לאלכס גלעדי היה כל מה שצריך כדי להישען אחורה, לתת לשנים לחלוף ולהיחקק בזיכרון הקולקטיבי כאחד מנפילי הספורט והטלוויזיה בארץ: הוא היה הנציג הישראלי בוועד האולימפי הבינלאומי, מנהל בכיר ברשת NBC ולפני כן ברשות השידור, וגם נשיא ובעל מניות של קשת, חברת הטלוויזיה החזקה במדינה. אבל בנובמבר 2017, העיתונאיות אושרת קוטלר ונרי ליבנה האשימו אותו בהטרדה מינית, ומעט אחר-כך החלו לצוץ עדויות נוספות, חמורות יותר.
גלעדי נאלץ לפרוש מתפקידו כנשיא קשת והתרחק מאור הזרקורים. למשך זמן מה הוא ניהל תביעת דיבה נגד ליבנה וקוטלר – סכום הפיצויים החריג שביקש היה 2 מיליון שקל – אבל אז מחק אותה במסגרת פשרה שפרטיה לא פורסמו. למעט תגובות שהופצו מטעמו סביב הפרסומים, שאותם גלעדי הכחיש נחרצות, הוא התנזר מסיקור תקשורתי. ואז הגיעה מגפת הקורונה.
בחודשים האחרונים, על רקע משבר הקורונה, אלכס גלעדי שב להתראיין. הראיון הראשון צץ ביום האחרון של 2020, באתר "וואלה". גלעדי אמנם פרש מתפקידו כנשיא קשת (אך נותר בעל מניות), אבל שמר על תפקידו היוקרתי בוועד האולימפי. את הבימה העיתונאית שניתנה לו ניצל כדי להודיע לקוראים הישראלים על התאריך החדש של המשחקים האולימפיים בטוקיו, שנדחו בשנה בגלל המגפה, ולייחצן את המאורע הספורטיבי. המראיין, כתב הספורט יניב טוכמן, דיבר עם גלעדי על ההכנות לאולימפיאדה, אבל לא ניצל את ההזדמנות כדי לבקש התייחסות לעדויות הקשות שגרמו לו להתרחק מחשיפה תקשורתית.
כעבור חודש התראיין גלעדי שוב, הפעם אצל כתב "ישראל היום" עדי רובינשטיין – ושוב לא נשאל על פרשת ההטרדות והעדויות על אונס לכאורה. החודש הוא שב והתראיין, הפעם לתוכנית הראיונות המקוונת של פיני גרשון, "מדברים מהבטן", בהפקת משרד הפרסום "דאון דה-פילד". גרשון העביר את גלעדי מקצה מקוצר של "חיים שכאלה", אבל דילג על החלק שצפוי היה להביך את המרואיין.
כותרות הראיון עם אלכס גלעדי ב"ישראל היום" (צילום מסך)
בניגוד לרושם שאולי נוצר, לא כל העיתונאים שכחו לגלעדי את הפרשה המטרידה. כמה עיתונאים כאלה, וליתר דיוק עיתונאיות, התעקשו לדון בפרשה בכנס "שובר מסך" של מכללת עמק יזרעאל, בפאנל על הטרדות מיניות בתקשורת. באופן סמלי, הדיון התקיים בדיוק ביום שבו עלה לפייסבוק הראיון של גלעדי אצל פיני גרשון, ב-5 במאי.
אחת מאותן עיתונאיות היתה נרי ליבנה, בעלת טור ב"מוסף הארץ", שחלקה עם הנוכחים את הסיפור על היום שבו פגשה לראשונה את אלכס גלעדי. "לפני 23 שנים, בילדותכם, כתבתי במדור שנקרא 'מלח הארץ' טור על ה'אולד בויז'. הגברים הוורודים והשמנים שניהלו את רשות השידור, שכולם היו חברים אחד של השני", סיפרה.
לאחר פרסום הטור, סיפרה ליבנה, היא קיבלה טלפון מהמזכירה של אלכס גלעדי. לדבריה, כשביררה עם מערכת "הארץ" מיהו אלכס גלעדי נאמר לה שהוא האדם החשוב ביותר בתקשורת הישראלית. בהמשך, כשהמזכירה של גלעדי שבה והתקשרה אליה – ליבנה הוזמנה לפגישה איתו. לדברי ליבנה, אחרי שהיא ביקשה להרהר על כך – גלעדי התקשר אליה בעצמו. "הוא אמר לי שהוא קרא בהשתוממות מה שכתבתי על אותם גברי רשות השידור, ושהוא חושב שיש על מה לדבר והציע שניפגש", סיפרה.
