חלוקת השלל

"לחקור לעומק את פרשת הצוללות", מצטטת הבוקר הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" את המסקנה שעולה מתצהירים שהגישו ארבעה מנכ"לים לשעבר של משרד הביטחון. בכותרת המשנה מכונים התצהירים "דרמטיים" ומודגש כי כעת הם "הותרו לפרסום". לפי ארבעת המנכ"לים, הליך רכישת הצוללות היה "תמוה לכל הפחות" ולווה בלחצים מצד לשכת נתניהו.

הכותרת המטלטלת, את מי שמעוניין להיטלטל, מובילה לידיעה לא גדולה מאת עמיחי אתאלי המתפרסמת בעמוד 2 של העיתון. ארבעת התצהירים, מאת אודי אדם, דן הראל, עמוס ירון (אביו של העורך הקודם של העיתון) ואילן בירן, ניתנו במסגרת עתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בדרישה לפתוח מחדש את תיק הצוללות וכלי השיט. כדאי לציין: הציטוט שמופיע בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ("לחקור לעומק את פרשת הצוללות") אינו נכלל בכתבה של אתאלי כציטוט מתוך אחד התצהירים, אלא כסיכום שלו את מסקנתם.

מעל הידיעה של אתאלי מתנוסס הביטוי "מסמך מיוחד". קריאת הידיעה מגלה עד כמה נמתחה משמעות הביטוי. העובדה שחלק מהטקסט בידיעה ממורקר לא הופך אותה למסמך, ולגבי הייחוד – גם הוא מוטל בספק. אתאלי כותב שהתצהירים החסויים "נחשפים כאן לראשונה", אף שהתצהיר של הראל נחשף כבר לפני חודש בחדשות 12. אתמול בחדשות 12 חשפו את התצהיר של ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, ובחדשות 13 נחשפו התצהירים של מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר אודי שני ויו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית שאול חורב.

בחדשות כאן 11, לעומת זאת, נחשף התצהיר של ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון לשעבר עמוס גלעד (תוכן התצהיר כבר נחשף לפני ימים אחדים ב"ידיעות אחרונות", אך בלי לזהות את המצהיר. ובכלל, שלל ציטוטים מעשרות התצהירים שהוגשו במסגרת הבג"ץ פורסמו ב"ידיעות אחרונות", בלי ייחוס, כבר בקיץ). בסך הכל, עבודת יחסי-ציבור יפה של התנועה לאיכות השלטון.

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה מאת נטעאל בנדל שמתמצתת את תוכן התצהירים שפורסמו אתמול במהדורות החדשות המסחריות תחת הכותרת "ראש המוסד לשעבר פרדו: טענת רה"מ בנוגע לצוללות אינה סבירה באופן קיצוני". ב"מעריב" הצליח התצהיר של פרדו להגיע לכותרת משנה ולפסקה הלפני אחרונה בידיעה על הבחירות הקרבות. לתצהירים האחרים אין זכר.

ב"ישראל היום", עיתון שהאתוס העיתונאי המוביל בו מיום היווסדו הוא פרסום ידיעות המשך לדיווחים ממהדורות הטלוויזיה, לא מצאו לנכון לדווח על אף אחד מהתצהירים שנחשפו אמש.

מאוד רטוב ומסוכן

"מתחת למים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המוקדשת להצפות שנגרמו אתמול כתוצאה מהגשמים הרבים שירדו ברחבי המדינה. גם הכפולה הפותחת מוקדשת לגשמים הרבים ולליקויים של הרשויות. "שוב קריסת תשתיות [...] שוב הוכחה שמדינת ישראל לא ערוכה להתמודדות עם כמויות גבוהות של משקעים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה המרכזית בעיתון, מאת משה כהן, טל לב-רם ומתן וסרמן.

