קבלת פנים בחברון לאיש חמאס עיסא אל-ג'עברי, ששוחרר מהכלא אתמול (צילום: פלאש 90)
מחווה לאבו-מאזן
מצבו של אבו-מאזן בכי רע. הרשות הפלסטינית חלשה. מי שמתגייס לעזור היא ממשלת ישראל. בימים האחרונים היתה זו סאגת הנמלטים מעזה; בני חמולת חילס, שברחו מסכנת טבח בידי החמאס. צה"ל קלט אותם, אולם אז זיגזגה הממשלה ביחס אליהם, בניסיון (לפי"הארץ" ו"ישראל היום") לרצות את אבו-מאזן ואת מאבקי הכוח הפנימיים ברשות. היום הכותרת (המנוסחת בעילגות) הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "גם בלי גלעד: ישראל תשחרר רוצחים". בכפולה הפותחת מדווחים רוני שקד, גואל בנו ואיתמר אייכנר כי ראש הממשלה אהוד אולמרט ישחרר 150 אסירים בטחוניים כמחווה לאבו-מאזן, ובהם רוצחים. "ברגותי והאחראי לרצח השר זאבי יישארו בינתיים בכלא".
"אני לא מבין לאן מובילה המחווה הזאת", אומר נועם שליט, אביו של החייל החטוף גלעד שליט, לכתבים. שחרור אסירים, הוא אומר, צריך להיעשות אחרי שחרור בנו, ולא לפניו. גם מיקי גולדווסר, אמו של החלל אהוד גולדווסר, מדברת ומתנגדת למחווה.
אלכס פישמן כותב טור שכותרתו "גימיק מסוכן": "מדוע ראש הממשלה, המסיים בעוד חודש את תפקידו, משחרר פתאום 150 אסירים בטחוניים? מה קרה? בעבור מה?". עמוס הראל מצביע ב"הארץ" על עבודה בעיניים שמבצע ראש הממשלה: לכאורה הוא משחרר רק חמישה אסירים פלסטינים זוטרים כחלק מהתחייבותו לחיזבאללה; בפועל הוא עומד לשחרר 150 אסירים כמחווה לאבו-מאזן, כאילו אין למהלך הזה קשר להתחייבותו לחזבאללה. ב"מעריב" מדווחים על מאמר שפירסם נועם שליט בעיתון הפלסטיני "אל-קודס", ובו הוא מאשים את חמאס בעיכוב העסקה ושחרור אסירים. עוד ב"מעריב" מדווח עמיר רפפורט כי שר הביטחון אהוד ברק הורה אתמול להרוס את ביתו של עלא אבו-דאים, המחבל ממזרח ירושלים שביצע את הפיגוע בישיבת מרכז-הרב.
ניצולי השואה
כותרת הידיעה בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות" היא ציטוט של התבטאות שאינה אופיינית לשופטת בדימוס דליה דורנר: "אני מיואשת לחלוטין, בא לי לבכות". מי שהצליח להוציא מן השופטת את המזג השיפוטי ולהביא אותה לדמעות היא הממשלה, שהחליטה לעכב ולשנות את המלצות הוועדה בראשות דורנר, שבדקה את מצבם של ניצולי השואה והמליצה לתת להם מענקים חודשיים. "לא רק שהממשלה לא נתנה כסף לניצולי השואה – היא לוקחת כסף מוועידת התביעות לצרכים שלה. אלו כספי דם!", אומרת דורנר לכתב "ידיעות אחרונות" צבי זינגר.
השופטת בדימוס דליה דורנר אתמול בלשכתה (צילום: אוליביה פיטוסי)
דורנר זוכה גם לשלושת-רבעי עמוד ב"מעריב", הפעם בשל ועדה אחרת בראשותה, שחקרה את תחום החינוך המיוחד. אפרת זמר מדווחת על עיקרי הדו"ח, הנוגע לכ-130 אלף תלמידים. בסופה של הידיעה מופיעות השורות הבאות: "דורנר התייחסה לכך שההמלצות צפויות לעורר סערה, בשל המהפכה שהן דורשות. 'תהיה מלחמה, כי שום דבר לא הולך בקלות במדינת ישראל'".