"אני בגיל 42, עם שלושה ילדים, חשבתי שאם מתקשרת מזכירה ואחר-כך האיש עצמו – מדובר בפגישה מקצועית, ואולי אני גם אפסיק להיות מורעבת על-ידי העיתון שאני עובדת בו וארוויח קצת יותר כסף", המשיכה ליבנה. "בסוף יצא שנפגשנו בבית-קפה בתל-אביב. כך, בג'ינס וסווטשירט, ישבתי עם אלכס גלעדי, והוא סיפר לי על היותו 'ילד טהרן'. לידו עמד איש שהחזיק טלפון סלולרי גדול מהסוג שהיה אז, וקיבל עבורו שיחות.
נרי ליבנה (מימין) ואושרת קוטלר (צילומי מסך מתוך ערוצי היוטיוב של "הארץ" ורשת 13)
"אחרי חצי שעה, שאלתי אותו מה מטרת הפגישה. הוא אמר לי: 'בואי נלך לאכול משהו'. במול-ים. שם, הוא הציג אותי לאנשים חשובים כמו מימי מוזס, מהבעלים של 'ידיעות אחרונות' (גלעדי היה בעבר כתב בעיתון של משפחת מוזס; א"ז). אחרי שעה הגענו לביתו. הוא מאוד רצה שאשתה משהו, ואני רציתי דיאט קולה. הוא אמר שהוא רוצה לצפות בתוכנית אקטואליה שהוא מופיע בה. בחיים לא ראיתי כל-כך הרבה מסכים בבית אחד. ואז הוא עלה למעלה, 'להחליף למשהו יותר נוח', ירד עם חלוק ואז הפשיל את השוליים ואמר לי 'דברי אליו' – בקיצור, הוא הוציא את הזין".
ליבנה סירבה לבקשה. היא אמרה לגלעדי שבכוונתה לספר על כך לחברותיה שלי יחימוביץ' ועירית לינור – וביקשה ממנו להזמין לה מונית. גלעדי, לדבריה, נלחץ וביקש מהנהג הפרטי שלו שייקח אותה הביתה. הנהג, סיפרה ליבנה, אמר לה בפליאה שבדרך כלל האורחות של גלעדי לא חוזרות הביתה כל-כך מהר – אלא לפחות אחרי שעה.
כמה ימים אחרי התקרית התראיינה ליבנה בתוכנית "מבט נשי", ושם גוללה את הסיפור במשך למעלה מעשר דקות – אבל בלי לחשוף את שמו של המטריד, בהוראת המגישה אורנה בן-דור. לדברי ליבנה, גם בלי ציון שמו של גלעדי – רבים בענף התקשורת הבינו מיהו איש התקשורת הבכיר שעליו דיברה.
כותרות הראיון עם אלכס גלעדי ב"וואלה" (צילום מסך)
שמו של הגבר מהסיפור של ליבנה נחשף רק שני עשורים לאחר מכן, אחרי שמגישת הטלוויזיה אושרת קוטלר חשפה בשידור חי שגלעדי הציע לה הצעה מגונה כתנאי לקידום מקצועי. הנימוק שנתן, לדבריה: "כך מתקדמים בהוליווד". כתמיכה בקוטלר, שבאותו זמן היתה היחידה שהעידה על ההתנהגות של גלעדי, ליבנה פרסמה מחדש את הסיפור שלה – הפעם בצירוף שמו.
לאחר מכן, סיפרה ליבנה, החלו לזרום אליה עדויות נוספות על גלעדי. היא העבירה אותן לעיתונאית נעה שפיגל, עמיתתה ל"הארץ", שהחלה לחקור את העדויות – וכעבור יומיים פרסמה ששתי נשות תקשורת טוענות שגלעדי אנס אותן. לפי כתבתה של שפיגל, במקרה אחד גלעדי אנס לכאורה אשה שעבדה תחתיו בסוף שנות השבעים. במקרה השני, מסוף שנות התשעים, אשת תקשורת סיפרה שגלעדי אנס אותה בפגישה שהתקיימה על רקע האפשרות שתשובץ כמנחה בתוכנית טלוויזיה.
שפיגל, שהשתתפה בפאנל לצד ליבנה, סיפרה שהגיעו אליה יותר משתי עדויות – אך חלק מהמתלוננות חששו מהחשיפה וביקשו לא להיכלל בכתבה. "אני זוכרת את השלב שבו אני מנסחת את בקשת התגובה", סיפרה שפיגל. "זה שלב הגרזן, כי שומרים על שקט סביב הפרשה. וזה קטע מפחיד. בחיים לא פגשתי את אלכס גלעדי, אני לא מהדור הזה. אבל אני יודעת איזה אדם חזק הוא. כמה דקות אחרי שאני פונה אליו אני מקבלת טלפון מחבר שלו, יחצן".