כתבי "מעריב" מתארים את הנזקים שנגרמו ואת מבצעי החילוץ שהצילו חיים, אך נמנעים מלתת לקוראים את ההקשר הרחב: שינויי האקלים שהופכים את התופעות החריגות לנפוצות יותר ויותר.

מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", עינב שיף, נדרש לסיקור מזג האוויר בתוכניות החדשות אמש וקובל על היעדרו של ההקשר מהמהדורות המרכזיות. "שרון וכסלר (כאן) ומתן יעקב (קשת) ציינו את ההתחממות הגלובלית ואת הקשר שלה למה שראינו אתמול. טל שמאי מרשת הסתפק בקונטקסט מצומצם", כותב שיף, ומעודד את המהדורות להקדיש מקום נכבד יותר לעיסוק במה שנראה כאיום המשמעותי ביותר על עתיד האנושות.

בעיתון שבו כותב שיף, "ידיעות אחרונות", מדווחים על ההצפות בכפולה הפותחת תחת הכותרת "מדינה בזרימה". פסקה מספר 13, מתוך 13 פסקאות הידיעה, מביאה את עמדת ארגון אדם טבע ודין, שקושר בין ההצפות למשבר האקלים. לא בדיוק מתן הקשר בולט כפי שמבקר הטלוויזיה היה רוצה לראות, אך כותרת הגג לידיעה, "ארגוני הסביבה: 'אין היערכות למשבר האקלים'" חוסכת מבוכה משיף (מעבר למבוכה הבסיסית של פרסום טור לביקורת התנהלות עיתונאית של קולגות בעיתון שהעורך האחראי שלו ניסה לשחד את ראש הממשלה בהבטחה לרתימת העיתונאים שלו למענו).

ב"הארץ" עושים את המתבקש ומבליטים את ההקשר האקלימי. בראש שער העיתון, לצד תצלום של הצפה בהרצליה, נמצא מקום לציטוט אזהרת מומחים בדבר השפעת משבר האקלים על תדירות אירועי הגשם העזים. גם בכותרת הידיעה עצמה, שמתפרסמת בעומק קונטרס החדשות, נכתב: "גשמים עזים גרמו להצפות ברחבי הארץ, ומומחים מזהירים כי משבר האקלים יגביר את תדירותם". בגוף הידיעה, מאת צפריר רינת, בר פלג, אלמוג בן-זכרי ונעה שפיגל, צץ משבר האקלים כבר בפסקה השלישית.

בתחתית שער "מקור ראשון" מהבוקר נדפסים תצלומים מההצפות לצד הכותרת "שטפונות סתיו" בלי להזכיר אף במלה את משבר האקלים והשפעותיו. הדבר תואם את העמדה שבה מחזיק חגי סגל, עורך העיתון. הנה כך צייץ אתמול בטוויטר: "לא בטוח שהשטפונות בהרצליה רבתי הם הוכחה להתחממות כדור הארץ. כבר לפני אלפיים שנה היה שם מאוד רטוב ומסוכן בעונת הגשמים, ככתוב במסכת יומא בתלמוד הירושלמי על תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים: 'ועל אנשי השרון היה אומר: יהי רצון מלפניך... שלא יעשו בתיהן קבריהן'".

אם כן, הדעות על השפעת משבר האקלים על תדירות אירועי הגשם החריגים חלוקות בין הקונצנזוס המדעי המודרני לבין פרשנות שנותן עיתונאי בכיר לטקסט תלמודי.

וב"ישראל היום"? שם לא רק שמשבר האקלים כלל לא מוזכר, אלא שאפילו אין את זעקת הגעוואלד של הטבלואידים האחרים לנוכח קריסת התשתיות. ידיעה על מזג האוויר נדפסת בכפולה השביעית תחת הכותרת החיננית "בין כל השלוליות".

במקום דיווחים על שטפונות, חיים שיין מספק הצפה של גלוקוז: "למדינת ישראל יש הישגים מופלאים. בעולם משתאים לנוכח הישגיה, כולל מדינות ערביות שחפצות בשלום. רוב הישראלים מרגישים שטוב להם מאוד במדינה, ולא יעזבו אותה לברלין. החברה הישראלית לא מקוטבת ולא משוסעת, מעבר לשוליים צעקניים".

