסביבה מתייחס לנתונים הללו כמובנים מאליהם; ואיך חברות הגז עצמן משתמשות בנָרָטיב שייצרו אחרי שקיבל תוקף מהמדינה.

לפי הסיפור המרגיע שהרשויות מספרות מעל כל במה, פליטת המתאן בישראל בשרשרת האספקה של הגז הטבעי נמוכה או בלתי קיימת. מתאן, שמהווה 98% מהגז הטבעי, הוא גז חממה אגרסיבי שמתפרק יחסית מהר באטמוספירה ובעולם מוסכם שהמאבק בהתחממות צריך להתחיל בצמצום הדליפות שלו לאוויר. לכן הנתון המדויק על פליטות מתאן חשוב כל כך: זה מספר שהמדינה מדווחת לציבור ולאו"ם; זה מספר שעל פיו מתגבשות תוכניות להפחתה או איפוס של הפליטות; זה מספר שעל פיו משרדי הממשלה ונבחרי הציבור צריכים לקבל החלטות.

כדי לשכנע אותנו שאין כמעט פליטת מתאן בישראל, הרשויות חייבות לספק הוכחות; ולהוכיח משמע ללמוד את הנושא, לבדוק את המספרים, להשתמש במתודולוגיות מוכרות להערכה ולמדידה של הפליטות. ובכלל, זו לא שאלה של יש או אין פליטות, אלא שאלה של כמה. וכאן נמצא לב הסיפור.

חורים בדו"חות

בישראל הוקמו בשנים האחרונות תשתיות גז טבעי נרחבות, מבארות הפקה, דרך אסדות להפרדת הגז מהמים ומהמרכיבים האורגניים הכבדים יותר, ועד לצינורות הולכה ימיים ויבשתיים. בכל אחד מאלה יש פוטנציאל לדליפות - הן בשגרה, כלומר  מהצנרת, מהמחברים ומהאביזרים, והן בתקלות ובמצבי חירום.

על הצורך למדוד את הדליפות האלה אין מחלוקת. אלא שבחברות הגז, במשרד האנרגיה ובמשרד להגנת הסביבה טוענים שהמערכות להפקת גז בישראל חדשות, ולכן החשש מדליפות מהן נמוך עד אפסי. הגרסה הזאת סותרת את הניסיון מכל מקום אחר בעולם: עבודות מדעיות וממצאים בשטח הראו שפליטות רבות מתרחשות לאורך כל שרשרת האספקה, ושאומדן הפליטות שמספקות מתודולוגיות ברורות ומפורטות נמוך בהרבה מהרמה הנמדדת בפועל, אפילו במערכות חדשות מאוד.

לכאורה אין בזה היגיון: הלוא החברות מוכרות גז ואין להן אינטרס לבזבז אותו. אבל נראה שההשקעות הנדרשות למניעת הדליפות גבוהות מדי, וחברות הגז מרוויחות למרות הבזבוז.

לכן, כשדו"ח של המדען הראשי במשרד האנרגיה מסתמך ללא ערעור וללא הרהור על נתוני חברות הגז, שלפיהם הפליטה בתהליך ההפקה בבאר ובצינורות ההולכה הימית היא אפסית - יש לנו בעיה. וכשהדו"ח הזה מצטט את הנתונים שמוסרות החברות למרשם הפליטות (המפל"ס) של המשרד להגנת הסביבה, בלי לציין שנתונים אלה אינם חייבים לכלול פליטות מהבארות (שכן הבארות נמצאות מחוץ למים הטריטוריאליים ולכן לא זקוקות להיתר פליטה) - זו בעיה.

הבעיה הופכת גדולה עוד יותר כשגם המשרד להגנת הסביבה, בדו"ח המפל"ס, משמיט את המידע הזה מהחישובים. לדוגמה, בגרף שמתאר את כלל הפליטות של גזי החממה בישראל ב-2020, שאותו יהדהדו אחר כך במצגות ובתקשורת, לא מופיעות כלל פליטות ממגזר הגז הטבעי.