פרשת נעלין
"המג"ד הודח", זוהי הכותרת הראשית של "מעריב" היום. הכוונה היא למג"ד גדוד 71 של חיל השריון, שצולם כשהוא מורה דבר-מה לאחד מחייליו, וזה יורה כדור גומי בפלסטיני כפות שעומד ביניהם. כותרת המשנה היא: "הרמטכ"ל החליט להעביר את סא"ל עמרי בורברג מתפקידו ולהעמיד אותו לדין יחד עם החייל היורה. המג"ד הבהיר אמש: לוקח אחריות. מקורביו מאשימים: 'עשו לו רצח אופי'".
ילד פלסטיני משתמש ברוגטקה נגד חיילי צה"ל, בהפגנה בנעלין (צילום: פלאש 90)
בידיעה של עמיר רפפורט, ליאת שלזינגר ואלי לוי מצוטט המג"ד, שאומר בין השאר: "אני רואה את עצמי ממשיך לשרת עוד שנים ארוכות בלב העשייה הצבאית. אני רואה באקט (עזיבת הגדוד) אקט חינוכי וערכי שלדעתי מתבקש לנוכח האירוע". כתב האישום יהיה, כנראה, "באשמה שנחשבת קלה באופן יחסי": "התנהגות בלתי הולמת". סלאם עמירה בת ה-17, שצילמה את סרטון התיעוד שחולל את הפרשה הציבורית, אומרת ל"מעריב": "עכשיו אני יודעת שהוא יפסיק לפגוע באנשים. מי שמתנהג ככה לפלסטינים יתנהג באותה הצורה גם לשכנים שלו".
עמיר רפפורט ועפר שלח כותבים טורי פרשנות שבהם הם מתרעמים על הסחבת שנקט צה"ל בטיפול במקרה. ב"ידיעות אחרונות" חושבים שגם העונש המסתמן קל מדי, ונותנים כותרת לידיעה (לא לטור הפרשנות): "הירי בנעלין: המג"ד והחייל יצאו בזול". כותרת המשנה של הידיעה (יוסי יהושוע) היא "זה האישום על ירי באדם כפות חף מפשע: התנהגות בלתי הולמת ללא רישום פלילי".
מאיימים על חיזבאללה
הכותרת הראשית של "הארץ" היום עוסקת ב"מסר תקיף" של הקבינט נגד התחמשות חיזבאללה. ארגון הטרור הלבנוני מעוניין להצטייד בטילי נ"מ מתקדמים, שלא יאפשרו לצה"ל לערוך טיסות צילום בשמי לבנון. עוד ב"הארץ": יאיר אטינגר מדווח על שני סקרים של מכוני מחקר שהראו כי ניר ברקת ינצח את מאיר פרוש אם זה יהיה המועמד החרדי לראשות עיריית ירושלים. הסקרים הוזמנו על-ידי גורמים חרדיים, שכנראה תומכים בכך שאורי לופוליאנסקי יהיה המועמד החרדי.
אחורה קדימה
מרב דוד ומיה בנגל מדווחות ב"מעריב" על הצלחה לשאול מופז: 22 ראשי רשויות הגיעו לכינוס תמיכה בו, ביניהם יונה יהב מחיפה, צבי בר מרמת-גן, מאיר ניצן מראשון-לציון ויעקב טרנר מבאר-שבע.
אתמול היה זה אברהם תירוש שכתב במדור הדעות של "מעריב" על יצחק מודעי, שבעת השיחות להקמת ממשלה בראשותו של יצחק שמיר ביוני 1990, ביקש משמיר ערבות בנקאית על סך מיליוני שקלים להבטחת מימוש ההסכם ביניהם, שכלל את החזרתו לתפקיד שר האוצר. שמיר סירב. "מישהו הזכיר עכשיו את הסיפור הזה", כותב תירוש, "כשצצה יוזמת הנפל של דליה איציק וצחי הנגבי להחתמת המתמודדים בקדימה על התחייבות שיישארו במפלגה גם אם יפסידו". היום כותב גדעון עשת על אותה יוזמה ב"ידיעות אחרונות". כשהם כותבים על מפלגת קדימה, שני הכותבים משתמשים ללא הגבלה במלים כמו "מגוחך", "אופורטוניזם" ומה לא.