שלטון

"גנץ מוכן לתת לנתניהו עוד כמה שבועות לפני היציאה לבחירות. ספק אם חבריו יסכימו", נכתב בכותרת בראש שער "הארץ", שמפנה לטור השבועי של יוסי ורטר. הטור המלא נפתח בנקיבת מועד מדויק: "בנימין נתניהו היה רוצה שהבחירות יתקיימו ב-29 ביוני 2021".

"התחזית: בחירות באופק", נכתב בכותרת של ידיעה הנדפסת בכפולה השנייה של "מעריב", מעל עוד סקר של העיתון. "בדרך לבחירות: משחק האשמות בין נתניהו לגנץ", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". לצד הכותרת הראשית מופיעה הפניה לטורו של עורך העיתון, חגי סגל, שנושאת את הכותרת "רק לא בחירות".

"מאמץ להרוויח זמן: הצוות הסודי שפועל לדחיית הבחירות", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". במוסף "ישראל השבוע" קובע הפרשן מתי טוכפלד מפורשות: "פניו של נתניהו אינן לבחירות כרגע".

"הממשלה גמרה את הסוס", מכריזה פרשנית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון, שטורה שוב קוצץ ונדד, זה השבוע השלישי ברציפות, מכפולת עמודים ב"מוסף לשבת" אל עמוד 2 בקונטרס הראשי. לפי קדמון, "נראה שהפור נפל" והכנסת בדרך להכרזה על בחירות נוספות. חברה לעיתון, עמית סגל, שתפס את מקומה אחרי הטור של נחום ברנע ב"מוסף לשבת", כותב כי גנץ הפך השבוע את הבחירות ל"עובדה כמעט מוגמרת".

עוד כותב סגל כי אם לא יתוקן החוק כך שאחוז החסימה יירד שוב לשני מנדטים, לא יתפצל מנסור עבאס, יו"ר רע"מ, מהרשימה-המשותפת, וזאת מחשש כי לא יצליח לזכות בדי קולות. אחמד טיבי, יו"ר תע"ל, אומר לברנע באותו המוסף כי אם ברע"מ בונים על הליכה משותפת לבחירות עם מפלגתו, "הם טועים, זה לא יקרה". ורטר, לעומת זאת, קיבל מטיבי תשובה מתחמקת לשאלה אם ירוץ יחד עם רע"מ כדי למנוע בזבוז קולות.

הון

בישראל. גם לכם יש אימפריה עסקית בשווי מיליארדים ואינכם יודעים מה לעשות איתה – האם להוריש לצאצאים, להנפיק בבורסה או למכור הכל? אם כן, כתבת השער במוסף "G" של "גלובס" נועדה לכם. הכתבה, מאת שלומית לן והדס מגן, סוקרת את האסטרטגיות השונות שבהן בחרו כמה ממשפחות ההון הבולטות בישראל לקראת רגע העברת השרביט מדור לדור. עבור יתר הקוראים, הכתבה היא תועבה עיתונאית, בוודאי בימי משבר כלכלי חריף שפגע עד כה, כך לפי נתוני הביטוח הלאומי שמתפרסמים בכותרת בראשית של "הארץ", בכ-2.4 מיליון מאזרחי מדינת ישראל.

בארה"ב. תיבה שנכללת בטורו השבועי של גיא רולניק ב"דה-מרקר" מוקדשת למינויה העתידי של ג'נט ילן לשרת האוצר בממשל ביידן. "המבחן הגדול של ילן יהיה בנחישות וברצון שלה להיאבק בטייקונים האמריקאים", כותב רולניק.

