דן יקר, הגם אתה בהולכים? בשעתו ספדתי לבתך, גילי הנפלאה שהלכה לעולמה בטרם עת, ועכשיו אני נפרד ממך. אתה נקראת לעולם האמת, ונושא עמך, איך לא, סיפור חיים שירתק, אפשר לומר בלשון היומיום מה זה ירתק, את שכניך במרומים, לשעבר דרי הארץ.

דן יקר, אי אפשר בלי זיכרונות אישיים. היכרותנו, הלכה למעשה, החלה בעת שחזרת מקנדה מליוויו של הנשיא זלמן שז"ר בביקורו הממלכתי, ואני ראיינתי אותך לעיתוני "ידיעות אחרונות" על אירועי המסע. או אז החלה דרכנו להצטלב. שכן, סיקרנו את המערכת הפוליטית אתה ליומון "דבר" ואני ל"ידיעות אחרונות", והפכנו למעין שותפים, כגון בחילופי מידע.

ברגע עצוב זה אני מבקש להתייחס לקטע אחד בו נשאנו יחדיו באותו עול. כאשר מנחם בגין נבחר לראשות הממשלה, שירתת אותו "בהשאלה" בראשית הדרך. שכן, קודמו, יצחק רבין, הורה לכל עובדי לשכתו להמשיך בתפקידיהם עד שראש הממשלה הנבחר, מחליפו, ירכיב את לשכתו שלו.

אתה, ביוזמתך, ביקשת להמשיך בתפקידך, כיועץ לתקשורת, גם אצל בגין. נשאת חן מלפניו. לא ידעת ששנה קודם לכן הוא אמר לי, שאם וכאשר ייבחר לראשות ממשלה יציע לי את התפקיד. עם שנבחר הוא טילפן אלי, שאל מתי אתפנה לחופשה מ"ידיעות אחרונות" על מנת להצטרף אליו. אבל גם הכניסני בסודך. דן, כך אמר לי, מבקש להמשיך ולהישאר בלשכה ולמלא לצידי את התפקיד אשר מילא אצל רבין.

"מה אתה אומר על זה", שאל אותי. על אתר השבתי, "ראש הממשלה, שאלתך כאילו קראת את מחשבותיי". פירטתי: "דן בא עם מטען של ניסיון אותו רכש פעמיים לצידו של אותו אדם - כיועץ תקשורת לרבין בעת היותו שגריר בוושינגטון ואחר כך בעת היותו ראש ממשלה". "דן", הוספתי, "אמנם איננו שייך למערכת הפוליטית שלך אבל רכש ניסיון רב בנושא האמריקני ויוכל לשתף ולהקנות את אשר למד שם".

"אז כיצד תחלקו את התפקיד", שאל אותי בגין. "פשוט מאוד", השבתי, "דן יהיה אחראי בלשכתך על המגזר התקשורתי החוצלארצי, ראש וראשונה זה האמריקני, בהכירו מערכת זו לפני ולפנים, ואני על הישראלי". וכך היה. ואכן, חילקנו את התפקיד בינינו בעודנו מחלקים בינינו גם את אותו חדר בלשכת ראש הממשלה.

יום אחד, שאלני בגין, "מה אתה אומר על דן ועל פרויקה (פרויקה, הוא אפרים פורן, היועץ הצבאי של רבין שהמשיך עם בגין, אך תחילה מאוד לא "סימפט" את בגין)?". מה יש לי לומר, השבתי, צמד חמד העושים את מלאכתם כהלכה. ואז בגין הוסיף כשהחיוך לא מש מפיו, "אכן, הם יותר בית"רים מבית"רים". זו מחמאת המחמאות שניתן היה לשמוע מפיו.

לימים נודע לי כי הליך כמעט דומה נפל בחלקו של ראש המוסד,  יצחק חופי, הוא חקה הנודע, שגם עבר ב"ירושה" מרבין. בפגישתם הראשונה הציע לבגין להגיש את התפטרותו. "אינני שייך למילייה הפוליטי שלך", התוודה בפני בגין, ובגין על אתר השיב לו, "האם שאלתיך על דעותיך?". חקה, יש לדעת, היה לעזר רב בחיבור הקשר הישראלי-מצרי.

בהמשך, אחרי ששבתי לעבודתי העיתונאית ב"ידיעות אחרונות" ובגין פרש ממשרתו (למרבה הצער בטרם עת), הוא הציע לי לכתוב ספר שנושאו השלום עם מצרים. "ליווית אותי שנים רבות כעיתונאי, היית שם, אתה מכיר את הנושא 'דורך און דורך' (באידיש – לעומק)". אבל אני הצעתי שדן יעשה מלאכה זו, ודווקא משום שהוא בא מעולם פוליטי אחר והצטיין בעבודתו לצידו של בגין.

ואכן, לאחר פרישתו, הכתיב בגין לדן את סיפור לידתו של השלום הישראלי מצרי. ואני רואה כאן, בין מלוויו של דן למנוחתו האחרונה, את הרצי מקוב, יו"ר מרכז מורשת בגין, שמודע לכל הנושא. מעבר לכך ארכיונו של דן, שנהג לתעד לעצמו מהלכים בפרטי פרטים, אמור להיות נדבך במרכז מורשת בגין, ועל כן אני מציע שספר היסטורי רב חשיבות זה, יהיה גם הנצחתו של דן.

דן יקר, יהי זכרך ברוך.