"ככה גברים חזקים עובדים", העירה מנחת הפאנל, מרב בטיטו, "קודם כל מפעילים חבר כזה, תותח, כדי לראות אם את נבהלת. נבהלת?".
"זה מלחיץ, גם כשאת יודעת שיש לך הכל ממוסמך ומגובה", השיבה שפיגל. "אבל לשמחתי ידעתי שנותנים לנו גב במערכת – ראש מחלקת החדשות היה איתי, וסגניתו (אורי מרק ותמר צויגרך; א"ז). לא הייתי דקה לבד, ידעתי שאני לא לבד במלחמה".
מכונת הכביסה של מדורי הספורט
בתגובה שגלעדי מסר בסופו של דבר ל"הארץ", ולכלי תקשורת אחרים שבהם סוקרו העדויות, הוא הכחיש את הדברים וטען שמעולם לא אנס אשה. הוא הבטיח להילחם על חפותו – ובהמשך, כאמור, תבע את קוטלר וליבנה, אם כי לא את "הארץ" ואת הנשים שהאשימו אותו באונס. תוך שנה מחק את התביעה. הכתבות עם עדויותיהן של ליבנה, קוטלר ושאר המתלוננות נותרו ברשת – ואף אחת מהן לא חזרה בה מההאשמות או פרסמה הבהרה. האדם הסביר יכול להניח שלאלכס גלעדי פשוט אין קייס נגד אף אחת מהנשים.
יניב טוכמן, "וואלה": "זה לא היה ראיון עם אלכס גלעדי על אלכס גלעדי, אלא ראיון עם אדם שמתפקד בפוזיציה בכירה בוועד האולימפי ויכול לתת לי חומרים על המשחקים האולימפיים. זה מה שעִניין אותי"
האם, בעצם, אלכס גלעדי מאשר את העדויות עליו? האם הוא מתחרט? מדוע החליט לסגת מהתביעה? ואם לא עשה דבר ממה שטענו נגדו, מדוע אינו מתעקש לשוב לתפקידו כנשיא קשת? כל השאלות הללו, שיש בהן עניין ציבורי מהמעלה הראשונה, יכולות היו לעלות בראיונות שגלעדי החל לתת בחודשים האחרונים לעיתונות הספורט. אם כך, כיצד מסבירים הכתבים את ההימנעות מהעלאת הסוגיה?
פיני גרשון לא השיב לפניות "העין השביעית", אבל שני העיתונאים האחרים שריאיינו את גלעדי הסכימו להסביר את עצמם. "זאת היתה כתבה למדור הספורט של 'ישראל היום', על המשחקים האולימפיים בטוקיו, לא כתבת מגזין או כתבה על בידור", אומר עדי רובינשטיין. "אני לא אשאל אותו על טוקיו, ואז על הטרדות מיניות", הוא מרחיב. "הפרשה הזאת נסגרה מבחינה משפטית, זאת אומרת לא היה משהו שאפשר לחדש – הוא הגיע להסכם עם קוטלר וליבנה".
גלעדי, כאמור, הוא זה שפתח את האפיק המשפטי של הפרשה באמצעות הגשת התביעה האזרחית – והוא זה שסגר אותו כשבחר לסגת ממנה. מבחינת כתב "ישראל היום", נראה שזו הוכחה לכך שלא צריך לשוב ולעסוק בנושא.
יניב טוכמן, העיתונאי הראשון שריאיין את גלעדי בתום פגרת הראיונות שלו, טוען גם הוא שבראיון על ספורט לא צריך לדבר על דברים אחרים. "כשאתה עושה ראיון עומק, גדול, יכול להיות שצריך להתייחס לעוד אלמנטים. אבל כל המטרה של הכתבה הזאת היתה להביא קצת נתונים על האולימפיאדה. זה לא היה ראיון עם אלכס גלעדי על אלכס גלעדי, אלא ראיון עם אדם שמתפקד בפוזיציה בכירה בוועד האולימפי הבינלאומי ויכול לתת לי חומרים על המשחקים האולימפיים. זה מה שעִניין אותי", הוא אומר.
יניב טוכמן מ"וואלה" מראיין את אלכס גלעדי ב-2016, לפני חשיפת העדויות נגדו (צילום מסך מתוך שידורי "וואלה")
"זה ראיון אינפורמטיבי, ראיון עם מטרה אחת, ובראיון כזה לא מעניין לדבר על דברים אחרים", מדגיש טוכמן. "מאותה סיבה לא שאלתי אותו למה הוא בחר לעבוד בערוץ הראשון ב-1970. זה לא מעניין בכלל. מה שמעניין זה להביא לקוראים חומרים על האולימפיאדה, שבעה-שמונה חודשים לפני שהיא מתקיימת – האם יהיה קהל, האם התחרויות יישארו כפי שהן וכל הדברים האלה. לא בכל ראיון אני אשאל את כל השאלות על ההיסטוריה של הבן אדם. את מבינה?".
