• מבקשת הצו: משטרת ישראל
• השופט: עודד מורנו, בית-משפט השלום בפתח-תקווה
• ההחלטה: הבקשה התקבלה. בדיון שהתקיים ב-18.2.2021 ביקשה המשטרה מבית-המשפט להוציא צו איסור פרסום על חקירה שמתנהלת סביב תקרית שבה אזרחית ישראלית חצתה את הגבול לסוריה, שהובילה לעסקת חילופי שבויים. במקביל, על חלק מפרטי העסקה הוטל חיסיון בהוראת הצנזורה הצבאית, אך לאחר מכן המידע הותר לפרסום לבקשת העיתונות.
• אף שבמועד הוצאת הצו כבר סוכם על החזרת הישראלית ארצה, ובתוך שעות אחדות היא גם הוחזרה, השופט אסר על פרסום שמה או כל פרט שעלול להביא לזיהויה. כמו כן אוסר הצו על פרסום כל פרט מפרטי החקירה, "לרבות פרסומים ברשתות חברתיות שונות, לרבות ציטוטים מלאים או חלקיים של פרסומים מכלי תקשורת זרים שונים, הפניה אליהם או לפרסומים באינטרנט וכל אמצעי מדיה אחר, לרבות כל רמז ישיר או עקיף".
• חרף הקביעה הזאת, עד מהרה פרסמו עיתונאים ישראלים מידע אסור בפרסום וייחסו אותו ל"מקורות זרים"; בהמשך גם פורסמו צילומי מסך מתוך חשבון הפייסבוק של הישראלית שבמרכז התקרית. חרף הפרת הוראות הצו והפיכתן לאות מתה, לפי החלטת השופט הן אמורות להישאר בתוקף עד 18.3.2021. דוברות המשטרה הפיצה תצלום של הצו לכתבים ולמערכות.

* * *

בשנים האחרונות אימצה לעצמה משטרת ישראל דוקטרינה חדשה להתנהלות מול התקשורת. המשטרה הגבירה באופן דרסטי את כמות צווי איסור הפרסום שהיא מבקשת – ומקבלת – מבתי-המשפט, ולצד זה החלה ללחוץ על קצינים ושוטרים להימנע ממגע ישיר עם עיתונאים. יד אחת של המשטרה הטילה הגבלות דרקוניות על מה שמותר לעיתונאים לדווח. היד השנייה ניסתה לגרום להם להסתמך אך ורק על מערך הדוברות המשטרתי.

קו פרשת המים הוא דצמבר 2015, אז הוצנח על המשטרה המפכ"ל רוני אלשיך. המפכ"ל אלשיך, יוצא שירות הביטחון הכללי, הביא עמו למשטרה נורמות ושיטות עבודה שמתאימות לגופים חשאיים. אם עד אז מותר היה לעיתונאים לדווח על הכל למעט מקרים חריגים – מאז התהפכה המגמה. כיום, בחקירות של פשעים קשים ותיקים מורכבים, המשטרה מבקשת צווי איסור פרסום באופן אוטומטי, ורק במקרים חריגים מאפשרת להסיר אותם לפני תום עבודתה.

מאז כבר סיים אלשיך את תפקידו, אבל הדוקטרינה שהנחיל נותנת את הטון גם תחת מחליפיו, המפכ"לים מוטי כהן ויעקב שבתאי. אבל לא רק המשטרה אחראית למצב הבעייתי: אחראית גם מערכת המשפט, שמאשרת את בקשות המשטרה כמעט ללא סייג, במתכונת של חותמת גומי.

במשטרה טוענים שצווי איסור הפרסום נחוצים כדי להגן על פעולות החקירה. אבל לאינפלציית צווי איסור הפרסום יש עוד השלכות. היא מייצרת חורים שחורים בידע של הציבור על הנעשה במדינה, ומעוררת חרושת של שמועות. והיא גם מאפשרת למשטרת ישראל לחמוק מביקורת ציבורית. מה שלא חשוף, כמעט בלתי אפשרי לבקר. ובכל זאת, ואולי בגלל זה, במקום למצוא איזון בין טובת החקירה לזכות הציבור לדעת, במשטרה מעדיפים לפעול במחשכים.

צווי איסור הפרסום בפרויקט "משטרת הצווים" מוצגים כפי שהופצו על-ידי המשטרה. עיתונאים וגולשים שמחזיקים בידיהם צווי איסור פרסום נוספים מוזמנים לשלוח אותם לכתובת contact@the7eye.org.il