בן זוגה של ילן, חתן פרס נובל לכלכלה ג'ורג' אקרלוף, פרסם לפני שנים אחדות ספר שלפיו "התחרות האמיתית בין חברות בעולם התאגידי האמריקאי היא לא על מחיר, איכות וחדשנות, אלא על מי מרמה בצורה מתוחכמת יותר את הצרכנים והלקוחות", מוסיף רולניק. "האם ילן – שאמרה בעבר שלבעלה היתה השפעה גדולה עליה – תפנים שנדרש שינוי דרמטי במדיניות הכלכלית?", תוהה מייסד "דה-מרקר", ומותיר את השאלה פתוחה.

"קדימה ג'נט", נכתב בכותרת ביניים שנכללת בטורו של סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר ב"ידיעות אחרונות" ומי שבאופן מסורתי כותב רבות על המאבק בטייקונים, לטובת הטייקונים.

בעוד רולניק מציב שאלה ומבחן בפני ילן, פלוצקר כבר מדרבן אותה קדימה, אל הדרך שהוא יודע שתבחר בה. "פרופ' ילן תנווט את ספינת הכלכלה האמריקאית דרך סערת הקורונה ושדות המוקשים הפוליטיים ביד חזקה ובזרוע נטויה", כותב פלוצקר במוסף "ממון". "עמדותיה מתונות ומרכזיות; לחינם יחפשו בה שמץ של קיצוניות".

כמו רולניק, גם פלוצקר מזכיר את בן זוגה חתן פרס הנובל לכלכלה, אך פרשן "ידיעות אחרונות" מוותר על משנתו לגבי בעיות התחרותיות בשוק האמריקאי והדרכים לתקנן. במקום זאת, פלוצקר קובע כבר כעת כי המינוי של ילן לתפקיד הוא "בשורה גדולה". לדבריו, "עיני העולם יהיו נשואות אליה. יהיה על מי לסמוך".

ביון

כתבת השער של מוסף "7 ימים" מוקדשת לראיון שערך טל שחף עם בכיר השב"כ ששי אליה, ראש אגף טכנולוגיות בארגון, שיפרוש בקרוב. "מאחורי השם היבשושי הזה מסתתר סיפורו של אדם שעומד בראש אחד ממערכי הריגול והמעקב הגדולים, המורכבים, הסודיים – ויש שיאמרו שגם המפחידים – בעולם. זה שאוסף, ממיין ומנתח מיליארדים על גבי מיליארדים של נתונים ביום, על כולנו, כל הזמן", הוא כותב.

בטורו שב"מעריב" כותב בן כספית על מאמצי השדלנות של ארנון מילצ'ן לבחירתו של יוסי כהן לתפקיד ראש המוסד. רביב דרוקר כבר דיווח על כך לפני שנה בחדשות 13, אבל לכספית יש תוספת נאה: המאמצים המשיכו עד לרגע האחרון, כולל טלפונים לשרה נתניהו ("ויכול להיות שגם עם בעלה") ביום שבו ראש הממשלה שינה ברגע האחרון את החלטתו והעניק את התפקיד לכהן. בלשכת נתניהו הכחישו בזמנו את הפרסום של דרוקר, ומכחישים הבוקר את הפרסום של כספית.

טיפ

מי שחשה רגועה מדי בסוף השבוע הזה ואין לה אפשרות להיכנס לטוויטר כדי לראות מה חדש ולהתעצבן מוזמנת לקרוא את טורו של עורך "בשבע" (העיתון הנפוץ ביותר בציבור הדתי), עמנואל שילה, שראה אור תחת הכותרת "פמיניזם אינו התשובה לאלימות". להלן מבחר ציטוטים.

"בשביל מה צריך יום בינלאומי מיוחד למאבק באלימות נגד נשים, מאבק שממילא מתנהל כאן באינטנסיביות רבה לאורך כל השנה".

"במסגרת הדיונים בנושא מופרחים לחלל האוויר נתונים חסרי ביסוס [...] שוב ושוב מוצגים נתונים מופרכים על אודות מספר הנשים שנרצחו השנה בידי בני זוגן הגברים, כאשר בדיקת הפרטים מגלה שהמספר נופח משמעותית".