במקרה הזה, ההיסטוריה של המרואיין חשובה ומעוררת מחלוקת. זה לא סתם פרט, זו לא סתם פרשה.
"אתה בוחר לעצמך להתמקד בנושאים מסוימים. לא כל ראיון הוא 'חיים שכאלה'. אם הייתי עושה ראיון עם גלעדי לכבוד יום הולדתו ה-80, בטח הייתי שואל גם את השאלות האלה. אבל בכל הראיון הזה אין שאלות אישיות, רק שאלות מקצועיות. מבחינתנו, כישראלים, זה האיש הכי קרוב למה שיקרה באולימפיאדה. ניצלתי את זה שיש לי אפשרות להרים טלפון לבן אדם כזה, שיושב בצומת מרכזי בוועד האולימפי, כדי להגיד לו 'בוא ספר לי מה הולך להיות שם'. ככה זה עובד".
אבל לא בכל מקום זה עובד ככה. אפשר להתווכח על עצם ההחלטה של עיתונאים לדבר על ספורט עם אדם שהוטחו בו האשמות כה קשות; אבל גם אם מקבלים את הגישה שלפיה אדם כמו אלכס גלעדי הוא מרואיין לגיטימי – יש לפחות גוף תקשורת אחד שהתעקש לדבר איתו גם על ההאשמות החמורות.
כותרות הראיון עם אלכס גלעדי (חלק ב') באתר One (צילום מסך)
זמן לא רב אחרי פרסום הראיונות של "וואלה" ו"ישראל היום", גלעדי התראיין גם לאתר הספורט One. הראיון התחלק לשני חלקים: החלק הראשון עסק באולימפיאדת טוקיו, והחלק השני בחייו האישיים של האיש. בשני החלקים הוזכרו הטענות כי גלעדי תקף מינית – ובאחד מהם הסוגיה גם העפילה לכותרת.
המראיין, אסי ממן, לא הציב לגלעדי שאלות קשות. הוא הניח לו לגמד את נסיגתו מהתביעה שהגיש ("השופט כפה גישור") ולהכריז שבעצם פעל כראוי משום ש"הטקסטים של המגשר הגיעו לוועדת האתיקה של הוועד האולימפי הבינלאומי, שהיא ועדה ללא חברי ועד אולימפי, כשהיו"ר שלה היה באן קי-מון, מי שהיה מזכיר האו"ם, והיא החליטה שהכל בסדר ואני יכול להמשיך". גלעדי ניצל את הבימה שניתנה לו כדי להאשים את המתלוננות בכך שגרמו לו "נזקים נפשיים", והציטוט ששובץ בכותרת הציג את האיש החזק והמקושר כקורבן ("עברתי שנים לא קלות, זרקו עלי בוץ וחצץ").
היה אפשר לצפות מ-One לתת לנושא חלק מרכזי יותר בראיון עם גלעדי, ולעמת אותו באופן יותר תקיף עם הדברים – אבל הרושם הכללי שנוצר היה שדמותו של אלכס גלעדי עדיין נושאת כתם. חצי שעה אחרי פרסום החלק השני של הראיון, ב-One פרסמו אייטם שלישי ובו תגובותיהן של קוטלר וליבנה – שדחו את טענותיו על הטחת רפש ורצון להתפרסם על גבו. לתגובות נלווה ציטוט מ"סביבתן של השתיים" שלפיו "העניין לא נסגר בגישור אלא בכך שאלכס גלעדי משך את תביעת הדיבה שלו, שכן בתגובתו המודפסת לדברים שכתבה נרי ליבנה הוא לכאורה אישר את כל העובדות שזו ציינה".
בעוד שנה וחצי אלכס גלעדי יהיה בן שמונים. מתוקף גילו, הוא יידרש לפנות את כסאו בוועד האולימפי הבינלאומי. כשזה יקרה, ערך הסחורה שהוא יכול לחלק לכתבי הספורט יירד בחדות. מהצד שלו, ברור מדוע יצא דווקא עכשיו לסדרה של ראיונות נוחים שהמסר שלהם הוא שמעשי האלימות הקשים שיוחסו לו הם בכלל לא נושא שראוי להתעכב עליו. כך הוא רוצה להיחקק. הכיבוס הבוטה הזה של העבר לא יכול היה לצאת לפועל ללא שיתוף הפעולה של העיתונאים.
אביגיל זריצקי היא סטודנטית לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטה הפתוחה. הכתבה מתפרסמת במסגרת תוכנית התמחות משותפת של האוניברסיטה ואתר "העין השביעית"