פליטת גזי חממה בישראל, מתוך דו"ח מרשם פליטות לסביבה לשנת 2020 של המשרד להגנת הסביבה

במשרד להגנת הסביבה יודעים היטב שהנתונים בגרף לא מלאים. עובדה: בהערה מתחת לגרף מצוין במפורש כי "מצאי הלמ"ס אינו כולל דליפות מהפקת והולכת גז מחצבים", וכי לפי הערכת המשרד "שיעור המתאן מכלל הפליטה הוא 14%". במשרד יודעים גם שאפשר וצריך להעריך את רמת הפליטות. אז מה? בהמשך הדו"ח חוזרת בלי למצמץ הטענה כי "לפי דיווחי שותפויות הפקת הגז למפל"ס לא היתה פליטת גז מבארות ההפקה ומצנרת ההולכה הימית בשנת 2020".

בהמשך עובר דו"ח המפל"ס לדבר על מקטע ההולכה והחלוקה, ומציין: "ניתן להעריך שהפליטה אינה עולה על 1.1 מגה-טון פחמן דו-חמצני אקוויולנטי (כארבעים קילו טון מתאן), שהם כ-15% מכלל פליטת המתאן השנתית בישראל וכ-3.1% מכלל פליטת גזי חממה בישראל. זאת לפי דו"ח שנת 2020 של רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה, המדווח כי קיים פער של 0.06 מיליארד מטר מעוקב גז מחצבים בין כמות האספקה לבין כמות הצריכה, הנגרם בשל 'איבודים ופערי מדידה בתהליכי הולכת וחלוקת הגז'".

במילים אחרות, יש נתונים המדווחים למפל"ס על פחת בצנרת. מה זה אם לא בזבוז? אף על פי כן, בגרף המציג לאחר מכן "פליטת מתאן לאוויר במפל"ס" - הנתונים שוב לא נכללים. מדוע? כי המשרד להגנת הסביבה טרם בדק אותם!

עוצמים עיניים

השמטת הנתונים האלה לא מפריעה לאנשי המשרד לדווח על הפחתה בפליטות גזי החממה בשל המעבר מפחם לגז טבעי בתחנות הכוח, הפחתה שפליטת המתאן מקזזת חלק ממנה. היא גם לא מפריעה למשרד האנרגיה להמשיך להציג נתונים מוטים ומטעים לגבי חלקו של מגזר הגז הטבעי בפליטות המתאן בישראל, למרות שיש נתוני אמת חדשים מהשטח.

פליטות המתאן במשק הגז הטבעי הן רק קצה-קצהו של הקרחון. האם אנחנו מקבלים את כל המידע הנחוץ על הזיהום שנפלט מהתעשייה? האם כולו שקוף? התשובה היא לא. יש מזהמים שכלל לא נמדדים, ואחרים נמדדים באופן סלקטיבי והריכוז שלהם במרחב לא ידוע.

במקרה של זיהום ופליטות של גזי חממה ממגזר הפסולת, למשל, ההערכות המתפרסמות חלקיות בלבד. איש אינו יודע כמה פסולת נזרקת ונשרפת באופן פיראטי, אף שאם תשאלו תושבים רבים באזור השרון, בדרום ובצפון הם ידעו לומר לכם שהמצב בכי רע. ומה עם נתונים מהימנים על היקף נפח ההטמנה המצוי והצפוי לפי אזורים ואתרים, או על היקף המיחזור לפי סוג החומר - לא בדיוק מידע שיעניין את האיראנים?

התחקיר של "זיקוק" שפורסם ב"גלובס" חושף מציאות בלתי נסבלת שבה משרדי הממשלה עושים יד אחת עם חברות עסקיות מאחורי גבו של הציבור, מסתירים מידע ומייצרים פייק ניוז - בקיצור, לא עושים את העבודה שלהם.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)