עיתונות חוקרת
בוקי נאה כותב במדורו "כתב פלילי" על מקרה שחקר והפך בו, ובאמצעות מקורות אמינים הגיע למסקנות חד-משמעיות: "האם סירב מפקד משטרת התנועה, ניצב-משנה ראובן אדרי, להתפנות לבית-חולים מחשש כי בבדיקות שיערכו לו יתגלה כי נהג תחת השפעת אלכוהול? אם לשפוט על-פי השמועות שנפוצו בשבועות האחרונים במשטרה, התשובה היא כן. אם תשאלו את אדרי, התשובה היא שלילית".
ואגב הציטוט הנ"ל, ישראל וולמן כותב בכפולת הדעות של "ידיעות אחרונות" על טיפשות. הוא משתמש כנקודת מוצא במאמר של ניקולס קאר ב"אטלנטיק", שכותרתו טענה כי גוגל עושה אותנו טיפשים, וממשיך לכתוב על ההשפעה השלילית של הטכנולוגיה והאינטרנט על חיינו. עמדה הפוכה ניתן למצוא באתר שלנו במאמר של סקוט קארפ: "מה שמגזינים עדיין לא מבינים בקשר לרשת".
מיסיונרים
אחת הכותרות על שער "ידיעות אחרונות" מפנה לכתבה שתתפרסם מחר. כותרתה היא "הצופן המשיחי". כותרת המשנה: "כתבת 'ידיעות אחרונות' חדרה לכת היהודים המשיחיים בישראל ותיעדה במשך חודשיים כיצד הם מנסים להמיר את דתם של ילדים ושל חיילי צה"ל ולקרב אותם לישו". מעניין לראות כיצד העורך שניסח את הכותרת מאמץ מצד אחד סגנון מסית ודמגוגי ("להמיר את דתם של ילדים וחיילי צה"ל". לא סתם אנשים, אלא ילדים וחיילים. ומה זה "להמיר"? האם מי שהוא חילוני יכול להמיר את דתו?), ומצד שני מאמץ את הטרמינולוגיה של אותם ישועים שהוא מסית נגדם ("לקרב אותם לישו"). אבל אין כאן כמובן סתירה, כשם שאין באמת סתירה בין השיח הדתי המיסיונרי לשיח העיתונאי הדמגוגי-מסית.
ענייני תקשורת
ירון טן-ברינק כותב על הסיקור התקשורתי של המשחק אתמול בין בית"ר ירושלים לוויסלה קראקוב (שהסתיים בהפסד 5:0 לבית"ר). "לפני המשחק התייחסה תקשורת הספורט בביטול מוחלט לאפשרות שבית"ר ירושלים לא תעבור את ויסלה קראקוב. הפסטיבל סביב המשחק הצפוי מול ברצלונה בשלב הבא כבר היה בעיצומו [...] כבר היינו פעמים רבות בסרט הזה שנקרא בטעות 'כדרוגל ישראלי' עם הבילד-אפ הפטריוטי המוטרף לקראת המשחק המכריע – והמפלה המביכה במהלכו. מיד אחר-כך, לפי אותה מסורת מקודשת, מגיע גשם חומצי של ביקורת תקשורתית נזעמת, בדרך כלל מכיוונם של אותם אנשים שהסבירו עד לפני רגע מדוע נציגתנו עדיפה בכל פרמטר".
שמעון איפרגן מדווח ב"מעריב" כי שופטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע הורתה לעצור עד תום ההליכים את ניבי זגורי וארבעה מאנשיו, משום שהם מהווים ארגון פשע המסוכן לציבור. אחד הפשעים שבהם מואשמים אנשי זגורי הוא זריקת רימון לביתו של כתב "ידיעות אחרונות" ארצי חלפון. איפרגן מונה את שמותיהם של לא פחות משבעה עורכי-דין המגנים על זגורי ואנשיו.
יואב שטרן מדווח ב"הארץ" כי ערוץ הטלוויזיה הערבי אל-ג'זירה התנצל בפני ישראל והודה שבסיקורו את החגיגות בלבנון על שחרורו של המרצח סמיר קונטאר נפלו "כשלים אתיים". לפי שטרן, ההתנצלות באה בעקבות איום ראש לשכת העיתונות הממשלתית, דני סימן, להחרים את הערוץ.