"זה לא רק הנתונים והטיעונים המפוקפקים. עצם מסגרת הדיון והעיסוק באלימות נגד נשים כקטגוריה בפני עצמה ראוי לתהייה. הרי בסטטיסטיקה הכוללת ידוע שהרבה יותר גברים מנשים נרצחים מדי שנה. אז מדוע עיקר תשומת הלב הציבורית, השלטונית והתקציבית צריכה להיות מופנית דווקא אל מניעת רצח נשים?".

"מאחורי העיסוק באלימות כלפי נשים עומד לובי פמיניסטי בעל עוצמה אדירה – תקציבית, ארגונית, תקשורתית ותעמולתית. והאמת היא שהמטרה העיקרית שלו איננה מאבק באלימות או מניעה של רצח נשים. השדולה הפמיניסטית משתמשת במקרים הקשים, הקיצוניים והנדירים של רצח נשים בידי בני זוגן כדי להשליט את תפיסת העולם המגדרית שלה".

"בשם הצורך למנוע אלימות נגד נשים מקימים מוסדות וגופים ומנהלים קמפיינים שחותרים לטשטוש מוחלט של ההבדל בין המינים. הקצה של התופעה הזאת הוא הקמפיין להחלשת צה"ל באמצעות שילוב נשים בעלות יכולת פיזית מוגבלת ביחידות הלוחמות תוך דחיקתם החוצה של חיילים דתיים מעולים ובעלי מוטיבציה שרוצים לשמור על הלכות צניעות".

תזמון, תזמון, תזמון

א. "ההלוואות של אמני ישראל נחשפות", נכתב הבוקר בשער כל אחד מ-300 אלף גליונות "ישראל היום" שהודפסו וחולקו ברחבי המדינה, כהפניה לכתבה במוסף "ישראל השבוע". גם בשער המוסף מופנים הקוראים ל"חשיפה", או כפי שהיא מכונה בכותרת המשנה של הכתבה: "חשיפת 'ישראל השבוע'".

דפדוף במוסף "ישראל השבוע" מעלה כי מקור הגאווה של העיתון בפרסום של נתון שלפיו באקו"ם חילקו השנה 2.1 מיליון שקל לאמנים על חשבון תמלוגים עתידיים, זאת במטרה לסייע למי שנקלע למצוקה בשל משבר הקורונה. הנה כלל אצבע עבור עורכי העיתון, או למצער עבור קוראיהם: זו חשיפה אמיתית אם הארגון שבלב הפרסום אינו מעוניין שהמידע ייוודע לציבור. אם הארגון הוא שנהנה מהפרסום, לא כל שכן יזם אותו, לא מדובר בחשיפה אלא ביחסי-ציבור.

הכתבה, מאת עדי רובינשטיין, מחמיאה מאוד לאקו"ם. נכלל בה תצלום נאה של היו"ר יוריק בן-דוד, וגם תיאור מחמיא שלו: "מי שניצב בחוד החנית במלחמה עבור שמירת הזכויות של האמנים הישראלים". בעוד ממשלת ישראל זנחה את היוצרים, אקו"ם מתוארת ב"ישראל היום" כמי שהתגייסה להצלתם, והכתבה אף מפרטת את שלל הצעדים שנקטה כדי לסייע לחבריה: מעבר למתן תמלוגים על חשבון העתיד חולקו הלוואות בסך מאות אלפי שקלים, הוקם ערוץ מוזיקה ישראלי, התקיימו כמאתיים מופעים מצולמים ונערכו פגישות עם שרי האוצר והתרבות ויו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת.

