דובר צה"ל יודע למכור לעיתונות את מערכות הנשק היקרות שלו, בייחוד כשהן חדשות ונוצצות – והעיתונות תמיד להוטה לקנות, ולעזאזל המחיר. אבל בזמן האחרון נדמה שהמחיר מזנק מעלה. קחו לדוגמה כתבה ששודרה בשבוע שעבר במהדורת שישי של חדשות 13, שבה ריאיין הכתב הצבאי אור הלר את מפקד חיל הים, האלוף אלי שרביט. העילה: קליטת ספינת המלחמה הראשונה מדגם סער 6.

מעל פני המים ריחפה כמובן הפרשה הפלילית שבמרכזה עומד רכש הצוללות וכלי השיט. הספינה החדשה, אח"י מגן, היא אחת מתוך ארבע ספינות שנרכשו מהקונצרן הגרמני תיסנקרופ כדי להגן על אסדות הגז שפועלות מול חופי ישראל. ההחלטה לרכוש אותן תוך ביטול מכרז בינלאומי היא כידוע אחד מאירועי המפתח בפרשת השחיתות החמורה, שכבר הוגשו בה כתבי אישום (בכפוף לשימוע).

הלר ודאי מכיר את הפרשה היטב. אבל מסיבה כלשהי, אולי כחלק מההסדרים המקובלים עם דובר צה"ל, סימני השאלה הכבדים שמרחפים מעל גרסת המפקד לא הוצגו לציבור, אפילו לא בדיון באולפן. השאלות שהלר הציג למפקד חיל הים, ובעיקר השאלות שלא הציג לו, אִפשרו לקצין הבכיר להיחלץ מהראיון בלי למסור גרסה מפורטת. התוצאה היתה מופע יחצנות בחסות דובר צה"ל – שסיפק חלק מחומרי הווידיאו של הכתבה – בדרך להלבנת עסקת כלי השיט ותוך העמדת פנים של דרישת תשובות מהסמכות הגבוהה ביותר בחיל הים.

לספינות עצמן נגיע מיד. אבל נתחיל בעובדה שהפתיעה כנראה אפילו את הלר: מפקד חיל הים, בתשובה לאחת השאלות שהוצגו לו, התלבט לרגע ולבסוף הודה שלאורך כל שלבי החקירה משטרת ישראל שכחה להזמין אותו להעיד. מדובר בפרט די מדהים, ובשלב זה התבקשה שאלת המשך, מנומסת אך תקיפה: סליחה, אדוני, נראה לך הגיוני ששכחו לזמן אותך? אתה לא חושב שכמפקד חיל הים יש ברשותך מידע שחייב לעניין את החוקרים? כולל בעניין עסקת הצוללות מ-2016, שלדבריך חשוב היה לבצע כדי "לשמר את סדר הכוחות של הצוללות, כפי שהוא עכשיו".

אין ספק שאם שרביט היה מתייצב לעדות, החוקרים היו לומדים ממנו הרבה. אבל ייתכן גם ששרביט היה מגלה כמה עובדות שלפחות בראיון הזה לא הוזכרו. בתחילת העדות הוא ודאי היה מסביר לחוקרים על גודל הצי הקיים, ואולי סופר יחד איתם, לאט-לאט, כמה צוללות יש היום בצה"ל. לאחר מכן היה מבהיר מה בדיוק ישראל צריכה לקנות כדי "לשמר את סדר הכוחות כפי שהוא עכשיו", כדבריו – ומה אמור להיות התשלום האמיתי. הכל כמובן בהתאם לעמדה המסודרת של צה"ל, שאותה הוא מכיר מצוין.

מפקד חיל הים יכול היה לספר לחוקרים שאחרי קליטת הצוללת החמישית במספר, בשנת 2016, שום דבר לא השתנה. ובפשטות, זהו סדר הכוחות שחיל היום מחזיק היום: חמש צוללות מדגם דולפין. שרביט היה ודאי מבהיר לחוקרים שלא מדובר בצירוף מקרים, אלא ביישום של החלטות שהתקבלו שוב ושוב במערכת הביטחון, בפעם הראשונה כבר בשנת 2011, קצת לפני שהקבינט אישר את רכש הצוללת השישית.

במלים פשוטות, כשהוחלט לרכוש צוללת שישית התקבלה עוד החלטה מעניינת, שלא נהוג לדבר עליה. לפי ההחלטה הזאת, כשהצוללת השישית תגיע לישראל, הצוללת הראשונה תושבת ותוצא משירות. היא תפרוש בטרם זמנה, כשהיא עדיין תקינה וכשירה. נכון, מדובר בבזבוז חסר היגיון, אבל זאת היתה וזאת עדיין הדרך היחידה לשמור על סדר הכוחות בהתאם לצרכים שנבדקו בקפידה אינספור פעמים.