הכתבה היחצנית של אקו"ם מתפרסמת בתזמון מעניין. מי שקרא גם אתמול את "ישראל היום" נחשף לתיבה חריגה שפורסמה בירכתי העיתון תחת הכותרת "פסק בוררות בתביעת אקו"ם נגד עמיר בניון ואסף אדטגי". לפי הפרסום אתמול בעיתון, שופט בית-המשפט העליון בדימוס צבי זילברטל פסק כי דברים שאמרו בניון ואטדגי על אקו"ם בכתבת חדשות ערוץ 2 משנת 2016 הם לשון הרע. "הבורר פסק, בין היתר, כי ייחוס מעשי הונאה פליליים לאקו"ם ולהתנהלותה, מעשים שדין מבצעיהם להיאסר, כמו גם ייחוס מעשים קשים לאקו"ם ולהנהלתה בכל הנוגע לניהול כספי היוצרים והותרת 'הכסף הגדול' בידי הנהלת אקו"ם וקבוצה מצומצמת שעליה מחליטה ההנהלה, הם בגדר לשון הרע".

האם הכתבה היחצנית היא חלק מסיבוב הניצחון של יו"ר אקו"ם בן-דוד? לא בטוח. ביום רביעי דיווח שגיא בן-נון באתר "וואלה" כי פסק הדין של הבורר כלל גם ביקורת יוצאת דופן על אקו"ם, ולא רק על בניון ואטדגי. לפי השופט בדימוס זילברטל, בסוף חודש אוגוסט האחרון, עוד בטרם הוגשו הסיכומים הסופיים מטעם הצדדים, "פנה אלי עו"ד נחום גבריאלי בשם התובעת [אקו"ם] ושאל האם אהיה מוכן להתמנות לבורר בסכסוכים שבין התובעת לבין היוצרים לתקופה של ארבע שנים. פנייה זו נעשתה בידיעה כי בפני מתבררת הבוררות דנא ושההליכים בה טרם הסתיימו". השופט בדימוס זילברטל ציין כי הפנייה הזאת של אקו"ם אליו "לא היתה ראויה, בלשון המעטה, ויש להצר עד מאוד על מהלך זה".

מי שמכיר את האנדרסטייטמנט של שופטי העליון יכול לקרוא כאן הדהוד לטענות של בניון ואטדגי – ייחוס מעשים פליליים לאקו"ם ולהנהלתה. בימים שבהם רמיזה שכזו מסתובבת באוויר, חשוב במיוחד למצוא עיתון נפוץ במיוחד שיסכים לחשוף כי יו"ר הארגון ניצב בחוד החנית במלחמה עבור שמירת הזכויות של האמנים הישראלים.

ב. מי שלא רוצה להשקיע ביחסי-ציבור כדי לקבל כתבה חיובית במועד נוח יכול פשוט לרכוש אחת. ל"ידיעות אחרונות" מצורף היום מוסף בשם "S למען הקהילה" שהוציאה לאור "מחלקת מוספים מיוחדים". על חלק מהכתבות במוסף, שערכה יעל ולצר, מופיע שם הקוד "בשיתוף", ללמדנו כי הם מומנו בידי גורם חיצוני. על אחרות לא מופיע הגילוי הלא-נאות הזה, אך גם הן נראות פרסומיות.

משום מה, אחת הכתבות שנכללות במגזין שכולו נועד "למען הקהילה" מוקדשת להמלצות על סוגים שונים ומשובחים של קוניאק. אם העלון עצמו והאיכות הירודה של הטקסט לא מספקים רמז ברור דיו לכך שמדובר בעצם בפרסומת הנחזית לכתבה, עושה זאת האזהרה מפני צריכה מופרזת של אלכוהול המצורפת לכתבה, זאת שהחוק מחייב לכלול בכל מודעת פרסומת למשקה אלכוהולי.

כתבה נפרדת במוסף הפרסומי מוקדשת למשמר הגבול. בסופו של שבוע שבו הקדישה תוכנית "המקור" של רשת 13 פרק למעשי ההתעללות הקשים של לוחמי מג"ב בפלסטינים, קוראי "ידיעות אחרונות" מקבלים מנה מנחמת של סיקור חיובי של החיל. "ניידות ושירי יום הולדת לילדים ואימוץ קשישים בודדים – במשמר הגבול נרתמים במרץ למען הקהילה ולהעלאת מצב הרוח בימי קורונה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה הבלתי חתומה, שכולה שיר הלל לאנושיות של לוחמי ולוחמות משמר הגבול.

הכתבה מסתיימת במלים הבאות: "אז בפעם הבאה שאתם שומעים קולות של סירנות וניידות משטרה ששועטות ברחוב ורואים שוטרי מג"ב שיוצאים מהן וממהרים לאזור מסוים – דעו שיכול מאוד להיות שהם בדרכם לעוד ילד שחוגג יום הולדת במטרה להפוך את יומו בסגר בבית למאושר ביותר".

אפשרות אחרת, כמובן, היא שהם בדיוק בדרך לשדוד פלסטינים ולהכות אותם מכות רצח.

מהי אנטישמיות?

"באיטליה, למשל, ביום שבו מתו ממגפת הקורונה יותר מ-600 בני אדם, הכותרות התפוצצו בגלל שפומפאו שתה כוסית בפסגות. זאת אנטישמיות" (אמנון לורד, "ישראל השבוע").

עושים לביתם

הדסה. ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה נרחבת מאת שוקי שדה, רוני לינדר וליאת לוי על המירוץ של דליה איציק לראשות בית-חולים הדסה. השרה לשעבר מתוארת כמועמדת לא מתאימה לתפקיד יו"ר דירקטוריון בית-החולים, המקודמת במרץ על-ידי נשות הדסה ומביאה עימה נדוניה מפוקפקת של מקורבים מהעולם העסקי והפוליטי. מי שמתעב את איציק ואת כל מה שהיא מייצגת ודאי ייהנה מהקריאה.

היכן עוד היתה יכולה להתפרסם הכתבה על איציק? קשה להאמין שב"ידיעות אחרונות", שם איציק היא חברה של כבוד ברשימה הלבנה זה שנים ארוכות. גם ב"מקור ראשון" כתבה כזו היתה בוודאי נגנזת עוד בטרם נולדה, לאור ההסכם המסחרי ארוך הטווח של העיתון עם בית-החולים.

הבוקר, כמו בכמעט כל גיליון של "מקור ראשון" מהחודשים האחרונים, הפינה העליונה בעמוד השער מפנה למדור "האנשים של הדסה" במוסף "דיוקן". ודוק: "האנשים של הדסה" אינו מדור מערכתי אלא פרסומי, שמציג בכל פעם ("בשיתוף בית-חולים הדסה") עובד אחר מהמקום. שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש.

הבוקר קיבלו מנויי "מקור ראשון" בונוס – מוסף שלם המצדיע לצוותי הרפואה בישראל על עבודתם הקשה בשנה החולפת. המוסף מתהדר בדברי שבח מליציים מאת נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר הבריאות יולי אדלשטיין, אבל השער מוקדש לכתבת מגזין העוקבת אחר מפגש של חולה קורונה לשעבר עם הרופא שטיפל בו. בבית-החולים הדסה כמובן.

בני-עקיבא. עוד מוסף שלא מן המניין שנכלל בחבילת "מקור ראשון" הבוקר הוא "זרעים – ביטאון תנועת בני-עקיבא בישראל". שמונה עמודים צבעוניים בלבד מחזיק הביטאון, כולל "דבר המזכ"ל", שפותח במשפט "חברי התנועה היקרים, ה' עמכם!" וחותם בשמו הפרטי בלבד, יאיר. קוראים שמעוניינים לדעת מה שמו המלא יכולים לסור למוסף "דיוקן" של "מקור ראשון", שם מתפרסם, בצירוף מקרים יוצא דופן, ראיון נרחב שערך צביקה קליין עם מזכ"ל התנועה.