ואם במקרה האלוף שרביט היה שוכח או מפספס פרט כלשהו, הוא יכול היה לזמן את החוקרים ללשכתו ולמצוא שם בקלות תיעוד מסודר. למשל, מסמך שנוסח באגף התכנון של צה"ל בשנת 2016 ופורסם באתר האינטרנט של הצבא, שבו נכתב בפירוש ש"בכוונת צה"ל להותיר ברשותו חמש צוללות דולפין ולהיפרד מהצוללת הראשונה לכשתגיע הצוללת השישית".

חשוב במיוחד שהאלוף יעיד על הוראה שקיבל בעצמו בשנת 2019 מהרמטכ"ל גדי איזנקוט, הוראה שקבעה כמה צוללות צריך הצי לכלול – וכיצד יש לפעול ביום שבו תגיע צוללת הדולפין השישית. איזנקוט, בשפתו הבוטה והישירה, הבהיר שעם קליטת הצוללת השישית יימצא שימוש חדש לצוללת הראשונה, ולמרות שהיא תקינה – היא תישלף מתוך המים ותישלח אחר כבוד לשמש "קישוט באנדרטה של חיל הים".

מתוך כתבתו של אור הלר בחדשות 13, 11.12.2020 (צילום מסך)

מתוך כתבתו של אור הלר בחדשות 13, 11.12.2020 (צילום מסך)

מתוך כתבתו של אור הלר בחדשות 13, 11.12.2020 (צילום מסך)

מתוך כתבתו של אור הלר בחדשות 13, 11.12.2020 (צילום מסך)

החשבון בעניין מספר הצוללות קל ופשוט, וכדאי לעשות אותו מדי פעם. לא רק מבחינה מבצעית, אלא גם מבחינה תקשורתית. בייחוד לאדם שמכהן כמפקד חיל הים. מפני שיום אחד הוא אולי יתייצב לראיון שבו ידרשו ממנו תשובות אמיתיות – נאמר, על עסקת הענק שבוצעה בשנת 2016. ואז, כשהאלוף ישוב ויטען שהכל בסדר גמור, כפי שעשה בראיון לחדשות 13, ושהוא בכלל "לא מרגיש שום עננה", ישאלו אותו מיד: "סליחה, המפקד, אבל איך זה ייתכן? קח בבקשה עט ונייר, וחשב כיצד ייראה הצי כשתושלם העסקה הזו".

מפני שאם צריך לשמור על גודל הצי "כפי שהוא עכשיו", כדבריך, אז כדי שזה יקרה לא יהיה מנוס מלהשבית עוד צוללת אחת, והפעם כשיש לה הרבה יותר שנים לשרת. ליתר דיוק, זה יהיה גורלה של צוללת הדולפין הרביעית, שנקלטה בישראל בחודש ספטמבר 2014 ותושבת 15 שנים לפני הזמן. וזה חבל לא רק בגלל המיליונים הרבים שיירדו לטמיון, אלא גם בגלל העננה, שנעשית כבדה ושחורה ככל שמעמיקים ונכנסים לפרטים.

והנה עוד שאלה שניתן ורצוי להפנות למפקד חיל הים: בפברואר 2016, כשעסקת הענק קוּדמה מול ממשלת גרמניה, האם היה מישהו בישראל שקיבל החלטה להגדיל את הצי? מישהו בצה"ל? אולי במערכת הביטחון? או בקבינט? ואולי בגוף ממשלתי אחר? תתפלא, המפקד, אבל התשובה שלילית. אף אחד לא קיבל אז החלטה כזו.

העסקה שתגדיל את הצי קוּדמה מול גרמניה תוך ויכוחים וצעקות עד לב השמיים, שאף אחד בציבור לא ידע עליהם. ברגע שנחשפו פרץ מבול של הודעות שקריות שגרסו שהכל תקין ומסודר להפליא. בלטה במיוחד הודעה מטעם המועצה לביטחון לאומי, שלפיה העסקה תואמת "צרכים שהגדיר משרד הביטחון". אתה הרי יודע שזו לא האמת, המפקד. אז למה שלא תגיד זאת לציבור? זה יותר חשוב, ובוודאי הרבה יותר אמיץ, מאשר להתנבא על הסד"כ שאולי יידרש בעתיד, כפי שעשית בראיון לחדשות 13.

הנושא שעמד בלב הראיון הוא כאמור קליטת ספינת סער 6, הראשונה מארבע שנרכשו מתיסנקרופ כדי להגן על המים הכלכליים של ישראל. לא נחזור כאן על הפרטים בעניין המכרז הבינלאומי שבוטל, ועל הלחץ כבד שהפעילו בכירים שהם או מקורביהם מקבלים תשלום, בלי שמישהו בצה"ל מעלה בדעתו אפשרות כזו. רק נזכיר עובדה אחת שאין עליה מחלוקת: מדובר בספינות המלחמה היקרות ביותר בצה"ל, שנרכשו במעורבות ישירה של חשודים בפלילים, נגדם גובשו כתבי אישום חמורים.