נבזלין. במוסף "דה-מרקר" של "הארץ" מתפרסמים שני עמודים פרסומיים עם הגילוי הלא נאות "תוכן שיווקי". אחד מהם מקדם את מיזם Improvate שהקימה מנכ"לית קבוצת "ג'רוזלם פוסט" לשעבר רונית חסין-הוכמן עם אירינה נבזלין, שאביה האוליגרך לאוניד מחזיק בין היתר ברבע ממניות "הארץ". בתצלום המלווה את הטקסט הפרסומי, שצולם ככל הנראה בכנס הקודם של המיזם, נראית נבזלין כשהיא יושבת לצד מגיש "אולפן שישי" דני קושמרו.

ועוד. ב"ישראל היום" מתפרסמים עמודים במימון יצרנית הרכב הסינית GAC ומפעל הפיס; ב"מעריב" מתפרסם עמוד במימון בנק הפועלים, ועוד שני עמודים במימון מפעל הפיס; וב"מוסף הארץ" נדפסים ארבעה עמודים פרסומיים המקדמים את "האפליקציות שישדרגו את השגרה".

התיקונים

א. במוסף "7 ימים" מראיינת שרית רוזנבלום שורה של מומחים כדי לשמוע מה צופן העתיד למאבק בקורונה. לצד ראיון עם אחד מהם, פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל וחבר במיזם הקבינט האזרחי, נדפס תצלום של ד"ר גל אלון, מייסד חברת תובנות וראש מיזם הקבינט האזרחי.

ב. ב"ישראל היום", תחת הכותרת "אנחנו התקווה, אתם התהליכים", כותבת עירית לינור על שני מקרים שבהם נתבעו אנשים שקראו לאיתמר בן-גביר נאצי. בשנות התשעים, בתוכנית "פופוליטיקה", קרא העיתונאי אמנון דנקנר לבן-גביר "נאצי קטן"; אחרי הליך משפטי ממושך זכה בן-גביר בפיצוי בסך שקל אחד. לפני שנתיים קרא מוכר בחנות Yellow לבן-גביר "נאצי", ולפי לינור "בית-המשפט הרשיע את העובד ופסק לבן-גביר פיצוי של 200,000 שקלים, ללמדך שדין שונה חל על אושיות חברה ותרבות ועל פשוטי עם".

מעבר לעובדה שבית-משפט אינו יכול להרשיע אדם בהליך של תביעה אזרחית, גם המסקנה של לינור על הפער בין אושיות חברה ותרבות לפשוטי העם שגויה. הפיצוי בסך 200 אלף שקל ניתן בהיעדר כתב הגנה. מאז הוגשה והתקבלה בקשה לביטול פסק הדין, הנתבע הגיש כתב הגנה, וההליך המשפטי עודנו מתנהל.

ענייני תקשורת

במדור הדעות של "הארץ" מתפרסמים, זה לצד זה, מאמר מאת איילה פנייבסקי על "סוכני הדיסאינפורמציה שהתנחלו בתקשורת" כדי להגן על ראש הממשלה נתניהו ומאמר מאת גדי טאוב על "הפיכתה של העיתונות ממפעל לחשיפת האמת למנגנון צנזורה" לטובת המועמדים הפוליטיים משמאל, המועדפים עליה.

ב"גלובס" סוקר אסף אוני את הצעדים שנקטו ממשלות אירופיות במאבק נגד גוגל.

במדור הרכילות של העיתון מדווחת ענת ביין-לובוביץ' כי הנהלת "ידיעות אחרונות" מוכנה להשאיר בחיים את רשת המקומונים של הקבוצה במחיר של פיטורי רבע מהעובדים והוצאה לחל"ת לחצי שנה של רבע נוסף ממצבת העובדים (שככל הנראה לא יחזור לתפקידיו).

ב"מעריב" מקדיש קלמן ליבסקינד את טורו לצביעות בתקשורת הישראלית.