ובנסיבות כאלו, יש כמובן שאלות שהיו גורמות גם למפקד אמיץ להסמיק, או לפחות לגמגם. אבל בשביל שזה יקרה, וכדי שהציבור יבין במה מדובר, חשוב להכין שיעורי בית ולא להקדיש זמן שידור לשאלת הסרק "האם על חיל הים נכפה לרכוש את הספינות". אין אף גורם ביטחוני שמעלה טענה כזו. הלר מבין בוודאי, שהטענות החמורות הן שחיל הים איפשר לגורמים מושחתים לכפות את עסקאות הענק על צה"ל, במחיר פגיעה בזרועות היבשה.

קשה למצוא גורמי ביטחון שאינם מצביעים על הנזק שייגרם לזרועות צה"ל האחרות, ביבשה, בגלל עסקאות הענק של חיל הים, שאפשר היה לוותר עליהן – כולל העסקה הזו. עסקה שגם בדיקה מקצועית של חיל הים העלתה שהיא יקרה מאוד, ושצריך לוותר עליה.

ובכל זאת, הרכש קוּדם תחת לחצים כבדים, ובתקופה שבה נפערו בתקציב הביטחון חורים עצומים: אחרי שהרמטכ"ל התריע מפני "גזירות שטרם ידענו", וכשבצה"ל הודיעו על השבתת טייסות וסגירת יחידות משוריינות, ועל רקע דו"ח של מבקר המדינה שקבע שהמצב הכספי של הצבא פגע במוכנות למלחמה. ואיכשהו, בתוך כל זה, מול תיסנקרופ חיל הים יצא למסע שופינג בלי שום חשבון.

כשמפקד חיל הים מגיע סוף-סוף לראיון חגיגי ומצטלם על רקע השקיעה ואסדת הגז, חשוב להזכיר לו את כל זה. ואחרי שהוא מסביר שה"אתר מאוים ואסטרטגי" כי "חייבים שהגז ימשיך לזרום", אפשר להצדיע לו בנימוס, אבל גם לדרוש ממנו תשובות לעוד כמה שאלות חשובות. למשל, מי הפעיל לחץ כדי לבצע עסקה דווקא מהתאגיד הזה, ומה באמת המחיר? האם האלוף זוכר שמסגרת התקציב שנקבעה היתה 400 מיליון דולר? האם יסכים לחשוף לציבור כמה כסף שולם עד היום, וכמה מיליארדים עוד ישולמו בעתיד לתחזוקת המערכות שנרכשו במחירים מופרזים למרות התנגדות חריפה?

ויש עוד כמה שאלות: האם, לדעתו, קציני חיל הים התבלבלו כשקיימו עשרות דיונים מבצעיים וקבעו שיש לרכוש ספינות קטנות וזריזות? האם היתה זו הקצונה הבכירה של החיל, או שמא מלחים שיכורים, שהודיעו אז רשמית שתיסנקרופ בכלל לא יודעת לייצר את דגם הספינות שיתאים למשימה?

היה מעניין לשמוע איך הוא מסביר את כל זה, וכיצד ישיב לשורה נוספת של שאלות נוקבות שעולות מעשרות תצהירים בשבועה שהגישו אנשי ביטחון שמעורבים אישית ברכש – עד שגם היועץ המשפטי לממשלה נאלץ להודות בפני בית-המשפט העליון שהעובדות שנחשפו שם בפרטי פרטים מעלות "שאלות כבדות משקל, אשר נותרו לעת הזו ללא מענה".

העיתונות הישראלית אוהבת להתפעל ממערכות נשק יקרות ונוצצות, ובדובר צה"ל אוהבים לייחצן אותן. לאנשי חדשות 13 יש סיבה להיות מרוצים אחרי שחזרו מסיבוב בים התיכון עם צילומים מרהיבים של לוחמי שייטת, וגם הצליחו לחלץ ממפקד חיל הים התייחסות לפרשת השחיתות שמרחפת מעל החיל שלו. אבל מי שיכולים להיות הרבה יותר מרוצים הם כמה בעלי תפקידים – בוגרי חיל הים שנאשמים היום בפלילים, אנשי עסקים שגרפו לכיסם סכומי עתק ועוד – שהתנהלותם המפוקפקת זכתה לשירות יחצני משובח באדיבות דובר צה"ל.

שחר גינוסר הוא עורך מחלקת התחקירים בתנועה לאיכות השלטון, שעתרה לבית-המשפט העליון בעניין עסקאות הרכש עם תאגיד תיסנקרופ. הפרסום על דעתו בלבד